יוסף פוגל – נרצח
בדקירת סכין על ידי ערבים
בית העלמין הישן בנהריה. גוש: א', חלקה: 1, שורה:7
שנת תש"ז - הארץ כמרקחה.
הבדלי הגישות בין ארגוני המחתרת היהודיים יצרו מתח פנימי - במאבק על העלייה, הובילה 'ההגנה' מגובה על
ידי רוב היישוב העברי; 'הארגון-הצבאי-הלאומי' [ אצ"ל] ו'לוחמי-חירות-ישראל'
[לח"י] הובילו בפעולות טירור, ואילו
הערבים לא קיבלו את ההתיישבות היהודית ולא את השלטון המנדט הבריטי.
לפי בקשת בריטניה התכנס באביב 1947 מושב מיוחד של עצרת 'האומות-מאוחדות' [או"ם]
והוחלט לשלוח לארץ ועדת חקירה בת 11 חברים, נציגי מדינות.
הערבים רובם החרימו אותה, היהודים רובם שיתפו פעולה, ואילו הבריטים
רובם 'נשארו אדישים'.
בסוף אוגוסט 1947 פורסמו מסקנות הוועדה - "יש לסיים בהקדם את השלטון הבריטי".
בכ"ט בנובמבר 1947 אימצה עצרת האו"ם את הצעת החלוקה של רוב חברי הוועדה:
"מדינה עברית - 33
הצביעו בעד, 13 נגד, 10 נמנעו" כתבו העיתונים, העיר חיפה נכללה בתחום המדינה היהודית, ואילו נהרייה בתחום המדינה
הערבית. החל העימות בין הערבים ליהודים.
אחד מחללי העימות – [פעולות-איבה] הוא האזרח יוסף
פוגל.
יוסף, בן אנטניה
ודב, יש אומרים נולד בליפיאני או בניטרה בצ'כיה [שהיוותה חלק
מן האימפריה
הרומית הקדושה האימפריה האוסטרו-הונגרי והייתה לצ'כו-סלובקיה בשנת 1918 בעקבות התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר
מלחמת העולם הראשונה], בשנת
תרס"ט 1909, יוז'י
קראו לו.
יש אומרים, אביו דב ברנט יליד 1874[או 1880] KEZMAROK בן דוד-טבל ורבקה. דב נישא ללאה לבית FREIREICH גרו בליפיאני צכוסלובקיה. האב כנראה נרצח בשואה ב 8.8.42 אולי בלובלין פולין. צאצאי דוד ולאה, אחי יוסף: אסתר [לימים ירדני - נתניה], דוד פוגל [נתניה], חיים שמעון צפורי [נתניה] ואנטוניה פוגל ילידת 1922-3 נרצחה בשואה.
ויש האומרים, האחות הקטנה הרווקה נשארה לטפל בהורים גם במחנה
הריכוז טריזנשטאדט [1941] שהקימו הנאצים [ליהודי הפרוטוקטורט= תושבי מדינת החסות
בוהמיה ומורביה] בעיר הצ'כית מוקפת החומה [כ-60 קילומטר צפונה מפראג].
המדינה סבלה מבעיות דמוגרפיות עקב הרגשת הקיפוח
של המיעוט הגרמני והסלובקי שלא השלימו עם הדומיננטיות הצ'כית = אותה יכולת להשפיע
ולשלוט. הגרמנים וההונגרים אף לא הכירו בקיומה.
יהדות צ'כוסלובקיה היתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות במרכז אירופה.
כשקיבלו יהודי האימפריה האוסטרו-הונגרית שוויון זכויות מלא ונפסקו ההשפלות והחוקים המפלים שמהם סבלו. בסוף המאה ה-19 היו יהודים רבים מבין שורות הלוחמים על עצמאות המדינה.
ועם הקמת צ'כוסלובקיה התאחדו כל ארגוני היהודים במדיה תית השם 'המועצה היהודית במדינה הצכוסלובקית'.
בשנות ה-30 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, גברה האנטישמיות גם בצ'כוסלובקיה,
בעיקר על ידי המיעוטים הגרמניים
והסלובקיים במדינה.
יהודי צ'כיה שנותרו בה נשלחו למחנה רכוז טרזיינשטאש, רובם לא חזרו משם בחיים. בסלובקיה שתמכה בגרמניה הנאצית לא הוקמו גטאות ולא מחנות-רכוז אך יהודים גויסו לעבודות כפייה.
נהרייה על שפת נחל
הגעתון הסמוך [המג'נון =משוגע], נוסדה רשמית ביום 10
בפברואר 1935 וכחוק, מספרים כי הוקמה על אדמת משפחת טואני האמידה
מלבנון.
בשנת 1941 עלה יוסף לארץ-ישראל והוא המשיך להחזיק באזרחותו הצכוסלובקית. התגורר עם לאה אשתו לה ישא בנהריה, גרו בצריף עץ עם גג של פח המקלחת והשירותים היון במבנה ארעי בירכתי החצר [כנראה בחלקה 310 בין הרחובות אליהו גולומב המייסדים - שמעון רייך {איש הטכנולוגיה} שם נולדו זאב [1942] ואחיו הצעיר יורם [ 1945].
פרט לתקופה קצרה, בה נותקה נהרייה מיתר
חלקי הארץ בגלל חיכוכים עם ערביי הסביבה ופרסום
החלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר
1947 שנהרייה נועדה להיות מחוץ למדינה היהודית הושמה במצור; הדרכים והתקשורת עם הצפון
והגליל נותקו, והדרך היחידה שנשארה פתוחה
ובטוחה יחסית הייתה דרך הים.
כפועל אטליז היה יוסף, לבעל
מפעל לעיבוד בשר ליד חיפה בקריות, יש האומרים עם שותף נויברגר שכנראה עזב את הארץ ושימש משך שנים כשר-המשפטים של מחוז בגרמניה, אומרים בוירטמברג .[ראש עיריית נהריה גרשון טץ יעץ לבן לזאב
שחף, [לשעבר פוגל] לפנות אל עו"ד מיכאל נויברגר, איש נהריה הדבר לא צלח וחבל] עמיתנו מיכה כרמון איתר באתר עיתונות יהודית הסטורית כי כנראה עבד יוסף במפעל לנקניק במפרץ חיפה של ישראל רזניקוב ממיסדי קרית מוצקין [יליד העיר צ'רניג'וב שבאוקראינה בית ציוני אביו היה שוחט ובודק ואמו מילדת ומרפאה בצמחים הוא נישא ללאה רונין].
בשנת 1927 עזבה המשפחה את רוסיה ועלתה לארץ ישראל. מנמל יפו ומשם בעכו. שם הוכשר להיות פועל ועבד בביח"ר לגפרורים. המשפחה התגוררה בעיר העתיקה בעכו בסמוך לחאן העמודים. משם עברה המשפחה לגור בנשר, שם החל רזניקוב לעסוק בעסקי בקר. את הבקר קנה מהבדואים של שבט הרוורנה שגרו בסביבה ומכר אותו לסוחרי בקר בשוק בחיפה, לאחר תקופה פתח אטליז בנשר. בגין המצב הבטחוני העתיקה משפחת מגוריה לחיפה. גם שם פתח אטליז חדש וגם מפעל קטן ליצור נקניק במפרץ חיפה, שלא כל כך הצליח כלכלית. בשנת 1934 לקרית מוצקין. ספרה בתו של רזניקוב, שרה שוסטר לארכיון קרית מוצקין].
יוסף עובד במפעל ו או גם באיטליז. ועם עבודתו הוא גם פעיל בהעפלה. יוסף פוגל הוא בין חברי
מנגנון הקבע של 'ההגנה' [רשימת
חברי מנגנון הקבע של 'ההגנה' - המפקדה הארצית ומטכ"ל 'ההגנה' כולל עדכונים
משנת 1948. את"ה 143/73].
וגם ככזה הוא דואג למעפילים כמו ליותר ממאתיים וחמישים עולי אוניית
'ההגנה' ' חנה סנש' = Andarta
שיצאה מאיטליה ושהורדו בחשאי בחוף נהריה [25.12.45 ] ,מספרים על מסיבה שנערכה לרגל החג הנוצרי במלון בנהריה ובה השתתפו רבים מהחיילים הבריטים וקציניהם]. השנה בה נולד יורם .
זכר הבן זאב בדבר מעפילים שהוסתרו בביתם כי באמצע נובמבר 1947
הצליחו 182 מעפילי אוניית 'ההגנה' Alberta
= 'עלייה' שיצאה מצרפת לרדת בחוף נהריה, זכר גם זכר כי ב- 1 לינואר 1948 חמקו 537 מעפילי
אוניית 'ההגנה' Archimedes = 'האומות המאוחדות' שהפליגה
מאיטליה מטבעת המצור הבריטי וירדו על חוף נהריה. חלקם כך יספרו, הגיעו לצריפם. מפקד האונייה דוד מימון [הוא וסרמן משכומת 'מחלול' בתל אביב] הוא שהעביר לימים לנהריה שבמצור אספקה.
גם הזונות מהבר של קרל לאופר
עזרו, גם הילדים.
אך זאב לא שמע בבית על עליית 'אף על פי' - לא על 'דראגא' ולא על 'סאקריה'.
לאה דאגה ליוסף "כל הנסיעות האלה על האופנוע. . . "
בחיפה, למשל,
ב- 30 בדצמבר1947 קטלו אנשי הארגון הצבאי הלאומי [אצ"ל] [שמתוך טנדר נוסע זרקו שתי פצצות קופסאות מלאות חומר-נפץ על] פועלי-יום ערבים שהתרכזו כהרגלם עם בוקר לפני שער בתי-הזיקוק לנפט, הרגו
שישה מהם ופצעו 42. הערבים הגיבו מיד והרגו [באמצעות מקלות, מוטות-ברזל וסכינים] 39 יהודים מעובדי בתי-הזיקוק ופצעו 49 . על זה באה למחרת [ההלוויה בעיר חיפה שבת י"ט טבת תש"ח 1.1.1948] פעולת 'ההגנה' בבלאד א-שיח' ובחוואסה שבעיבורי חיפה, והרגו למעלה מ-60 מתושביהם, חלקם נשים וילדים ].
פקודת
המבצע הורתה לכוחות 'להרוג מקסימום של גברים בוגרים, אבל להימנע מהריגת נשים
וילדים'], נהרגו גם 3 מאנשי 'ההגנה' : בראש אנשיה
חנן זלינגר הנגר הצעיר מקיבוץ יגור, לבדו חיים בן-דור הפלמ"חניק
מקיבוץ יגור, ועמוס גלילי [רובינשטיין] טוראי מהטכניון בחיפה [נקבר בנחלת-יצחק ליד
תל-אביב].
וכבר בתחילת שנת 1948 [כך כתוב בעיתון 'דבר'] יום אחד אחרי הצהריים נזרקה פצצה למכונית בקו
מספר 6 [שירות יהודי של קואופרטיב התחבורה 'שחר' שהוקם זה עתה בדצמבר 1947 מאיחוד
עם קואופרטיב 'חבר' ] בשעה
שעמדה בתחנה ליד המושבה הגרמנית של חיפה. הנוסעים ראו צעיר ערבי כשהוא יצא מן
המכונית הציבורית בקו מספר 9 [שירות ערבי
מחיפה לכפר טירה] זרק את הפצצה אל מכונית היהודים, חזר אל המכונית של קו 9 שהסתלקה במהירות.
איש לא נפגע ולא נגרם כל נזק.
וגם נורה ונהרג הנהג מרכוס
ויצמן מרחוב גאולה בשעה שנהג
מכונית-דלק
ברחוב ההר,[היום שד' הציונות] סמוך לכנסיית 'סנט לוקאס' - "המכונית נתגלגלה
במדרון" כתב עיתון 'דבר' [1 ינואר 1948].
וברחוב הנמל בחיפה
נדקר ניסן שטיינברג על ידי ערבי. הוא הועבר על ידי
מגן-דד-אדום' לבית
החולים היהודי 'רוטשילד'.
ואילו לפנות ערב מן
הלגיון הערבי שחנה בקרבת בתי-הזיקוק שליד העיר נורו
יריות אל מכונית של 'משטרת-הישובים-העבריים'
שנסעה לקריית-נחום [על שם
הציוני נחום
סוקולוב] היא 'עיר- גנים' שבמפרץ העיר חיפה. איש לא נפגע.
המשטרה שהוזעקה
למקום פתחה בחקירה.
וב- 4
ינואר 1948 פוצץ בית בקרבת הכפר הערבי כאנען
שבגליל שני אנשי כנופיה שהיו בבית כפי הנראה נהרגו בהתפוצצות. כן פוצץ
באותו לילה בית של ערבים בכפר עין-זיתון [כקילומטר מצפון לצפת]. אומרים כי היו אלה פעולות-תגמול של 'ההגנה'.
'זו
הייתה שלשלת של עוולות, כל אחת מולידה מתוכה את הבאה אחריה - צריך להיזהר מהיגררות
להרג ללא אבחנה' כתב עזרא דנין = סוכובלסקי [איש הש"י = שירות הידיעות של ארגון 'ההגנה'] בספרו 'ציוני בכל תנאי' [דנין בן ליחזקאל ורחל לבית ילין ממיסדי 'אחוזת בית', יליד יפו תשעה באב תרס"ג 31.7.1906].
באותו יום שלישי כ"ד בטבת תש"ח=6.1.1948, נסע יוסף,
כהרגלו, רכוב על אופנוע ה – ' בי. אס. איי.'
= B.S.A.= [Birmingham Small Arms בשעה ארבע אחרי הצהריים כשמושב האופנוע מותאם
לנסיעת נהג ונוסע, [ברישיון הרכב נרשמו כל האופנועים שנמכרו
ממחסני הצבא הבריטי ככאלה שיוצרו בשנת 1942 ] מנהרייה בשעות אחר-הצהרים ועמו אדם נוסף, טרמפיסט - הוא שמואל כץ, בן 18 מקיבוץ חניתה מההכשרה [הקיבוץ ראש-הנקרה עלה על הקרקע ב- 6 ינואר 1949 ] לא שמואל כץ שהיה רביזיוניסט ידוע ואיש
אצ"ל. במבואות העיר עכו, בצומת
לצפת, בהגיעם למול בית הקברות המוסלמי החלה קבוצת ערבים [שהייתה שם כנראה לרגל
לווייה] להיטפל אל השניים - לרגום אותם באבנים, לשלוף סכינים ולירות לעברם.
שמואל כץ פצוע בידו הצליח ברגל להימלט
לקיבוץ הסמוך עין-המפרץ [ומשם
הוזמן 'מגן-דוד-אדום' מהעיר חיפה להגיש לו עזרה-ראשונה ולהעבירו לבית-החולים] אך יוסף נהרג
במקום .
'נדקר בחזהו'. דיווח הקצין צבי גרינפס.
גווייתו של יוסף
הובאה לנהרייה. 'הלוויתו ב- 7 בינואר 1948
בשעה 11'
כתב היומון 'דבר'.
'נדקר בלב, מת משטף דם פנימי' כתב ד"ר אדמונד ויידנפלד בתעודת-הפטירה [זה הנשוי לקולי החברה של הילדה {לימים שטראוס} ושל טוטי {לימים לוי}, ה'יקים' מנהריה = יהודים גרמנים בעלי נימוסים, דייקנות, יושר, קפדנות, חריצות, נוקשות {והעדר מוחלט של חוש-הומור}, היו שאמרו כי 'יקה' הם ראשי-תיבות של יהודי-קשה-הבנה. קיימות תאוריות שונות לגבי מקור המושג - אחת מהן גורסת כי הכינוי בא מהמילה- Jacke ז'אקט בגרמנית ובעברית מקטורן - כשיהודים מתבוללים הפסיקו ללבוש את המעיל היהודי השחור הארוך והחלו להתלבש בלבוש אירופי שכלל ז'אקט קצר ומכנסיים ארוכים. {עליהם נאמר שהם מקצרים בעליונים ומאריכים בתחתונים}. לפי תאוריה נוספת המקור נמצא במילה Jeck = בדיאלקט של דרום גרמניה וכן בכמה ניבים של יידיש, פירושו 'משוגע' או 'מוזר', ויש הסבורים כי מקור הכינוי בגרמניה ומשמעותו 'ליצן' או 'שוטה-הכפר' בקרניבלים שלהם] וחתם על מסמך של מדינת-ישראל - תקופת הממשלה-הזמנית של ישראל [כיהנה מהקמת המדינה ב-14 במאי 1948 =ה' באייר ה'תש"ח, ועד ל-10 במרץ 1949=ט' באדר ה'תש"ט], משרד הבריאות, השלטון המקומי של מחוז עכו-נהריה הדביק
בולים, כלומר שילם מס [120 מיל!] ביום 13.9.1948, והיה גא בכך.
בן 39 היה יוסף במותו. הובא למנוחת עולמים בבית
העלמין בנהריה.
סוף דבר
בבית פוגל, לאה עם שני ילדים קטנים - זאב בן חמש וחצי, ויורם בן שנתיים
וחצי, עזבה את נהריה ועברו
להתגורר בנתניה. הבנים עושים חיל, יורם, הצעיר מצטיין בתנ"ך השנה 1958 נכתב בעיתון 'דבר'.
ובארץ, אחר דיונים רבים וישיבות סוערות של
הממשלה הוחלט ביום1
בנובמבר 1951 - בעקבות החלטת שר-התחבורה דוד רמז {דרבקין}] - לאחד את הקואופרטיבים לתחבורה 'שחר' מצפון הארץ, 'אגד' ממרכז הארץ, ו-'דרום-יהודה' מדרום
הארץ לקואופרטיב בשם 'אשד'. מספר חודשים לאחר האיחוד החליטה
הנהלת הקואופרטיב לשנות את השם ל'אגד'.
בתחילת אפריל 1948 [ לפני 'ליל הסדר' ] פוצצה מפקדתו של [יליד קולה = כפר ערבי סמוך לעיר רמלה מצפון מזרח לה] חסן סלאמה ששכנה במבנה דו-קומתי - בית ספר לקצינים של צבא בריטניה, והיה שייך למועצה המוסלמית העליונה. [סמוך לעיר רמלה ולמושבה באר-יעקב, בפרדס על יד מסילת הברזל בכניסה הצפון-מערבית לעיר] האיש שכנופייתו חסמה את הכביש לירושלים באזור צומת בית-דג'ן , יחד עם עבד אל ג'באר שומארי, המפקד העיראקי של העיר רמלה [15 קילומטר מנמל יפו וכ-38 קילומטר מירושלים הבירה]. המפקדה פוצצה בידי כוח מיוחד של גדוד 52 מחטיבת 'גבעתי' שגרם לקריסת שני שלישים מהמבנה. לכוח הפושט היו מספר נפגעים קל בלבד. חסן סלאמה עצמו לא שהה במקום [ולא הג'יפ הלבן שלו] כי ביקר באותו לילה בחתונה בעיר לוד או אצל פילגשו ביפו, וכך הוא ניצל, אולם, 30 מאנשי מטהו נהרגו, יש אומרים כי בפעולה זו נהרגו בין 14 ל-20 משוכני המבנה [בו שהו כ- 100 חיילים עיראקיים].
כחודש מאוחר יותר ב-31 מאי 1948 בהתקפה בראש-העין [= ראס-אל-עין] נפצע מפקדם חסן סלאמה אנושות ומת לאחר ימים ספורים.
שושלת הטרור,בנו עלי חסן סלאמה המכונה 'הנסיך האדום' בעיקר בשל ייחוסו המשפחתי וסגנון חייו הראוותני [ בין השאר היה נשוי לזיינב, ממשפחתו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, ובשנית לג'ורג'ינה ריזק, לבנונית נוצרייה - מיס תבל [1971 אך יש הטוענים שכונה כך בגלל תאוותו לדם ולהרג . על כל פנים גדל והיה למנהיג ארגון הטרור הפלסטיני ' ספטמבר-השחור' שפעל בשנות ה-70. אף גורלו לא שפר הוא חוסל על ידי ה'מוסד' הישראלי ביום 22 בינואר 1979 באמצעות מכונית תופת בביירות [ מבצע 'זעם האל' - חיסול רוצחי הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972]. בפיצוץ נהרגו גם ארבעה עוברי-אורח וכן ארבעה משומרי ראשו . ['ספטמבר השחור' הוציא הודעה לעיתונות ובה טען שעלי חסן סלאמה חוסל ב-"פעולת קומנדו ישראלית".].
מראשית שנת 1948 ירו תושבי הכפר ח'סאס שבגליל העליון פעמים אחדות על יהודים שעיבדו את השדות הסמוכים לכפרם וארבו למכוניות ולעגלות של יהודים בכביש החצבאני והדן.
[על גבעה מדרום לכפר ח'סאס הוקם ארמון החורף של האמיר מחמוד פאעור, ראש שבט הבדווים ערב אל-פאדל - לימים קיבוץ הגושרים],
הפלמ"ח [פורק בנובמבר 1948] תקף את הכפר הערבי– ח'סאס, הרס בתים
והרג כ – 60 איש. פעולה שהפילה חיתתה על הערבים, שכן היא הבהירה להם –
שגם היהודים מסוגלים לבצע דברים בלתי-חזויים.
'אספת הנבחרים' הוקמה בארץ באפריל 1920 כגוף נבחר על פי מפתח פוליטי, כלומר על-פי מפלגות ונחשב למוסד הלאומי העליון [שבחר מתוכו את ה'וועד הלאומי' ].
'הסוכנות היהודית' הוקמה בארץ בשנת 1929 כזרוע המבצעת של ה'הסתדרות הציונית העולמית' והיוותה לשכת-קשר בין היישוב היהודי בארץ-ישראל לבין המנדט הבריטי ] לימים היה מעמדה החוקי והציבורי ייחודי ומעוגן בחוק ]
בעת הקמת מדינת ישראל, הוקמו מוסדות השלטון : 'מועצת העם'= הפרלמנט אשר מתוכו נבחרה ' מנהלת העם' = הממשלה.
חברי מוסדות השלטון הגיעו מן ההנהלה הארץ-ישראלית של 'הסוכנות היהודית' , ומהנהלת 'הוועד הלאומי'. 'מועצת העם' מנתה 37 חברים, שמונו על בסיס מפלגתי, ו'מנהלת העם' מנתה אז שלושה עשר חברים.
מנהלת העם= מועצת המדינה הזמנית=הממשלה הזמנית של ישראל = ממשלת-ישראל, [שמות שונים. 'אותה הגברת בשינוי אדרת'] כיהנה מהקמת המדינה ב-14 במאי 1948 =ה' באייר ה'תש"ח, ועד ל-10 במרץ 1949 = ט' באדר ה'תש"ט.
'האספה המכוננת' היא פרשנות לאמור ב'מגילת העצמאות' - הרשות הנבחרת [כשמטרתה לחוקק חוקה לעם להתפזר].
5 בנובמבר 1948 החליטה 'מועצת המדינה הזמנית 'כי 'האספה המכוננת' תמנה 120 חברים.
עם הקמתה של 'האספה המכוננת' התפזרה 'מועצת המדינה הזמנית'.
16 בפברואר 1949 לאחר בחירתה [25 בינואר 1949] קיבלה 'האספה המכוננת' את 'חוק המעבר', שם שונה שמה ל"הכנסת' ו'האספה המכוננת' הפכה להיות 'הכנסת הראשונה'. [לפרלמנט שתפקידה העיקרי הוא לחוקק חוקים[.
ראש-הממשלה דוד בן-גוריון מנהיגו הבלתי מעורער של רוב היישוב העברי עד 1960, [ראש מפלגת פועלי ארץ ישראל=מפא"י {ששלטה במוסדות היישוב העברי למן ייסודה בתל-אביב בשנת, 1930 מפלגה ציונית בעלת מצע של' סוציאליזם קונסטרוקטיבי' = שילוב של סוציאליזם עם דגש עלמ' מלכיות'- המעמידה במרכז את האינטרס הלאומי ולא את האינטרס המעמדי, שם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ולמחשבה מדינית ומנהלית שהיו נהוגים בימיה הראשונים של המדינה – כלומר גישה פרגמטית-מעשית לכל בעיה, שם שהפך לימים בהקשרים מסוימים - לעוצמה בעלת גוון שלילי של העדפת 'אנשי שלומנו' ומשק ריכוזי} שזכתה בבחירות הראשונות ל'אספה המכוננת' ב 46 מנדטים מתוך 120] תמך בשינוי, לעומתו היו שהסתייגו מההחלטה ואף כינו אותה 'פוטש' = ניסיון הפיכה, קולות שלא זכו להד ממשי מצד הציבור העברי בארץ.
סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת-רבקה אביבי
עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן
השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני,
בידיעתם או שלא.
יליד 1933 ותושב רחובות –
צייר וגמלאי של שירות המדינה.
צמרת-רבקה
אביבי ילידת
חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים.