לזרוס-ליונל סלומונס – חייל יהודי ב "קלעי המלך"

21.8.1918 –  דרדנלים

צילום: אלון כהן

בית-העלמין הצבאי הבריטי St. Germain au Mont d'or   

ציון הקבר D 9.

 St. Germain au Mont d'or כפר קטן, 14.5 ק"מ צפונית לעיר ליון [Lyon], צרפת.

טכסט:

סמל היחידה

 והמוטו שלה בהיקף 

Honi – soit- qui – mal - y- pense

3059 SERJEANT

L. L. SOLOMONS

ROYAL FUSILIERS

21^ST AUGUST 1918

[בלב סמל המגן-דוד]

ת'נ'צ'ב'ה

הערה:

בסמל היחידה שהיקפו רוכסת בירית ובמרכזו פרח מוטו בו כתוב בצרפתית או באנגלית-נורמנית. המוטו של מסדר  אבירים  אנגלי 'המסדר האצילי ביותר של הבירית'.

Honi soit qui mal y pense" בתרגום לעברית 'ארור החושב עוון'.

בית העלמין הצבאי  הבריטי ב St. Germain au Mont d'or    החל לפעול מאוקטובר 1917 עד נובמבר 1919 - בו נטמנו  89 חיילים בריטים, 3 חיילים אוסטרלים ו- 7 חיילים הודיים וחיילים  מהודו המערבית אשר נפטרו בבית החולים הצבאי הבריטי הקטן, שבסמוך או בסביבתו כמו אלו ממחנה ההחלמה. לאחר מכן, נכרו בו עוד קברים בהם נטמנו כאלו שהועברו מבתי עלמין קטנים שנסגרו, כמו בית העלמין בז'אן-דה-מוריאן [ליד סבוי Savoie]  St. Jean-De-Maurienne Communal Cemetery בהם גם הסרג'אנט סולומונס לזרוס-ליונל שמצא את מנוחתו הסופית בשנת 1920 St. Germain au Mont d'or communal cemetery extension לשם הועבר כבודד בסמכות WGR הועדה לרישום קברים [War graves register].

 "בדקנו במפה, סימנו מסלול, איתרנו בעזרת פועלי הניקיון של העירייה המקומית את ביתו של שומר בית הקברות. האיש ואשתו הופתעו מאד לראות אותנו, מסתבר שבית הקברות פתוח והשומר מגיע לשם פעם בחודש לביקור. השומר ורעייתו היו מאד נחמדים, מאד התרגשו לשמוע שבאנו מישראל לחפש את קברו של סולומונס, הושיבו אותנו והוסיפו מעט סיפורים בנושא. מי הקבורים, מדוע יש שורה ארוכה ואח"כ שורה קצרה, סיפור על חייל יהודי זקן מהכפר השכן שמגיע מידי שנה להניח פרח על קברו של סולומונס למרות שאיננו מכיר אותו...

אז ככה: 

בבית הקברות הקטן קבורים חיילים שהגיעו למחנה מעבר רפואי שהיה במקום, מרביתם נפטרו ממחלות או מפציעה בעת ששהו שם, וכפי שניתן לראות בבירור אלו חיילים מארבע קצוות תבל. מעניין לציין כי רבים מתוכם הם אנשי חיל הרפואה ויתכן כי אלו חובשים ורופאים, שנדבקו במחלות בעת עבודתם במחנה.

בעוד מרבית החולים הגיעו מהזירה הצרפתית ישנה שורה קצרה [בה קבור גם ידידנו סולומונס] השמורה לכאלו שהגיעו אל מחנה המעבר במצב בלתי הפיך [כלומר חללים], אלו הגיעו גם ממקומות רחוקים, סולומונס נמנה על החללים שהגיעו מן הדרדנלים.

זאת ספר שומר בית הקברות, ממנו למדנו לדעת כאמור כי סולומונס הוא היהודי היחיד הקבור שם וכי יש לגיונר ותיק [וככל הנראה יהודי] הוא אינו בן משפחה של סולומונס (זאת כבר שאל השומר), אך מגיע מדי שנה מכפר סמוך ומניח ורד אדום על קברו של האחרון כסולידאריות בין בני הדת היהודית. . . כך אמר השומר וזה מעניין כי בד"כ יהודים המגיעים לקבר מניחים דווקא אבן." כתבה לי אירית ליליאן.

סולומונס לצרוס [לזרוס]-ליונל  Lazarus-Lional Solomons נולד באנגליה בשנת 1866, התגייס כגיוס חובה בשנת 1883, מספרים כי, נשא לאישה את לאה בת לואיס ובטסי רוזנטל, ילידת  [שנת 1871] מלונדון רבתי [אחות   ליוליוס, יעקב וחנה [אנני], יוסף,  שלמה-שאול ורוז].

 בכורם – ישראל נולד בשנת 1897, גולדה נולדה בשנת  1903 ואילו סלי [שרה]  1979-1905 הנרי ומוריס.

[כל ניסיונותינו להשיג יותר נתונים אישיים – עלו בתוהו].

במלחמת העולם הראשונה התנדב  סולומונס בלונדון שבאנגליה שבה התגורר לשרת בגדוד  חיל הרגלים הלונדוני 'קלעי המלך' 40 [ROYAL FUSILIERS] ומספרו האישי 3059.

הגדוד - 38 של 'קלעי המלך'  גוייס בלונדון באוגוסט 1917 בהשפעת העיתונאי זאב ז'בוטינסקי ובתמיכת  ד"ר חיים ויצמן, ד"ר מונטגיו דוד אידר ואחרים, שרצו גדוד-עברי שותף בכיבוש ארץ-ישראל מידי התורכים.

יהודים  מהרובעים הדלים כמו ה'איסט אנד' [East End]  ו'וייטצ'פל' Whitechapel]  בלונדון, שכונו "השניידרים והשוסטרים" [החייטים והסנדלרים], רובם פליטים מרוסיה, פולין וגליציה, שהשתקעו באנגליה  נראו 'כמתנדבים  טבעיים'  - נשואים וגם לא כל כך צעירים  כמו רוזנברג שמעון אבל יש אומרים כי מהם באו כ- 200 בלבד, החסר הושלם משארית "גדוד נהגי הפרדות" שחזר מגליפולי,  פליטים מארץ-ישראלשגורשו למצרים על ידי  השלטונות העות'מאנים, ומשאר אזורי בריטניה  כמו  גולדריך ישראל ואפילו מארצות הברית כמו  גרינברג פיליפ. אל הגדוד הצטרפו גם  יהודים שלחמו באירופה כמו  הטוראי  שלייפשטין  [מספר אישי J/2588  שנפל ליד יריחו  באוגוסט  1918 ונקבר  בהר הצופים בירושלים].

גדוד 38 הוקם  רשמית ב 20 בינואר 1918 במחנה פלימות  ממתנדבים יהודים

גדוד 39 הוקם למחרת באותו מקום  גם הוא ממתנדבים יהודים;

גדוד 40 הוקם בסוף אותו חודש באותו מקום ויועד למתנדבים יהודים.

שלושתם כגדודי קרב.

הפיקוד היה בריטי; למפקד גדוד 38 מונה הקולונל  האירי ג'ון הנרי פטרסון [מפקד 'גדוד נהגי הפרדות' מגליפולי] כך גם מפקדי פלוגות כמו הקפטן ג'וליאן.

 ב-2 בפברואר 1918 צעד בסך כגדוד עברי המונה ארבע פלוגות ברחובותיה הראשיים של לונדון והתקבל בתשואות רמות, למחרת היום יצא הגדוד לצרפת, ומשם דרך איטליה   הגיעו למצריים במרס 1918, שם התאמנו ומשם  נשלחו לארץ ישראל.

בארץ - 11 ליוני 1918 סופחו  חיילי גדוד 38 לבריגדה 31 של הדיביזיה ה-10 האירית    והוכנסו לחזית  בדרום-מזרח הרי שכם [הרי אפרים]  לגזרה בה ניהלו קרבות  של לוחמה זעירה נגד העות'מאנים ובפעולות סיור אלימות  ורצופות מול הדיוויזיה הראשונה של הגנרל הגרמני גור עד 25 ביולי 1918.

באירופה, סוף מארס 1918 חלה 'מתקפת האביב של 1918' [ידועה גם בשמות 'מתקפת מאה הימים',   'קרב הקיסר' ו'מתקפת אריך לודנדורף']  הגרמנים העבירו 50 דיוויזיות מהחזית המזרחית [הודות להסתלקות האימפריה הרוסית מהמלחמה   וחתימת הבולשביקים על חוזה ברסט-ליטובסק]  לחזית המערבית,  מצב  שגרם  למשרד המלחמה הבריטי להזעיק לאירופה 'גייסות טובים'. חזית המזרח התיכון הייתה בעיניהם בעלת חשיבות משנית.

ארצות הברית נכנסה למלחמה. חיל המשלוח האמריקאי, בפיקוד הגנרל ג'ון פרשינג, הגיע לקווי חזית מערב אירופה באפריל 1918 "מצא את הצרפתים והאנגלים שרויים בתשישות הקרב".

הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי מפקד חיל המשלוח המצרי [EEF]  שלח לצרפת שתי דיביזיות שלמות ועוד יחידות רגלים בעצמה של שלוש דיביזיות,  כ- ששים אלף איש בהם  סולומונס לזרוס-ליונל.

סולומונס לזרוס-ליונל  הוצב לגדוד ה-40,  גדוד שמסגרתו הוקמה כאמור בשלהי ינואר 1918  באנגליה אך לאחר,  שדרום הארץ כבר נכבש על ידי הבריטים, מתנדבים  יהודים  כמו  הירושלמי חיים חזן  יליד מרוקו, ואיש העלייה השנייה ישעיהו ירקוני  יליד רוסיה, נענו לקריאה והתגייסו, ובאוגוסט אותה שנה כבר  התאמנו במצרים אלף חיילים, אך כנראה  בלי סולומונס לזרוס-ליונל  שהוצב ונפל בדרדנלים כסיפורו של שומר בית הקברות.

הדרדנלים מצר-ים ארוך [61  ק"מ]  וצר [בין 1,200 מטר ל-6 ק"מ] בצפון-מערב תורכיה, המחבר את הים האיגאי [והים התיכון[עם ים מרמרה המכונה ים השיש [ששטחו כחצי ממדינת ישראל],  המוביל למצר הבוספורוס  [אורכו כ-30 ק"מ ורוחבו בין 750  ל- 3,700 מטר ]. על גדות המיצר יושבת העיר קונסטנטינופול  [היא קושטא]  בירת האימפריה העות'מאנית ומשם אל  הים השחור   -  שעל גדותיו גם רוסיה [כולל גרוזיה, אוקראינה, מולדביה] רומניה, בולגריה המתלבטת ויוון הבעייתית.

באוגוסט 1914 הנסיגה  הבריטית בקרב הראשון לעיכוב הפלישה הגרמנית בגבול צרפת-בלגיה בגזרת העיר  מונס MONS . הבריטים  הגיעו ללא הכשרה, בלא הדרכה, בלא מפות, במפקדה הבריטית התעלמו.

המאמץ להבקיע את הדרדנלים  - לפלוש ישירות לתורכיה ולהגיע להכרעה מהירה  באמצעות כיבוש עיר הבירה קונסטנטינופול  היה רעיון  ברוך השראה -  "טרגדיה של הזדמנות שהוחמצה" כתב  סירל פולס.

ב-2 בינואר  1915 הגיע ללונדון מברק מהשגרירות ברוסיה  ובו בקשה נמרצת  מאת  הדוכס הגדול ניקולאי לעריכת פעולת הסחה, לא חשוב היכן, נגד התורכים, כדי להניעם להוציא גייסות מהקווקאז [אחרי תבוסת התורכים בסאריקאמיש ביטל הדוכס הגדול את בקשתו].

וינסטון צ'רצ'יל הממונה על צי המלחמה הבריטי  'קפץ על המציאה'  ושטח את  'תכנית גליפולי', למוטט את אחת ממדינות האויב העיקריות באמצעות פלישה מן 'הבטן הרכה', בדרום מזרחה של אירופה  כלומר תורכיה החלשה.

שר המלחמה הבריטי פילדמרשל הוריישו הרברט קיצ'נר  לא התלהב אך אישר.

בפברואר 1915 החלה המערכה לשנות את גורל העולם, מערכה שנסתיימה בסתיו. לאחר נפילת 131,000 מחיילי באימפריה הבריטית ו 252,000 פצועים  - מדינות ' ההסכמה' לא הצליחו לפרוץ את הדרדנלים, ולפני החורף הסיגו את כוחותיהם  מחצי האי, צ'רצ'יל שהיה בין יוזמיה והוגיה  כונה בשם  'קצב גליפולי'.

הממשלה הבריטית החדשה תמכה במלוא התוקף במערכת גליפולי; דיוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה  החדש  והגנרל ג'ורג' פרנסיס מילן, מפקד הכוחות הבריטים בחזית המקדונית  שהיו מעוניינים מאוד בדרדנלים  -  נתנו עדיפות למערכה זו גם אחרי  פינוי חצי האי.

הדרדנלים לא הובקעו הם עמדו בתלאות המלחמה עד סופה.

סוף דבר

לאחר התפוררות הצבא הרוסי בחזית המזרח  בעקבות ההסכם ברסט –ליטובסק -3] במרס 1918 ]  התפנו דיוויזיות גרמניות ותורכיות  לזירות הקרב האחרות – התורכים העבירו דיוויזיות  לארץ ישראל ולמסופוטמיה 

והגרמנים לחזית המערבית  לקראת "מתקפת האביב" שנפתחה ב  21 

במרס  1918 בגבול צפון צרפת – בלגיה.  

קבינט המלחמה הבריטי  בלונדון שיגר  לארץ את הגנרל יאן סמאטס הדרום 

אפריקני  לניהול מו"מ עם התורכים, והעביר יחידות  בריטיות מצליחות  מארץ 

ישראל לחזית המערבית  כדי שיבלמו את הגרמנים באירופה.

ב-14 לאוגוסט 1918 הועברו חיילי גדוד 38 לבקעת הירדן. בספטמבר 1918 צורפו  לדיביזיה הרכובה של האוסטרלים והניו זילנדים [שכונתה אנז"קANZAC - ]. הגדוד המשיך שם בפעולות סיור  הפעם מול חטיבה מספר 2 התורכית, כהכנה למתקפת הסתיו הגדולה של הגנרל הבריטי צ'יטור  [Chaytor], מפקד ה'אנזאק',  לכיוון רבת-עמון  [המאמץ העיקרי  של   מפקד חיל משלוח המצרי הגנרל אלנבי היה לכיוון צפון לאורך מישור החוף],  שם פגשו בחיילי גדוד 39 , שהוקם בהשפעת הגולים  למצרים  פנחס רוטנברג, דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי, גדוד שחזר מאימוניו במצרים, גדוד שרוב חייליו היו יהודים  מארצות-הברית, קנדה, כמה מאות ארץ-ישראלים, ששהו מחוץ לגבולותיה בשנת 1917, מתנדבים ממושבות הברון הירש בארגנטינה  וגם  כמה תושבי אנגליה כמו ברסלאוור יעקב [ז'אק]  איזידור שנולד בפולין בשנת 1876 ו-ברנשטיין סם תושב לידס  יליד  1878.

בסוף יולי 1918 חתמו  נציגי תורכיה  באניית הקרב הבריטית 'אגממנון' בנמל מורדוס  [Mudros]  שבאי  היווני למנוס על מה שנתבקשו  כשהסעיפים העיקריים בשביתת הנשק הם פתיחת  מצרי הדררדנלים והבוספורוס .

 הסכם נחתם בין שר הימייה העות'מאני חוסיין ראוף אורביי  לבין האדמיראל הבריטי סומרסט גוף-קאלת'ורפ.

שביתת נשק [הפסקת אש]  בין האימפריה העות'מאנית לבין מדינות 'ההסכמה נכנסה לתוקף ביום 31.10.1918.

ב – 12 בנובמבר  שטה ועברה בדרדנלים  לכיוון  קונסטנטינופול ארמדה  ובראשה  האדמירל גוף- קאלת'ורפ באניית הקרב 'סופרב'. 

"כה ארוכה הייתה התהלוכה הימית שכאשר הגיעה אניית הדגל שלו אל האלאס  [בקצה הדרומי של חצי האי גליפולי, בכניסה למצר הדרדנלים]  עוד לא נראה הצי הבא אחריו הצרפתי, באופק" כתב  סירל פולס.

ב- 28 ביוני 1919  –   נחתם חוזה ורסאי, מחלמת העולם הראשונה הסתיימה.

גדוד קלעי המלך ה-38, פורק ורב אנשיו שבו לבריטניה. [וויליאם שרף נשאר בארץ]. אחר כך פורק גדוד 39, ומרבית הצעירים שבו לארצות הברית [נחמיה רבין נשאר הארץ גם וג'ייק טוקר] .בסוף 1919, עם התפוררות הגדודים, צורפו הנשארים בארץ, שרידי אנשי גדוד 38 [הגדוד הלונדוני] ו-39 [הגדוד האמריקאי] לגדוד ה -40 [הגדוד הארץ-ישראלי], שלא הספיק לקחת חלק בקרבות.   הגדוד החדש נקרא 'הראשון ליהודה'.  וויליאם  שרף מאנגליה,  וג'ייק טוקר  האמריקאי, נהרגו בתל חי ונקברו [איש לא הכירם] בשמות שעוברתו זאב ויעקב.

"אפרו של הקולונל ג'ון הנרי פטרסון, המפקד הבריטי של גדוד נהגי הפרידות וגדוד קלעי המלך מס' 38, במלחמת העולם הראשונה ויד ימינו של זאב ז'בוטינסקי, מייסד הגדודים, נטמן במושב אביחיל ביום חמישי 4.12.2014, בטקס ממלכתי, במעמד ראש הממשלה ושר הביטחון" פרסם עיתון 'הארץ'.

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת אביבי.

עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא.  יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים - אילנות ושרשים.