אביגיל וינברנד - הפגינה בעד עליה חופשית ונורתה למוות
13.8.1946 - חיפה
בית העלמין הישן בחוף הכרמל חיפה חלקה ב', שורה 16, קבר 3
טכסט
[ סמל 'ההגנה' ] אביגיל וינברנד
בת חיה ובצלאל
נולדה בחיפה
נפלה בעת מילוי תפקידה
ט"ז באב התש"ו
בת 19 בנפלה תנצב"ה
ביום 2 באוגוסט 1946 פרסמה הממשלה הבריטית את החלטתה לשים קץ לעליה הבלתי-ליגאלית [= עולים בלתי-חוקיים] לארץ.
"בריטניה לא תסבול את ניצול סבלות הפליטים על ידי המיעוט הציוני" כתבו בעיתוני לונדון.
כבר בדצמבר 1945 אזלה מכסת 75,000 עולים, שהורשו להיכנס לארץ-ישראל לפי ה'ספר הלבן 'השלישי' [ה'ספר השחור' או 'ספר המעל'] זה של מלקולם מקדונאלד שר-המושבות הבריטי [עליו נאמר כי היה - נוכל, בזבזן, רמאי, זייפן, בוגד, 'כולו צביעות ותככים של עורך-דין זול הראוי לשרת רק כנופיה של גנגסטרים וסחטנים'].
ממשלת הוד מעלתו ב'נדיבותה' ומתוך השתתפות בסבלות העם היהודי באירופה אישרה 1,500 'סרטפיקטים' [= רישיונות עלייה] לחודש עבור שנת 1946.
אולם לחץ הניצולים היהודים אשר נאלצו מלחכות לחסדי-נדיבים - גבר. דרכי אירופה הוצפו פליטים.
ממשלת בריטניה גייסה את צבאה ואת צייה, ואת מטוסיה ואת ציריה באחת–עשרה מדינות בניסיון לעצור את זרם המעפילים היהודים לארץ והגזירה נגזרה.
הנציב העליון השביעי והאחרון לארץ–ישראל סיר אלן קנינגהאם הודיע על החלטתו לגרש את העולים=המעפילים למחנות, שהוכשרו לכך בקפריסין בתכנית שנקראה 'מבצע איגלו'.
באחת בליל ה- 13 באוגוסט 1946 אור ליום ג' הזמין אליו הבריגדיר מפקד הצבא את יושב ראש קהילת חיפה משה גוטל לוין [חתנו של יואל משה סלומון] הודיע לו כי בשעה 7:15 בבוקר תתפרסם הודעה בדבר מדיניות הממשלה לגבי העלייה הבלתי-ליגאלית, ובשעה 4:45 עם שחר תתחיל פעולה לביצוע מדיניות זו.
פקודת הצבא הייתה כי הדיוויזיה הראשונה של חיל –הרגלים תחל במבצע שעה 4:45 אליהם נספחו טנקים 'שרמן' ופלוגת תותחנים נגד-טנקים, שלא לדבר על אנשי הקשר, שהניחו קווי טלפון בנמל. על אמבולנסים ורופאים צבאיים, וגם על שתי מכלאות שהוקמו על מזח הפריקה הקטן.
הצי צרף את שתי הצלבניות הסיירת 'מאוריציוס' ואניית המלחמה 'אייג'אקס' שחנו סמוך לנמל חיפה וכן קבוצה של אניות משחית ששטו בים וכמעט כל סירות המשטרה על ציודן המלא.
בהיוודע הדבר ל'מוסד' [לעליה ב'] הוצאו מידית על ידי 'ההגנה' ארצה שלוש אניות מעפילים [לא נמנו שתי ספינות שיצאו מאיטליה: 'כ"ג יורדי הסירה'=San-Sissimo, ו'חביבה רייק' = Aghois Andrians על 464 המעפילים שנדחסו לתוכה].
מצרפת יצאה SAGOLEM –'סאגולם' היא 'יגור' ספינת עץ תורכית קטנה. ב'שבת השחורה' = 29 ביוני - 1946 ערך הצבא הבריטי גם חיפוש בקיבוץ יגור {בעקבות הלשנה} וגילה תוך התעללות [המפקד היה השוטר הבריטי ריימונד אוסוואלד קפראט המחבוא נשק [= 'סליק']. הנשק [לא מעט] הוחרם ורבים מחברי הקיבוץ נאסרו.
הספינה 'יגור' ועליה [754][758] מעפילים עירומים למחצה, הגיעה לחוף הארץ ובאור יום ב' 12 לאוגוסט [ט"ו באב = חג האהבה] בפיקודו של הפלמ"חאי ישראל אוורבוך, נגררה על ידי מלחים בריטים והועגנה מחוץ לשטח נמל חיפה, תוך מאבק ונפגעים כשעל התורן, דגל תכלת-לבן [וכ- 40 חלוצי 'הכשרת הבונים' ו'השומר-הצעיר'] אך גם תינוקות רבים בהם ארבעה יתומים, גם 350 נשים, באנייה. פליטים שרים את 'התקווה', "שרו גם שירי גטו ופרטיזנים" סיפרה רחל שהייתה שם.
המלחים הבריטים העמידו משמר של כמה שוטרים ערבים והסתלקו. את הקברניט הגוי ותשעה מעובדיו אסרו.
מיוון יצאה סירת עץ מפרש הקטנה ARITAM SLEM MERICA= אריטם סלאם [שנרכשה בפיראוס ע''י יאני אבידוב, שהוסבה ל'הנרייטה סאלד' = Henrietta Szold [רווקה יהודיה מבולטימור ארצות-הברית, פעילת ציבור בשדות החינוך וההוראה, העבודה הסוציאלית והבריאות, בהקמת ארגון 'הדסה' ובהובלת 'עלית הנוער' שהקדישה את חייה ופועלה לרעיון הציוני ולעם היהודי]. ועליה 543 [ויש האומרים 520] מעפילים בפקוד הפלמ"חאי אריה קפלן [קיפי] שהיה המפקד הראשון של מחנות המעפילים בקפריסין, היא הגיעה לחיפה בבוקר יום 12 באוגוסט 1946 לרבות 200 ילדים [בהם 28 תינוקות יונקי שדיים] ו - 120 נשים בהריון. לאחר התנגדות אקטיבית בה - המעפילים השליכו במלחים מכל המזדמן: דלתות, כדי חלב, ומוטות ברזל, היא נקשרה ליד אחותה הגדולה ממנה - 'יגור' והצוות הזר נאסר.
ומאיטליה הפליגה בפיקודו של אליעזר קליין [טל] האנייה AVANTI [=קדימה] שנקראה גם 'מריה סרה' [הקדושה מריה, בעלת היסורים] Maria Serra = אניית משא שנבנתה בשנת 1920 כספינת עץ עם מפרשים. היא 'כתריאל יפה' [על שמו של מלווה אניות מעפילים ורב-החובל של 'ארי-הים' = [Sea Lion, כשמפקד הפעולה הוא צבי ספקטור, הידועה לנו כסירת כ"ג לוחמי פל"ים והקצין הבריטי {סאר א. פאלמר קצין בריטי ממשמר-החופים שהתלווה אליהם}שנעלמה על כ"ד נוסעיה בים התיכון בשליחות סודית של הבריטים - בתי הזיקוק בטריפולי של ווישי בלבנון= {ווישי = עיר בה ישבה ממשלת הבובות של דרום צרפת בראשותו של המצביא והמדינאי הצרפתי הנערץ אנרי-פיליפ פטן שמונה לתפקידו על ידי שלטון גרמניה הנאצית}.
AVANTI הגיעה לנמל חיפה ביום 13 לאוגוסט 1946. ועליה 790 מעפילים. [615] מתוכם 604 מעפילים הועברו למחנות המעצר בקפריסין, אלה שהיו חולים הועברו לבתי-חולים בארץ כולל בני משפחתם.
ביום 15 לאוגוסט 1946התפרסמה הודעה רשמית: "ספינה נוספת ובתוכה 615 עולים בלתי-חוקיים, הגיעה לחיפה הבוקר, הספינה נקראה 'סאניצ'יאה' ושמה הוסב ל'כתריאל יפה'. " בת 500 טון .
אנו למדים כי בבוקרו של יום גירוש מעפילי 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' נכנסה לנמל חיפה ספינת מעפילים נוספת, ושמה -'כתריאל יפה', הספינה נקשרה עם ערב לסיירת הקרב 'מאוריציוס' מחוץ לנמל חיפה לאחר, שהמעפילים התגברו על משמר הנוטרים וסירות משטרה שמרו עליה. אמרו שמחכים לשובן של שתי אניות הצי שנשאו את מעפילי 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' למחנות העקורים, שהוכנו ליד קאראולוס שבקפריסין כדי גם לגרשם לאי יחד עם הבאים אחריהם, כמדיניות.
ביום 14 באוגוסט 1946, יום גירוש מעפילי 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' הכריזו הבריטים עוצר על העיר חיפה.
דיוויזיית חיל-רגלים הוזעקה להבטיח את הגירוש. "חמישים אלף חיילים השתתפו בפעולה הגדולה", דווחה סוכנות 'רויטר'.
מבצע 'איגלו' החל - הבריגאדיר-גנרל מק-ניל גרהם שעמד בראש הכח הימי למלחמה בעליה הבלתי לגלית, הוא החל להכניס את דיוויזיית הרגלים הראשונה באזור הנמל "כדי לבודדו מהעולם החיצון" כתב העיתונאי ג'ון קמחי. דיוויזיית חיל-רגלים הוזעקה [אומרים שממצרים] להבטיח את הגירוש.
הצי הבריטי תוגבר. אניות משחית נראו בים, אניות הקרב 'מאורציוס' ו'אייג'אקס' תפסו עמדות, עשרים מכוניות משוריינות ועליהן תותחים קלים צורפו לכוח "המתיחות בנמל הולכת וגברת, במזח החדש בנמל שפונה עוד ביום א' מכל תנועה אזרחית ונמסר לידי הצבא, עגנו שתי אניות מלחמה מסוג 'ליברטי'- ה'אמפייר רייוול' ו'אמפייר הייווד' [כל אחת 8000 טון] שעל סיפוניהן הותקנו גדרי תיל= כלובים משייטים. לאזרחים אינה ניתנת רשות לגשת לשטח הצבאי בחלק המזרחי של הנמל. סירות מנוע מגודרת תיל הועברו לחלק המערבי של הנמל" כתבו עיתונאי 'משמר' [ ב- 25 בינואר 1948 שונה שם העיתון ל'על המשמר' עד לסגירתו במארס 1995].
השלטונות הבריטיים הכריזו בט"ז באב תש"ו [13 אוגוסט 1946] על עוצר ברחובות חיפה כדי למנוע התגודדות של מחאה, התקהלויות, הפגנות-זעם והתנגדות אירעו בישוב העברי - בעיר הנמל - הוכרז עוצר בחלקים היהודיים של העיר. השטח העירוני והנמל הוכרז כשטח סגור.
המעפילים שהועברו משתי אניות המעפילים לאניות הגרוש, גילו התנגדות. למשל - מעפילי 'הנרייטה סאלד' השליכו בבריטים- מכל הבא ליד- דלתות, כדי-חלב, ומוטות ברזל. [הצבא הבריטי השתמש עד אז בסילוני מים קרים כדי לצנן את התנגדותם של המעפילים].
'ההגנה' גם היא שברה את העוצר – אלפי אזרחים יצאו לרחובות חיפה להפגין הזדהו ת עם המעפילים שנאבקו גם על רציפי הנמל.
תושבי חיפה הזועמים הפרו את העוצר ונהרו לרחובות כדי למחות על הגירוש רוח מרי והתנגדות לשלטון אחזה בעיר חיפה.
ב 14 באוגוסט בשעה 10:15 ערכה המשטרה במרכז המסחרי החדש התקפה באלות כדי לפזר המון של מאות יהודים שניסו לחדור לשטח הנמל.
ביום הרע ההוא העלו הבריטים בכוח את המעפילים מהספינות 'יגור', ו'הנרייטה סאלד' ל'כלובים המשייטים'. הם התחילו בדברי נועם אך עברו לפצצות גז מדמיע ופצצות עשן.
ואניות הגירוש שהיו כאמור מותקנות לכך - 'אמפייר הייווד' ו'אמפייר רייוול' החלו להעביר את המעפילים לקפריסין.
דיוויזיית חיל-רגלים שהוזעקה להבטיח את הגירוש נכנסה לפעולה. הצי הבריטי הראה תושייה.
בפינת הרחובות התבור – ארלוזורוב חסם הצבא בטנקים ובמכוניות את רחוב הרצל, וכשניסה קהל של מאות לעבור את המחסומים. קפצו 30 חיילים מהמכוניות, ירו לתוך הקהל בלי התראה.
אביגיל וינברנד בת 19 נהרגה ושמונה אחרים נפצעו מכדורי תת-מקלע. זאב כרמי נער בן 14 ומאיר מאלץ בן 30 מתו כעבור זמן מה מפצעיהם בבי"ח רוטשילד בעיר היום רח' שמריהו לוין פינת רח' קסל.
שלושה מן המפגינים נורו מאש החיילים הבריטיים ונהרגו. הפצועים: ירחמיאל מרובצ'יק בן 17 משכונת המעין, יעקב גולדברג בן 21 מרח' טבריה, דוד בורשטיין בן 24 מרחוה הרצל, שלמה שפירא בן 20 מרחוב מיכאל, ישראל ליזרבוב בן 16 מרחוה הרצל, יעקב אהרן בן 21 מרחוב החלוץ.
ב'מכון לבון' מצאתי שהמעפיל נוסף נפטר והוא מהאנייה 'יגור' ושמו: ליאון קלמרוט, בן 40 אשר הורד מהאניה יגור עם חולים נוספים מחמת דלקת ריאות לבית החולים בעתלית, הובא למנוחות ב-18.8.1946 כעבור ימים אחדים מחלתו הכריעה אותו, בחברה-קדישא של חיפה אמרו לי שאין שם כזה].
אביגיל בת חיה חייקה לבית הורוביץ [בת אהרן מיישעלעס וזהבה זלטה לבית רוזמן] [1901-1990] ובצלאל בן צבי [1898-1975] וינברנד נולדה לחג השבועות ביום ב' בסיוון תרפ"ז [2.6.1927] בחיפה. הוריה אנשי העלייה השלישית, באו מפולין בשנת 1925 והיו בין ראשוני המתיישבים בשכונת נווה-שאנן שבכרמל המזרחי. משפחת האב בצלאל רובם גרו בנוה שאנן.
תנאי החיים בארץ היו קשים אבי המשפחה היה מובטל ורק מאוחר יותר הצליח להתקבל לעבודה ברכבת בתנאי-עבודה ירודים.
יש אומרים כי האב בצלאל ואחיו משה ניהלו בית עסק ברחוב יבנה בהדר חיפה.
גם האם נאלצה לסייע בפרנסת המשפחה וכך נשאה אביגיל לבדה בעול הבית והגינה שלידו וגם השגיחה על אחיה הצעיר צבי שמו [קרוי ע"ש סבו, צבי נישא לעטרה לבית קליסקר, שנפטרה רק לפני שנים אחדות]. תחילה למדה בבית הספר העממי תל-חי [רח' טרומפלדור פינת הגליל, שבבנין לידו היה בית הפועלים עד 1946 שאחר הארוע הפך לספריה שנקראה על שמה, מאוחר יותר הפך הבניין לקולנוע "עממי" עד היום, והספריה עברה למקום אחר שבשכונת מגוריה], ואחר-כך בגימנסיה 'ביאליק', עברה לבית הספר לפקידות 'במעלה' - עבדה כחניכה בבית הספר לעבודה ולמסחר שהיום נקרא בסמ"ת שעל יד הטכניון במשכנו הראשון בהדר, [היום שוכן במקום מוזיאון המדעטק] בחיפה, ובגיל 18 התקבלה לעבודה כפקידה בטכניון במזכירות הטכנית.
לימים עסקה שם גם בעבודות הדפסה עבור ארגונה - הארגון המחתרתי 'ההגנה'.
בצד לימודיה ועבודתה הייתה פעילה בתנועת הנוער 'מחנות העולים' אחר-כך ב'נוער העובד'. הצטרפה לשורות 'ההגנה' שם עברה קורס לעזרה-ראשונה בהדרכת האם, ושימוש בסוגי-נשק שונים בסדרת אימונים ביערות הכרמל בהשתתפות האם כמובן.
השתתפה בסידור מעפילי עתלית בבתים פרטיים לאחר פריצת המחנה, האסירים=המעפילים 208 במספר ששוחררו, הוסתרו תחילה בבתי החברים בקיבוץ יגור, ורק אחר כך פוזרו ברחבי הארץ.
[גדוד לוחמי פלמ"ח בפיקוד נחום שריג {סרגיי} איש קבוץ בית-השיטה יצא מקיבוץ בית- אורן למחנה עתלית. מפקד הכוח הפורץ היה נחמיה שיין מקיבוץ עין -חרוד וסגן מפקד הגדוד יצחק רבין – {מי שלימים היה ראש-המטה-הכללי של צבא-ההגנה-לישראל השביעי כולל במלחמת 'ששת הימים' וגם ראש ממשלת ישראל}. נציין כי פריצת מחנה עתלית היה המבצע הראשון של 'תנועת המרי העברי' = ארגון גג של שלוש המחתרות העבריות בארץ ישראל לתיאום פעולות ההתנגדות לשלטון הבריטי. {התנועה פעלה רק כשנה וזאת, כך יגידו, בגלל פעולה במלון 'המלך דוד' בירושלים}].
השתתפה בהפגנה נגד מאסר אנשי ביריה, ב- 28 בפברואר 1946 הקיפו הבריטים את ביריה חשפו נשק ומסמכים של 'ההגנה'. והחליטו לעצור את כל חברי ההיאחזות, אנשי המחלקה הדתית עשרים וארבעה במספר, תוך הכרזה על ביריה כשטח כבוש כלומר אסרו על מגורי יהודים ביישוב. בתגובה לכך, בליל י"א באדר התש"ו, הוא 14 במרץ'' עלו אלפי צעירים מכל קצות הארץ אל הישוב" [על מיכל המים בכפר תבור, התנוססה כתובת ידנית BIRIA BELONG TO AS ] אבל בעיקר מצפת וחיפה, ואביגיל ביניהם [לאחר מאבק בבריטים הצליחו] ובעזרה לקיבוץ יגור.
כאמור ביום ט"ז באב תש"ו = 13.8.1946] העלו הבריטים בכוח מעפילים מהאניות 'גור' ו'הנרייטה סאלד', לאניות הגירוש 'אמפייר הייווד' ו'אמפייר רייוול' להעבירם לקפריסין, 'קול ישראל', תחנת השידור המחתרתית של 'ההגנה' [לאחר שנפלה תחנת השידור של מחתרת לוחמי-חירות-ישראל =לח"י בידי הבריטים {18 בפברואר 1946} בעליית גג ברחוב השומר 3 בתל-אביב]. קראה להפר את העוצר ולהתארגן נגד גירוש המעפילים לקפריסין. אביגיל ואמה היו בין הנענים לקריאה, ונטלו עמן תיק עזרה-ראשונה וירדו מנווה-שאנן לרחוב התבור שבהדר-הכרמל. עד מהרה היו חלק מההמון שצעד לקראת החיילים הבריטיים המזויינים. החיילים פתחו באש ללא אזהרה, ביריות לכל עבר. אביגיל היא בין שלשת הצועדים שנורו ונהרגו באותה הפגנה. כדור פגע בלבה. כל ניסיונות האם להצילה עלו בתוהו והיא מתה בדרכה לבית החולים רוטשילד.
מנהל הטכניון משנת 1932 המהנדס יליד פולין [1884] שלמה קפלנסקי הנשוי לגרטרוד לבית מנהיים מווינה, זה שבשנת 1912 עלה לארץ ישראל והיה בין חברי הקבוצה הראשונה שהתיישבה במרחביה, [נפטר בגיל 66 בחיפה ונקבר במרחביה].
הוא שספד לה למחרת ההלוויה ואמר בין השאר: ". . . גדלה והתפתחה לעלמה מלאת חן ייחודי וכוח-חיים תוסס, והבטיחה להיות גפן-אדרת [עיברות שם משפחתה] . והנה בצאתה עם אמה להפגנה נגד גירוש פליטי החרב נפלה מכדור רצחני. . . הכדור פגע בלב כולנו. . . אביגיל תירשם על לוח קורבנות הטכניון, עובדיו וחניכיו".
במלאות ל' ימים 30 אזכרה בבית הכנסת בנוה שאנן ש. אלבר נשא דברים והחזן ברין קרא פסוקי תהילים, אחריו הרב מ. מרגלית רב השכונה נ. י. ניפלד מועד השכונה, דוד בר רב האי מועד הקהילה העברית בחיפה א. קאפלאן מנהל ביה"ס [תל-חי] א. בן צבי מייסדי השכונה.
ופרקי חייה הקצרים נכתבו בחוברת זיכרון.
אמה ואחיה דאגו להנצחתה, יסדו קרן ע"ש אביגיל פרס 120 לא"י לחוקרים על עבודת מחקר בתנועת האשה בכלל והאשה העברית בפרט [אוגוסט 1946].
1950 במלאות 4 להירצחה, רשמו את אביגיל בספר הזהב של קק"ל והוסיפו אמה ואחיה עוד 1000 עצים ביער המגינים להנצחתה, את הנטיעה הראשונה בכינון החורשה כיבד שלמה קפלנסקי מהתכניון [הביא מעיתנות התקופה מיכה כרמון].
האב, בצלאל, יש אומרים שב 7.11.1946 נישא בשנית למלכה שורץ-רינברגר.
האם חיה המשיכה בפעילותה, ביתה היה מרכז לפעילות קהילתית ציבורית מפלגתית באחדות העבודה - פועלי ציון.
סוף דבר
מעפילי 'כתריאל יפה' שיועדו לגירוש צורפו לאלו של ספינת ה'כ"ג' = ספינה בשם 'סאן קסטרו' בת 300 טון שנתגלתה ביום 13 באוגוסט, מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל [ = תחום לא מוגדר כמרחק הפגיעה של תותח חוף, המרחק עליו יכולה מדינה ימית להגן - החל ב 4 מייל ימי וגמור ב 6 מייל ימי ,לימים, הם רצועת ים המשתרעת לכל היותר 12 מייל ימי, שהם כ-22 קילומטרים] ורק ביום 15 לאוגוסט בבוקר לאחר צמא נורא נגררה לנמל חיפה ועליה 835 [ 790] מעפילים רובם צעירים [מחציתם גברים, ומחציתם נשים מהן 37 בהיריון, וכ 35 רובם ילדים ומעט זקנים].
שני מעפילים שחו בבוקר יום א' [בזמן העברתם לאניות גירוש – ל'כלובים המשייטים'] לעבר קריית-חיים מרחק של חמישה קילומטר. הם נכנסו לבית הראשון אשר היה שייך לרוע מזלם למחנה צבאי, החיילים מסרום לידי המשטרה שהעבירתם אל בית הכלא חיפה, מה עלה בגורלם?
אמרו שמחכים לשובן של אניות הצי שנשאו את מעפילי 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' למחנות העקורים שהוכנו ליד העיירה קאראולוס שבקפריסין כדי גם לגרשם לאי יחד עם הבאים אחריה, זאת כחלק ממדיניות הממשל הבריטי.
מעפילי שתי הספינות ['כתריאל יפה' ו'כ"ג יורדי הסירה'] גילו על מזח התנגדות פיזית לגירוש, אך גם ב ”מבול של זעקות, צרחות, וקללות". המעפילים פתחו בשביתת-רעב אפילו מים סירבו לקבל, הצבא הבריטי השתמש גם בסילוני מים מצינורות כבאים כדי להחליש את התנגדותם.
ה'אמפייר הייווד' שנועדה למעפילי ה'כ"ג' - זמן קצר אחרי שהפליגה לעבר קפריסין אירעה בה התפוצצות "שלא גרמה נזקים ולא פגעה באיש", אומרים כי נציגי הגדוד הרביעי של הפלמ"ח מסרו חבילת חומרי נפץ לנציגי המעפילים והאחרונים חיבלו בה ביום 18 לאוגוסט 1946 במרכז נמל חיפה וכך עיכבו לימים אחדים את אניית הגרוש.
ו'האמפייר רייוול' הפליגה לבד ועליה מעפילי 'כתריאל יפה' [היא חובלה עם שובה מאי הגזירה ב -22 לאוגוסט 1946 בנמל חיפה, שני 'מוקשי שעון' הודבקו לה על ידי אנשי החבלה של הפלמ"ח. חור שקוטרו כשני מטרים לאורך ומטר אחד לרוחב נבקע בצלעה והיא יצאה לזמן מה מכלל שימוש.
"כעבור ארבעה ימים הפליגה ה'אמפייר הייווד' לקפריסין ואנו הפסקנו את שביתתנו כי לא היה לה טעם עוד" כתב מעפיל מה'כ"ג' שמפקדו היה מטעם הפלמ"ח ישראל רוזנבאום [רותם] יליד פולין.
ספינת המעפילים הראשונה שהצליחה לפרוץ את ההסגר הבריטי הימי {מבצע איגלו} הייתה ספינת משא קטנה המפרשית "Ill dé la rose" 'עמירם שוחט' [ע"ש אחד מכ"ג יורדי הסירה, [בנם של ראשוני תל אביב הלנה ואהרון] ולעגון בקיסריה ב-16 באוגוסט ב1946, בפיקודו של איש הפל"ים דוד בן חורין כשעל סיפונה 183 מעפילים.
שלמה קפלנסקי בשנים שקדמו ליסוד המדינה היה חבר בתנועה לשיפור היחסים בין היהודים והערבים בשנים שקדמו ליסוד המדינה היה אמרו כי מבחינה מדינית, תמך קפלנסקי ברעיון המדינה דו-לאומית, אם כי כתב כי ייתכן שתוצע ליהודים מדינה דו-לאומית בתנאים בהם נאלץ לדחותה ולדרוש עצמאות מלאה ומרו כי היה מאושר כאשר הוכרז על עצמאות מדינת ישראל.
אחרי הפילוג במפא"י = מפלגת פועלי ארץ ישראל מפלגה ציונית סוציאליסטית, הצטרף שלמה קפלנסקי למפלגת הפועלים המאוחדת מפ"ם ועמד בראש הליגה לידידות ישראל -ברית-המועצות.
מאיר אמיל מלץ
בית העלמין הישן בחוף הכרמל חיפה. חלקה ב' , שורה 16, קבר
טכסט
[ סמל 'ההגנה' ], מאיר מלץ
בן משה שמואל
נולד בגרמניה עלה תרצ"ט
חבר ההגנה
נפל במלוי תפקידו
ט"ז באב תש"ו
בן 30 בנפלו תנצב"ה
בן משה-שמואל ורייכל [בן חיים נכתב בספר המתנדבים לצבא הבריטי] נולד בתרע"ו (1916) בעיר שבז, אומרים שזו ברעזשאן [בפולנית= Brzeżany] מחוז טרנופול שבמערב אוקראינה [כמאה קילומטרים ממזרח ללבוב]. בשנת 1939 עלה לארץ-ישראל.
בשנת 1940- התגייס לצבא הבריטי, לחיל החפרים יחידה 605 קורפול בחיל ההנדסה. מש"ק מפלוגה 605 של החפרים, המחנה האחרון בו היה הוא בגרמניה, הוהנפלץ (בוואריה) בדומה לסבא שלי, אנדראה דייגי, סביר להניח שהיה במחנה בחלם - לא ניתן לאשרר את זה, מספרו האישי של מאיר בצבא הבריטי 12005, מספר השבוי 5966. המידע באדיבות טליה קליינר דייגי מנהלת פורום משפחות פדויי שבי של חיל החפרים.
השתתף בקרבות במצרים ובלוב, נפל בשבי בכרתים חזר לארץ עם פדויי השבי . כעבור זמן מה הצטרף לארגון 'ההגנה'. החל לבנות את חייו כחיל משוחרר
התגורר ברחוב מיכאל 3 בהדר חיפה, בט"ז באב תש"ו השתתף בהפגנה בסמוך לביתו, שארגנה 'ההגנה' נגד כוונת הבריטים לגרש את מעפילי 'הנרייטה סאלד', 'יגור', ו-'כתריאל יפה'. על אף שהבריטים הכריזו עוצר, נהרו מאות מפגינים לכיוון הנמל, כדי למחות על ההחלטה.
הבריטים ירו יריות אזהרה באוויר אולם באש הירי נהרגו שלושה אנשים. מאיר היה ביניהם.
על 2 החללים האחרים זאב כרמי ואמיל מאלץ מתו מפצעיהם אחרי שפונו לבית חולים רוטשילד. ההלויות התקיימו ביום ד' 14.8.1946 בשעה 1500.
"הוא הובא למנוחת עולמים בחיפה" פורסם ב'יזכור' של משרד-הביטחון.
זאב כרמי
זאב כרמי
בית העלמין הישן בחוף הכרמל חיפה. חלקה ב', שורה 16, קבר
טכסט
[ סמל 'ההגנה' ], זאב כרמי
בן בתיה ויוסף
נולד בחיפה
חבר ההגנה
נפל במלוי תפקידו
ט"ז באב תש"ו
בן 14 בנפלו תנצב"ה
בן בתיה ויוסף כרמי [=ווינמאן] נולד ביום ז' באדר א' תרצ"ב (14.2.1932) בחיפה וסיים את לימודיו בבית-הספר "תל-חי" שבשכונת נווה-שאנן. אחר-כך היה לחניך בקיבוץ מזרע והצטרף לארגון ה"הגנה".
עד מהרה הצטרף לחברה הקיבוצית ונקלט. בימי חופשותיו הרבה לבקר בבית הוריו ולספר להם על חוויותיו בקיבוץ. במחצית אוגוסט 1946, כשבילה חופשה בבית הוריו, נודע על החלטת הבריטים לגרש שתי אניות מעפילים 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' שהגיעו לחוף חיפה.
הדבר עורר רוח מרי והתנגדות בישוב העברי והשלטונות הכריזו על עוצר ברחובות חיפה כדי למנוע התגודדות של מחאה. התושבים הזועמים הפרו את העוצר ונהרו לרחובות כדי למחות על הגירוש. גם זאב הצטרף להפגנה. החיילים והשוטרים התקיפו את המפגינים באלות, בסילוני מים וביריות אש חיה באוויר. באחד הרחובות ירו ללא אזהרה מוקדמת ישר לעבר הקהל ופצעו פצעי מוות שלושה אנשים. זאב היה ביניהם, בן 14 נפגע בירי בכבד הועבר לבית החולים רוטשילד שפ נותח אך בערבו של יום נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בחיפה. הניח הורים ואחות.
בכתבה לזכרו שפרסמו חבריו ב"משמר לילדים" נאמר: "זאב חי את חיינו. התגבר אתנו על כל המכשולים בהם נתקלנו בדרכנו ובכמה מפעלים היה הראשון לביצוע. דמותו תשתקף לנו תמיד מציוריו, שנשארו את נאמנותו הרבה לקיבוץ ואת הקשרים, שקשר אתנו רואים אנו בבירור מתוך ה"חזק ואמץ", ששלח לנו לפני מותו. הגורל האכזר הפריד בינינו אך, דמותו וזכרו יהיו שמורים לעד בלבנו".
["יזכור", עמ' 506].
[הערה: יש לשים לב להבדלים הקטנים לכאורה בגרסות השונות שלעיל, לאותו אירוע. ע' י'].
ביגון ובזעם ליוותה חיפה העברית ברבבותיה את שלשת הקרבנות שנפלו בהיאבקות הישוב על זכות העלייה לארץ; אביגיל וינברנד, זאב כרמי ומאיר מאלץ. ביום למחרת הרצח 15 באוגוסט 1946 הועלו הגופות עטופות שחורים על מכוניות, מתוך הלוויה יצאו כמה אלפי אנשים שניסו לפרוץ להם דרך אל הנמל ופוזרו על ידי המשטרה והצבא. עשרה אנשים נפצעו. ההלוויה יצאה מרחבת בית החולים רוטשילד, התעכבה ליד בית הכנסת המרכזי הגדול בהדר, שם נשאו דברי הספד רב העיר יהושע קניאל והאדון יהושע ושצ'ינה מארגון הדסה, והמסע המשיך אל פאתי העיר לבית העלמין כפר סמיר, היום נקרא חוף הכרמל.
סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת-רבקה אביבי.
עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא. יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.
צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים.
