זכאי גלזר  – בן רחובות שנפטר בבית-חולים 'העמק' 

[עין חרוד] מטיפוס הבטן

20.9.1926 –  עין-חרוד [12.10.1924]

 בית העלמין הישן של עין-חרוד . קבר 59.

טכסט:

זכאי גלזר

בן רחובות  

כ'ה כסלו תרס"ה –

י"ב  תשרי  תרפ"ז

מקרא

כ'ה כסלו תרס"ה = 23.12.1905  =  תאריך הלידה [לפי עליזה סקלצקי, אחייניתו של זכאי גלזר, הוא נולד כ''ח כסלו תרס"ו = 26.12.1905]

י"ב תשרי תרפ"ז = 20.9.1926   = תאריך מותו [לפי ממצאינו השנה היא תרפ"ה =1924]
הערה: את המצבה לזכאי גלזר הקים אחיו צבי גלזר [1907-2016 יליד המושבה רחובות ובה נקבר] כשעבד בקידוחי מים בעמק-יזרעאל בסוף שנות השלושים [1938-1939]. 'לפני זה לא הייתה מצבה'. ההנחה שחלה חקיקה שגויה של שנת הפטירה.

גרעין הראשוני של חלוצי נהלל התגבש במושבה כינרת בשנת 1919 [יש אומרים בחצר כנרת היא חוות-כנרת הנמצאית צמוד למושבה כנרת שהוקמה ב 1908 לחוף ימת כנרת על אדמת הקרן-הקיימת-לישראל בכספי הסוכנות-היהודית בידי המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, על פי הצעת המנהל ד"ר ארתור רופין, על מנת להכשיר פועלים יהודים לעבודה חקלאית לשם התיישבות קבע].

הקרקעות היו בבעלות משפחת סורסוק העשירה, שישבה בביירות, והיא שרכשה את אדמות העמק על ביצותיה והמעיינות אשר בה,  בשנות ה-70 של המאה ה-19 מהממשלה העות'מאנית.

בתחילת המאה-העשרים רכשה חברת' הכשרת-היישוב' את מרבית קרקעות העמק מידי המשפחה. אומרים כי יהושע חנקין רכש  את האדמות [שרובם ביצה]  מהפיאודל אליאס סורסוק  בשם 'הכשרת הישוב'  ומסרם כנהוג ל'קרן-הקיימת-לישראל' [ וקנה את שמו כגואל אדמות העמק שם נקבר] בלי תושביו שגרו שם וחיו במעמד אריסים.

אל הגרעין הראשוני  הצטרפו חברים כמו רבקה לבית אשכנזי [הידועה כ'אשת הברזל'] ויהודה גרינקר [לימים ממייסדי 'תנובה'[  מהמושבה יסוד-המעלה, מהקיבוץ  דגניה א' דבורה לבית זטולובסקי ושמואל דיין [=קיטייגורודסקי] [הוריו של משה רמטכ"ל צה"ל הרביעי, וסבא וסבתא של ח"כ  יעל; ובמאי הקולנוע – התסריטאי- והשחקן אסי, ואודי הפסל ; שעל ניניהם נמנה גם המוזיקאי אביב גפן הזמר-יוצר וזה רק חלק משבט דיין]. 

גם אליעזר לִיפָּא יָפֶה הוא יוֹפֶה  [יזם, ומנהלה הראשון של 'תנובה'] ואשתו שושנה לבית  רֶכְטְהנד. 

מרביתם של המתיישבים על אדמת הלאום הקק"ל היו בעלי משפחות, וגם בעלי ניסיון חקלאי [וחברי 'הפועל-הצעיר' -  'האמא' של מפא"י ההיסטורית, וה'האבא' היא היריבה 'פועלי ציון - שמאל'].  

כמו הזוג אליעזר שוחט [האח של ישראל מקים 'השומר'] וחנה מייזל ילידי בילורוס שנישאו בשנת 1912. 

 חלוצי נהלל באו למקום ב-ח' באלול  ה'תרפ"א 11 בספטמבר 1921 . בתחילה התיישבו  סמוכה לכפר הערבי השכן מעלול [ליד תל-שימרון שלמרגלותיו שוכן בית-הקברות של המושב] גבעה אשר כינוה 'גבעת הכיבוש' [אמרו שעלו לשם מחשש יתושות ה'אנופלס'  - המלריה ארורה], ועסקו בחפירת תעלות - יבוש הביצות !

הרווק  [עד שנת 1923 אז נישא לנחמה גלזר מרחובות] משולם מונק [יליד פולין-ורשה עלה ארצה 1913 לנהלל הגיע בסיון-תמוז 1922 מכנרת]  ב"ר בנימין מונק איתם.

משולם הוריו סוחרים היו, והוא למד בישיבה תורנית, התוודע לצעירי ציון ולמורת רוחם של הוריו עלה ארצה. הגיע לרחובות עבר גם בבאר יעקב, כפר אוריה, גדרה, יבנאל, מנחמיה [?] והר כנרת  "רציתי לחסל את הגולה ולבנות מדינה עצמאית". [הוא השיב לשאלון במושב נהלל]. נחמה גלזר נולדה במושבה רחובות בשנת תרנ"ז [=1897], בעודה בבית הוריה עבדה במשק ובפרדס. נישאה למשולם מונק והזוג קבע מעונו בנהלל. לפי אתר ארכיון רחובות [נפטרה בשנת  1984].

משולם בן בנימין נשא לנחמה בנהלל  25.1.1938 [תאריך כנראה שגוי] מספר רישיון נישואין 19792 מאתר ארכיון מועצה  אזורית עמק יזרעאל במרשתת לפי צמרת. שנת הנישואין  1923 באדיבות שרה אבידב ארכיון נהלל. 

באותה שנה 1923- חנה  לבית מייזל [שוחט] הקימה את בית הספר החקלאי לבנות בנהלל.

  הכפר הערבי מעלול  נכבש ב-15 ביולי1948   על ידי חטיבת 'גולני' במבצע 'דקל' נגד 'צבא-ההצלה' [בלשונם ג'יש אל אינקאד = צבא מתנדבים ממדינות ערביות בפיקוד פאוזי קאוקג'י {קצין גרילה ושכיר-חרב } סורי-לבנוני].  לאחר הריסת מבני המגורים עברו רבים מתושביו, נוצרים רובם, לנצרת וליפיע הסמוכות.

  למרות קשייה של התנועה הציונית, מצב תושביה של נהלל בשנים הראשונות להקמת המושב היה טוב יחסית. 

'בנהלל הם היו עניים ואביונים. סבא הוא אליהו גלזר [קרי גליזר], שואב המים היהודי הראשון]  היה דרך דוד קוסובר, מנהל תחנת הרכבת של רחובות, שולח ברכבת שקים עם קמח וחלבה לנהלל' סיפרה עליזה סקצלקי לבית אבסיאן בת המושבה  רחובות.

תחנת הרכבת במושבה רחובות נפתחה לראשונה בשנת 1920. הרכבת שימשה להסעת נוסעים וכרכבת משא. דוד קוסובר היה אתת= סמן המסילה, וכיהן מנהל התחנה משנת 1927 למשך שלושים ושלוש שנים.  בבית מנהל  התחנה, אשתו סימה דאגה  ל'הכנסת אורחים' חשובים.

כשעברנו בבית-העלמין הישן של עין-חרוד ליד גדעונה שלרגלי הר-הגלבוע ראינו את המצבה הזו. וכמובן שהסקרנות מתעוררת [אצלי ע.י. ואצל יוסקה + נשותינו] – מה עושה כאן בעמק  מצבה של בן המושבה רחובות, צעיר כבן 22 שנה, וסיבת המוות לא כתובה? בהחלט מסקרן, והתחלנו לחפש. דבר ראשון פנינו אל מי שלא פעם עזרה לנו -  נריה ציזלינג מארכיון קיבוץ עין-חרוד מאוחד.

בעוד אנחנו מחפשים  -  אחד ממדריכי 'מכון אבשלום' עמד מול המצבה וסיפר סיפור על עגלון צעיר מרחובות, שלא עמד בפני יצרו כאשר הסיע נוסעת צעירה בעגלתו. היה אונס. ומשפחת גלזר מרוב בושה עוזבת את רחובות הרחק לעמק. . .

ביום 27.3.2000 אני מקבל פתק מנריה בזו הלשון:

לעודד שלום!

הנדון – זכאי גלזר ז"ל קבר 59 בעין חרוד ליד המעין.

במכתבי הקודם המלצתי לך לפנות ליאיר בן-ארי – אך בינתיים הוא המציא את כל תהליך התחקיר שלו סביב זכאי גלזר ואני מעבירה לך את החומר אליך, כך שאין לך צורך לפנות אליו – בהצלחה!

נריה.

חן-חן לך נריה, והרי החומר מסודר כפי שנראה היה לי נכון לסדרו:

ב-יום- 20.1.1997 - כותבת עליזה סקלצקי מרחובות (רח' גלזר 3)

[המכתב כתוב בכתב-יד]:

לכ'

מר גבריאל הורביץ [מהל מכון אבשלום בשנים 1973-2004 ע.י.]

מכון אבשלום

רח' פרסיץ שושנה 15

קרית-חינוך

תל-אביב 69378

למר הורביץ, שלום רב,

נודע לנו לצאצאי משפחת גלזר ברחובות, כי לאחרונה אחד ממדריכי מכון אבשלום הביא קבוצת מטיילים לבית-הקברות הישן שבעין-חרוד, אסף את המטיילים מסביב לקברו של זכאי גלזר ז"ל וסיפר לחבריה את הסיפור  המזעזע, כדלקמן: זכאי גלזר בן למשפחה רחובותית הסיע נוסעים מהשפלה לעמק בשנות העשרים וכי פעם בהסיעו נערה לא עמד בו יצרו ואנס את הנערה וכתוצאה מכך מרוב בושה עזבה משפחת גלזר את רחובות.

הנני נכדה למשפ' גלזר ובתה של רחל אביסיאן הבכורה של המשפחה – אני חייבת להגיב ולהעמיד דברים על דיוקם ההיסטורי.

בשנת 1924 נישאה נחמה – הבת השנייה למשפחה – למשולם מונק שעלו להתיישב בנהלל, כידוע נהלל באותם ימים הייתה ביצה אחת גדולה ועדיין לא הקימו את הצריפים שבהם התגוררו לאחר-מכן. המזון היה דל ביותר. על-מנת לעזור לזוג מונק נשלח אחד מתשעת האחים והאחיות – זכאי ז"ל להקים את המשק [המעובד כיום על ידי צאצאי משפחת מונק] זכאי שהיה נער בן שמונה-עשרה – חלוש שניזון ממזון דל חלה בקדחת שחור-השתן ללא כל טיפול רפואי, וכשהורע מצבו רתם משולם מונק את עגלתו ולקחו לבית-החולים שהיה אז בסה'כ כמה צריפים בעין-חרוד. בדרך איבד זכאי את הכרתו וכשהגיעו לעזרה הרפואית אמרו למונק: 'עכשו אתה מביא אותו? היו צריכים להביא אותו לפחות לפני יומים!'.

בינתיים טלגרפו לרחובות והסבתא חיה-ליבה נסעה ברכבת מרחובות וברכבת-העמק וכשהגיעה לעין-חרוד לא ידעה לאן לפנות ראתה קבוצת אנשים הולכת שאלה: 'לאן?' נענתה: זו לויה, שאלה שוב: של מי, של קיבוצניק? – לא, ענו לה, של בן רחובות. וכך לבד עמדה בקבורתו וכך חזרה לרחובות בהתאפקות עילאית עד שהגיעה לביתה ופרצה בשאגה.

היה זה בחג הסוכות ומאז הסבא שלי אליהו גלזר לא הקים יותר סוכה. כתוצאה מכך הדודה נחמה הפילה את ולדה בחודש השישי להריונה, וכשילדה לאחר מכן בן קראה לו בשם זכאי.

אליהו גלזר היה מהפועלים הראשונים שהתיישבו ברחובות בתרנ"ג  [=1893] ומעולם לא עזב את רחובות עד ליום פטירתו בשבט תשכ"ח בגיל 98 ש',  חי בכבוד וכן כל בני-משפחתו הידועה בתור אנשי עבודה. אמי  –רחל מעולם לא עזבה את רחובות עד ליום פטירתה בגיל 92 בשנת 1986.

יתכן שהמדריך שסיפר את הסיפור שמע בטעות סיפור דומה על מישהו אחר ובלבל את היוצרות וכך נוצרת היסטוריה חדשה.

בקשתנו שסיפור זה לא יסופר יותר ולא ידבק למשפחתנו שכולם אנשים ללא רבב וכי ההיסטוריה תסופר לאמיתה.

כמו-כן נראה לנו כי הבהרה וסליחה תתקבל על-ידינו וזאת לשני דודי ששרדו ויבדלו לחיים ארוכים:

צבי גלזר – רח' ים-סוף 5, ירושלים

אלישע גלזר – רח' חרש 24 רחובות, שרצו"ב ההספד שכתב לאחיו זכאי ז"ל.

מצפה לתגובתכם

בכבוד רב

חתימה ידנית

(ע' סקלצקי)

  הספור כפי הרשום אצלי  [נוסח שקיבלתי מצמרת שותפתי]:

אגדת האונס הראשון בארץ-ישראל, שהתרחש במושבה רחובות.

זקני המושבה מספרים כי זה היה בסוף שנת 1892, הסיפור קשור לשרות העגלות שהפעיל אחד מוותיקי המושבה, באחד הימים בעת שהוליך מירכבת-שרות בין יפו למושבה, העלה לעגלתו אישה נשואה מהמושבה וסרב לקחת נוסעים נוספים מסיבה שסיפר להם, בדרך עצר את הכרכרה וביצע בבחורה את זממו.

מחמת הבושה לא סיפרה האישה על האונס, אלא שהדבר נגלה לשכנתה שמיהרה לשתף את אנשי הוועד, מובן שהבעל רצה לעשות שפטים בעגלון, אנשי הוועד לאחר ישיבה והחתמת כול תושבי המושבה, נתנו אולטימטום לאיש המושבה שעליו לעזוב עם משפחתו תוך שבועיים את המושבה, פרק הזמן הארוך יחסית ניתן לו על מנת שיוכל למכור את נחלתו במושבה. [מהאתר במרשתת -מלון-]

אבל העגלון הכחיש את הסיפור וביקש שתושבי המושבה ראשון[לציון] יעזרו לו להפוך את ההחלטה ואף איים לפגוע בחברי הוועד, אלא שלא עזרו לו הכחשותיו והוא סולק בבושת פנים מהמושבה, לאחר הסתלקותו של העגלון האנס, הביא וועד המושבה עגלון חדש מירושלים [1911] בשם רכטמן יוסף ובנו הצעיר, שהקימו את שרות הדליז'נסים בין המושבה לירושלים ויפו, אלא שבמידת-הבדיחות ספרו זקני המושבה שהיה נוהג להדביק לסוסים שרכש במושבה את שם האיכר המוכר, דבר שגרם למורת רוחם של המוכרים והם פסקו למכור לו את סוסיהם.

הערה: בנו הצעיר של יוסף רכטמן שימש בהמשך כראש העיר רחובות.     

הערות שלי:

- בעל העגלה הראשון להסעת נוסעים במושבה היה העגלון אנשיל שקולניק. לאחר מכן שמואל ריבוצקי שהיה בעל עגלה 'ומכך הייתה פרנסתו'. סיפרו כי המשפחה, כולל אשתו 'הראשונית',  נאלצה לעזוב את המושבה בשל מחלת עיניים קשה  "משפחת חוה ושמואל ריבוצקי 'בעל העגלה' על שלושת ילדיהם עזבו את רחובות ל'ארץ קרה' בגלל מחלת העיניים" כך אמרו לי. אמרו גם שיצחק דניאלי חובב הסוסים, עד לבוא יוסף למושבה המשיך להסיע נוסעים, אבל הוא לא עזב את המושבה ולא אולץ לעזבה.  יוסף רכטמן היה בעל הדיליז'נס הראשון במושבה. 

- האח הכי צעיר [מתוך 6] שמואל רכטמן יליד 1924 רחובות, וח"כ [ = חבר-כנסת] מטעם מפלגת ה'ליכוד', היה לימים ראש עיריית רחובות בתקופה 1970  -  1979.

והנה ההספד שנכתב כמה ימים לפני מכתבה של עליזה סקלצקי:

זכאי אחי

זכאי גלזר אחי היה ילד חולני, מבוגר ממני בכשש וחצי שנים. אני זוכר אותו תמיד כילד חולני, חלש ולא מפותח, בניגוד לי ולשלושת אחי האחרים – שהיינו ספורטאים. כשנכנסתי ללמוד בבית הספר בכתה א, למד הוא בכתה הגבוהה. ראיתי בהפסקות כיצד ילדים מרביצים בו ומשפילים אותו בגלל שלא היה יכול להגן על עצמו ולבי שתת דם. אין יכול ילד בן 6 לסייע לאח הגדול מול ילדים בני 15? אכן, כל אימת שצבי אחי נמצא בקרבתו והוא היה צעיר מזכאי בשנתיים, לא ההינו הילדים לפגוע בזכאי החלש. תמיד היו מחפשים חלש להתעלל בו. לא אשכח את שריה גורודייסקי בן גילו של זכאי שהתרברב כך: 'מה? זכאי? אני משכיב אותו ביד אחת'" והוא הניח יד על עורפו של זכאי וכופף אותו עד הקרקע. אני הייתי בכתה א', לא יכולתי לעשות מאומה מול ילדים או נערים בני 15. עמדתי ובכיתי. לפני שנים אחדות נודע לנו ששריה נפטר. לא רק שלא התאבלתי עליו, שמחתי על מותו וזה כשבעים שנים לאחר מות זכאי. לעולם לא סלחתי לו בגלל שהשפיל את זכאי אחי. כיצד יכולים אנשים שאיני יודע כיצד להגדירם, להשמיץ נער אומלל?

לאחר שזכאי סיים את לימודיו ביסודי ולא היה בעת ההיא תיכון ברחובות, המשיך להתגורר בבית הורינו כשלוש שנים. הוא לא הלך לעבוד לפרנסתו בגלל חולשתו. מי יעסיק נער חלש? היה לוכד חפרפרות במגרש שליד הבית. לשם כך אין צורך בכוח אלא בסבלנות. בשנת 1924 התחתנה נחמה אחותנו ועברה לגור בנהלל עם אחד מראשוני נהלל, משולם מונק. כעבור חודשים אחדים חזרה זמנית לרחובות כדי לאכול היטב בגלל הריונה. זכאי התנדב להחליף אותה בנהלל עם גיסנו משולם. עקב חולשתו והמחסור במזון מעולה, דבר שהיה חשוב עבורו יותר מאשר לאחרים, תפסה אותו קדחת שחור השתן והכריעה אותו. משולם לקח אותו בעגלה למרפאת עין-חרוד. בדרך איבד את הכרתו ובהגיעם לעין-חרוד כבר לא היה בין החיים.

בגלל חולשתו הוא מעולם לא עשה משהו חריג. מעולם לא התביישנו בו ולא חשנו בצורך לברוח מרחובות מושבתנו. הורי סיימו את חייהם ברחובות בכבוד בלי שמישהו הכתים אותם או אותנו צאצאיהם. אחי נשארו ברחובות כל חייהם. אחי צבי עבר להתגורר בירושלים חמישים שנה לאחר מות זכאי אחיו. אשתו זקוקה לאוויר יבש. אחיותיי נישאו ועברו להתגורר עם בעליהן, אחת לגדרה, אחת לכפר  וארבורג, אחת נשארה ברחובות ונחמה עברה לנהלל חודשים לפני שזכאי הגיע לשם. איש מכולנו לא העלה על דעתו לברוח מרחובות בלי סיבה. חיינו במושבה ככל תושביה בתום לב.

ואם קם יום אחד אלמוני שנולד עשרות שנים לאחר מות זכאי אחי שנפטר כאמור מקדחת שחור השתן, או גם מרעב ומחולשה קודמת, ומשמיץ את אחי, הוא צריך וחייב לא רק להתבייש ולכבוש את פניו באדמה, אלא לנסוע לעין-חרוד ושם מול המצבה ומולי ומול אחי צבי – לבקש מחילה מהמת.

אני מבין שמישהו החליף בטעות את זכאי אחי עם אדם אחר, שלנו אין עליו שום מושג. אחרת אין דרך אחרת להסביר את המשגה הנורא.

 15.1. 97  אלישע גלזר  רחוב חרש 24 רחובות.

ו'מכון אבשלום' אליו כתבה עליזה סקלצקי את מכתבה, שהובא לעיל וצרפה אליו גם את הספדו של אלישע גלזר אחיו הצעיר של זכאי גלזר ז"ל  ופונה למומחה של בית-הקברות הישן של קיבוץ עין-חרוד יאיר בן-ארי דרך ידידה מיכל אורן   ביום  7.1.1997 בזו הלשון:

לכבוד

יאיר בן ארי

עין חרוד מאוחד

. . . . מצ"ב מכתב של עליזה סקלצקי שסיירה עם מדריך אחד מטעם 'מכון אבשלום' בבית הקברות.

הייתי מבקשת ממך מאוד להגיב על המכתב כי אנחנו לא מספיק מתמצאים בספורים ואתה, שמכיר היטב את הדמויות, ודאי תוכל יותר להאיר את עינינו בפרשה המתוארת במכתב. אני מקווה שתסכים ושבעזרתך נוכל למסור לגברת את תגובתנו.

בתודה

מיכל אורן

ויאיר בן-ארי ממלא את הבקשה וכותב בכתב ידו את המכתב הבא:

לכ' בני משפחת גלזר, שלום רב.

איננו מכירים זה את זה. אבל עוד לא מאוחר. . . ידידתי מיכל אורן מ'מכון א' שלחה אלי עותקים של מכתב מאת עליזה סקלצקי ורשימה מאת אלישע גלזר. . . ונתבקשתי לברר בעניין זה.

כבן עין-חרוד למדתי משהו ממורשת הורים וחברים ומדי פעם אני מדריך סיורים באתרים שונים מראשית ההתיישבות פה בעמק, ולעתים זה כולל גם סיור בבית העלמין הישן של עין-חרוד ותל-יוסף – כאן לרגלי הגלבוע.

אינני מתיימר לדעת הכל, ולפיכך גם לא שמעתי קודם למכתבה של מיכל אורן על זכאי גלזר ז"ל.

אינני יודע מיהו המדריך שהדריך את הקבוצה הנידונה. . . אני עצמי, משתדל להימנע מסיפורי פיקנטריה שיש בהם כדי לפגוע בזכרם של אנשים שאינם יכולים כבר להגן על כבודם. ובוודאי אם אינם בדוקים דיים. . .  כיוון שלא הכרתי את ספורו של זכאי גלזר ז"ל. נסיתי באמצעים העומדים לרשותי, לבחון את שאפשרי לי לבחון, והנה מה שהעליתי:

1)    . . .  המצבה איננה המצבה המקורית.  העזובה וצמחית-הבר איימו להשתלט על מדרון בית-העלמין שכבר חדלו לקבור בו מאז תרצ"ט – 1939. לפיכך לפני כ 25 – 30 שנים  החליטו אנשי עין-חרוד ותל-יוסף לשקם אותו בחלקו. אז יצקו את קוביות הבטון וקבעו בהן את לוחות השיש הקטנים. . . וזאת על אותם הקברים שבני משפחה מבחוץ לא הקימו עליהן מצבה משלהם והמצבה הישנה, המקורית הלכה ונשחתה. .   מנסיוני למדתי כי על המצבה המקורית שהייתה יציקת בטון שטוחה, הייתה אינפורמציה נוספת שלא הועתקה במלואה אל המצבה המחודשת. כמו כן אפשרי שהכתיב היה מטושטש והרוס ונפלו שגיאות.

2)   כאמור מקודם, לא היה לי כל מידע על זכאי גלזר ז"ל ולפיכך הלכתי ליומני עין-חרוד הישנים וגם שם לא מצאתי אזכור. . .  הגעתי אל ספרי האשפוז של בית-חולים 'העמק' שראשיתו הייתה בעין-חרוד , ולבסוף מצאתי משהו. . . ואני מצרף צלום של הדף שכפי המצוין עליו הוא משנת 1927.       השם השני מלמטה היה גלזר זקאי מנהלל שאושפז ביום 8.10 והיה בביה"ח עד 10.10  , יומיים ס"ה.. .. . כתובה גם הדיאגנוזה [אנא תבררו אצל רופא מה משמעותה. . .
ביררתי וביום 28.11.2001 אני מקבל מהפרופסור נסים לוי גסטרואנטרולוג שגר ביקנעם עלית, את התשובה הבאה:

האבחנה הרשומה ליד שמו של גלזר זקאי מנהלל היא  –. Abd . Thyp.. Peritonitis אלה ראשי התיבות של:  Peritonitis Thypus  abdominalis  הכוונה היא לטיפוס הבטן עם סיבוך – דלקת בצפק ['עטיפת' המעיים] – מצב שלפני המצאת האנטיביוטיקה היה גזר דין מות. אין בינו לבין קדחת שחור-השתן שום קשר." הערה שלי: קדחת שחור-השתן היא  Blackwater fever Bleeding

3)   כאן נקלעתי לכמה סתירות ואציע את פתרוני. . .     הכיתוב על הקבר הוא י'ב בתשרי תרפ"ז ע"י השוואה בלוחות שנים ישנים אנו למדים שזהו 20.9.1926 וזה לא מתאים לרישום בית-החולים. ואילו 8.10.27 מתאים לי'ב בתשרי תרפ"ח  ו 10.10.27 שזהו כנראה יום פטירתו  הוא י'ד בתשרי תרפ"ח שזה באמת ראשית חג-סכות כפי שנזכר במכתבה של הגב' עליזה סקלצקי.  האם הכיתוב השתבש משום שטעו ועשו את  1927 – תרפ"ז. . . ?

אינני יודע.

זהו המעט שאוכל לכתוב לזכרו של יקירכם,

ואוכל להזמינכם לסיור במקום.

בברכה יאיר בן-ארי

עין-חרוד מאוחד

מיקוד 18965

ד. נ. גלבוע

טל' בבית 06-6485537

על עמוד נפרד, בכתב ידו מוסיף יאיר בן-ארי וכותב:

תוספת קטנה

באותו ספר של בית-חולים 'העמק' מצאתי גם:

שנחמה מונק מנהלל אושפזה כיולדת ביום 9.12 לשנת 1924

יש גם אשפוז נוסף שחל ב 2.1.1925

טוב. . .

בברכה יאיר

ננסה גם אנחנו להציע פתרונות:

זכאי היה מבוגר מאחיו צבי בשנתיים ומאחיו אלישע ב – 6 וחצי שנים [לפי גרסה אחת ובאחרת : 8-9- שנים ]

תאריך הלידה של זכאי= כ"ח כסלו תרס"ו  =  1905 .26.12

נחמה נישאת למשולם מונק בסוף 1923

לימים מצאתי בארכיון רחובות כתוב:     

ביום ג' ה' כסלו תרפ"ד 16 נובמבר 1923 נשא בחופה וקידושין הבחור משולם ב"ר בנימין מונק את הבתולה נחמה בת ר' אליהו גלזר.

זכאי למד רק בבית ספר עממי . אחרי זה ישב בבית שלוש שנים

כלומר בשנת 1923 בן  - 18

אם זכאי גלזר נולד בשנת 1905 [כסלו תרס"ו] מת בשנת 1924- [תשרי תרפ"ה] כלומר בטרם מלאו לו 19  וזה מתאים לגיל שמשפחתו טוענת שהיה בזמן מותו - בן 18.

נחמה באה לרחובות להוריה  כשהיא בהריון 'כדי לאכול טוב' כעבור חודשים אחדים מיום נישואיה למשולם. וזכאי נוסע לנהלל להחליפה.

זכאי מובא לבית-החולים חסר-הכרה - או מת [= וזה חשוב כי כתוב שאושפז ליומיים . . . . ]

 = י"ב תשרי תרפ"ה = 10.10.1924 [יום ו']  [ערב סוכות ביהדות  = י"ד תשרי] הלוויה נקבעה לחול-מועד סוכות, [כנראה] יום שני 1924 .10. 13.

נחמה הפילה בחודש השישי להריונה כתוצאה ממות אחיה [אושפזה כ'יולדת'  1924. 12. 9 = י'ב כסלו תרפ'ה]

 'לפני זה היא הפילה. כששמעה על מותו של זכאי היא הרגישה כדבריה 'סיבוב בבטן' סיפרה לי עליזה.

[בי"ג כסליו תרפ"ו= 1925 9.12   יום בו נולד בנם הבכור זכאי]

 טילפנתי לידיד אריק ארטרכט יליד נהלל תושב מושב לכיש [29.10.2001]  לשאלותי ענה:  
"לנחמה ומשולים מונק היו שלושה ילדים. לגדול קראו זכאי והוא בגילו של אחי, כלומר בן 75 היום זאת אומרת שהוא נולד בקירוב בשנת 1926 הבן השני הוא יהושע..."

[מסקנה מכך: זכאי מונק נולד אחרי מותו של זכאי גלזר ולכן זכאי גלזר נפטר לפני שנת 1926. אישפוזה של נחמה כ'יולדת' בבית-חולים 'העמק' בדצמבר 1924 נגמר בהפלה, כי זכאי מונק הוא הבכור.  ההפלה הייתה לאחר מותו של זכאי גלזר ולכן זכאי גלזר מת לפני דצמבר 1924. נחמה נישאה  בשנת 1923-. זכאי גלזר בא להחליפה כשהייתה בהריון, כלומר בשנת 1924. ונפטר לפני דצמבר אותה שנה, כי בדצמבר נחמה הפילה. הוא נפטר קרוב מאוד לסוכות].

 בדף האשפוז התאריך הוא 10.10. בשנת תרפ"ה זה יוצא י"ב תשרי כמו שכתוב על המצבה [רק השנה שגויה!] י"ב תשרי זה יום ו'  - השערה: יום ששי אחרי הצהריים בגמר יום העבודה.  השערה נוספת: הלוויה נדחתה לחול-המועד. הסבתא מגיעה ברכבת, רואה את הלוויה וחוזרת הביתה לרחובות לשבת 'שבעה' – כאמור בחול-המועד סוכות.

השערה: דף האשפוז הוא משנת 1924 ולא משנת 1927!

כלומר מסקנתנו - זכאי גלזר נפטר בין 10.10.1924   -   12.10.1924 בטרם מלאו לו 19 שנים.

מספרת  עליזה לימים סקלצקי: 

כשזכאי מת הם[בני המשפחה  ברחובות, גרו בבית של מקוב בפינת רחוב יעבץ ורחוב וויצמן, אחר כך הם עברו לרחוב וייצמן 11 איפה שהייתה המסגרייה של אבא [ליד המשטרה] שהיה שם סליק גדול של 'ההגנה'.

אחרי נחמה נולד יושבעם.  הוא נולד כשהרצל הגיע לרחובות וסבא  שלי אליהו היה בין הרוכבים שיצאו לקבל את פניו.

הייתה גם מכביה ומאירה שהלכה לכפר וארבורג. ורחל האמא שלי.

היו לו שמות לסבא שלי. . .

אבא שלי הוא אשר אבסיאן [קרי אושר, בעל השפם,  מכונאי, מסגר ]  עלה לארץ בשנת 1920 באנייה 'אומבריה' [אנייה אחת אחרי 'רוסלאן'] הלך לעבוד בבתי המלאכה של הבריטים ברמלה-לוד שם עבדו גם יושבעם ויעבץ [אחיו הצעיר ממנו]. הם שאלו אותו אם כבר פעם ראה 'ידיישע קולונייה'? בקיצור לקחו אותו אתם  - יש אוכל לשבעה יהיה לעוד אחד  - וכך הוא הכיר את אמא' [רחל לבית גלזר].

 [האם הכוונה היא לשבעת הילדים, [או לאלו שנולדו קודם בלי זכאי]  רחל [1894], נחמה [1897], יושבעם [1899], רבקה [1901], יעבץ [1904], צבי [1907], ואלישע  [1912] מכביה ומאירה, לזוג  אליהו וחיה-ליבה גלזר היו תשעה ילדים].

ביום 2.11.2001 דיברתי עם עליזה סקלצקי ולפי הרשום אצלה:

זכאי נולד בכ"ח כסלו תרס"ו  =  26.12.1905 

צבי נולד ב-ח' כסלו תרס"ח  = 14.11.1907

אלישע נולד  ב-ט"ז תשרי תרע"ג  = 27.9.1912

סוף דבר  

עליזה אבסיאן נישאה ליצחק סקלצקי ביום 6.6.1948 התגייסה עליזה לחטיבת 'גבעתי' -  חובשת פלוגתית במספר אישי 4450-1.

בנות הפלוגה: לאה [רצבי?] בר-ניב [יובל =לימים בריסקין]- פקידת הפלוגה, רותי חרש – הקשרית , ועליזה - החובשת.    מתתיהו איתן -  מפקד הפלוגה, גם הסמל אזניה חרל"פ, שם. רחובותיים כולם . כולל אחיה, וכולל בני שעריים.

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי  וצמרת-רבקה אביבי בעזרת יוסף  [יוסקה] גרינבוים.

עודד ישראלי  המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא. 

יליד 1933 ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים. 

יוסף גרינבוים  ז"ל נולד בקריית-חיים,  היה גמלאי של השירות ההידרולוגי בבאר-שבע, קבור בלהבים.

.