מיכאל בועז ישראל -  

גר שבא לחסות תחת כנפי השכינה

17.10.1860 - ירושלים

ירושלים הר הזיתים  חברת קדישא האחידה לספרדים ובני עדות המזרח, גוש בוראק, תת חלקה ט', שורה 8, מספר 23

 טכסט:

מ"ק

האיש ירא את ה'

אשר בא לחסות

תחת כנפי השכינה

רצ"ו הנפ בשט"ו

מן העולם כהר'

מיכאל בועז ישר'

נלבע ביום אי

חשון תרכא

תנצבה

מקרא:

מ"ק = מקום קבורת

רצ"ו = רודף צדקה וחסד

הנפ = הנפטר

בשט"ו = בשעה טובה

כהר' = כבוד הרב

אי חשון תרכא = 27 באוקטובר 1860

מיכאל - המלאך הניצב ליד כתר אלוהים

בועז - סבא רבא של דוד המלך  אומרים כי וורדר קרסון דבק בפסוק ממגילת רות [פרק 1 ] "עמי עמך". ישראל - שם משפחה למתגיירים [השם המלא הוא ישראל בן אברהם].

ווארדר קרסון [Warder Cresson] בנם של ג'ון אליוט קרסון [JohnElliott Cresson] ומארי  ווארדר  [MaryWarder] מן ההוגנוטים  - אותם נוצרים  פרוטסטנטים הקשורים לקאלוויניזם; נולד ב- 13 ביולי 1798 לאחת המשפחות החשובות בפילדלפיה מדינת פנסילבניה בארצות- הברית, כ'קוויקר'Quaker, קהילה דתית נוצרית רודפת שלום ואי-אלימות, שנוסדה  מתוך הכנסייה הפרוטסטנטית באנגליה במאה ה-17 משם היגרו בגלל אי-השקט הדתי, הפוליטי והרצחני של ריבון בריטניה, הפוריטן אוליבר קרומוול [Oliver Cromwell] לארצות- הברית,  שם ייסדו בשנת 1682 בעמק הדלוואר  Delaware על גדות הנהר את  פילדלפיה Philadelphia  [שילוב המילים הלטיניות 'פילוס' [אהבה] ו'אדלפוס' [אח] = 'אהבת אחים'] בראשות ויליאם פן  William Penn וקראו את המושבה– קהילת  פנסילבניה Commonwealth of Pennsylvania  על שמו = יערו של פן [לימים הוכרזה במדינה זו [ 4 ביולי 1776 ]  עצמאות ארצות-הברית  לאחר ש- 13 מושבות מרדו באנגליה וגם אישרו בה חוקתה]. לשם  הגיעו גם שבדים, גרמנים והולנדים, הוקמו בסמוך, קהילות 'האמיש', 'מנוניטים', 'הוטרטים' וגם 'אדוויניסטים' תוצרת ארצות-הברית לכיתותיהן או 'תנועת קדושי אחרית הימים' כת 'מורמונית'  [שלא לדבר על הכנסייה ה'אפיסקופלית' דרך הביניים שבין הנצרות הקתולית והפרוטסטנטית[ .

 קרסון רכש בשנת 1823 חווה והיה לבעל אחוזה, לחוואי מצליח אומרים כי במחוז מונטגומרי [Montgomery County]  ליד פילדלפיה, איש עשיר, קרסון  נשא לאשה את אליזבט טאונסנד   [Elizabeth Townsend]

 ילידת שנת  1799, בתם של  אליזבט פאול [[ElizabethPaul ועזרא טאוסנד  [Ezra Townsend] .

ב-  12 לדצמבר שנת  1821  בבית עיריית  בייברי  Byberry [TWP] Township שם נרשמה הולדתה;

לאחר שהצהירו על רצונם זה בפני 'ההתכנסות',  וללא כומר או איש דת, שינהל את הטקס נישאו בפני האל והקהל היה רק עד למעשה.

שישה ילדים להם:

אמה [Emma] נולדה בפילדלפיה 1822, נישאה בשנת 1844 לאלכסנדר פורטר.

ג'ון אליוט [John Elliott]  נולד  במונטגומרי  1823  נישא בשנת 1846 לקלמנטינה באנס.

קלמנט [Clement] נולד בפילדלפיה 1835 נשא  את לאורה ויטצל.

עזרא טאונסנד  [Ezra Townsend] נולד בפילדלפיה  1838  נישא בשנת 1859 למאריאנה רידינג.

[אומרים כי בין ג'ון אליוט לקלמנט היו עוד שניים שמתו כילדים],

ללא הטבלות או טקסי חניכה, היו לאנשי קהילה.

ביום ההתכנסות  בבית התפילה קראה המשפחה מכתבי הקודש, שרו מזמורים ושמעו דרשה, סיפרו כי  מאחר ושיתפו את נשותיהם בכל [יש אומרים 'שוויון רוחני' בלבד]  והרי  'כל בני האדם נבראו שווים בצלם אלוהים', פעלו גם הם לביטול העבדות [מלחמת האזרחים  בין ה'צפון' ל'דרום' פרצה בשנת 1861‏ ונמשכה עד 1865].

לקריסון בעל אמונה דתית חזקה היו רעיונות משיחיים, האמין שהגאולה תבוא בשיבת היהודים לציון. סיפרו כי ניסה למצוא דרכו זו גם בכתות אחרות. אפילו,  הואשם בהשתייכות לכת ה'שייקרים' [ The Shakers = ‏.

וכשנציגות קונסולרית אמריקאית נוסדה ראשונה בירושלים בשנת 1842 [בכיכר עומר אבן אל ח'טאב  על שמו של המצביא והשליט הערבי ממוצא פרסי, מייסד האימפריה המוסלמית שכבש את ארץ ישראל מידי הביזנטים במאה השביעית], בשולי הרובע היהודי ליד הרובע הארמני, סמוך לרובע הנוצרי מול 'מגדל-דוד' ['מחראב נבי דאוד'  בפי המוסלמים]   בעיר העתיקה ליד שער יפו,התנדב  קרסון ללא שכר לתפקיד קונסול בירושלים [תפקיד שלא נחשב מרכזי בשירות החוץ האמריקאי].  כנוצרי טוב האמין  כי בבואו לארץ ישראל יוגשם החזון המשיחי של נבואת דניאל, והכתוב בספר 'יחזקאל' [חזון 'העצמות היבשות']  אז תבנה מחדש ירושלים  כמרכז האושר של העולם.

סיפרו כי קיבל את התפקיד בזכות קשרים פוליטיים, יותר מאשר כישורים דיפלומטיים.  את המשרה קיבל בעזרת מקורבו  הפוליטיקאי אדוארד ג'וי מוריס  [Edward Joy Morris] שפנה בעניין לג'ון קלהון [John C. Calhoun] שר החוץ בממשל הנשיא האמריקאי העשירי ג'ון טיילר[John Tyler].

כשבידיו כתב-מינוי של קונסול ארצות הברית  [מנוי שנחתם במאי 1844 ובוטל כעבור חודש ימים].

"הותרתי מאחורי את כל אשר קרוב ויקר לי עלי אדמות, את אשת נעורי, שישה ילדים אהובים היקרים לי מחיי, משק פורח ומשגשג וחיים נוחים – על מנת לגלות את האמת" כתב ביומנו, והפליג לארץ הקודש.

ב 3  -באוקטובר  1844הגיע ליפו כשבידו האחת דגל ארצות-הברית ובשנייה כלוב עם יונה,  ועלה לירושלים לפתיחת הקונסוליה, שם ליד, כבר הייתה הקונסוליה הבריטית וגם הפרוסית.

[הקונסוליה הבריטית  הייתה הקונסוליה הזרה הראשונה שנפתחה בירושלים.  אחרי האנגלים ולפני האמריקאים בשנת 1842 נפתחה הקונסוליה הפרוסית, שייצגה את ענייני הפרוטסטנטים. את 'כנסיית המשיח' בנו הפרוטסטנטים  ליד - בכיכר עומר אל-חטאב בשנת 1849 השנה בה הוקמה השגרירות האוסטרית-הונגרית, שייצגה את ענייני הקתולים].

הקונסול קרסון גר בסמוך  - שכנים לו היו משפחות הכומר הדניניקולייסון  וזו של המומר היהודי ברגהיים, ובדצמבר 1844 פתח שם ד"ר מקגאוון מנהל המיסיון האנגלי  בית-חולים שהיהודים כינוהו 'אושפיטל אינגלז'.

הקונסול הבריטי  הנרי ניובולט כיהן  בעיר עד אפריל 1846 ואחריו בא-ג'יימס פין עם אשתו זה עתה אליזבט אן.

למרות שקרסון לא קיבל כתב הכרה רשמי  'אקסקוואטור' - מן הממשל העות'מאני בקונסטנטינופול למינויו, החל לפעול במשרתו החדשה והטיף לכיבוש הארץ בידי צבא יהודי בעזרת הנוצרים. המינוי האמריקאי בוטל כזכורעוד לפני הגעתו  לירושלים -  פקפוקים עלו בדבר כשירותו לתפקיד, ידיעות על אופיו המוזר השנוי במחלוקת הגיעו לפקידי הממשל בוושינגטון; שמועות הילכו כי התגייר בחשאי,כאשר  שמועות אלו הגיעו לאוזני אשתו, נפרדה ממנו, מימשה את יפוי-הכוח, שהשאיר בידיה עם צאתו בשליחותו הדיפלומטית לירושלים, והעבירה לידיה את כל הרכוש .

הקווייקרים רדפו את קרסון ממרחקים, השפעת הקהילה במיוחד במדינת פנסילבניה הייתה חזקה, אולם הוא המשיך לפעול -  להציג את עצמו כקונסול האמריקאי ונהג בגינונים דיפלומטיים.

"חסות אמריקאית הייתה מבוקשת ביותר בין יהודי העיר, היות שארצות הברית נחשבה כמעצמה המספקת הגנה טובה יותר לנתיניה שבאימפריה העות'מאנית, מאשר מעצמות אירופה. כמה מן הקונסולים האמריקאים גילו נדיבות רבה בהענקת כתבי חסות ואף דרכונים אמריקאים ליהודים יוצאי אירופה, שזיקתם לארצות הברית הייתה קלושה. לעדיפות מיוחדת זכו יהודים שהמירו דתם לנצרות, וכמה מהם אף הועסקו בתקופות שונות על ידי הקונסוליה" כתבו ב'ויקיפדיה'.

שיטת ה'קפיטוליזציה' שהונהגה ברחבי האימפריה העות'מאנית [ב'הסכמי לונדון'] עם הבסת כוחות מושל מצרים מוחמד עלי [1841] עבדה, גם לחץ [אמריקאי] שמעבר לים פעל. יהודי היה קרסון  בלבו, אך עוד טרם בא בברית האמונה העברית בגלוי.

"היהודים יביאו את הגאולה"  החליט ה'כמעט קונסול' ועשה מעשה - ובשנת 1848 נימול, התגייר ושמו מיכאל בועז ישראל בן אברהם.

 כעבור חצי שנה ספטמבר1848 מיכאל יצא לפילדלפיה כדי להסדיר את ענייניו העסקיים והמשפחתיים; אמרו כי להתפייס נסע. יש ואמרו שנסע כדי לשכנעם לבוא לירושלים, אשתו, אחד מבניו וחתנו המתינו לו עם צו לאשפוז כפוי בשל אי-שפיות, בטענה כי עזב את הנצרות ואימץ רעיונות יהודיים-משיחיים. לאחר ניסיונות פיוס ושלום- בית  שכשלו, האיש עזב את חוותו ועבר להתגורר אצל יהודי בשם יצחק אש.

שנתיים אחרי התלונה של אשתו ב 13.5.1851 החל המשפט. סנגוריו של וורדר היו הורציו הובל [ [Horatio Hubbel, יואשיה רנדל [Josiah Randell], ווילאם בראוןWilliam  L. Brown]]

מולם ניצב התובע מטעם אשתו, דויד פול בראוןDavid Paul Brown]]

את המשפט נהל השופט אדוארד קינג [[Edward King  כמאה עדים, בהם רבנים וכמרים, ידידים ואויבים, פסיכיאטרים ושאר מומחים - נוצרים ויהודים כאחד - העידו. "ההאשמה היחידה שנותרה להאשים בה את מרשי - שנעשה יהודי" טענו פרקליטיו.  הכרעת חבר העדים וורדר – מיכאל זוכה. 19.5.1851.

משפטו היה לכותרת ראשית: חופש האמונה וזכויות האדם.

בני משפחתו שלא הצליחו  להכריז עליו בדרך רשמית  על פי חוקי המדינה כי הנו מטורף שיצא מדעתו, הוציאו מידו את רוב הונו ורכושו הגדול.

וורדר – מיכאל  חיסל את ענייניו בארצות-הברית, פרע את החובות שהצטברו ואת קשריו שם נסע עם מעט הונו ללונדון שם ניסה להקים חוות לעבודת אדמה עבור בני ישראל, היושבים בארץ הקדושה, ולא עלתה בידו.

 קרסון שראה בעבודת-האדמה גם את צורת התעסוקה היעילה ביותר חזר לארץ  אוקטובר 1852 .

התיידד עם הקונסול האנגלי ג'יימס פין[James Finn]  ואשתו השאפתנית אליזבט אן – [בתו של המיסיונר אלכסנדר מק-קאול  שרצה להיות בישוף בירושלים], שבלטה מאוד בפעלתנותה. ידידי יהודים  היו, הטיפו  כמוהו לעבודת האדמה.

בסתיו 1849, ייסד ידידו ג'יימס פין בביתו כשגריר בריטניה בירושלים את 'החברה הספרותית הירושלמית' שבעה אנשים, שישה מהם היו אנגלים תושבי העיר, בהם גם מיסיונר אחד; ארבעה גברים ושלוש נשים.  חברה פרוטסטנטית שעסקה במחקר מדעי של ארץ-ישראל. אף הקימו גן-בוטני ניסיוני.

 סיפרו כי בכפר הערבי פע'ור דרומית מערבית לבריכות שלמה [ארטאס, נמצאת דרומית-מזרחית לבריכות שלמה], כי יהודים שהקונסול פיןאספם, עסקו בנטיעת שתילי עצים, שנבטו מזרעים שנשלחו מהגנים הבוטניים שב'קיו גארדן' על נהר התימזה, בעיבורי לונדון.

באותה שנה בשנת 1849 ה 'מילריסטית' קלורינדה  מיינור Minor]  [Clorinda S.צעירה בת 34   אשת סוחר אמיד מפילדלפיה, בת לכת 'האדוויניסטים של היום השביעי' = שומרי שבת נוצרים, אחת מאלפי מאמיניו של האב ויליאם מילר, הסיקה שעל המאמינים הנוצרים לשמור על השבת היהודית, לקומם את הריסות ארץ-ישראל ובכך יקרבו את עידן החסד האלוהי ואת הופעתו המחודשת של ישו. היא באה, לא לבד, לארץ ישראל על מנת להכשירה ל'ביאה השנייה' של  משיחם.

הם לנו  בירושלים  בבית המלון של המומר ג'ון משולם ליד שער שכם,  שם שוכנעה 'הנביאה-השליחה' בידי  הבעלים להתיישב עם קבוצתה בחוותו  החקלאית – אדמה ששכר  מערביי הכפר ארטאס  [סיפרו כי אלה נטשוה בשל בעיות מסים והתגוררו במצודה הסמוכה לבריכות-שלמה. המנזר הורטוס קונקלת'וס = גן נעול, טרם הוקם]  ליד בית לחם.  הייתה שם, ראתה כי טוב וחזרה לפילדלפיה.

 בקיץ  1850 משפחת משולם [ג'ון, אשתו מרי פואה והבן פטר] עזבו את ירושלים ועברו לחוות ארטאס.  

בשנת 1851 הגיעה קלורינדה מיינור פעם נוספת לארץ הקודש עם קבוצת מאמינים  ובאביב 1852 שילמה את חלקם באדמות החווה ונכנסה לשותפות עם ג'ון משולם.

בשנת 1852 שב   מיכאל לירושלים [יש אומרים  שרק אז התגייר ל'עין השמש' מספרים כי  בחר להדגיש את ראשי התיבות באנגלית של שמו העברי החדש  - מכאל בועז ישראל, היוצרים את ראשי המילה MCBI – מכבי – מי כמוך באלים יה'] והיה ליהודי נאמן [דקדק מאוד במצוות]. נשא לאשה את  אלמנת לוי היהודייה רחל מוליאנו [Moleano]  שעלתה עם משפחתה ארצה משירון - יוון בשנת 1844, אומרים כי בתה הבכורה פלור  נולדה בדרכם מסלוניקי ארצה ואילו בתה אסתר נולדה בירושלים, שלוש שנים אחרי אחותה – אלמנה עם שתי יתומות,  זו מקהילת היהודים הספרדים, וכך נספח לקהילתה. קהילה שלטת ומוכרת על ידי השלטון העות'מאני כשה'חכם באשי' -  שימש נציגם הרשמי של היהודים בפני שליטי  האימפריה העות'מאנית [ללא גושפנקא דמלכותא מהשער העליון בקושטא אלא  רק  עם הסמכה ירושלמית שימש הרב יצחק קובו]  מיכאל התהלך בגלימת רב ספרדי - קַפטָן פסים, ג'ובה [= מעיל חיצון לכתונת], לראשו טורבן ואבנט למותניו. יהודי מקומי לכל דבר  "והקדיש עצמו לפעילות לרווחת יהודי העיר", שהתיישב בה ישיבת קבעהקים משפחה   ולילדיהם העניקו שמות תנ"כיים: אביגיל רות ודוד בן-ציון.

מיכאל בועז ישראל גבר על כל המכשולים ונעשה אחד מגדולי קהילת הספרדים בירושלים ומנהיגיה.

יחסים מעורערים עם השבט הבדווי השכן, דחפו את  המומר משולם להיזקק להגנת הקונסול הבריטי בירושלים ג'יימס פין   - החווה הועמדה תחת חסות בריטית, ופיןהיה למגן המקום,  [לא-במעט בהשראת אשתו]  - בני הזוג פין סייעו  גם  בשליחת יהודים לעבוד באדמותיה.

השילוב של האדוונטיסטים  האמריקאים בראשות קלורינדה מיינור עם המומר מלונדון  ג'ון משולם ופין הקונסול הבריטי  ואיש המיסיון הפרוטסטנטי [שראה עצמו כבעלים של המקום] לא עלה יפה, השותפות החקלאית בארטאס התפרקה [יש ואמרו בשל סכסוכים פוליטיים].  ובשנת 1853 הקימו האמריקאים את 'הר התקווה' מספר קילומטרים ממזרח ליפו על 30 דונמים  שחכרו מן הגר  פטר קלאוסן Klaussen  Peter = דוד בן אברהם,  חקלאי אמיד, 'הימנוניט' מאמין, שעלה עם משפחתו  מפרוסיה בשנת 1849 מטעמים משיחיים, "להכין את הארץ ויושביה לקראת התגלותו המחודשת של ישו"  והוא בגיל 40 . פעל לקידום החקלאות היהודית, לאחר מות אשתו הראשונה בירושלים - שרה  התגייר ונמול [בבית החולים 'רוטשילד' בנוכחות הרב שמואל סלנט, רבה של ירושלים], אומרים שהתגורר ברובע המוסלמי.  ידידם של קלורינדה מיינור, ג'וןמשולם,  ג'יימס פין, ושותפו של וורד קריסון [גם הוא כאמור נימול היה  וגר צדק - מיכאל בועז ישראל] ב'חברה קדושה תפארת ישראל העוסקים להרים קרן עבודת קרקעות פעה"ק ירושלים תובב"א' בה משה זאקס, ר' עזריאל זליג האוסנדורף, בנימין לילנטל הירושלמיים והרב יוחנן מרקוס הירש אב"ד של קהילת לונדון. הם התרכזו בסביבות יפו.

שם פגשו ביליד פולין  המתגייר דוד יודאי ישראל נשוי לחנה ולהם בת,  גרו בירושלים, סירב לקבל 'חלוקה' ועסק בחקלאות ביפו .

 ואילו מיכאל בועז ישראל שראה, ממקום מושבו בירושלים ,בעבודת אדמה על-ידי יהודים בארץ-ישראל את אחת הדרכים לגאולה, ניסה לקדם את רעיונותיו בדבר הקשר בין עבודת האדמה לקרבת האדם לאלוהיו ו"את עצמו שם למופת להם" כתומך נלהב של התיישבות יהודית חקלאית בארץ ישראל הקים  באותה שנה בשנת 1853 'חווה לדוגמה' בפאתי ירושלים, בעמק רפאים [חווה שהחזיקה מעמד כשלוש שנים].במכתבו  לעיתון 'אוקסידנט' בפילדלפיה 'The Occident

או בשמו המלא  'The Occident and American JewishAdvocate.

ירחון  בשפה האנגלית. כשמייסדו ועורכו  הוא הרב והעיתונאי  יצחק [אייזיק] ליסר, רבהּ של הקהילה הספרדית-פורטוגזית בעיר – 'מקווה ישראל', והמנהיג של כלל הציבור היהודי המסורתי בארה"ב.   אמר גר הצדק  מיכאל בועז ישראל מירושלים  "השאלה הגדולה בפני עמנו היא בסעיף אחד בלבד, להקים מלאכה ולעבוד את אדמה בארץ או לפזר שנה בשנה סכומים עצומים על חיל גדול של משולחים". [כשהכוונה היא לשד"רים = שליחי דרבנן, היוצאים כשליחים ומקבצים  תרומות  בקהילות ארצות הגולה למען ה'חלוקה'  או הקמת מוסדות בארץ, "אנשים שיש לסמוך על יושרם ולכן אין לחקור ולשאול מה עשו  בכספים שאספו",  אגב -  הייתה התלבטות מה גובה הכספים המגיעים לגרי-צדק ואם זכאים הם לאותם סכומים כמו תלמידי-חכמים].

קלורינדה מיינור  שרבים ראו בה 'שליחה' לפיתוח העבודה -המלאכה והחקלאות- אצל היהודים, מתה לאחר מחלה קשה ב'הר התקווה' בשישה בנובמבר 1855  והיא בת 46, כשנפטרה הספידה בעיתונו  'The Occident ' לא אחר מאשר אותו יהודי אמריקאי  ר' יצחק ליסר, רבהּ של הקהילה הספרדית-פורטוגזית  בפילדלפיה.

בשנת 1856 רכשה הגברת אליזבט פין חלק מאדמות ארטאס.

שנת 1856 הוקמו בסמוך לכנסיית ה'משיח' ולקונסוליה הבריטית משרדים קבועים לקונסוליה האמריקאית.

 ב  1857 - נכנס לתפקיד הקונסול האמריקאי ג'ון וורן גורהאם, שהיה הראשון שמינויו קיבל את הכרת 'השער העליון' בקונסטנטינופול.

עם תהליך היציאה מן החומות  עברה הקונסוליה האמריקאית למבנה חדש ברחוב הנביאים, צד קונסוליות נוספות שהתמקמו ברחוב שנודע באותה תקופה כ'רחוב הקונסולים'.

'הר התקווה' התקיים עד לחורף 1858 וננטש [לאחר שבדווים אנסו, שדדו ורצחו מתושביו] .

הרב ישראל זאב הלוי אי"ש [= אהרון, ישעיה, ושבתאי, אבות המשפחה]הורביץ אב בית דין וראש הישיבה בעיירה אוהליSátoraljaújhely =  , בהונגריה,  שעלה לארץ בסתיו תרי"ז [אוקטובר  1856] עם בנו הרב מרדכי יצחק אייזיק, טען כי אין יהודים דתיים יכולים להבין ב"עיניים גשמיות" את יושבי ארץ-ישראל ולכן "אין אנו יכולים לדונם ולבזות אישים פרטיים וכל שכן הכלל, אפילו אנו רואים מהם אשר לא הוטב בעינינו ולא טוב עשה בקרב עמיו".

היהודים דתיים ברובם לא היטו אוזן,  את רעיונותיו לא מימש  וכך לאחר ארבע שנות אכזבות בארץ הקדושה, הוציא מיכאל בועז נשמתו, בן 62 היה.

"וורדר נפטר אחרי 'מחלה קצרה'" כתב פרנק פוקס  

וורדר קרסון  הוא  מיכאל בועז ישראל נפטר באוקטובר 1860 נקבר בהר-הזיתים "בכבוד השמור רק לרב נכבד".

יהודי ירושלים נשאו ברוב כבוד את מיטתו להר-הזיתים, החזירוהו לאדמה שכה אהב. "הלווייתו הייתה רבת רושם והשתתפו בה כל ראשי הקהילה היהודית בירושלים".

ה'חברה קדישא' הספרדית  קברו אותו בחלקת 'בוראק'" ] שאין איש יודע מדוע קראו לה כך"[

'בעלי החזקה' על הקבורה  בחלקת אל-בוראק [ מדובר על התקופה שאחרי קום 'חברה קדישא' האשכנזית החסידית בשנת 1856, בהנהגת ישראל בק ובנו ניסן ובמימון הנדבנית דבורה פולק שרכשה חלקות מידי הערבים] היו  שתי  משפחות העדה הספרדית הירושלמית -  משפחת פרנס ומשפחת בילו; משפחת פרנס טיפלה ברכישת הקרקעות ובהכנתם לקבורה  בהקמת טרסות, סיקול האבנים וחציבת בורות הקבורה ובהצבת המצבות והחריטה עליהם  וכן ברישום [די טוב לתקופתם] שמות הנפטרים ומספור חלקתם בנושא הטהרה עסקה משפחת בילו בטהרה עסקו גם בני משפחת מזרחי- צורף. משפחות  שגרו בעיר העתיקה.

סיפרו כי גבו מחירים גבוהים תמורת הזכות להיקבר  בחלקת הספרדים - גם משפחת הרב ידידיה רפאל אבולעפיה המכונה היר"א, שהיה ראש ישיבת המקובלים 'בית אל' נפטר בשנת 1865 גם זו של  הרב דוד בן שמעון המכונה 'צוף דבש', שהיה רב קהיליית המערביים [מוגרבים] נפטר בשנת 1879, שילמו וזכו. ואילו המוגרבית, ילידת מוגדור שבמרוקו, שמחה אלמנת יאודה כהן הענייה "ללא מלאכה" שנפטרה בשנת 1892 גם היא קבורה שם.

והנה גם אשת מיכאל בועז ישראל, נפטרה כשנה אחריו  בספר 'חברה קדישא' של העדה הספרדית כתבו:

 רחל די בועז רחל ישראל יום ו' כ"ב חשון תרכ"ב

 ועל האבן חקקו:

מק'

האישה הכב'

והצנועה הנפ' במבחר

ימיה מ' רחל אל'

סי' מיכאל בועז ישר'

נלבע ביום א חשון תרכב

תנצבה

מקרא:

 מק' = מקום קבורת

הכב' = הכבודה

הנפ' = הנפטרת

מ' [רחל] = מרת [רחל] 

אל' = אלמנת

סי' = סיניור

ישר' = ישראל

נלבע = נלקחה לבית עולמה

א חשון תרכב = 5.10.1861

תנצבה = תהי נשמתה צרורה בצרור החיים

ירושלים הר הזיתים  חברת קדישא האחידה לספרדים ובני עדות המזרח, גוש בוראק, תת חלקה ט', שורה, מספר 21.

סוף דבר

הרב ישראל זאב הלוי הורביץ נפטר  בשנת תרכ"א [1860] ונקבר בבית הקברות העתיק בטבריה.

"מיכאל בועז ישראל נשתכח מאה שנה ויותר, עד שחוקר גילה שמו ומעשיו תוך עיון בעיתון יהודי אמריקני" כתב יצחק זיו אב איש מגדיאל.

"לפני כשלושה חודשים בא למרכז המידע של העמותה אדם שהציג את עצמו כצאצא של אחיו של קרסון חיפוש השם האמריקאי והשם 'ישראל' לא העלה דבר, אך חיפוש השם 'בועז' הביא למציאת הקבר שלו ושל אשתו" כתב לנו עמיתנו מרכז המידע של הר הזיתים.

אלמנתו היהודייה רחל מוליאנו   נפטרה ב-   26.10.1861 [אומרים כי מכולרה]. ילדיהם  של מיכאל בועז ישראל ורחל מוליאנו  - דוד בן-ציון ואביגיל-רות  מתו במגפת הכולרה שנים אחדות אחריה;  הוא בשנת 1864 והיא בשנת 1865.

בספטמבר 1860 רכש הזוג פין את האדמות של באקוש ["אציל הונגרי" אמרו], מעבר לדרך היורדת לחברון, ובמארס 1861 - את אדמות הכפר הנטוש פע'ור, דרומית-מערבית לארטאס.

 בשנת 1862 עם הוצאת צו קונסולרי למכירת נכסי משולם. במכירה הפומבית רכשה גברת פיןאת ארטאס ב-‏45,000 פיאסטר, [כלומר מעל ‏400 לירות שטלינג].

 בשנת 1863, בעקבות חקירה רשמית במעשי הקונסול פין ובחובותיו בוטלה רכישת ארטאס על-ידי  הגברת פין, והנכס חזר לבעליו.

ב-10 ביולי 1865 נפטר ג'ון משולם בירושלים  ונקבר כנוצרי.

פטר קלאסן  הוא גר הצדק דוד בן אברהם נולד בשנת 1809 בטיגנהוף, דאנציג, פרוסיה,  נפטר ב-10 במאי 1865 אומרים ממחלת הכולרה.

נקבר בהר הזיתים  בירושלים לצד אשתו  השנייה מירקה [האלמנה מרים בת שמעון לבית שטיינר],  "בסמוך לבתו רחל גרין". הבת המשותפת [מירקה באה עם שני ילדים לאחר שבעלה יודל שמיד נרצח בירושלים על ידי ערבים].

פנחס בן צבי גראייבסקי ציין את נוסח מצבתו: "פ"נ הגר צדק שנכנס תחת כנפי השכינה איש תם וישר וירא דוד בן אברהם (קלאסין) נפטר בשם טוב ביום ב ט"ז תמוז ש' תרכ"ה לפ"ק תנצב"ה".‏

 קישור למרכז מידע הר הזיתים:

www.mountofolives.co.il

har-hazetim@cityofdavid.org.il

סיפור זה הוכן על ידי עודד ישראלי וצמרת אביבי.

 עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים בדרך כלל  לא מן המפורסמים שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני ברצונם או שלא. יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי  ילידת חיפה 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושרשים.