ניסים בכמוהר"ש - 
רב טוראי בחיל המשלוח האוסטרו-הונגרי נפל על משמרתו

26.7.1917 – עזה

הצילום באדיבות עמותת הר הזיתים.

הר הזיתים ירושלים. גוש חדש; אזור 1 ; חלקה ב'; שורה י"ט; קבר 5/1

טכסט:

פ"נ

החייל 

ניסים בכמהר"ש

בן יעקב וגרציה (לבית בן בסט)

רב טוראי בחיל המשלוח

האוסטרו-הונגרי

נולד באדריאנופול

ו' אלול תרנ"ו

נפל בעזה

ז' מנחם-אב תרע"ז

ת נ צ ב " ה

מלחמת העולם הראשונה - אוסטריה הכריזה מלחמה על סרביה.  רוסיה באה לעזרת סרביה, גרמניה – לעזרת אוסטריה.  לרוסיה חברו במלחמה, צרפת ואנגליה, תורכיה כרתה ברית עם גרמניה, ונכנסה למלחמה נגד אנגליה וצרפת.  בארץ ישראל מושלת תורכיה ואנגליה הייתה ''שכנה'' מדרום – האויב במצרים – אלא שהבריטים – 'חיל המשלוח המצרי' -  חצה את תעלת סואץ מזרחה ואת מדבר סיני וצר על עזה.

"קרב עזה השני היה קרב הגנה טהור, וניצחנו בו בראש ובראשונה בשל אומץ ליבם של הגייסות וכושר הקליעה המצוין של התותחנים והמקלענים".

כתב ב'זכרונות'  פרידריך פרייהר [ברון] קְרֶס פון קרסנשטיין [Friedrich Freiherr Kreß von Kressenstein] ‏ גנרל גרמני בחיל התותחנים וחבר בצוות הקצינים, שסייע לראשות הצבא  העות'מאני במלחמת העולם הראשונה על חלקו בקרב עזה השני, באפריל 1917, קיבל את עיטור 'פור לה מריט':  Pour le Merite. אות הצטיינות הגבוה ביותר של הצבא הפרוסי.

בין התותחנים שהשתתפו בהגנת עזה בקרב זה, היה הוורמייסטר [רב-טוראי] יהודי מחיל המשלוח האוסטרו-הונגרי- המתורגמן ניסים בכמהר"ש.

אדריאנופול [אדריאנופיל] מוצא משפחת בכמוהר"ש

אדירנה [תורכית Edirne; יוונית Αδριανούπολη (אדריאנופולי); בולגרית  Одрин (אודרין) אינדירני (בפי היהודים)] היא עיר בתראקיה, בחלקה האירופי של תורכיה. השוכנת כ-250 קילומטרים מערבית לאיסטנבול, בסמוך לגבולותיה של תורכיה עם  יוון ובולגריה. בירתה של נפת אדירנה.

בתקופה העות'מאנית, עד ל'מלחמות הבלקן' הייתה עיר של חכמים וסופרים ומפורסמת גם בספריותיה העבריות. גם משם עלו יהודים בזקנתם לארץ הקודש להיטמן בעפרה  כמו אסתר די אלפאסה  בת ה-  70 שגרה עם משרתת בעיר העתיקה ירושלים.

במהלך מלחמת הבלקן הראשונה  [ 8 באוקטובר 1912-18 במאי 1913], בין 'הליגה הבלקנית'- ברית שכללה את בולגריה, סרביה, מונטנגרו ויוון לבין  האימפריה העות'מאנית , איבדה האימפריה העות'מאנית כמעט את כל הטריטוריות שלה באירופה.

הצבא הבולגרי צר במשך מספר חודשים על אדריאנופול  ואף הצליח לכובשה לזמן מה. רבים מיהודי העיר עזבו אותה - יש ומצאו מקלט בקהילות היהודיות של סופיה ופלובדיב בבולגריה, ויש שברחו לקונסטנטינופול בירת האימפריה העות'מאנית או לשאר מקומות ידידותיים באימפריה. יש, כמו חלק ממשפחת בכמוהר"ש שהיגרו לברנו [BRNO] שבתחום האימפריה ההאבסבורגית. [היום בצ'כיה].

בהסכם לונדון ממאי 1913 אדריאנופול נמסרה לבולגריה.

הטריטוריות שנכבשו, שמשו סלע מחלוקת בין חברי 'הליגה הבלקנית', עליו התנפצה הברית ביניהן, ונפתחה  מלחמת הבלקן השנייה בין בולגריה לבין יוון וסרביה שהיו יחד עם רומניה ומונטנגרו בצד האימפריה העות'מאנית.

במלחמת הבלקן השנייה, בולגריה הובסה. הפסידה את כל השטחים, שכבשה במלחמת הבלקן הראשונה ועל פי 'הסכם בוקרשט' [אוגוסט 1913] אדריאנופול חזרה לאימפריה העות'מאנית  והייתה לאדירנה.

אדריאנופול העיר בה "י"ג בתי כנסיות וכפל כפלים בתי מדרש לתפילה ולמקרא ולמדרש". 'בקור-חולים'  ו'חברה קדושה' לסמוך כושלים, ד' בתי-ספר לילדי ישראל  וחברת 'עזרה בצרות' לכלכל תלמידי-חכמים ושאר נצרכים, עירו של יוסף הלוי נוסע נודע, מזרחן וארכיאולוג; העיר בה היה בית-מדרש לרבנים ששפתו עברית. משם הגיע בסוף המאה התשע-עשרה לקונסטנטינופול ר' יהודה בכמוהר"ש לשמש מורה בבית-הספר העברי 'תפארת צבי', העיר בה נולד יוסף נייגו  לימים מנהל בית הספר החקלאי מקווה-ישראל, אשר למד תורה בישיבה של דודו, אח אימו, - הרב רפאל החכם-באשי האחרון למשפחת בכמוהר"ש בעיר, דור שביעי מתחילת השושלת  של משפחה ספרדית אצילה.

אבי השושלת יצחק אשכנזי בא עם בנו הקטן מנחם, מטימשוארה שלרגלי הקארפטים בדרכו, כך מספרים, לארץ הקודש, חנה באדריאנופול, אחרי זמן קצר נפטר האב והבן היתום גודל לתורה ולתעודה על ידי הרב הראשי בעיר הרב אברהם צרפתי. משרצה מנחם להיבחר ל'ראש-הקהל' באדרינאנופול שהיו רובם ספרדים במוצאם, החליף את שם משפחתו מסיבות עדתיות לכמוהר"ר.- כבוד מורנו הרב רבי, השם 'אשכנזי' הושמט. בני השושלת מדור לדור הקפידו להשתמש  בתואר כבשם משפחתם עם ההתאמות המתבקשות של שם הבן ושם האב - בימי בנו של הרב שלמה נסים הם נקראו כבר  בכמוהר"ש  [בכמרה"ש]= בן כבוד מורנו הרב שלמה, וכך עד זמנו של הרב משה רחמים,  אביו של הרב רפאל בכמוהר"ש.

עם השנים אימצה המשפחה את הגלגול הצרפתי של השם בכמוהר"ש. ונקראו במוירס Behmoiras  .

יעקב  Jaques או Jakub  במוירס "בן דת משה" בן לאותה משפחת רבנים ידועה מאדריאנופול נולד  בה ב-  18.12.1862 . ב- 12.9.1887  נשא לאישה את גרציה [Gracia]  לבית בן-בסט [[Benbassat ילידת 22.1.1868.

נולדו להם חמשה ילדים: ליסה  [1890], שרה [1894], נסים  [1896] אמרו, כי קראו לו כך, כי נולד אחרי שתי בנות, ואחריו שמואל [1899] ושמעון [1901], הם וחמשת ילדיהם נולדו וגדלו באדריאנופול.

יעקב סחר בנשק בין אוסטריה ותורכיה. באוקטובר 1911 חתם חוזה אספקה עם הצבא האוסטרו-הונגרי [תמורת 400 קרונות], קיבל אזרחות על ידי עדות בשבועה בשגרירות האוסטרו-הונגרית באדריאנופול וב- 22 לאפריל 1912 היה לספק הצבא [עד שנת 1924 ]- ספק מורשה של ה'קיסר והמלך' = ק&ק.  עם הכיבוש הבולגרי עזבה משפחת  במוירס כולה את אדריאנופול והיגרה לעיר ברנו שבמורביה, עיר מקלט ידועה ליהודים, שגורשו או ברחו מערים רבות.  היהודים  לא יכלו להיות שם בעלי אדמות אך הורשו לעסוק במסחר ובמלאכה – יעקב עסק במסחר.

ערב מלחמות העולם הראשונה חיו בעיר כעשרת אלפים יהודים.

מלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה פרצה בסוף יולי 1914. בעת ביקור מלכותי בסרייבו, נרצח יורש העצר האוסטרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד,  אחיינו של פרנץ יוזף- הקיסר הישיש לבית האבסבורג, על ידי הבוסני גברילו פרינציפ,  מאורע שהוביל, כך טוענים,  לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.

בולגריה היוונית-אורתודוקסית, עם התורכים המוסלמים, הגרמנים הפרוטסטנטים-קתולים והאוסטרו-הונגרים הרומים-קתולים  לוחמים כתף אל כתף.

עיקר הכוח האוסטרו-הונגרי הוצב בחזית טרנטינו בגבול איטליה וסלובניה. בסתיו 1917 הופנה לחזית מזרח אירופה [גאליציה וטרנסילבניה] מול הרוסים שנכנסו למערכה.

הקיסרות ההאבסבורגית ראתה את ההרפתקה במזרח התיכון כ"השקעה שתשתלם בעתיד", ושלחה לחזית ארץ-ישראל חיל משלוח Expedition's Streitkräfte רב-לשוני דוברי הונגרית וסלובקית, גרמנית ורומנית, סרבית וקרואטית, אוקראינית ואפילו רוחנית  - 3,000 'מוסיקאים, רופאים ותותחנים' –בהם גם מעט יהודים כולל רב-טוראי [vormeister] נסים במוירס בנם של יעקב וגרציה כמתורגמן בחיל התותחנים.

בארץ התזמורת נגנה קונצרטים באולמות, היחידה הרפואית דאגה לבריאות החיילים והקימה בתי חולים צבאיים בירושלים ונצרת. דאגו גם לאוכלוסייה האזרחית, שסבלה מטיפוס המעיים ודיזנטריה. חילקו מזון לרעבים, שנפגעו ממכת הארבה. האוכלוסייה אהבה אותם.

יחדות התותחנים - בתחילה נשלחו סוללת המרגמות הממונעת מס' 9 מרגמות הענק 30.5 ס"מ – נשק מפחיד ורב רושם וסוללת תותחי הוביצר מס'  36  ואחריהן את חטיבות התותחנים ההרריים מס'  4 ו- 5.

התותחנים האוסטריים צוידו בפגזי 'שראפנל' פגזי ארטילריה נגד אדם  - פגזים, שהמרעום שלהם מכוון להתפוצץ מעל פני הקרקע, בגובה שיבטיח פיזור מיטבי של התכולה - כדורי עופרת - הישר על ראשיהם של חיילי האויב. משקל כל פגז עד 20 קילו.

שתי סוללות התותחים האוסטרו-הונגריות הוצבו בחזית עזה.

חזית עזה

לאחר נסיגת התורכים מסיני נכבשה רפיח על ידי 'חיל המשלוח המצרי'- הבריטים שהגיעו ממצריים [9 ינואר 1917]; הצבא העות'מאני התחפר בקו עזה – תל שריעה.

ברוסיה פרצה מהפכה והיא פרשה  מהמלחמה.

עזה, מבואה ההיסטורי של ארץ-ישראל מצד סיני, שימשה צומת הדרכים לפעולות התקפה מדרום אל עבר פנים הארץ.

מרס 1917  - עזה אורגנה על ידי הצבא העות'מאני להגנה היקפית, תוך השענות מוצביה על חולות הים במערב, על גבעות החול, שמשאר העברים וגבעת עלי אל-מונטר כמשלט מרכזי ובתווך גדרות צבר.

 ב- 26 מרס  1917 [קרב עזה הראשון] תקפו הבריטים ['חיל המשלוח המצרי'] בכוח של שתי דיוויזיות חיל-רגלים מדרום ופרשי 'הטור המדברי' מצפון.

הבריטים נסוגו: אבידותיהם כ-6500 מהם 509 הרוגים.  2 סוללות הוביצרים הרריים אוסטרים כסיוע לכוחות הרגליים "תותח יעיל בסוג זה של לוחמה כיוון שזווית הירי שלו פחות מוגבלת",  סוללת תותחים 100 מ"מ גרמנית ו- 2  סוללות תותחי שדה תורכיים, היכו בהם אנושות.

 אבידות המגינים מכוחות התורכים ובני בריתם  עמדו על כ- 1600. בהם 57 גרמנים ואוסטרים הרוגים, פצועים ונעדרים.

הכוח המגן על העיר תוגבר עוד באותו לילה בפקודת הגנרל הגרמני פון קרסנשטיין ובהסכמת מפקדו הגרמני לימן פון סנדרס  Liman von Sanders.

אחרי כשלון המתקפה הבריטית הראשונה על עזה  קיבל גנרל ארצ'יבאלד מארי   Archibald James Murray מפקד חיל-המשלוח הבריטי במצריים EEF [ = חיל המשלוח המצריEgyptian Emisary Force]  הוראה לפתוח מיד במערכה חדשה. לצורך זה ניתנו לו אמצעים  מיוחדים כגון: 8 טנקים, רשות להשתמש בפגזי גז ולהביורים. ראש הממשלה הבריטי החדש מטעם המפלגה הליברלית – דיוויד לויד ג'ורג' David Lloyd George רצה ניצחון.  

כשלושה שבועות לאחר קרב עזה הראשון,  ב-19 באפריל 1917 החל קרב עזה השני; הגנרל הבריטי  מארי חזר על תוכנית המערכה הקודמת, ואילו הצבא העות'מאני למד לקח  - תיקן וחיזק את כל נקודות התורפה, אשר נתגלו בשעת הקרב הקודם ואף הוסיף ביצורים וכוח-אדם להגנת העיר. כ-18,000 חיילים איישו את הביצורים הללו, רובם תורכים. קני ארטילריה  הוכפלו לכמאה,  90 מכונות ירייה הוצבו בקו הביצורים.

סוללת התותחים של חיל המשלוח האוסטרו-הונגרי, אליה השתייך נסים הגיעה גם היא.

הביצורים החדשים מנעו מהכוחות הבריטים הרכובים, לאגוף מצפון ועם כל החימוש החדיש, נבלמו כל התקפותיהם החזיתיות לאורך כל הקו.

הארטילריה התורכית, שתוגברה על ידי יחידת תותחנים אוסטרו-הונגרית עשתה שמות בכוחות הבריטים התוקפים ובמיוחד בטנקים האיטיים והמגושמים, שנעו בכבדות מול הקו התורכי המבוצר היטב.

8 הטנקים התוקפים נתקעו בגלל בעיות מכניות או במשוכות הצבר, וטווחו במדויק על ידי הארטילריה ואש מקלעי המגינים. "הטנקים הפכו למלכודת": "הם נתנו לתורכים נקודת ציון למיקום חיל-הרגלים" .

לוחם בריטי מגדוד הרובאים הרכובים של קנטרברי  Canterbury Mounted Rifles סיפר כי בשעה, שהגדוד נע קדימה, הונחתה עליו הפגזה כבדה. גם לאחר שירדו מסוסיהם, הופגזו ללא רחמים בידי הארטילריה התורכית.

צבא האימפריה העות'מאנית בפיקודו של המאיור הגרמני טהילר  הצליח להביס את הבריטים בעזה.

המפקד הגרמני קרס פון קרסנשטיין ועמיתו התורכי אחמד ג'מאל פחה [Ahmed Cemal Paşa] מתכנן טבח העם הארמני, שליט מחוז סוריה, שכלל גם את ארץ ישראל  המערבית, מטעם האימפריה העות'מאנית , הגיעו לקו חזית  והשניים הצטלמו מחוייכים, כשברקע טנק בריטי שרוף.

אבידות הבריטים במערכה זו היו מעל 2,000 הרוגים ומעל 4,500 פצועים. אבידות המגינים התורכים ובני בריתם  היו 400 הרוגים ו-  1,600 פצועים. אחד מהם הוא רב- טוראי נסים במוירס    Nissim Behmoiras.

ניסים או כפי שנקרא יון John]] בגרמנית ובתורכית הוצב, ללא כל אימון צבאי, כמתורגמן, לסוללת תותחי 100 מ"מ 14M  מספר 20  בחטיבת הארטילריה מספר 7 של הצבא האוסטרו-הונגרי,

K.u.K. Festungsartillerie Regiment No. 7

Unterstellung 10 cm No 15

Kanonen Batt. No. 20

K.u.K" פירושו :Kaiserliche und Koenigliche, ק&ק כלומר, של קיסר אוסטריה ומלך הונגריה, היא הממלכה האוסטרו-הונגרית" אמר לי גד ליפשיץ.

כל תותח הופעל על ידי צוות של ששה שהיו מסוגלים לירות 20 פגזים לדקה. בסוללה היו 6 תותחים ומעל 150 איש הפעילו אותה, כולל הסגל המנהלי ועוד כמספר הזה תורכים, שביצעו את כל עבודות העזר - טיפלו בבהמות הגוררות ובעגלות  - מעין פלוגת תובלה תחת פיקוד אוסטרי.

התותחים הוסעו ממקום למקום על ידי שוורים במקום 6 סוסים  "כל צמד בקר רתום לשני גלגלים, תותח למעלה וקנה אחורה, וכדרך השוורים אט אט צעד בצעד" – לאט לאט אבל בטוח. כל תותח שקל כמעט טון וחצי.

 היו אלה תותחי שדה  Feld-haubize M.14  בעלי טווח של 8 קילומטרים.

ניסים שימש כמתורגמן ביחידת תותחנים, ידע גרמנית ותורכית. הוא יצא מקושטא לאחר קרב עזה הראשון, ב-11 במאי 1917 והוצב בין מגיני העיר עזה. קבל מתנה מ'כולל אונגרין' בירושלים סידור תפילה ותפילין, היחידה נכנסה לעיר עזה לצלילי  ''אל נצור המלך''  ולמלות ההמנון הבלתי רשמי Heil dir im Siegerkranz, פון מארנו מפקד העיר הגרמני קלט אותם והציבם לקרב.

כחודשיים לאחר קרב עזה השני, להיטות יתר במילוי תפקידו, הביאה את נסים לעמדת תצפית קדמית באזור ג'בל אל- מונטר, שם נפגע  בראשו מכדורי מקלע בריטי.

יש אומרים: בין קרב עזה הראשון וקרב עזה שני.

לפי ספרי בית החולים הצבאי הגרמני בבית חנון  הוא נפצע מרסיסי רימון

בינתיים – כך כותב לנו ד"ר נורברט שוואקה – התגלה היומן של הרופא ההונגרי ד"ר גזה מארוטי הוא מספר שניסים וסגן הרברט מאטייקה חזרו מקו החזית רכובים על סוסיהם ב-20 ביולי 1917. הם נפגעו משראפנל. מאטייקה [בנו של שופט מאד בכיר בווינה] נהרג במקום, אך ניסים אושפז במצב אנוש בבית החולים הגרמני בבית חנון.

הפצוע מחוסר הכרה הועבר אל עורף החזית, לבית חולים 213, בית-חולים שדה גרמני בבית-חנון צפונית-מזרחית לעזה, וכעבור חמישה ימים מת מפצעיו. נסים נפטר ב-25 ביולי 1917 והוא בן 21.

מפקדו -  ולא כפי שאירע לבן דתו לודוויג גונדה, שנפגע מפגז בקרב עזה הראשון, ונקבר בו בערב מתחת לעץ דקל במקום -  בטא את אהבתו המיוחדת ואת אהדתו לנפטר ולשאיריו בכך, שלא הרשה לקבור אותו במדבר. "הוא שלח אותו למרחק 120 עד 130 ק"מ מהחזית לירושלים, כדי להטמינו שם למנוחת עולמים".

מדברי מארוטי  - אומר ד"ר נורברט שוואקה - ניתן להבין שניסים נחשב לאיש חשוב  [בנו של בנקאי עשיר מאד מקושטא] ובגלל זה הוא נקבר בירושלים ולא אי-שם בעזה. מאטייקה קבור בהר-ציון  בירושלים

מעדויות קצינים יהודים ששירתו בצבאות הגרמנים והאוסטרים במלחמת העולם הראשונה בירושלים היו החללים מובאים לבית החולים הצבאי הגרמני 'אוגוסטה ויקטוריה' וכן לבית החולים הצבאי האוסטרי במנזר רטיסבון, משם יצאו ההלוויות , מלוות במשמר כבוד של תורכים, גרמנים ואוסטרים, והקבורה נערכה בטקס צבאי מלא.

רובם היו חיילי שירותים כמו נהגי קטרים, מפקדי רכבות, עובדים רפואיים וגם תותחנים

גופת החייל הצעיר הועברה לבית-החולים האוסטרי במנזר רטיסבון בירושלים, מקום בו ישבה גם מפקדת גדוד התותחנים האוסטרי. מקום ממנו יצאו כל הלוויות החיילים האוסטרים שנקברו בירושלים, משם יצאה גם הלווייתו של רב"ט נסים.

 הלוויה נקבעה ליום ששי בשעה שבע בבוקר על ידי הפרופסור גרוֹס מבית המדרש הירושלמי, הרב הצבאי של הצבא האוסטרו-הונגרי.

את הלוויה ערך הרב יונתן בנימין הלוי הורוביץ הנציג של יהדות גרמניה ואוסטריה בירושלים.  מי ששימש יושב-ראש 'אגודת ישראל' בארץ-ישראל והיה מקורב לרב יוסף חיים זוננפלד. מחבר הספר 'מאה שערים' שיצא לאור בלמברג 1887.

בהלוויה נוכחו מטעם בית-החולים- הרופא הראשי, המפקד ושני קצינים. את הגרמנים ייצג סגן גְרוֹלֶה, ומשלחת מיחידת התובלה. לתהלוכה הצטרפו סרן וסגן מהצבא האוסטרו-הונגרי. השלטונות התורכיים יוצגו על ידי מפקד העיר ופלוגת כבוד עם תזמורת צבאית תורכית.

חיילים ניצבו בחצר. הגיע הרכב מכוסה ענפים ירוקים עם ארון עץ פשוט. הרב הורוביץ, נאם בגרמנית.

ומסע ההלוויה יצא וחצה את ירושלים. התזמורת צעדה בראש תהלוכת הקבורה והשמיעה מארש אבל - כעשרים נגנים, כובעי קונוס צבאיים לראשם  "הולכים מהבס לסופרן - ראשונים הטוּבּות, אחריהם הקרנות, החצוצרות והחלילים" והתופים בסוף. אומרים כי הייתה זו תזמורתו של אברהם צבי אידלסון  שבניצוחו ניגנה  שיר מחצר חסידי סדיגורא כמארש אבל. [לימים יהפוך שיר זה לשיר 'הבה נגילה'].

תהלוכת ההלוויה ארכה שעה וחצי, מהלך 3 קילומטרים עד בית הקברות שבהר-הזיתים, בבית הקברות  ערך הרב הורוביץ הטכס, נאמרו התפילות. נורו מטחי הכבוד "הקבר כסה תקוות חיים של צעיר בן עשרים". נכתב בכתב- העת ההונגרי-יהודי 'אֵגְיֶענְלוזֶעג'. נסים בן שירה קרא לו. אומרים כי החזן ריבלין שאמר 'קדיש'.

'חברה-קדישא' של 'הפרושים' בירושלים כתבו בספר הנפטרים - ב'שוּרון' הידוע  - ניסן בן מאראש.

סוף דבר

המצבה של רב"ט ניסים בכמהר"ש בבית העלמין שעל הר הזיתים נעלמה בתקופת השלטון הירדני או שלא הייתה כלל. ד"ר נוֹרְבֶּרְט שוַוקֶה, [ Norbert Schwake]  רופא והיסטוריון מנצרת עלית, איתר את ציון המקום. אסף תרומות להקמת לוח אבן חדש עם טכסט עכשווי, ובשנת 2007 קיים סביבו, ביום השנה התשעים לנפילת ניסים בכמהר"ש, טכס זיכרון. היו שם בהר-הזיתים בירושלים קבוצה קטנה של לובשי מדים משלוש מדינות, גנרל אוסטרי, שבא במיוחד מדמשק, הנספח הצבאי בשגרירות הונגריה והממונה על השגרירות האוסטרית בארץ, גם יעקב רוזן שגריר ישראל בירדן הגיע וכמה חיילים המשרתים ביחידה האוסטרית של כוח האו"ם. הם באו להצדיע לזכרו של רב"ט נסים בכמהר"ש, חייל בצבא הקיסר ירום הודו [הקיר"ה], שמסר את נפשו על מדיניות הקיסרות האוסטרו-הונגרית. קצין צבא-ההגנה-לישראל  אמר "אל מלא רחמים". שיר רעות גרמני מימי מלחמת העולם הראשונה שרו באיטיות האורחים הגויים

 Einen bessern finst du nit/ Ich hatt' einen Kameraden  מלים: לודוויג אולנד; מנגינה: פרידריך שילר אמר אורי בן רכב. יש אומרים ששרו את 'חברים ותיקים' [Alte Kameraden], של קרל טייקה.

כאשר נכנסו צבאות הגנרל אלנבי לירושלים ביום ראשון של חנוכה תרע"ח [1917], כארבעה חודשים לאחר קבורתו של רב"ט ניסים כמהר"ש, יהודים רבים ראו בכך סימן לבוא המשיח. אידלסון, המוסיקולוג  חיבר שיר לציון המאורע הגדול. בחר בניגון מחצר חסידי סדיגורא, שינה אותו לרוח התקופה, הוסיף מילים ונולד "הבה נגילה". השיר הושמע לראשונה בנשף, שהתקיים בירושלים וזכה להצלחה., שנה לאחר מכן הוקלט השיר "בביצוע שלושה חזנים, במכשיר הקלטה על גלילים, כאשר הפעלת ההקלטה וההשמעה נעשות ביד. ייתכן מאד שזו ההקלטה הראשונה של שיר עברי בארץ ישראל'.

הקיר"ה פרנץ יוזף נפטר בשנת 1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה בגיל 86. על כס הקיסרות עלה קרל הראשון.

עם כיבוש באר-שבע והתקדמות הבריטים לעבר עזה הועבר בדצמבר 1917 בית החולים הצבאי 213 של כוחות תורכיה ובני בריתם הנסוגים לנצרת.

אפילוג משפחתי

משפחת במוירס השכולה עברה לסופיה [בולגריה] בשנת  1920 האב – יעקב נפטר בסופיה 31.8.1929; האם  גרציה נפטרה בסופיה  15.1.1935

ואלו אחיו של נסים:

שמואל במוירס, סוחר בעל חנות, נשא בסופיה לאישה את רחל אדיטה בת אילי אריה ילידת סופיה  הצעירה ממנו בשש שנים. בנו בכורו נקרא יעקב [1924]  אילו בנו השני אליהו [1928] נולד באיסטנבול. בשנת 1946, לאחר מלחמת העולם השנייה, ניתן לו, לבקשתו, אישור על אזרחותו הצ'כית, לו לאשתו אדיטה לבניו יעקב ואליש [אליהו].

שמעון [סימון]  במוירס, סוחר בעל חנות,  נשא לאשה את אידה  לבית ארדיטי בסופיה.  אידה נולדה בווארנה בבולגריה בשנת 1903 לשלמה ומטילדה ארדיטי. היא הייתה עקרת בית. לפני מלחמת העולם השנייה התגוררו בבולגריה. בזמן המלחמה היא הייתה בניס , Nice דרום צרפת על חוף הים התיכון, תחת שלטון המרשל אנרי פיליפ  פטן – ראש ממשלת וישי ששיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית ונקראה בשם 'המדינה הצרפתית' État Français . אידה נרצחה בשנת 1944 בשואה. בנם יעקב [ז'ק] במוירס אשר נולד בסופיה בשנת 1929 [לשמעון ואידה]. היה רווק. לפני מלחמת העולם השנייה התגורר בפאריס.  בזמן המלחמה היה בניס Nice צרפת. הוא נרצח בשנת 1944 באוושוויץ  Auschwitz.

הבנות, אחיותיו של נסים:  ליסה  [1890] ושרה [1894].

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת אביבי.

עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים בדרך כלל מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני. יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים - אילנות ושרשים.

לאיתור מיקום הציון על הר הזיתים בקישור: 

http://www.mountofolives.co.il/info.aspx?CID=303