יום רביעי, 1 בפברואר 2017


אסתר שתילה לויסון - 
נדבקה מטיפוס הבהרות בעבודתה בעיר העתיקה בירושלים  ונפטרה

 26.3.1917 -  ירושלים






 הר הזיתים ירושלים- גוש הישן, חלקה י, שורה ד', קבר 3.

באדיבות דניאל-צבי שני -ממרכז מידע הר הזיתים
טכסט:

פ'  [מגן דוד]  נ'
בת ציון יקרה
האחות הרחמניה
אסתר שתילה לויסון
בת ר' טוביה ומרת רחל מה"ג
נולדה בה"ג ביום ד' האחרון של פסח
שנת תרנ"א עזבה את מולדתה
ואת בית אביה ועלתה לא"י בח'
טבת תרע"ד.     במסירות  נפש
נלחמה במגפת טיפוס הבהרות
ותפול שדודה בדמי עלומיה
בירושלים
ביום ב' ג' ניסן תרע"ז
ת נ צ ב " ה

 ESTELLA  LEVISSON  
HAAG HOLLAND

מקרא:
 ה"ג =  האג [בירת הולנד]
 א"י = ארץ ישראל
תרנ"א  1891
תרע"ד = 1914
תרע"ז = 1917




  


 עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה התכוונה תורכיה כאימפריה להסתפח לצד הגרמני ועשתה הכנות לכך;  הסולטאן עבד אל-חמיד השני, או אבדילחמיט [שליטה ה-34 של האימפריה העות'מאנית],  בנה את העיר באר-שבע [החל משנת 1900]. מיקומה סומן בגבול שבטי הבדווים הגדולים בנגב  -העזאזמה בדרום, התיאהא במזרח, התארבין במערב, והמוחמדין בצפון

יש אומרים כי הסולטאן ירום הודו, הקימה כדי להגביר את אחיזתו באימפריה - לשים את ידו  על הבדווים  'הפרועים' -  'אלבאדיה מן פוק אלקאנון' = 'המדבר מעל לחוק'] שראו בחופש התנועה והמעשה – אידיאל
יש ויכתבו כי -"תקוות הממשלה להכניס משם לאוצרה כ- 50 אלף לירות תורכיות שנה-שנה". הייתה גורם, כך עיתון 'המגיד'  - שבועון בעברית שיצא לאור בגרמניה,  וגם באוסטריה.
אידיאל


יש ויגידו שנמצאה לתורכים הזדמנות בלתי-שגרתית בעקבות אותה מלחמה [אחת 

מיני רבות] בין-שבטית של אותם נודדים.
   
אך יש אומרים ומתעקשים שבאר-שבע [מוקמה מעבר לטווח תותחי אניות המלחמה של בריטניה וצרפת ] נבנתה כחיץ מול מצרים  העוינת,  כבסיס קדמי מול האנגלים שבתעלת סואץ, אותם האנגלים, ששהותם במצרים סימלה בעיני התורכים את האינטרס האימפריאלי של בריטניה ב'לבנט' –במזרח הים-התיכון –חשש שגבר לאחר שהפכה תעלת-סואץ [שהייתה כבר אז פעילה] לעורק החיים של האימפריה הבריטית

בשנת 1906 לאחר סימון הגבול בין ארץ-ישראל שבידי העות'מאנים לחצי האי סיני שבידי הבריטים [שהסתיים בשנת 1908] גברה מגמת בדלנות זו.
האימפריה העות'מאנית, שינתה את יחסה לזרים עם מהפכת 'התורכים הצעירים' =  Genç Türkle] רובם אנטי אימפריאליסטים- תחילתה כמפלגה ליברלית - סטודנטים, משכילים, וקציני צבא לא זוטרים [שנת 1908] במחנה צבאי בסאלוניקי.       
המהפכנים מינו ב-27 באפריל 1909 [את אחיו של הסולטאן עבדול חמיד השני] כיורש ומחמד ראס-עד היה למהמט החמישי " פרסמו ב'ויקיפדיה'.
בשנת 1913 השתלט על התנועה= Birlik ve İlerleme Derneği  שכונתה גם 'הוועד לאיחוד ולקידמה'] זרם ממועצת האיחוד והקידמה İttihad ve  erakki  = Cemiyeti]   שהיה זרם לאומני.
בשנת -1914  הלאומנים עלו לשלטון, והנהגת המדינה הייתה בידי הקצינים איסמעיל אנוור כראש, יחד עם שר-הפנים מהמט טלעת  ושר-הימייה [מיודענו] אחמד ג'מאל  שהנהיגו שלטון דיכוי ריכוזי-מעין דיקטטורה צבאית שהתבטאה באפליה ובגזענות נגד העמים הנשלטים באימפריה,  כמו הרצח השני, של העם הארמני [הראשון בוצע  בתחילת המאה העשרים על ידי מיעוט מוסלמי מאזרביג'אן, טאטים ודאגאסטאנים]  שבמהלכו הוגלו ונרצחו ['שואת הארמנים'] כמיליון ארמנים בין השנים 1915 - 1918.
"מעשי הטבח נתבצעו בקנה־מידה כה רחב, מלווים במעשי זוועה כה עצומים ולאורך זמן כה רב באופן כה שיטתי" כתב בלונדון אהרן אהרנסון מזיכרון יעקב.

[ימים אחדים אחרי פרוץ המלחמה מונה אחמד ג'מאל שר-הימייה העות'מאני, לתפקיד מושל סוריה, ארץ-ישראל, והחיג'אז, ולמפקד הארמיה הרביעית ששלטה על כל הכוחות במרחב זה] .

קבוצות אתניות נוצריות, כמו האשורים, הפרוטסטנטים, והיוונים  -  קתולים כאורתודוקסים-גריגוריאנים, נטבחו אף הן באותה תקופה בשטחי האימפריה העות'מאנית.
קולוניאליסטים ופוליטיקאים בעלי אינטרסים אישיים, לאומנים ואישי-דת, אנשי-צבא וכנופיות שודדים: גרמו לשפיכות הדמים – כפרים הועלו באש, אוכלוסיות נטבחו, חיילים נורו. פליטים מילאו את הדרכים.

סיפרו כי  התושבים הנוצרים, ובראשם המארונים על סיעותיהן השונות, הפסיקו לשלם דמי-חסות  בתגובה יצאו המוסלמים - סונים [על ארבעת סיעותיהם, הרוב באיסלאם], שיעיים-מתואלים [רובם  מהזרם האורתודוקסי 'אית'נה עשרייה' ומיעוטם איסמאעילים] והמיעוט הדרוזי [חמולות, שבטים, ועדות שאינם בעלי מכנה משותף {להוציא היותם מוסלמים} עם נטייה מתמדת למאבק בין-סיעתי ופנים-עדתי], אליהם נספחו כנופיות בדווים משבטי ערב אל פ'צאל מרמת הגולן [אמרו שהם פעלו בעידוד הבריטים תומכי ה'ציונים' והדרוזים.[
 וכאמור המוסלמים הגיבו בהתקפות שוד ורצח על הנוצרים  שכניהם, ביחוד בתחומי 'סוריה הגדולה'.
יהודי חצביה עזבו את כפר מולדתם [בשנת 1913 עזבו שלוש המשפחות היהודיות 

האחרונות], איכרי מטולה נטשו את מושבתם [במהלך פרעות תר"פ תושביה ברחו 

לצידון] וחזרו אל היישוב החרב בסוף שנת 1920[אחרי מאורע תל-חי].  

אומרים כי שלושת הקצינים שבשלטון השולטן הם שגרמו להרג מנהיגים, לפרוץ התקוממות עממים ערביים  ולפרוח רשתות ריגול יהודיות כמו 'ניל"י'= נצח ישראל לא ישקר [שם הלקוח משמואל א', פרק ט'ו, פסוקים 28 – 29[ [שלטון זה התקיים עד להתפרקות האימפריה עם סיום מלחמת העולם הראשונה בנובמבר  ]1918 ].

גם בהאג המושלגת - העלמה, האחות הרחמנייה לויסון שהייתה מודעת למצב המתהווה במזרח והחליטה לעזור לבני עמה במעש. היא עלתה לארץ: ח' טבת תרע"ד =6.1.1914 . יום שלישי בשבוע.

מלחמת העולם הראשונה פרצה ביולי 1914. ובסתיו של אותה שנה הצטרפה האימפריה העות'מאנית, ללחימה נגד רוסיה, בריטניה, וצרפת ['מדינות ההסכמה']. הנרי מורגנטאו [=טל-שחר] שגריר ארצות-הברית באימפריה העות'מאנית [ השגרירות האמריקאית באיסטנבול הפכה לנציגות העקיפה של 'מדינות ההסכמה', שפינו את שגרירויותיהן עם פרוץ הלחימה עם תורכיה שכאמור לא נחפזה להצטרף] פנה למשפטן לואיס מרשל ראש הקהילה היהודית, ולבנקאי הנדבן ג'ייקוב הנרי [יעקב הירש] שיף בניו-יורק וביקש מהם 50,000  $  כדי להציל את היהודים בארץ ישראל, בה הופיעו גם מחלות שהתפשטו לממדי מגפות, כמו מגפת הטיפוס שהפילה חללים לא מעט. המנגנון שגייס את הכספים הפך להיות ארגון ה'ג'וינט', שמטרתו לדאוג ליהודים נזקקים בארץ-ישראל  בפרט אלו שהיו תלויים בתרומות מחוץ-לארץ רעבו ללחם וסבלו מעוני וממחלות, וגם באירופה, בה השתוללה אז המלחמה.

ה'ג'וינט' = Joint  או JDC  או בשמו המלא=  American Jewish Joint Distribution Committee  הוא ארגון צדקה יהודי אמריקאי שנועד לסייע ליהודים באשר הם. הוקם בט' בכסלו תרע"ה, יום שישי בשבוע, 27 בנובמבר 1914  [שתילה כבר שינתה את שמה והיא בארץ].
להבדיל  מ'יקופ"ו'  שראשי-תיבות שלו ברוסית  ЕКОПО - Еврейский комитет помощи жертвам войны; ובעברית מלאה  - הוועד היהודי לעזרת נפגעי מלחמה - ארגון שנוסד בסנט פטרבורג [ ואילו זה  שנוסד במוסקבה נקרא יבופ"ו =EVOPO ],  עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה במטרה לסייע לנפגעי מלחמת העולם הראשונה מקרב היהודים. על-ידו גבירים יהודים זכה להכרת ממשלת האימפריה. בעקבות המלחמה נוצרו מספר בעיות קשות בקרב האוכלוסייה היהודית, מפרנסים רבים גויסו לצבא, גירוש המוני של יהודים מאזורי הקרבות.   לאחר 1920 [ולאחר המהפכה הקומוניסטית ] עברה פעילותה לפולין.
אופ"ה, אז"ע, ואור"ט  ORT=ראשי תיבות ברוסית של Общество Ремесленного Труда, שפירושו -איגוד 'עובדי כפיים'  [ עוד שטרם היה לארגון גלובאלי= עולמי] ועוד,  קמו, אך אלו לא בענייננו.
מרז פעילות הסעד של ה'ג'וינט' הועתק להולנד הנייטרלית.

 בראש הפעילות בהולנד עמד סולומון פרדריק ואן נירופּ [van Nierop  =]  יהודי שכיהן כמנכ"ל =  כמנהל כללי, של הבנק האמסטרדמי = Amsterdamische Bank.
הם לא היו היהודים-ההולנדים הראשונים, קדם להם גם 'ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם' פקו"א או פקוא"מ]  הוא ארגון יהודי שהוקם באמסטרדם בראשית המאה ה-19, שפעל עד תחילת מלחמת העולם הראשונה, מטרתו לאסוף כספים עבור אנשי היישוב-הישן כשהעיקר בו  תמיכה אישית ביהודים לומדי תורה בארץ-ישראל [הארגון התחיל כמקבילה אשכנזית לארגון שניהל את הקהילה הספרדית 'ועד פקידי קושטא'   באיסטנבול.[ את הארגון הוביל הבנקאי ההולנדי  ממוצא יהודי צבי-הירש להרן השמרן שפעל לייעול שיטות הגבייה ורק להן שם את לבו, מוחו, וזמנו; אולם ערכי הליברליזם התחזקו באירופה ויהודים רבים תבעו שקיפות -  רצו להבין מה נעשה בכספם.
הצפתי אברהם שלמה זלמן צורף, מראשי ה'פרושים' בירושלים שתמך בפרודוקטיביזציה = שיהודים יחיו מעמל כפיהם, ויעסקו במקצועות יצרניים, היה ממתנגדיו החריפים ביותר של להרן, פעל להתסיס את קהילתו.
ועדה שהוקמה בשנת 1906 המליצה והוחלט שהרב יונתן-בנימין הורוויץ [הורביץ] הלוי הירושלמי ששהה באירופה בפרוץ המלחמה, וגייס כספים בקרב יהודי גרמניה, [זה שהשתתף במסע הרבנים בשנת 1913 בראשותו של הרב קוקיחזור ארצה ויבדוק את אופן החלוקה מקרוב.
אמרו שהליטאי אברהם-יחזקאל בלום בעל בית-מסחר לרפואות בירושלים, זה שנשא לאשה את הירושלמית רחל-לאה [בת 'בובע קרישא' וטודרוס הלוי] ממשפחת האופים לבית ברמן [שבשנת 1875 עלו מרוסיה, התגוררו ברובע היהודי בירושלים, ולא נעזרו בכספי  'החלוקה מתוך אידאולוגיה[ כי בתשרי תרע"ה [יולי 1914] התמנה אותו מר בלום  לחבר ועד העזרה לנגועי המלחמה מטעם יהודי גרמניה באמצעותו ובנשיאותו של אפרים הכהן [בן הרב משה זלכה ], 'זקן המקובלים' שזה עתה עלה לארץ מבגדד.             
נציין כי
העסקן יוסף-שאול אלישר יליד ירושלים-י"ז אדר תרכ"ו=  1866], לאביו הרב חיים-משה [בן הרב הראשי  הספרדי  ה'ראשון-לציון' רבי יעקב-שאול = ה'יש"א ברכה'] ולאמו וידה [בת הרב הראשי –ו'הראשון-לציון' רבי רפאל-מאיר פאניז'יל= 'המרפ"א']. ביום ב' אלול תרע"ד [24.8.1914] נבחר יחד עם היריבים דוד ילין, ואלברט ענתבי לוועד המשותף של נכבדי העדות לחלוקת כספי העזרה להקלת המצוקה בראשית מלחמת-העולם הראשונה, שנשלחו מאמריקה בהשתדלות -הנרי מורגנטאו, ציר ארצות-הברית באיסטנבול מקום מושב 'השער העליון'.

מצאנו כי
בשנת 1915 בהיותו בקדש-ברנע, חלה משה ניצ'אייב מסג'רה בטיפוס-הבהרות ומת בבאר-שבע. הוא הועבר עם עוד למעלה מ-20 גופות כמעשה-מצווה של אנשי 'חברה-קדישא' מראשון-לציון, שהביאום לקבורה בבית-העלמין במושבתם, שם טמנו אותם למנוחת-עולמים בקבר-אחים. "הוא הובא עטוף בבד-גומי מחשש הידבקות" אמר לי משה עפרוני נכדו.
"קבוצת פועלים גדולה התמעטה בעת המגיפות שפרצו בחורף 1916, עד כי בתחילת הקיץ נשארו רק שבעה-עשר חוטבים" מדיווח שהגיע ל'הנהלה הציונית' ביפו
"בגלל המחלות והמגיפות שהשתוללו שם [בבאר-שבע] בסוף חורף 1916 ברחו  רבים מהמקום" סיפר לימים יעקב פת מבכירי 'ההגנה'.
"והאסון הכי גדול שפקד אותנו בימי פורים בערך, מחלות הטיפוס ששררו בצבא מזמן התפשטו במידה מבהילה גם בין כל התושבים"  כתב הקבלן יאנובסקי מבאר-שבע [עליו אמרו כי הוא קרוב של המורה פפר האבא של רחל המורה מרחובות שהתאבדה בכרמי גדרה].

עם המלחמה פורסם צו גיוס כללי  על ידי השלטון העות'מאני בארץ שכלל רופאים, רוקחים ועוזריהם. בין המגויסים היה אליהו-יהושע שנשלח לשרת בבאר-שבע. בשל תנאי סניטציה והיגיינה גרועים בצבא התורכי פרצו בין החיילים מגיפות טיפוס-הבהרות וחולירע. אליהו-יהושע שטיפל בהם נדבק במחלה וביום כ"א באייר תרע"ו = 24.5.1916], נפטר ממחלתו והובא לקבורה בפינת בית העלמין המוסלמי בבאר-שבע בחלקה זמנית שאישר מפקד החזית התורכי בהג'את ביי לקבורת יהודים.

המחסור הרב והימצאותם של חיילים לא מעט בארץ, היו גורם למגיפות הטיפוס בעיקר בירושלים. ולא רק -
"באמצע חנוכה תרע"ז מגיעה לתל-אביב, בשורה רעה מן הגליל – יחזקאל חנקין נפל קרבן לקדחת-הצהובה [יחזקאל חנקין נקבר ביבנאל ב- 23.12.1916].

שמריהו ילין שנולד בירושלים, י"א טבת תרנ"ב, לאביו דוד ילין ולאמו איטה בת ר' יחיאל מיכל פינס. בשנת תרע"ד נשא לאשה את צפורה לבית הויזדורף זו שגמרה את הסמינר למורות 'עזרה' בירושלים. בשבט תרע"ז הוגלה יחד עם הוריו והמשפחה כיהודי לדמשק בפקודת אחמד ג'אמל [מיודענו] מפקד הארמייה הרביעית, חלה בטיפוס-הבהרות ונפטר בדמשק, ב' ניסן תרע"ז. למחרת נפטרה בירושלים האחות שתילה לויסון  אך לפני זה כך אומרים הובא חולה מסיני לירושלים [מקום מגורי אשתו ] הרחובותי סחרוב ישראל - איש הצבא התורכי, הממונה על הגמלים ושאר בהמות המלחמה במדבר, זה שנפטר מקדחת-צהובה ביום 23.10.1917  בבית-החולים 'שערי צדק'. 'פועל הצעיר' פרט על התחלואה: מספר הנשוכים, שהגיעו למכון הפסטורי בירושלים 17, 6 יהודים, 10 מושלמים, 1 נוצרי, מהם 10 ילדים, בעיקר ננשכו בידים, ע"י תנים ו-15 כלבים. מתוך 36 פונים 20 אובחנו בטיפוס, ומתוך 46 חשודים בעגבת, 31 אובחנו חיובית. 

לא די ברעב ובמחלות גם גזירות הונחתו על ידי השלטונות העות'מניים – כמו ביטול ה'קפיטולציות' – אותן זכויות יתר מיוחדות שנאלצה האימפריה העות'מאנית להעניק למעצמות זרות בשטחי חסותה –מאז 'מלחמת קרים'– וצמחה  לה 'חמאיה'  - לכל קונסול תקיף היה בנק משלו, דואר, בולים, זכות שיפוט, אזרחיו שוחררו מתשלום מסים ועוד כהנה וכהנה הטבות, שבוטלו ב- 8.9.1914 ערב כניסתה של תורכיה לצד גרמניה ואוסטרו-הונגריה למלחמה,  ואותה דרישה ואפילו תקיפה יותר הייתה מחסרי הנתינות, וכפועל יוצא, גיוס לצבא התורכי [ולא משנה אם היה  כהן דת]. אלה מבין חסרי הנתינות שסירבו להתעת'מן נדרשו לעזוב את הארץ [ולעיתים סולקו בשרירות ובכוח].
 
השלטונות פגעו גם בזכויות היהודים: נאסר עליהם לשאת נשק, נאסרה החזקת בולי הקרן-הקיימת  כתיבת מכתבים ביידיש ובעברית. הונהגה חובת לימוד תורכית בבתי-ספר, אסרו על הנפת הדגל הציוני וכל סממן ציוני אחר כמו שלטים כתובים באות עברית.
כספי 'החלוקה' הפסיקו להגיע, "רבים נטרפה עליהם פרנסתם, ונשארו בלי מקור עבודה או משלוח יד שניתן להתפרנס ממנו" כתבו בעיתון.

אסתר-שתילה [Estella Levisson Levisohn] נולדה לרחל-רוזטה ולר' טוביה -טוביאס סלומון לויסון האמידים  מן העיר האג  Den Haag Zuid -Hollandשבהולנד כאסטלה ביום רביעי בשבוע [האחרון של פסח] כ"א ניסן תרנ"א=  1891. 29.4 ולה 2 אחים  מקס -מוזס, וסלומון, ו-2 אחיות רגינה ואלאונורה.

ראינו כי
בירושלים בזמן מלחמת העולם שרר רעב כבד והמחלות בין אלה שנחלשו סיכנו את חייהם, כמו הנערה מאטלע  מכולל חב"ד שנדבקה ומתה בבית-החולים 'ביקור-חולים' [למרות הטיפול המסור].
וכי טיפוס-הבהרות או קדחת-הבהרות [=[Typhus הוא שם של קבוצת מחלות הנגרמות על ידי חיידקי   Rickettsia [להבדיל מווירוסים] המועברים לָאדם על ידי מתווכים למיניהם   [עכברים, פרעושים, קרציות]. וכי המחלה עלולה להיות קטלנית.

עם מלחמת העולם הראשונה עמדה ארמ"ע במשימותיה [='אגודה של רופאים  מדברי עברית' שנוסדה בירושלים בשנת 1913 על ידי 'העולים החדשים'  ד"ר אריה ביהם = בעהם {שהקים בירושלים את 'מכון  פסטר'}, ד"ר {וילהלם} זאב ברין, רופא ואיש עסקים מגרמניה {נשוי לרבקה-רוזה לבית מרקס מקניגסברג, גיסת הסופר ש"י עגנון} והיה ראש תחנת הבריאות בירושלים {שהוקמה בכספי הנדבן נתן שטראוס מאמריקה, ובהשפעת המדען מזיכרון-יעקב אהרן אהרנסון יליד רומניה, חביב השלטונות התורכיים  - נתמנה הד"ר זאב ברין למנהלה}].
תחנת הבריאות בירושלים הכילה למעשה שלוש מחלקות: הראשונה למלחמה במלריה וגם למחלות המדבקות - בהנהלת הד"ר זאב ברין; השנייה לחקירות בקטריולוגיות בהנהלת ד"ר אריה גולדברג; והשלישית למלחמה בגרענת - בהנהלת ד"ר אריה פייגנבאום].
 אך בינתיים פרצה מלחמת-העולם הראשונה והפסיקה את פעולות המלחמה 

במלריה, והד"ר וילהלם נשאר.

                      
ד"ר אריה [ליאון] גולדברג עלה ארצה באוגוסט 1912. עבד בניהולו של הד"ר זאב ברין; בתחילה כעוזר בקטריולוג ואחר כך כמנהל המחלקה השנייה - הבקטריולוגית בתחנת הבריאות בירושלים [ברחוב יפו פינת רחוב שטראוס היום]. בשנת 1914 נשא לאשה את מרים לבית שכטר מתל-אביב.  דאריה פיגנבאום, שעלה לארץ-ישראל ב-1913. ניהל את מחלקת העיניים של תחנת הבריאות בירושלים,  הקימה כך יגידו , אך נלחם בגרענת. זה שבשנת  1914 נשא לאשה את רחל לבית מיוחס [נכדתו של יחיאל מיכל פינס] ובמהלך מלחמת העולם הראשונה גורשו לדמשק.
במחלקה השלישית -שנלחמה בגרענת עבד החל משנת 1911 ד"ר אריה-לייב שמעוני-מקלר רופא עיניים, אף-אוזן, וגרון שנבחר למזכיר תחנת הבריאות בעיר [יושב-ראש האגודה שנבחר היה רופא העיניים ד"ר אהרן מאיר מזי"אמזרע ישראל איסרלין  שהיה אחד מחשובי הפוסקים]
 התחנה פתחה 'בית מרפא לעיניים'  ['בית חולי עיניים העברי'] בעיר העתיקה.
 "אריה-לייב שמעוני-מקלר עבד  אצל  פייגנבאום בעיר העתיקה".
ארבעת הרופאים עם שם פרטי זהה, זכו לכינוי 'ארבעת האריות' - ביהם,  גולדברג, פייגנבאום, ומקלר-שמעוני.

בשנת 1914 התקיימה וועידה ארצית בנושא מיגור הגרענת. הוועידה התכנסה ביום שלישי בשבוע בד' בניסן תרע"ד ב'בית חולי-עיניים העברי', בירושלים, במהלכה בוצעו גם הדגמות של ניתוחים בבית החולים –'למען ציון' שנפתח שנתיים קודם בניהולו של רופא העיניים ד"ר אברהם [אלברט] טיכו, כאשר ממלא מקומו הוא ד"ר מקלר-שמעוני ממארגני ועידת הגרענת.
 בוועידה השתתפו רופאים מיפו וירושלים, לאו דווקא רופאי עיניים, וביניהם: 
היפואי משולם ליבונטין, יליד בילורוס, מומחה למחלות טרופיות [בינואר 1915 גורש מארץ-ישראל כנתין רוסי, התנדב לגדוד 'נהגי הפרדות' באלכסנדריה, נתמנה למפקד מדיקלי של הגדוד בדרך לגליפולי.
לאחר המלחמה נשא שם לאישה את גניה לבית דוּנביץ[ Duniewicz=]  שגורשה מהארץ בשל היותה נתינה רוסית.  חזר אך לתל-אביב לבית-החולים 'הדסה'].ctu לתל אביב לבית החוליםהד סה'                      
 המנתח מיפו יהודה לייב [אריה ליאון] פוחובסקי מיודענו כרופאה הראשון של המושבה רחובות ושימש בה כרופא הראשון [1906][ . הוא עזב את תפקידו ואת המושבה לאחר שספג איומים על חייו מידיו של שודד בדווי אלים שבנו נפטר על שולחן ניתוחיו
ד"ר פוחובסקי  נבחר ליושב-ראש של  'האגודה המדיצינית העברית ליפו ומחוז יפו' [לימים 'הסתדרות הרפואית הישראלית'] בישיבת-הייסוד שהתקיימה  ביום שלישי,  11 בינואר 1921 בביתו של הרופא דב-מאיר קרינקין רחוב הרצל  בתל-אביב, "ליד פסי הרכבת" שהיה גם הוא לאחד ממייסדי האגודה המדיצינית והשתתף ב'כנס הגרענת'.
 הירושלמי המוגרבי אברהם מאיר [אלברט] אבושדיד רופא מטעם בית-החולים  ל'מען ציון', גזבר ארמ"ע, בעלה של רחל לבית בנימין מחלב שבסוריה [ארם-צובא], ממלא את מקומו של משה וואלך רופא הבית של בית-החולים 'שערי-צדק' . כבעל נתינות צרפתית  הוברח מהארץ  לריכוז היהודים באלכסנדריה כי השלטונות העות'מאניים חיפשו אחריו. "איתו גורשו הרופאים סגל ווויץ." הוסיפה צמרת. אחרי המלחמה חזר ארצה והתיישב ביפו כרופא פרטי במרפאה ברחוב בוטרוס.
משה [מוריץ] וואלך יוצא גרמניה [מעיירה סמוכה לקלן שעל גדות הריין, קרוב לגבול הולנד ] מייסד ומנהל בית-החולים 'שערי-צדק' בירושלים גם הוא במשתתפי כנס הגרענת; הגיע לעיר העתיקה ירושלים בסיום 1890 [בן 24], כשליח פקו"א, יהודי אך בלתי צפוי, שהיה לאיש דת קיצוני. 
עימותים על רקע עדתי בהנהלת בית-החולים 'ביקור-חולים', הם אחד הגורמים שהביאו לכך שיוצאי גרמניה והולנד הנמנים על  'כולל הו"ד' =הולנד ודויטשלנד] העשיר מצאו עצמם מחוץ להנהלת בית-החולים ופנו לייסד את 'שערי-צדק', בית-חולים שהוקם בצדו הדרומי של רחוב יפו צפונית לשכונת שערי-צדק ושמו כשמה - [בית החולים 'שערי-צדק'  שתושבי ירושלים נהגו לכנותו 'בית חולים וואלך' או "בית החולים האמסטרדמי"
בזמן מלחמת העולם, קונסול הרייך הגרמני אדמונד שמידט מנע את הפיכת 'שערי-צדק' לבית חולים צבאי, וכנתין גרמניה לא גויס הד"ר מוריץ  [זה שנותר רווק כל חייו; מספרים כי הסתייע בסוכנת בית [אומרים שזו שווסטר{= אחות} זלמה מאיר, שקידש אותה ללא העמדת חופה, מה שגרם להם להיות מוגדרים הלכתית כמאורסים, כדי שיוכלו לשהות בצוותא באותה דירה מבלי לעבור על איסור 'ייחוד '].
[לימים בית החולים 'שערי-צדק' עבר למבנה מודרני יותר באזור שכונת בית וגן  . מבנה המקורי, שופץ ושימש אכסניה לרשות-השידור.[
יוצאת פולין חנה לבית זלוטובסקי שותפתו בפעילות רפואית ואשתו של נפתלי וייץ והוא, זוג ירושלמיים בין הבאים לוועידה. במלחמת העולם הראשונה גורש כאמור נפתלי וויץ למצרים. עבד כרופא במחנות הפליטים באלכסנדריה . השתתף ביסוד גדוד 'נהגי-הפרדות ', וביסוד 'הגדודים העבריים' באנגליה . עם כיבוש ארץ-ישראל בידי הבריטים חזר לארץ לעבוד כרופא פרטי , והיה פעיל בוועד לחלוקת הסיוע מאמריקה, וכן בעזרה ל'וועד הצירים' שהקים הד"ר חיים ויצמן.
היו שם הרופאים אברהם טיכו, זאב ברין, אריה פייגנבאום ,אריה-לייב שמעוני-מקלר, אהרן-יוסף ירמנס [מן הרופאים הראשונים ב'שערי-צדק'] והגברות מירושלים ביילה קורובקוב ומרים-שרה נפך-מוזס לבית פרנקל  [אמרו כי היא הבת של החטוף בגיל י"ב לצבא הצאר ניקולאי הראשון=] הקנטוניסט שלמה שאמרו עליו כי הוא גרוזיני,] רופאת-עיניים שהשתתפה בהקמת תחנות בריאות לעניי העיר העתיקה, נישאה לעיתונאי יהודה  נופך-מוזס [לימים מבעלי עיתון 'ידיעות אחרונות', בנובמבר1939 הקים יחד עם גרשום קומרוב  פקיד בממשלת המנדט שפרש אז ממשרתו, את עיתון 'ידיעות אחרונות'].
לוועידה הוזמנו גם מורים,  גם יופה הלל רופא-עיניים שהיה מומחה למלריה, הוזמן מהצפון ולא בא, את דבריו הקריא מנהל בית-החולים 'רוטשילד' ד"ר יעקב סגל שהיה בכנס בין כ- 24 איש ואשה.
אחת מפעולותיה החשובות  של תחנת הבריאות חוץ ממשמר הבריאות בעיר הקודש הייתה ארגון עזרה רפואית לעניי ירושלים, העיר חולקה לרובעים, בכל רובע הוקמה תחנה לעזרה רפואית לעניים.  פעולה זו  זכתה לתמיכה מצדו של ועד הסיוע שקיבל כספים מחוצה לארץ.

 בהגשת עזרה לעניים הצטיינו ד"ר טשרנה פבריקנט [לימים רופאת ילדים בתל-אביב],  ד"ר ביילה קורובקוב  [שהוזכרה לעיל, ויש האומרים כי קרובה היא לאלמנה מבאר-טוביה דבורה קורובקוב לבית לוין ילידת עקרון], ויליד ירושלים הצעיר ד"ר רפאל אופטלקה שהיה לעוזר ראשי בבית החולים 'שערי צדק', בנם של בכורה-אסתר לבית  אמזלג  ור' אברהם,  בעל קשרים עם אנשי השלטון המלחמתי והאזרחי שבהם השתמש לטובת יהודים שסבלו רדיפות ונגישות. וכן יליד וילנה ד"ר אהרון-יוסף ירמנס "שלא לקח שכר מהעניים", [בנם של חיה-רויזה לבית הלפרין ומשה-דוד, סוחר האריגים ממזרח אסיה] שהגיע לחברון [1905]  ועם אימו, אשתו וחמישה ילדים, זה שרעייתו  ממשפחת ויטקינד נפטרה ממגפת קדחת-הבהרות, שפרצה בירושלים בעת מלחמת העולם הראשונה. זה ששימש כרופא במגוון מוסדות, ובהם 'ביקור-חולים',  'עזרת-נשים',   מושב-זקנים ובית היתומים דיסקין.
 "הצטיינו מספר אחיות שאחת מהן, גברת לוינסון, נדבקה מטיפוס-הבהרות בעבודתה בעיר העתיקה ונפטרה" כתב  ד"ר נסים לוי בספרו 'פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל'.
"ובירושלם מתה האחות הרחמנייה מרת לוויסון, עלמה צעירה מבנות הולנד, אשר בהיותה ציונית עזבה את בית הוריה, האמידים בהאג, ותבוא ירושלימה לעבוד לעמה בבית החולים 'שערי-ציון'  ותהי האחות הראשית שמה" כך כתב מרדכי בן הלל הכהן בספרו 'מלחמת העמים'. כאן הכירה את פסח חברוני יליד שכונת מזכרת משה בירושלים [1888] דור שני בארץ, בן ר' מנחם-ציון ממשפחה ירושלמית ותיקה מחסידי חב"ד. ואסתר-דינה בת למשפחה ותיקה מטבריה והתיחסה לצאצאי הרמב"ם,   בן בין 4 אחיות, ברכה, חנה, שרה, יוכבד ויהודית רוזי. תלמיד ישיבה עילוי  בן-יהודה יחד עם בוריס ש"ץ ופאול נתן (מייסד חברת עזרה של יהודי גרמניה) סייעו לחברוני להתקבל ללמודים בבית הספר הריאלי "עזרה" בירושלים שפרץ גבולות להשכלה כללית בתחומי המדעים, והשתלם בשווויץ, בשנת 1912 שב  לארץ עם התואר ד"ר למתמטיקה. כך היה לראשון מבני היישוב הישן שלמד מדעים בחו"ל.
יש האומרים שהספיקו להינשא השנה 1916 הוא מלמד בגמנסיה והיא אחות אך לא שפר גורלם ו'אסתר-שתילה [אסטלה]  לויסון נפטרה  ביום שני בשבוע, ג' 

ניסן תרע"ז =  26 מרס 1917  
מטיפוס-הבהרות, שנדבקה בו בעת טיפולה בחולים ב'תחנת הבריאות העברית 
הכללית' בירושלים.

מספר בתי-חולים היו ליהודים בירושלים שהיה מצומצם מסיבות  שונות [מיעוט רופאים ואחיות] שהעיקרית בהן היא  שמירה על היהדות - הפחד מהתבוללות היה כה גדול ומוחשי עד שהגבירים פתחו את כיסם שלא לדבר על 'ריב אחים'.

בית החולים רוטשילד תחילתו [1854] בראש הר-ציון מול הר-המוריה והר-הזיתים בירושלים, עבר אל מחוץ לעיר העתיקה בשנת 1888  סמוך למגרש הרוסים [לימים רחוב הנביאים].

בית החולים הספרדי  'משגב לדך' קם בעיר העתיקה [1888] עם מעבר בית-החולים 'רוטשילד' לביתו החדש [מקום שלימים נקרא רחוב הנביאים].

בית החולים 'עזרת-נשים' [למחלות נפש] קם כמוסד בסוף המאה התשע-עשרה בעיקר על ידי הגברות חיה-ציפה פינס [אשת  ר' יחיאל מיכל פינס], רוזה פיינשטיין הנכבדת ואיטה לוין [בתו של ר' יחיאל מיכל פינס].  אולם תחילתו בדירות שכורות בעיר העתיקה עד שנבנה בית [בתחילת המאה העשרים]  בעיר החדשה [לימים ברחוב יפו לכיוון שכונת בית-הכרם]. מלחמת העולם הראשונה עברה על המוסד ללא זעזועים מיוחדים, אגב, מספרים כי כשהתקרבו הבריטים היה הבניין בדיוק בקו החזית וממנו הונף הדגל הלבן - דגל כניעת העיר.


אנחנו נתרכז בבית החולים 'בקור חולים' מתחרהו של בית-החולים 'רוטשילד

שליד מגרש הרוסים משום היותו בעיר העתיקה [עברו לעיר החדשה בשנת 192 

עם  התקבל תרומה בעילום שם בסך 100אלף  גולדן].

 בראש בית-החולים 'בקור-חולים-האספיטאל',  עמד רופא נוצרי- לותרני- הונגרי- ד"ר  אדלברט איינסלר=Adelbert Einszler ] יליד שנת 1848, רופא -עיניים שעבד עד שנת 1902 [היא שנת תחילת עבודתו  ב'ביקור-חולים', שנוסד כבר בשנת 1875] אצל ד"ר וואלך [מספרים כי אשתו לידיה היא שניהלה את משק בית-החולים  של 'ביקור-חולים' והייתה אהודה מאוד על האוכלוסייה היהודית].
 
בתחילה, אחיות רחמניות [= דיאקוניסות] שימשו בו, אולם הן עזבו, מספרים כי במלחמת העולם הראשונה לא נשארה אחת מהן. בנו לבש מדים גרמנים במלחמת העולם הראשונה ונפל בה [קבור בירושלים בבית הקברות הפרוטסטנטי] .  
ד"ר איינסלר היה בין הנתינים הגרמנים הבודדים, שלא סולקו על ידי הבריטים [לאחר כיבוש ירושלים על ידי {שני סמלי מטבח} הבריטים, מספרים כי אלמנתו התגוררה בבית  קצין  בריטי.
הד"ר אהרון מאיר מזי"א הרופא והבלשן [ זה שניהל את המשא-ומתן בין הרבנות לבין ועד הבריאות {לימים מחלקת הבריאות} על נתיחת הגוויות ] כסגנו , היה ממונה על אגף נפרד ליהודים - וחסידי  הד"ר מזי"א ראו בו כמנהל המוסד .
"בית-החולים 'בקור-חולים-האספיטאל', היה אחד מאלה המעטים שבמלחמת העולם הראשונה לא הקטינו את פעולתם ולא הצעירוה כי אם הוסיפו להמשיכה כמו מקודם".
נציין כי
כרוקח עבד ב'ביקור-חולים' ר' אברהם פאסט ממייסדי 'מאה שערים [להבדיל מהמלונאי אברהם פאסט הטמפלרי שגורלו היה כגורל שכניו הטמפלרים תושבי השכונה בירושלים שהוגלו למצרים עם הכיבוש הבריטי על היותם גרמנים - אזרחי ארץ אויב]
מבנה המלון הוקם על אדמות הפטריארכיה הארמנית סמוך לשער יפו אך מחוץ  לחומות [לימים כיכר הצנחנים]  במטרה ליצור מקור הכנסה. הבניין עוטר בסמל הפטריארכיה הארמנית, מממנת הקמת המבנה ובעליו שהשכירו. [בקומה הראשונה של הבניין הושכרו שטחים לחנויות מזכרות, סוכנות צילום, וסוכנות נסיעות בשם 'טרייסטינו', וכן בית הדואר האיטלקי כחלק מהשירות.
לאחר הקמתו נקרא המלון 'מלון האוורד Hotel Howard =  על שם מנהלו איסכנדר עווד, שנודע בשמו הלועזי - אלכסנדר הווארד, [לאחר שעזב שונה השם ל'מלון דו פארק' ו'לויד' והיה לכשלון].
בשנת 1907  שכר את המלון אברהם פאסט מראשי הקהילה הטמפלרית בעיר, והסב את שם המלון ל'מלון פאסט'. בזמן מלחמת העולם הראשונה גרו במלון קציני צבא גרמני ] אשר ייעצו לצבא העות'מאני [ ושרה אהרנסון  חוגגת גם שם [ומעבירה ידיעות לעתלית].
עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים  שונה שם המלון למלון' אלנבי' והוא נוהל על ידי היזם היהודי מקהיר ג'ורג' ברסקי  [שניהל רשת מלונות כולל מלון 'פלטין' בתל-אביב ומלון 'הר-הכרמל' בחיפה וגם את מלון 'פאלאס' בירושלים] עד  כניסתו של חאג' אמין אל חוסייני לעסקי מלונאות בעיר החל משנות ה-20 של המאה ה-20 החל לפעול במלון גם מטבח כשר על מנת להביא למלון לקוחות יהודים. 
בשנת 1929  שבה משפחת פאסט  מגלותה לנהל את המלון - בפועל ניהלו את המלון שני בניו של אברהם פאסט - הרמן ופרידריך.

  סוף דבר
פסח חברוני  עסק כל חייו במחקר מדעי ועבודותיו התפרסמו בכתבי עת 
מדעיים  רבים. בשנות ה-20 הקים בביתו בירושלים "מועדון מתמטי" בו נערכו 
הרצאות במתמטיקה. במועדון היו חברים (בין היתר) פרופ' הוגו ברגמן וד"ר יעקב 
טהון. אלברט איינשטיין קרא את מחקריו של חברוני ומסר לו, על ידי הוגו ברגמן, 
באחד ממפגשי המועדון המתמטי נכח איינשטיין, וחברוני הרצה בפניו על "הרעיון 
הפילוסופי של המתמטיקה". בסוף ההרצאה ציין איינשטיין כי: "נראה לי שהוא, 
חברוני, היחיד שירד לסוף דעתי." 
חברוני היה חבר כבוד באיגוד המתמטיקה בישראל. ב-1963 קיבל את פרס ויצמן 
למדעים על עבודתו באלגברה ובאנליזה ובמיוחד על תרומתו לתורת המשוואות 
האינטגרו-דיפרנציאליות.
ד"ר פסח חברוני לא נישא שנית נפטר בגיל 75. בשנת 1973 קראה עיריית
 ירושלים רחוב על שמו בשכונת קריית יובל.

ב8- ביוני 1917 פנה היהודי ההולנדי סולומון פרדריק ואן נירופּ [Van Nierop =   המנהל הכללי של ה'בנק האמסטרדמי Amsterdamsche Bank = ]  אל רואה החשבון היהודי זיגפריד הופיין  אף הוא יוצא הולנד שמילא תפקיד נכבד בניהול פיננסים עבור ההנהגה-הציונית והיה למנהל חברת [לא  בנק!] אנגליא-פלשתינה [בערבון מוגבל] =אפ"ק וביקשו לעמוד בראש מפעל החלוקה של המזון והכספים ליהודי ארץ-ישראל.  אליעזר [ כבר בשמו העברי] הופיין הסכים, ורתם את מערך הסניפים של חברתו - ביפו, ירושלים, ביירות [שב'לבנון הגדולה'], בחיפה, חברון, צפת ובטבריה, לפעולה.
העובדה שמוצאו של הופיין היה מאותה ארץ ממנה אורגנו משלוחי המצרכים לארץ-ישראל - הולנד - הקלה כמובן על המלאכה. פעילותו הכספית והחברתית של הופיין [הוא אז"ה], נעשו בהתנדבות ממשרד שהועמד לרשותו על ידי קונסול ספרד בירושלים הרוזן אנטוניו דה ביובר. המיקום לא היה מקרי, ספרד כמו הולנד שמרה גם היא במלחמה הזאת על אי-לוחמה.



מלון פאסט  Hotel Fast = מלון שפעל בירושלים  [בשמות שונים] החל משנת 1891.    מבנה המלון נהרס סופית בשנת 1975   ובמקומו נבנה [ משפחת דריימן הירושלמית רכשה את שטח המלון בשנת1981 ] מלון 'פנינת ירושלים' [זמנית- 'פנינת דן']. המלון נסגר 'זמנית' אמרו לצרכי שיפוץ  [2008] ולא נפתח עד היום – 2016
אחד מבניו של הבקטריולוג הראשון בארץ, ד"ר אריה גולדברג,  היה ד"ר גיל גולדברג חלוץ ברפואה בארץ אף הוא, שמש כפתולוג הראשון של בית החולים סורוקה בבאר שבע עד שנות השבעים, שזכור היה מנהג במכוניתו השחורה,  אז עבר לתל אביב לימים, לנכד יקרא ארי ע"ש סבו.

ובשנת 1999  הזמר-הטרובאדור מאיר אריאל [לשעבר חבר קיבוץ  משמרות]  נפטר בארץ מטיפוס-הבהרות לאחר, שרופאינו אבחנו אותה בטעות כשפעת.
קישור לאתר מרכז מידע הר הזיתים:


סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת-רבקה אביבי.
עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא.  יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.
צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים.