ישראל לוין - חסיד קרלין שהיה איש לח"י ונרצח על-ידי חבריו

12.1946. 24 - תל-אביב

בית-העלמין נחלת-יצחק, תל-אביב גוש: 2 אזור: 43 שורה: 2 מקום: 14

טכסט:

פ"נ

ישראל ב'ר מאיר

לוין 

מחסידי קרלין

נפ' א' טבת תש"ז

בשנת כ"ו לחייו

תנצב"ה

"הוצא להורג ע"י אנשי לח"י בא' טבת תש"ז ( 24.12.1946  ) באשמת מלשינות לבריטים".

 ]כתבי לח"י, חלק ב', עמ' 360-359]

לוחמי חרות ישראל - [לח"י] -  ארגון מחתרתי מזוין בארץ-ישראל, מיסודו של אברהם שטרן ["יאיר"]. הבריטים כינו את הארגון "כנופיית שטרן" - The Stern Gang - .

 ברחוב נקראו 'קבוצת שטרן', הישוב המאורגן על מוסדותיו  קרא להם 'פורשים'.

כולם רצו מדינת יהודים  - הבדלנים  נקטו בדרכים אלימות,  הישוב המאורגן  העדיף  מאבק מדיני

ד"ר חיים ויצמן המתון התנגד לאחר תום מלחמת העולם השנייה בקונגרס הציוני  ה- 22 בבאזל  למאבק נגד בריטניה, התפטר מתפקידו כנשיא  ולא נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית.

 'יאיר' וחבריו  פרשו  מהארגון הצבאי הלאומי [אצ"ל]  בשנת  1940על רקע אי-הסכמתם לסייע לבריטים במלחמתם בזמן ימי מלחמת העולם השנייה יש ואמרו כי הפירוד בין האצ"ל ללח"י  היה קשור גם  במחלוקת אישית- פנימית על ההנהגה.

לח"י ראו בבריטים כובש זר - 'המאבק הרצוף' היה למעשה המכנה המשותף החזק ביותר בין חברי הארגון החדש.

'המאבק הרצוף', דגל באקטיביזם קיצוני להשגת מטרותיו, במאבק זה כל האמצעים כשרים!

 הם טענו כי טרור ולוחמה צבאית יביאו לסיום המנדט -  לגירוש הבריטים; השגת עצמאות תביא  לשגשוג הארץ ורווחה לתושביה.

הטרור אילץ  את הבריטים לשגר תגבורת לארץ-ישראל וזה עלה כסף.

הארץ הייתה לממשלת בריטניה למעמסה שאין הצדקה  לשאתה  - דבר שהביא את  ממשלת 'הליבור' ממשלתו של אטלי להעביר את השאלה  בדבר עתידה של ארץ ישראל להכרעת האו"ם  [מוסד האומות המאוחדות  נוסד בשנת 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להחליף את חבר הלאומים" כדי להפסיק מלחמות בין מדינות ולספק בסיס לדיאלוג בין-מדינתי"  ובו 51 לאומים]  אך בינתיים  גברו פעולות  לוחמי חירות ישראל [לח"י].

שנת 1946 לא הייתה שנה זוהרת בארגון  המחתרתי – 'לוחמי חרות ישראל' - ארגון קטן שמנה כמה מאות אנשים בלבד.

את המפקד אברהם ['יאיר'] שטרן רצחו הבריטים  בדרום תל-אביב בתחילת 

פברואר 1942.

את בכיריו כמו יהושע כהן הגלו בשנת 1944  לאריתריאה במזרח באפריקה, יש כמו משה סבוראי ומתתיהו שמואלביץ שנאסרו. 

מפקדי הארגון היו השלישייה יצחק [בכינויו 'מיכאל';  מספרים כי בחר בשם 'מיכאל' על שם המנהיג האירי מייקל קולינס] ל שמיר [יזרניצקי], וחם נוקשה וחסיד ארץ-ישראל שלמה ויהודית [לסלק את הערבים מהארץ],  נתן ['גרא'] ילין-מור [פרידמן] שהאמין כי לאחר הסתלקות הבריטים יוכלו היהודים והערבים להתקיים בצוותא בארץ ישראל [מדינה דו-לאומית משותפת] וד"ר ישראל ['סמבטיון' או 'אלדד הדני']  אלדד [שייב] איש האקדמיה;  ראש הוגי-הדעות של הארגון.

יעקב ['אביאל'] אליאב, [יאשה לבשטיין] נשלח מירושלים  לאירופה  להקים  זרוע של טרור שם. הוא שלח 70 מעטפות נפץ לחברי הממשלה הבריטית,  הניח פצצות במשרד הדואר המרכזי של לונדון , במשרד  המושבות ובמשרד המלחמה; ונעצר בבלגיה  בירת בלגיה והיהלומים בשנת 1947; הבלשן וחוקר השפה העברית  מאיר [ 'גד'] מדן התמנה למפקד לח"י בירושלים.

יעקב ['מזל'] בנאי [טוּנקֶל [נהתמנה למפקד מחלקת הפעולות, שהפכה תחת פיקודו ל'חטיבה הלוחמת'  - והוא היה לקצין המבצעים של לח"י.

יצחק חסון ['יוסי', 'לוט', 'לבן']  ההומניסט מנווה-צדק שליד יפו, הקים ועמד בראש מחלקת הידיעות [מחלקה ו' או ליגה ו' או בקצור 'הליגה']. 

עמנואל ['אדם'] הנגבי ]שטראוסברג[  "בעל אופי חזק, אמיץ ומוכן לכל פעולה". [ נשא לאשה את גאולה כהן בשנת 1947 וילדו את צחי] הקים את מחלקת כוח-האדם בארגון, פיקד על משימות: כמו אספקת חומרים לפעולות; איתור מסתור למחסני נשק; ארגון אוהדים ומסייעים; גיוס כספים, חבר בבית הדין העליון של הארגון וגם נטל חלק בפעילות המבצעית.

בראשית פברואר שנת 1946  במסגרת 'מבצעי הרכש' תקפו  לח"י מחנה בריטי ליד שכונת 'אגרובנק' בחולון והוציאו ממנו [החרימו]  כמות של נשק.  והרגו חייל; בתגובה השתוללו חיילי המחנה הרגו 3  אזרחים  "ופצועים רבים".

 באמצע פברואר ניסו לח"י להתנקש בחיפה במפקח משטרת מחוז השומרון, בקצין המושמץ, ריימונד קאפראטה  כששלחו את נחמיה בן-תור  עם אקדח 'פראבלום'.

הבריטים  גילו  ברחוב השומר בתל אביב את המשדר של  הארגון, שופרו ובן טיפוחיו של אלדד.  ועצרו גם את הקריינית גאולה כהן ['אילנה'].

 בסוף לפברואר תקפו לח"י את שדה-התעופה של חיל-האוויר המלכותי בכפר סירקין מערבית לפתח-תקווה  ופגעו  ב-  8 מטוסי קרב 'ספיטפייר'.

בתחילת אפריל פוצצו גשר ומסילת הרכבת שמעל נחל נעמן שבצפון. ובמקביל מעל אלף פליטים יהודיים שריכזה 'ההגנה' בנמל לה-ספציה שבאיטליה נעצרו על ידי הבריטים כדי שלא יעלו על ספינת מעפילים ויגיעו ארצה.

בסוף באפריל תקפו לח"י  את משטרת רמת-גן ותחנת הרכבת בתל-אביב וגם תקפו חיילים  ששמרו חניון של הצבא הבריטי ברחוב הירקון בתל-אביב והרגו שבעה צנחנים בריטים מהדיוויזיה המוטסת שכונתה ביישוב ה'כלניות' על שום כומתותיהם האדומות ויש המוסיפים "וליבם השחור".

ביוני 1946 גברו פעולות הטרור ובסוף החודש פיקד הגנרל אוולין יו בארקר,  מפקד הכוחות הבריטיים בארץ-ישראל, על מיבצע 'אגאתה', יותר ממאה אלף חיילים ושוטרים כיתרו  עשרות ישובים ברחבי הארץ והטילו עוצר, גם בתל-אביב ובירושלים; זו הייתה 'השבת השחורה' נעצרו כ 3000 איש בהם חברי הנהלת הסוכנות'  מפקד הדיוויזיה השישית הגנרל ארציבלד ג'יימס האלקט קסלס  הפעיל אישית את מבצע 'כריש' כנגד תל אביב.

שלטונו של קלמנט אטלי  מנהיג מפלגת ה'לייבור'  -  תנועת העבודה בבריטניה, אכזבה את מנהיגי הישוב  ובראשם דוד בן-גוריון איש מפלגת פועלי ארץ-ישראל [מפא"י], יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית  - הגוף המרכזי בניהול היישוב היהודי בארץ שעם תום מלחמת העולם השנייה לקח  לידיו  גם את תיק הביטחון.

 בסוכנות היהודית האמינו להתבטאויות המפלגה התאומה בבריטניה,  לפני עלותה לשלטון, כי מפלגתם בעד הציונות ונגד מדיניות ה'ספר הלבן'. והנה דווקא הם, הנהיגו מדיניות של 'יד קשה' כלפי הישוב  בהנהגת שר החוץ שלה ארנסט בווין, כולל איסור העלייה, שר המושבות  ארתור קריץ'-ג'ונס, ושר האוצר  הברון אדוארד יו ג'ון ניל דלטון, ידיד הציונות.

בארץ ה'פורשים' אמרו "אמרנו לכם" והוקמה תנועה  של שלוש המחתרות 'ההגנה', אצ"ל ולח"י למאבק נגד שלטון המנדט – 'תנועת המרי העברי'.

לח"י המשיכו ללחום בשלטון הזר ובאמצע  יוני  תקפו רכבת משא צבאית, שבאה ממצרים ללוד והורידו כמה קרונות מהפסים.

לאחר מכן תקפו במפרץ חיפה את בתי-המלאכה של הרכבת ששימשו את כל תחבורת הרכבות של הבריטים במזרח -תיכון. - פוצצו מכונות, קטרים ומתקנים. בעת הנסיגה במשאית, נתקלו במחסום; משוריינים בריטיים פתחו עליהם אש; נהרגו 11, 22 נאסרו [ביניהם 4 בחורות] מתוכם 8 פצועים ופצועות. הבחורים נדונו למוות והבחורות למאסר עולם [אחר-כך הומר עונש המוות במאסר עולם].....א

 22 ביולי באותה שנה  פוצצו אנשי האצ"ל  את האגף הדרומי של מלון 'קינג דייוויד' מקום מושבו של מינהל השלטון הבריטי [בפיצוץ נהרגו 91 אנשים; רובם  ערבים] זמן מה לאחר הפיגוע  פורקה המחתרת המאוחדת למגינת לבו של יעקב אליאב  מראשי לח"י שהיה אחד  מיוזמיה.

בתחילת ספטמבר  לח"י חיסלו במושבה הגרמנית בחיפה את  סמל הבולשת הוותיק  תומס ג'ורג' מרטין האחראי למחלקה היהודית בבולשת –מחלקת החקירות של המשטרה הארצישראלית [מרטין;  הנשוי למרי, היה יורשו של ווילקין'', הורג 'יאיר', שחיסלוהו עוד בשנת 1944].

בסוף ספטמבר  בירושלים ניסו לח"י להתנקש בגנרל אוולין בארקר, ראש המטה הכללי של צבא בריטניה בארץ, [סיפרו שהיה ידוע כאנטישמי ובוטה בלשונו[ הוא  התגורר אז בשכונת טלבייה בירושלים  זה לא צלח, וויתרו על התוכנית.

בראשית אוקטובר  ירו בסרג'נט בריטי ליד פתח-תקווה [יש ואמרו כי היה זה נהג 

בשם סטנלי בחור צעיר בן 19 בנם של תומס ואדית, ויש שאמרו כי הנהרג הוא הנהג גרמסטון בנם של אלפרד תומס וקייט סיסלי].

ובתחילת נובמבר התפוצץ מוקש מלכודת במחסן בשכונת הבוכרים בירושלים. עיתון 'דבר' כתב כי המוקשים בכבישי הארץ ועל פסי הרכבת הופעלו ע"י לח"י.

במסגרת מלחמתם בשלטון הזר לח"י הוציאו בעיר תל-אביב  להורג את השוטר משה בן-בצלאל משום שסירב לתת ידו ל-שטרניסטים'.

לא עברו 24 שעות  פצעו שני צעירים  לח"י ביריות אקדח את  שמעון אזולאי  
מבית המטבחיים של יפו ושדדו ממנו גם כסף. להפעיל ארגון עולה כסף  קל וחומר אם הוא מחתרת.

חלק מהכספים הוצא לקיום המנגנון  וחלק לאימונים ולמבצעים; רק מעטים בארגון קיבלו תשלום כלשהו, רובם המשיכו בעיסוקיהם האזרחיים הרגילים  ששימשו גם כיסוי אידיאלי לפעילותם.

כדי לממן פעילות זו אסף ארגון  לח"י תרומות בעיקר באמריקה, המס שגבו מחברי המחתרת הצטמק ופנו גם לבעלי יכולת. אך לא רק -

הרעיון  של זיוף שטרות  כסף עלה בסוף שנת 1945  - היה צורך בכספים לצרכים מבצעיים. שלמה פוזנר [יחיאל או 'האיכס'] ראש המטה לעניינים כללים, שניהל גם את המחלקה הכספית עסק בכך, [לאחר מאסרו של 'מיכאל' התמנה 'ידידיה'– הוא  צבי מרסה לממונה על הכספים]. הכסף לא הספיק.

אז עסקו  גם  בשוד :

כבר בספטמבר 1940 שדדו לאור היום  בנשק שלוף  את מרדכי גולדברג, קופאי סניף הבנק  הציוני "אנגלו-פלשתינה'  שברחוב בן-יהודה בתל-אביב,  סך יותר מארבעת אלפים לירות [סכום עתק באותם ימים]; בנסיגתם ירו על נהגי המוניות קרל רוזנפלד ויעקב לוטר מכונית השודדים נגנבה יום קודם לכן מתושב תל אביב מאלפרד לוי.

בקיץ 1941 [כנראה ואזלו כספי השוד בבנק אפ"ק.] הוחלט על ביצוע שוד נוסף. 

יעד היה 'הבנק הערבי' [אלבנכ אלערבי] בירושלים. שוד שלא צלח ומפקד הפעולה אליה קושאק [אליהו עמיקם]  נתפס נאסר ונדון.

בחורף 1942 לח"י ניסו כוחם בשוד נוסף - היעד: פקיד 'המשביר המרכזי'  מסניף 'בנק הפועלים' ברחוב הרצל בתל-אביב,  בתיקו 1,000 לירות  הפקיד צעק. השודדים נמלטו. אחד נתפס בנוה-צדק על ידי שוטרים בריטים. הנמלט השני ירה והרג שניים מרודפיו: מתתיהו פדרמן בן 19, בן יחיד להוריו, ואברהם בן אברהם גר-צדק בן ארבעים, סבל ב'אגד',  שהניח אחריו שישה ילדים ואישה בהריון.  היורה נתפס על ידי הרודפים אחריו "כשאזלה תחמושתו".

בתחילת אפריל 1944 נהרג בחיפה על ידי איש לח"י סמל המשטרה יצחק פולני.

"כנופיית פושעים  מטורפים החליטה להטיל על הארץ משטר אימים, היא ערכה שוד לעין השמש בחוצות תל-אביב ורצחה שניים"  הגיבו ב'וועד הלאומי'.

מועצת פועלי תל אביב  שם ישראל אידלסון [לימים בר יהודה, חבר כנסת ושר  בממשלת ישראל] וגולדה מאירסון [לימים מאיר ראש ממשלת ישראל] הצטרפה לגינוי -  אוקטובר 1944.

וה'רשומון' לדברי יהושע זטלר  מבחירי הארגון נמשך:

בתחילת אוגוסט 1945 שדדו בצהרי היום 2500 לירות  מסניף 'אגרובנק' ברחוב אלנבי 65 , תל-אביב, כ- 20 צעירים, ביניהם שתי צעירות מכוסי פנים ובידם אקדחים;  רוקנו את הקופות ויצאו. ברחוב אמרו כי שוד זה דומה בצורתו לשוד שבוצע לפני כמה שנים בבנק 'אנגלו-פלשתינה' ברחוב בן –יהודה. 

בסוף אוקטובר של שנת 1946 צעירים מזוינים שדדו לאור היום מפקידי הבנק הפולני P.K.O.  שברחוב אלנבי 95 בתל אביב. 500 לירות,  הפקיד השני עם 11 אלף הלירות, הצליח לברוח.

אומרים כי הכסף נועד לתשלום תמיכה סוציאלית לפליטים פולנים בתל-אביב.
ובתחילת דצמבר אותה שנה סוכל ניסיון שוד נוסף בתל-אביב  - גזבר הפליטים הפולנים מר קורבינסקי בלוויית קונסול פולין לשעבר מר לחובסקי  ושומר ועדת הפליטים  יצאו מ'ברקליס בנק' שברחוב אלנבי עם סכום שלמעלה מעשרים אלף לירות לשם חלוקת הקיצבה החודשית לפליטים הפולנים מטעם הממשלה בלונדון.  השוד נכשל- תיק הכסף נפל בידי השוטרים שהוזעקו והוחזר לגזבר.

בניסיון השוד נפצע עקיבא ויינשטיין;  סיפרו כי הוא מלח"י.

שדדו  גם אנשים:

בינואר 1942 בירושלים יצא בתום יום העבודה ברוך שווייג, גזבר במאפיית ברמן  הסמוכה למאה-שערים, כשבסמטה החוצה את רחוב החבשים , שדדו ממנו  באיומי אקדת 300 לירות, סיפרו שזה כמה ימים נראו צעירים חשודים מסתובבים סמוך למקום, אמרו "שטרניסטים". בליל שבת  סוף מאי 1944 שני צעירים רעולי פנים, נושאי אקדחים  ניסו לסחוט כסף מבעל בית החרושת ליהלומים מר מלחי מרחוב מלצ'ט  15 בתל-אביב. בבית קמה צעקה והצעירים עזבו את המקום ללא השלל.

 שוב האשימו את לח"י.

בתחילת  נובמבר 1945 שני אלמונים לבושי מדים שדדו בשכונת רוממה בירושלים 5500 לירות.

שוב האשימו את לח"י.

נשדדו גם סוחרי זהב :

באמצע ינואר 1942 בתל-אביב נשדד אחד מסוחרי ה''ואלוטה' [מטבע זר] -  בכביש פתח-תקווה; לקחו ממנו כל מה שהיה איתו "בכלל זה גם חפצי זהב" - ושלחוהו לנפשו

ימים מספר לאחר מכן, ביום ד' בלילה נגנבו תכשיטים  בערך של 400 לירות מחנותו של מר  רייס  שברחוב אלנבי 39  תל-אביב. בתחילת מאי 1946  2 במאי ניסו לשדוד את י' כהן בוחר- זהב בבורסת הזהב ברחוב לילינבלום בתל-אביב. ואילו באמצע יוני 1946  נשדדו  סוחרי זהב  שיצאו מהמשרד לחילופי כספים  ברחוב הרצל 12 בתל-אביב . מעריכים את שווי הזהב השדוד ב– 2500 – 3000  לירות.

ברחוב אמרו שאלה מעשי לח"י.

שדדו סוחרי כותנה:

שוד מזויין  אירע גם במרכז האספקה והתעשייה במחסן לאריגי כותנה בשכונת נווה-שאנן, תל –אביב שווי השלל 3000 לירות. 
ובסוף ינואר 1946 ביום שישי בבוקר פרצו כ- 20 אנשים חלקם מזוינים  לבית 
המסחר של גליקמן בתחילת רחוב שלזינגר בתל אביב  ו'החרימו' חוטי כותנה בשווי של כ-  6000 לירות, "בעוד חבריהם עמדו על הכביש משני צדי החנות ועצרו את התנועה כל עוד השוד נמשך".

ברחוב אמרו שזה לח"י,  אמרו כי גם לוין מעורב.

ראו כי  כדאי לשדוד גם יהלומים.

 בסוף יוני שנת 1946 בפרדס כ"ץ שבצפון בני-ברק [בעבר נטע שם יהודי אמריקאי בשם משה חיים כ"ץ פרדס] פרצו בסוף יום העבודה כ- 50 איש המזוינים באקדחים למפעל היהלומים של מר שכטר ושותפיו לקחו איתם יהלומים בשווי של 30-40 אלף לירות והסתלקו "בכסף מזומן לא נגעו" ציין עיתון 'דבר'.

ובבוקרו של אוגוסט 1946 קבוצה של כ- 6 צעירים התנפלו בתל-אביב על סוחר 

היהלומים י' ברנדשטטר הכוהו  ולקחו  מתיקו סחורה בערך של 17,500 לירות.

כחודש לאחר מכן 5 צעירים פרצו למשרדי איגוד האכספורטרים [היצואנים] ליהלומים מלוטשים בשדרות רוטשילד 33 תל-אביב ושדדו  לאור היום יהלומים שערכם נאמד בכדי 2500 לירות.

עבר עוד חודש  ושוב לאור היום שדדו צעירים מזוינים 2000 לירות ממר קליין מנהל  מפעל 'יהלומי תל-אביב', גם את מפעל היהלומים 'אבן-היסוד' שדדו בשווי של 15 – 20 אלף לירות; וממר שטרן שדדו יהלומים ברחוב שלמה המלך בתל-אביב; ובסוף דצמבר של אותה שנה שלושה צעירים יהודים שדדו בצהרים ממפעל היהלומים 'שמיר' שברחוב לבננטין 2  בתל-אביב אבנים בערך של 7000 לירות.

התעורר חשד, אם אין בין העוסקים ביהלומים מישהו המכוון את מעשי השוד.

עסקו גם בסחיטת כספים   בעיקר מאנשי עסקים מקומיים: גבו 'מס' אפילו מוואלירו הסוחר העשיר מירושלים שהייתה לו חנות ברחוב קינג ג'ורג', קרוב לפינת רחוב יפו.

הנסחטים לא פנו למשטרה או לעיתונות אלא לנבחריהם, וכשהתרבו מקרי סחיטת כספים מתושבי העיר תל-אביב הזעיק  ישראל רוקח ראש העיר  אסיפה ואמר כי  הישוב שידע לעמוד בסכנת חיים לא יירתע מפני האנשים האלה ואינו צריך להיענות לסחטנים  -  מטרת שלטון האקדח היא  לפגוע בסמכות התנועה הציונית,  ועל עירית תל אביב להגיד את דברה: "יפסקו מיד המעשים העלולים להצעיד אותנו לאבדון." קרא.

ד"ר הרצל רוזנבלום עיתונאי ופובליציסט אמר כי  "דרוש אומץ לב להגיד את האמת".

צבי לוביאניקר  [לימים לבון] כינה אותם "ארגון רוצחי ישראל" – וקרא להם רוצחים מקצועיים וכנופיות בריונים פאשיסטיים, וציטט "השופך דם אדם דמו יישפך".

מנחם שושני [לבית אתין אחיו הבוגר של סעדיה], אמר כי  יש להעמיד את 
עושי הטרור על הסכנה הכרוכה בפעולותיהם. דוד צבי פנקס   מתנועת 'המזרחי'  אמר כי על המורה העברי לחנך את הנוער המוסט צעירים כצעירות  -  כי "הגנת העם"  אינה "נגד הסוציאליזם, הסוכנות, הקומוניזם ופקידי ההסתדרות'. כפי שהכריז האצ"ל  בשוד  חומר הנפץ ממחסני 'סולל-בונה' בגבעת רמב"ם.

 לח"י החליטו לעשות מעשה והוציאו להורג את אחד מחבריהם את ישראל לוין.

ישראל לוין נולד  באפריל  שנת 1920 לאמו אסתר-לאה לאביו החסיד מאיר  אומרים כי נולד  בקרלין- סטולין אוקראינה.

ב--1 בספטמבר 1939 פלשו צבאות גרמניה לפולין  ופרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים כבשו חלקים ניכרים מפולין  - חלקים אחרים נכבשו על ידי ברית-המועצות בהתאם לנספח הסודי להסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

ישראל לוין היה לפליט.

יש אומרים כי ישראל לוין בא לארץ בשנת 1940 עם ה'קורפוס הפולני הראשון'. לאחר כיבוש פולין על ידי הנאצים עם תחילת מלחמת העולם השנייה, 
היו חיילים של הצבא הפולני שברחו למדינות המערב – 'כוחות פולין החופשית' – חיילים אלה יצרו את ה'קורפוס הפולני הראשון' אשר כלל את  הדיוויזיה הפולנית המשוריינת הראשונה, את בריגדת הצנחנים הפולנית ועוד משפר יחידות פחות ידועות שלחמו באירופה [הטייסים הפולנים השתייכו לחיל האוויר המלכותי] . במהלך מבצע 'דינמו' פונו מדנקירק  שבצרפת בין ה- 26 למאי ו- 4 ביוני 1940 גם הלוחמים הפולנים,  בין חיילי בנות הברית שחנו בארץ ישראל הייתה גם יחידה של 'הקורפוס הפולני הראשון' שהוצבה במחנה חצור בדרום סמוך לבארות חירבת א-תהלוג'ה [לימים מושב בני עי"ש].

יש אומרים כי בא עם 'צבא אנדרס' שהגיע לארץ מאיראן בסוף שנת 1942.  'צבא אנדרס' נקרא על שם מפקדו  - גנרל הפרשים הפולני ולדיסלב אנדרס כפוף לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, זו שבראשה עמד ולדיסלב שיקורסקי המפקד העליון של הכוחות המזויינים הפולנים. בשנת 1941 הגיעה ממשלת פולין הגולה להסכם עם רודן ברית-המועצות יוסף סטאלין ו-  75,000 פולנים הועברו לכוחות המערב דרך איראן. אלה הגדילו את ה'קורפוס הפולני הראשון'  ויצרו את ה'קורפוס הפולני השני' – 'צבא אנדרס'; חיילים וקצינים פולנים ששוחררו מה'גולאגים' בסיביר, קאזאחסטאן  ואזורים אחרים תחת ברית-המועצות,

"מרכזי הגיוס באירופה היו בקובישב – [היא סמרה שעל גדות הוולגה]  מקום מושבה של שגרירות פולין ובאסיה התיכונה בקירגיזיסטאן  ובשקנט [ אוזבקיסטאן]" סיפר שאול גלעד [געדולדיג].

משפחותיהם -  פליטים פולניים בלתי לוחמים, נשים, ילדים וזקנים, נלוו ל'צבא אנדרס', ומזונם ניתן להם ממנות הקרב של החיילים.    

התגייסו לצבא זה  גם יהודים, שחיפשו דרך להשתחרר  מהקומוניסטים או לזכות בפת לחם  - "אנשים מזי רעב ועטויים בלויי סחבות."  כך גם משפחותיהם של כמה מאות מהחיילים היהודים הצטרפו לצבא זה,                                                            

באביב 1942 הגיעו, כחיילים למחנה מעבר על גדות הים הכספי [קאזאחסטאן] ליד גבול איראן  בפרולווי.  לשם הגיע גם אוכל: לחם לבן, חמאה אוסטרלית , קופסות בשר 'בולי-ביף', ביגוד ושאר ציוד, ששלחו האנגלים .

פסח 1942 יצאו . והוסעו  באנייה  אנגלית  דרך האוקיינוס  ההודי  לקארצ'י [הודו] - עדן [תימן]  - פורט סעיד [מצרים] וברכבת לרחובות [ארץ-ישראל] , משם במכוניות למחנות הצבא  בחצור.

בשבועות 1942  יצאו לדמשק בסוריה  שם קיבלו ציוד חדש אנגלי  שהו בעיראק והתאמנו  עד החורף במוסול  לקראת האביב הועברו לסביבות כירכוך ומשם דרך בגדד המדבר ועבר-הירדן לארץ דרך עמק-הירדן לדרום הארץ [1943],

בהגיעם לארץ ערקו [דזרטרים] חיילים יהודים רבים ונשארו בארץ ישראל כמעפילים בלתי-ליגליים, חלקם על מדיהם התייצבו במשרדי הסוכנות היהודית 'לפקודת העם'

 - מדיהם הוחלפו בבגדי עבודה אזרחיים ונשלחו לקיבוצים,, וקצתם השתחררו כדין [אחד  מהם היה טוראי  מנחם בגין  בגיל 30. בסוף 1943,  השתחרר והיה למפקד האצ"ל].

אחרי חצי שנה עזב הצבא הפולני את הארץ לאיטליה.

[ביולי 1943 נהרג שיקורסקי כאשר מטוסו התרסק אל הים לאחר שהמריא מגיברלטר[.

ישראל חיפש את  דודו בער וגם את קרובו  משה סופר  נעזר ב'ועד הארצי למען החייל היהודי' בת"א רחוב אחד-העם 19 וגם ב'צלב האדום' הפולני תל אביב רחוב מונטיפיורי 32.

ישראל  גר בבני-ברק ברחוב עקיבא 77  ליד בני משפחת אשתו משפחת פרידמן [מאחורי בית-הכנסת בגדול]  עסק בטקסטיל בתל-אביב וקיבל תמיכה מהממשלה הפולנית  בלונדון.

החותן פרידמן עובד במחלקת הגזברות של המועצה המקומית בני-ברק.  תיארוהו כאיש נמוך קומה לבוש כחסיד עם זקן.   

"פרידמן לא היה אלמוני במושבה. כאמור הוא עבד במועצה המקומית ורבים הכירוהו" אמר לצמרת פרופ' מנחם פרידמן איש מזכרת-בתיה [שלא מאותה משפחה].

יש אומרים כי אביו של ישראל לוין חלבן  [מחלק חלב]  היה וככל הנראה השתייך לעדה החרדית, או ל'מתונים'  בירושלים - הקבוצה שהשתייכה לכשרות של הרב צבי פסח פרנק. רבה הראשי של  העיר אשר במסגרת 'הלכות התלויות בארץ ' לא קנו חלב מ'תנובה' שהחרימו בגלל חילולי השבת בקיבוצים ובמושבים. הם קנו חלב ממשקים ערביים וגם ממספר משקים של יהודים חרדים בגבעת שאול, יש אומרים שגם מיוצאי תימן שגרו בסילוואן – כפר השילוח.

במוצאי שבת, - 18 בדצמבר 1946 שני גברים ואשה הגיעו לדירת לוין בבני ברק. אמרו לישראל שהם משמשים בית-דין לילי של לח"י ומיד החלו ב'הליך המשפטי' שארך כשעתיים.

הוא נאשם, בפשעים הבאים:

א. שיתוף פעולה עם הבולשת הבריטית במיוחד עם קצין בשם טולסון כולל מסירת מידע על ההגירה הבלתי ליגאלית של יהודים  מאירופה לארץ-ישראל, בתמורה כספית.

ב. הוא עם אחרים כמו שלום פרידמן [יש האומרים היה הוא גיסו של לוין]  והרמן תמרי [שלימים בקש להתנער מכל זיקה לעניין ישראל לוין במודעה שפרסם בעיתונות]  הציגו עצמם כלח"י וסחטו כספים מבעל בית-קפה  יש אומרים: בית הקפה 'המוזג' בתל אביב ברחוב  אליעזר בן יהודה 21 מול  תחנת האוטובוסים  המרכזית, יש ויגידו כי היה זה  בית הקפה 'המוזג' ברחוב  אלנבי 26 ת" א].

ג. לוין, אמור היה להסגיר חבר לח"י למודיעין הבריטי הוא, ואחרים  כמו קורטיס וסעדיה [יש אומרים כי  מדובר במשה סעדיה  שנחטף על ידי לח"י לצורכי חקירה בדצמבר 1946] תכננו לתפוס חבר חשוב מהמחתרת היהודית  ולהחזירו לה תמורת סכום כסף.

אחרי התייעצות גזרו עליו פסק-דין מוות באשמת בגידה, הלשנה וסחיטה. ישראל  ואשתו התחילו לבכות, והתחננו לסליחה בזכות ילדיהם הקטנים. לאחר התייעצויות נוספות, השלושה החליטו להמיר את 'עונש המוות' ב'מספר מכות פיסיות'.

למחרת, ישראל הודיע לאשתו כי הוא נוסע לירושלים ''לבקר את אביו החלבן'' וביום שני 20 לדצמבר  עלה בבני-ברק  על אוטובוס 'דן' הגיע לתחנה המרכזית בתל אביב, שם חיכו לו מספר בחורים צעירים הכניסוהו למכונית [שנשדדה קודם מתחנת ברנר בתל –אביב ] והובילוהו איתם.

יש אומרים, כי היה זה כאשר חזר מביקורו בירושלים, האלמונים אמרו לו כי למרות האזהרות במוצאי שבת, נסע לפגוש קציני בולשת בריטיים בירושלים ולכן  הוחלט להחמיר ולהמיר את גזר הדין חזרה ל'מוות' .

פסק-דין הוצא לפועל בכניסה ל'גן-הדסה'.

 בליל יום שלישי בתשע בערב   שמעו השכנים  הגרים ליד גן החיות כמה יריות  והודיעו על כך למשטרה אולם, זו לא מצאה כלום.

ישראל לוין, בן 25 מבני- ברק נמצא ביום  24 בדצמבר  1946  בבוקר  על ידי עוברים ושבים ברחוב 'הדסה' - שביל  בין 'גן הדסה' וגן- החיות בתל-אביב – בכניסה  ל''גן-הדסה'   - שטח חשוך- מקום משכן לפורעים, עושי-אהבה וסוטים  [כיום כל השטח נקרא 'גן העיר' הסמוך לבניין עיריית תל- אביב יפו]. שטח בן ה-50 דונמים  [כולל הבריכה] הקרוי 'פרדס פורטליס' אותו קנתה עיריית תל-אביב, מאיברהים שוקי אפנדי, תושב הכפר הערבי  הסמוך סומייל  תמורת 3000 לירות,  במטרה להקים עליו בית-החולים 'הדסה'. אומרים כי העירייה הקצתה לגן-החיות שטח של עשרים וחמישה דונם מהפרדס עבור גן-החיות של היהודי מגרמניה הרב שורנשין  שעבר מרחוב הירקון  61 [ספטמבר 1938]  בסופו של דבר הוחלט לבנות את בית-החולים  של תל-אביב  = איכילוב ברחוב ויצמן 6, [ אגב – איכילוב  (משה) לא היה רופא מפורסם, אלא עסקן עירוני – סגן ראש העירייה שהיה ממונה על שירותי הבריאות בעיר,  לימים נקרא המקום 'מרכז סוראסקי'  על שמו של הנדבן הציוני  אליהו סוראסקי הוא אליאס סולומוניאנסקי ] ובמקום בית-חולים בנו בקצה 'גן הדסה' את בית העירייה ואת מרכז הקניות ומגדל המגורים 'גן העיר' .

ישראל לוין  נמצא ירוי בראשו, שלולית דם סביבו, עיניו היו קשורות  במטפחת ועל דש בגדו פתק ועליו רשום שמו.

"הודיעו למשטרה"

במשטרת הצפון בתל-אביב התקבלה  ביום שני בלילה הודעה טלפונית מאחד שלא הזדהה , על הימצאות גופה ליד הכניסה ל'גן-הדסה'. למקום הגיעו קציני משטרה גבוהים. ראו כי אדם נפגע בכמה כדורים באזור החזה והבטן, מצאו לידו 7 תרמילי כדורי אקדח ריקים.

גווייתו הועברה לחדר-המתים של בית-החולים הממשלתי בפרדס כץ -  בית-חולים של ממשלת המנדט - 'הירקון' בניהולם של ד"ר שמעון בטיש  יליד ירושלים והאדמיניסטרטור  אליהו לרמן.

כל תעודות לא נמצאו בבגדיו.

סיפרו לחוקרים כי האיש היה מאנשי לח"י.

סיפרו כי עסק במלאכה זו (סחטנות) גם ב'אופן פרטי' - ונרצח על רקע זה על ידי חבריו.

סיפרו כי במוצאי שבת באו  לביתו שמונה אנשים, "שהיו נוהגים לבקר אצלו לעתים קרובות", הוציאו אותו מהבית, ערכו חיפוש מדוקדק, משלא מצאו דבר הוחזר לביתו והוזהר.

סיפרו כי  לוין  התחזה כאחד מלח"י  וסחט כספים מבעלי-יכולת, סיפרו על מאה לירות, שסחט בשם לח"י כביכול, מבעל בית-קפה 'המוזג' עם גיסו, שולם (שלום) פרידמן, שותפו לסחיטה, שהוכה על ידי אנשי לח"י וידו הימנית  נשברה. במקור  אחר צוין כי שותפו היה משה סעדיה והוא שהוכה.

 בחקירת המשטרה  התברר כי לפני שבועיים היה הנרצח בירושלים אצל בעל בית-חרושת לטכסטיל חיים הומינר  זה שכעבור עשרה ימים בחנוכה אחיו פנחס נורה בשוגג  על-ידי חיילים בריטים - ברחוב שטראוס בירושלים. תוך ניהול קרב ידיות עם שודד ערבי.

כתבו בעיתונות שהבחור [לכאורה – ישראל לוין]  בשם ד"ר בנימין בנימיני היה מוכר להומינר כתושב בני-ברק בשם אליהו לוין,  הם נפגשו בעבר כמה פעמים בענייני תיווך ומכירת אריגים ואפילו כתובתו הייתה בידו של הומינר, אלא שהפעם, 'הבחור' אמר שהוא כבר תושב תל-אביב הגר ברחוב ריינס 45, קנה  אריגים ב- 950 לירות ושילם בהמחאה לחשבונו האישי בבנק 'הלוואה-וחיסכון' בתל-אביב.

למחרת היום, נסע התעשיין לתל אביב כדי לפרוע את המחאת הסוחר, משראה פקיד הבנק את ההמחאה אמר, כי אמנם יש לבעל ההמחאה חשבון בבנק, אולם זכותו היא לירה וכמה גרושים.

הלך מר הומינר לכתובת שקיבל  הן מהבנק והן מהסוחר עצמו, אולם לאחר חיפוש בכל הדירות לא נמצא אדם בשם זה. פנה התעשיין לעזרת קרוביו בתל-אביב ויחד נסעו לבני-ברק, פגשו באשתו  וזו מסרה להם שבעלה איננו בבית וכי למחרת יהיה בקפה 'שדרות' בתל-אביב. למחרת חיכו לו שם אולם הוא לא בא. "הודיעו על המקרה למשטרה שפתחה בחקירה" כתב עיתון 'דבר'.

השוטרים שיצאו למקום מצאו  כאמור את גופתו של ישראל לוין. ישראל לוין נפטר בא'  בטבת תש"ז [24.12.1946], בן 25 בפטירתו.

משוריינים בריטים הקיפו את ביתו של פרידמן.

במושבה נפוצו מיד שמועות על קשריו של ישראל לוין עם השלטון הבריטי, או יותר נכון עם האינטליג'נס הבריטי.

כמה ימים לאחר מכן, קיבלו לח"י עליהם את האחריות לביצוע ההתנקשויות והוציאו כרוזים מיוחדים משפט ולביצוע פסק הדין  למען יראו וייראו, הם  כתבו כי בהודאתו של לוין, אמר שהסכים לצאת לאיטליה בשליחות הבריטים על מנת לדווח על תנועותיהם של אוניות המעפילים. כתמורה היה אמור לקבל 100 לירות ארצישראליות.

לח"י בהודעתם אמרו כי פסק-דין המוות ניתן והוצא לפועל, רק לאחר חקירה והודאת הנאשם.

לח"י טענו שישראל לוין הוצא להורג רק על סמך עובדות מוצקות ומהימנות. חזרו, איימו והזהירו כי "בוגדים, מלשינים, פרובוקטורים וסחטנים, כולם יענשו בחומרה"

אנשל שפילמן בנהלו את ארכיון לח"י, אמר כי לוין היה חבר ללח"י והיו לגביו הרבה מאוד דיונים רציניים לפני הוצאתו להורג. "הוא הוזהר שלוש פעמים להפסיק את פעולותיו אלו".

 מסמכים לא הוצגו.

איציק פס חוקר אודות מחתרת לח"י דלה מארכיון הש"י של הגנה את המסמך הבא באדיבות עמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל וזה לשונו.

(החתול)

13.1.47

צפנת (ר)

00007

 סודי

ישראל לוין, מב"ב שנרצח ע"י הלח"י עמד להסגיר
 את פרידמן ילין לידי הבלשת ועמד לעזוב את הארץ בפספורט
 שהיה מוכן בידו. הנ"ל נחשד  בעת שהתעניין בכתבתו של פרידמ[ן] 
ילין בטענה שעליו לפרוע לו חוב של סכום כסף ע"י כך 
עורר את החשד וכתוצאה מעקוב אחריו במשך שבועיים נתגלו 
דברים.

מ.

"אחד משני ילדיו זכור לי כילד שניגרר אחרי סבו שלקח על עצמו את חינוכו לאחר הרצחו של האב".     הוסיף סיפר פרופ' מנחם פרידמן  מרצה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. שהיה אז כבן 12 שנים והתגורר בבני ברק בקירבת מקום ולמרות  שמות המשפחה הזהים אין לו כל קשר משפחתי.

סוף דבר

דבר לא עזר.

בשנת 1947 גברו מעשי שוד הבנקים, סוחרי הזהב,  היהלומים,  הסחיטות והרציחות למיניהם.

ב- 30 במרס 1947 מועצת הרבנות הראשית המורחבת  בארץ-ישראל  ובראשם הרב יצחק   איזיק הלוי הרצוג והרב הראשון לציון בן ציון מאיר חי עוזיאל פרסמה 'דעת תורה' 'שהדרך בה הולכים הארגונים הפורשים הידועים אסורה היא באיסור חמור מדין תורתנו הקדושה  "פיגול הוא מבחינת מוסר היהדות וסופה הרס לישוב".

ובתחילת נובמבר אותה השנה כ"ג חשון תש"ח התכנסו מפלגות הפועלים  לדון במצב החמור  של סחיטה הטלת אימים ורצח ולברר  מי הם התומכים "בתעלולים מתועבים אלה".

בסיום יצאו בקריאה 'אל בני הישוב' עליה חתמו:

המפלגה לאחדות העבודה ופועלי ציון

הסתדרות הפועל המזרחי הארץ ישראלי

העובד הדתי

העובד הציוני

מפלגת פועלי ארץ-ישראל

מפלגת פועלים השומר הצעיר

עליה חדשה עובדת

 ועלי אגודת ישראל בארץ-ישראל גם פעילות המשטרה וגם משמרות של 'ההגנה' לא הצליחו לבלום את הגל  היו בו גם 'טרמפיסטים' לצורך אישי אם כשודדים ממש ואם כנוטלי אחוזים ערבים ויהודים -

שוד וגניבות למען הכיס ולמען האידיאה.

 ככל שהתקרב מועד סיום המנדט הבריטי רבו מעשי השוד העיקר מצד ה'אירגונים הפורשים', גם הרצחנות גברה.

יחידות 'ההגנה'  הוקמו למניעת מעשים אלה – לא הועילו בהרבה.

מדינת ישראל הוקמה  בתל אביב ב- 15 למאי 1948 – ה' אייר תש"ח.

לאחר  פירוק  מחתרת לח"י חולק הכסף שנותר בקופה בין משפחות החללים והנזקקים על ידי ועדה מיוחדת  כתב בספרו נתן ילין מור.

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת אביבי.

עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים בדרך כלל מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, ברצונם או שלא. יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים - אילנות ושרשים.