איתן אבידב - אצ"ל רצחו אותו במחנה עליה בחו"ל

ואביו הביאו ארצה

27.9.1947 - גנאדנוואלד

בית העלמין שימרון [נהלל]

טכסט:

איתן אבידב

בן נסיה ויעקב אבידב

נפל באירופה בי'ג תשרי תש"ח

13.10.1947

נולד כ' אלול תרפ"ה

שנת 1947 היא שנת מאבק ליהודים – בארץ, פיגועים של אירגוני מחתרת יהודים באנשי השלטון הבריטי ובמתקניו, השלטון הבריטי הסתגר ב'איזורי ביטחון', הטיל מצב צבאי, שכלל את העברת סמכויות השלטון האזרחי לידי הצבא, ו'עוצר' - איסור על תנועת אנשים ורכב בשעות מסוימות במקום נתון. החיילים הבריטים יכלו לעצור כל אדם שנראה חשוד בעיניהם,וכן לירות בכל אדם שלא יציית להוראותיהם, עצרו חשודים בעיקר מנהיגים- גדרות תיל ומשוריינים נראו בערי היהודים ובמושבותיהם.

תקריות אלימות אירעו בין יהודים וערבים.

היו עימותים בין חברי 'ההגנה' לחברי האצ"ל והלח"י- כולל מניעת הדבקת כרוזים הכאות ואף חטיפות.

שלטון המנדט הבריטי, הגביל עליית פליטים יהודים מאירופה לארץ ישראל, למרות האיסור הבריטי, ההעפלה לארץ גברה - המוני פליטים יהודים ששרדו את מלחמת העולם השנייה את מחנות ההשמדה, מצאו כי בבתיהם כבר גרו מקומיים שלא רצו לראותם שבים – פליטי מחנות שמד חיפשו מקלט חיים בארץ-ישראל.

אנשי הבריגדה היהודית וארגון 'ההגנה' ארגנו את תנועת העלייה - ברחבי אירופה ההרוסה -'הבריחה' - הוקמו מחנות לעקורי העם היהודי, במטרה להעבירם לחופי הים התיכון והים השחור כדי להפליג באחת מאוניות המעפילים לארץ-ישראל.

אחד ממחנות'הבריחה' היה ליד אינסברוק שבאוסטריה, שם פעלו מתנדבים ושליחים מארץ-ישראל פעילי הסוכנות היהודית 'ההגנה' שהסתייעו בארגונים של יהודי ארצות הברית כמו ה'ג'יונט', וכן בעזרתם של ארגונים כלליים כמו  [UNHCR] נציבות הפליטים מטעם האומות-המאוחדות שנוסדה רשמית רק בשנת 1950. שלא לשכוח את שאמרנו - תרומתם האדירה של חיילי הבריגדה היהודית 'חטיבה יהודית לוחמת' על רכביהם והם במדי הצבא הבריטי באזורי הכיבוש האמריקאי, הבריטי והצרפתי ברחבי אירופה.

המאבק שהתחולל בקרב הישוב בארץ-ישראל נתן את אותותיו גם בקרב שארית-הפליטה - היחסים העכורים בין 'ההגנה' והאצ"ל בארץ, השפיעו במישרין על היחסים בין שני הארגונים באירופה. סיפרו כי כשהגיעו נציגי המפלגות שנשלחו מהארץ למלא את מקומם של חיילי הבריגדה, נכנס לפעילות גם הגורם המפלגתי.

ומהארץ נשלח למערך 'הבריחה' גם בחור מנהלל בשם איתן אבידב.

איתן בן נסיה ויעקב [יאני] אבידוב. נולד ביום כ' אלול תרפ"ה (9.9.1925) בעין חרוד, אח לדב ועזה . דודי נולד אחר כך.

נסיה אימו היא ילידת מושבת האיכרים היהודית נהר-טוב החדשה ברוסיה [נהר-טוב בהיגוי רוסי-'נגר-טאב'] בת למשפחת קוקסו שם נולדה בשנת1895 למשפחה רחבה - בנים ובנות.

ברוסיה בשנת1807 בפקודת הצאר אלכסנדר פאוולוביץ' רומאנוב,הנכד של יקטרינה הגדולה, נוסדו גם 4מושבות חקלאיות של יהודים בחבל חרסון [אוקראינה] שנכבש מידי התורכים.

מושבות יהודיות אלה הוקמו .בסמוך לנהר האינגולץ אחד מפלגי הדנייפר: שדה מנוחה, רומנובקה,ישראליבקה ו-נהר טוב [יש אומרים: שדה מנוחה הגדולה, שדה מנוחה הקטנה, יופי-נהר ועין-כסף היא נהר-טוב]. כעבור שנתיים הוקמו עוד ארבע מושבות שמנו בסך הכול כ-800משפחות. ב-1866 נמנו בחבל חרסון כ-20 מושבות, ואז ההתיישבות שם פסקה. החל מראשית המאה ה-20, בגלל קשיים כלכליים נתמכו מושבות האיכרים היהודים בחבל חרסון על-ידי יק"א. יהודים המשיכו להתקיים שם גם בזמן מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית.

נהר-טוב החדשה- [ברזוניבאטה] היה מקום מושב המנהל הראשי משנת 1838 יאני יעקב אוסטרובסקי בן זלמן [לימים אבידוב] נולד ב-1901 [יש אומרים 1891] בקרמנצ'וג השוכנת על הגדה השמאלית של נהר הדנייפר, פלך פולטבה שבאוקראינה שלוש אחיות ושני אחיםהיו לו. עבר לניקולייב - דרומית לקייב על נהרות ,הבוג הדרומי והאינגולץ, למד בטכניון שם. עיר של פרעות ביהודים.

לימים השתייך ל'קבוצת טרופלדור' - יוסף טרומפלדור אשר שב לרוסיה לאחר המלחמה כדי לקדם את הנושא הציוני המתעורר - פעל להקמת גדוד עברי להגנה עצמית בתוהו ובוהו, שהיה בזמן המהפכה של שנת 1917 והתרכז בהקמת תנועת 'החלוץ' ג.ח.ל.ו.ץ. קראו לה ברוסית כדי להעלות יהודים וליישב את ארץ-ישראל.

יאני אוסטרובסקי הגיע במסגרת עבודתו ב'החלוץ' גם למושבות האיכרים היהודים שברוסיה ובמושבה נהר-טוב פגש הבחור הצעיר את העלמה הנאה נסיה,בת לדור חמישי של חקלאים יהודים והתאהב "הבחור עבד במרץ, לפתע תקע קלשונו באדמה... התייצב מולי, סקר אותי, תוך חיוך נרחב והפטיר בהתפעלות: א-שיינע שיקסע" כתבה נסיהביומנה. הם התחתנו ועלו לארץ ישראל - הצטרפו לקבוצת חלוצים. כדי להבריח את הגבול לרומניה, נאסרו כקומוניסטים ולאחר שלושה שבועות שוחררו בעזרת יהודי העיירה המקומית ריבניצה שבבסרביה; הגיעו לעיר אורגייב ומנמל קונסטנצה הפליגו בים השחור והגיעו לחווה שיזם טרומפלדור במושבה היהודית המתפוררת 'מסילה חדשה' שליד איזמיר בתורכיה - תחנת הכשרה ומעבר לחברי 'החלוץ' מרוסיה. התורכים קראו למקום"יהודי צ'יפליק" שפירושו: כפר היהודים.

היו שעבדו בכפר הזה בחטיבת עצי אלון, והשתכרו כ- 80 –90 גרוש תורכיים ליום, בעוד אנשים שלא עבדו קיבלו מה'ג'וינט' 27 גרושים וחצי ליום ש"זה הספיק בקושי לתזונה".

מספרים כי שם שמעו על פרעות תרפ"א ועל הירצחו של יוסף חיים ברנר.

כשהגיעו ארץ עם קבוצת החלוצים, בעזרת תעודות מזויפות -אוסטרובסקי היו לאבידב,נשלחו למחניים עם קבוצת פועלים של 'פועלי-ציון', הצטרפו ל'גדוד-העבודה' שליד מגדל וככאלה היו בין מקימי תל-יוסף. עם הפילוג ב'גדוד' הצטרפו לקיבוץ עין-חרוד – קיץ תרפ"ג.

בשנת 1929 הלכו יאני עם נסיה אשתו ושלושת ילדיהם – דב, והתאומים עזה ואיתן בני השלוש אל מושב העובדים נהלל והקימו שם, ככל הראשונים, משק חקלאי - רפת,לולים וגן-עצי פרי .

רבקה ואייזיק הורי של נסיה על תשעת ילדיהם – 5 בנים ו- 4 בנות הגיעו לעין חרוד "לא מצא חן בעיניהם" עברו לנהלל ומשם לכפר- יהושע - [1929] שם היה אייזיק בעל מאפיה ללחם.

לרבקה ואייזיק היו בכפר יהושע 2 בנים. מיכאל ושמואל. שמואל היה נשוי לגיטה שהיא ניהלה 'מסעדה' קטנה לארוחות צהריים.

בנהלל משפחת אבידב גרה בצריף "בדוחק ובעוני", הילדים התרגלו לשאת בעול העבודה כבר בגיל הרך –

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ובבוא הידיעות על השואה הצטרף יאני לפעולה של עלייה ב' לאחר שעבר קורסים מיוחדים, והיה איש המוסד לעליה ב', הביא מעפילים יהודים לארץ ועסק גם ברכש ל'ההגנה'. כינויו היה נסין יש אומרים על שם אשתו.

האח הבכור של איתן הנער ," דב נשא לאשה את חנה לבית שליין, שהגיעה בשנת 1938כנערה צעירה עם הוריה ואחיה מצ'כיה לנהלל" סיפר עפר אבידב. דב התגייס לצבא הבריטי לבריגדה היהודית Jewish Brigade Group [1944] חי"ל – חטיבה יהודית לוחמת –הקורפוס החמישי המחנה השמיני, הוא שירת בגדוד הראשון, בתום הלחימה באיטליה [אביב1945 ] ועם כניעת גרמניה הנאצית, כמה חודשים לאחר מכן המשיכו חיילי הבריגדה במשימות של ממשל צבאי באירופה. במסגרת זו הם הושיטו סיוע רב לניצולי השואה ולעלייתם לארץ ישראל. דב השתחרר בשנת 1946 וחזר למשק בנהלל.

עזה נישאה לדוד ליס אחד מאלו שהיו בשימרון הסמוכה בהכשרה [1946]וחזרו לקיבוץ בו נולד לדגניה א', התגייס בעידוד המוסדות לגדוד העברי ב'באפס' [Buffs]הבריטי וממנו לבריגדה היהודית.

וכשיצא האב יאני לשליחות מחוץ לגבולות הארץ - שליחות של הצלה והעפלה בארצות המזרח, אירופה ואפריקה נשאר איתן הצעיר במשק עבד בו וקידמו.

איתן אהב מוסיקה –רכש פטיפון ותקליטים; בשעות הפנאי אחרי העבודה, היו מתאספים לידו חבורות נוער –"וצלילים של יצירות קלאסיות הדריכו את השלוה ושימחו את הלב בלילות."

"מנין לו החוש העדין ליצירות מוסיקליות והיכולת להתמסר בתקופה כזאת לשמיעת תקליטים מובחרים?" כתבה דבורה דיין.

בלילות שבת היו רוקדים ב'צריף' עם הבנות - "דינה ואביגיל" מספרים בדיחות וצוחקים.

בין לבין השתתף איתן בסמינריון בבית רוטנברג שעל הכרמל אותו מרכז חינוך והדרכה לנוער, כפי שביקש פנחס רוטנברג בצוואתו. שם שמע תורה מפי ברל כצנלסון, איש הרוח של תנועת-העבודה.

לאחר זמן הוא ביקש איתן להתגייס לצבא הבריטי "בהוסיפו שנים על שנותיו" בלחץ הבית והכפר נכנע להכרעת אליהו גולומב- האישיות המרכזית של 'ההגנה' - וויתר על משאלתו לנסוע לעזרת הגולה והיה לפעיל מקומי ב'ההגנה' - כינויו המחתרתי היה יואש;מספרים כי בחצר המשק , בנה 'סליק' לנשק, בו הוא שימש גם כמחסנאי - "הסליק הכי גדול בנהלל"

"יאני אבידב היה אמיד בנה רפת לתפארת - מודרנית עם מתקנים מתקדמים.למעשה זה היה מסווה אידיאלי לסליק, שמתחתיה ליתר דיוק מתחת לחדר השתן של הפרות.הרפת הייתה מוקד לעליה לרגל לביקורים ולהצגה כרפת לדוגמה ולא ידע איש מסדה וסודה" . סיפרה יזרעאלה בלוך מנהלל.

בקיץ 1946הקשיחו הבריטים את עמדתם לחצו על מדינות הכיבוש באירופה בעיקר צרפת למנוע הגירת יהודים לארץ-ישראל, המעפילים שנתפסו הוגלו למחנות מעצר בקפריסין והאוניות הרעועות הוחרמו, הישוב ראה בכך צעד מחושב של בריטניה שנועד לרצות את האוכלוסייה הערבית ומנהיגיה.

תמה המלחמה.דב השתחרר מהצבא קיבל על עצמו את עול המשק בנהלל והיה מוח'תאר המושב 'השריף' קראו לו.

יציאתו של איתן מהארץ התאפשרה.

ביולי1947 תפסו בים התיכון משחתות בריטיות את אוניית המעפילים 'אקסודוס', שיצאה לארץ מחופי דרום צרפת ובה יותר מ 4500 איש ניצולי שואה ואנשי הפלי"ם,הניסיון להעלותם על אוניות גירוש לא צלח עקב פעולת חבלה של 'ההגנה'.

צלמי תקשורת ועיתונאים היו עליה ובנמל חיפה, וכתבותיהם עוררו הדי זעם בארץ ובעולם.

המאבק לזכות העלייה גבר.

בסוף אוגוסט1947 גויס איתן לעבודה ב'עלייה ב'. באותה עת 'אקסודוס' על מעפיליה הובלה לגרמניה - המעפילים שלא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, הוחזרו בכוח למחנות.

איתן: גבוה, חסון,ברק עיניו לוהט וחיוך של ילד על שפתיו, שקט ורציני יצא לאירופה.

"השגתי את מבוקשי; סוף, סוף אני יוצא לעשות משהו. מחר אני ממריא למחנות, לעזור ממש במו ידי". אמר לידידה שפגש בתל-אביב.

איתן כאיתן ינאי [אוסטרובסקי–ינאי- יטען עפר אבידב שיבוש הוא של שם אביו יאני] נשלח לאירופה למחנה ויזנהוף ליד אינסברוק שבאוסטריה, מחנה של תנועת 'הבריחה' שנוהל על ידי'ההגנה'.

'הבריחה'- כינוי לאותו מפעל ייחודי לשארית הפליטה ששרדה את השלטון הנאצי. בשלהי מלחמת העולם השנייה ולאחריה יהודים נדדו בדרכים עם המוני עקורים במגמה למצוא מקלט לראשם. מבצע 'הבריחה' עשה להעברת היהודים ניצולי השואה ממזרח-אירופה למרכזה, למערבה ולדרומה ["ברחו מהקומוניסטים"], כצעד להעברת כעולים בלתי-ליגאליים –מעפילים - לארץ-ישראל.

'הבריחה'כארגון העביר באירופה שיירות של ניצולי-שואה, מארץ לארץ, כדי לרכזם לקראת ההעפלה לארץ-ישראל. הארגון במעשיו, ובהרבה תחבולות, גם לא חוקיות, עקף את מחסומי הגבולות באירופה, שהוצבו בפני הניצולים ופילס דרכים כדי להעלאתם ארצה – איתר נמלים והכשיר אוניות היה זה ארגון מסועף של 'ההגנה' - המוסד לעלייה ב' שפעל בסמכות הסוכנות היהודית ומוסדותיה והיה - כך כתוב בספרי ההיסטוריה - לאחד הגורמים החשובים במפעל ההעפלה ובמאבק להקמתה של מדינת ישראל. איתן שאף לעבוד במרכז ההעפלה הקשה ביותר. "מקום בו הועברו לילה-לילה מאות יהודים לאיטליה בדרכם ארצה". הייתה זו 'תחנת הבריחה' ליד הכפר גנדנוואלד [Gnadenwald] באוסטריה סמוך לאינסברוק, בירת טירול באוסטריה, באזור בו שלט צבא צרפת. עיר הנמצאת במרחק של 30 ק"מ ממעבר ברנר[Brenner pass] - אחד ממעברי ההרים העיקריים בהרי האלפים המוביל לאיטליה ואזור גנדנוואלד הפך למרכז 'הבריחה' גם 'השחורה'.

מיד בתום המלחמה באירופה במאי 1945, הוברחו כאמור יהודים לשטחים שהוחזקו בידי בעלות הברית:ארצות-הברית, בריטניה וצרפת.

פעילות שנעשתה על ידי אנשי ה'בריחה', גם בעזרתם של סייענים מקומיים רבים, דרשה תושייה רבה כולל תשלומי שוחד. חלק מהפליטים שוכנו בתוך מחנות הרכוז וההשמדה, ששוחררו זה עתה. שם קיבלו סיוע - מזון, לינה, עזרה רפואית והגנה. לאחר שהות,בדרך כלל קצרה, הועברו הפליטים הלאה בעיקר לצרפת ודרומה לאיטליה, שם רוכזו לקראת יציאתם בדרך הים לארץ ישראל, הצפיפות גדולה . מחנות לעקורים.

באוסטריה התרכזו במחנות העקורים בעיקר יהודים, שלא היה להם לאן לחזור, כאן עברו גם זיהוי ומיון [רק לא קומוניסטים[.  יצאו במסע רגלי מפרך ומסוכן דרך הרי האלפים לנמלי איטליה, ומשם הפליגו בספינות מעפילים לארץ ישראל; למורת רוחה של ממשלת בריטניה.

 'הבריחה'. יוסף נחמיאס מפלוגת התובלה הס"ט מירושלים היה שם גם אנשי הבריגדה היהודית TTG - טלחס טיזי גישעפטן [עירוב של ערבית ויידיש] כינו אותם ואת פעלם האדיר והעלום.

מחנה ויזנהוף היה מרוחק כקילומטר אחד מהכפר גנדנוואלד כחמישה עשר קילומטר צפונית מזרחית לעיר אינסברוק ממש ליד 'מעבר הברנר' הנוח יחסית.

סופר כי במחנה ויזנהוף הוכשרו פליטים צעירים לעליה לארץ-ישראל דרך נמלי איטליה.

שלטונות הכיבוש הצרפתי גילו אהדה לפליטים ועשו כל שביכולתם כדי לעזור לאנשים אלה להגיע למחוז חפצם.

בתחילה היה המקום ברשות אנשי בית"ר. אולם, משום חשיבות מיקומו כנקודת מעבר מאוסטריה לאיטליה, דאגה הסוכנות היהודית להעביר את השליטה במקום לידיה, ובתמורה כך שותפו הבית"רים בעבודת ה'בריחה' בכל אוסטריה.

במקביל לפעילות'הבריחה' הרשמית, נעשו כאמור גם פעולות 'בריחה פרטית' על ידי מבריחים שגבו תשלום ואף סחטו כספים ודברי ערך מהפליטים [כולל שיני זהב], אותם העבירו את הגבולות.[או שלא]. אנשי 'הבריחה' הרשמית ביקשו למנוע את ניצולם של הפליטים על ידי אותם מבריחים. 'הבריחה השחורה' קראו לה.

גם תנועות נוער חלוציות ובראש אנשי התנועה הרביזיוניסטית, אנשי בית"ר, ניסו'לקצר תורים'.

מטה האצ"ל לגולה שבראשו עמד אסף כינויו המחתרתי של אליהו לנקין, האיש שברח ממחנה המעצר הבריטי באריתריאה והיה למפקד האצ"ל באירופה - טען כי משרתי הבריטים - 'ההגנה' וחיילי הבריגדה – דואגים כי כל מי שנחשד בעיניהם כלוחם חופש - איש אצ"ל - יעוכב בעלייתו ארצה.

בעקבות הרגשת הקיפוח וההפליה, החלו אנשי האצ"ל לארגן נקודות 'בריחה' משלהם - הקימו ארגון עצמאי של העברת פליטים מאוסטריה לאיטליה. אומרים כי היה זה באותם מקומות בהם לא היו שלוחות של ארגון 'הבריחה' הרשמי. הם החלו להפעיל 'משלוחים פרטיים' מתוך רצון [יש אומרים: תמורת תשלום] להעביר חלק מאנשיהם מחוץ לתור, כלומר בנוסף למכסה המוסכמת כשותפים בפעולות 'הבריחה' הרשמית.

והיחסים הלכו והחריפו - כל משלוח שלא היה של מרכז 'הבריחה' – נחשד כמשלוח פרטי או שייך לאצ"ל או בית"ר.

בתחילת ספטמבר הגיע איתן לפראג, בירתה היפה של צ'כיה, "טיסה נהדרת ונעימה מאוד. השקפתי מן האוויר על כל איטליה,אוסטריה וכמובן על יוון ולבסוף על צ'כיה " כתב לביתו בנהלל.

הוריד את העניבה ואת מעיל החליפה שקנו לו, ראה בכיכר את פסל יאן הוס, טייל על גשר קארלעל פסליו, ביקר בתערוכת מוצרים, שמע את האופירה 'דון-ג'ובאני' של מוצרט,ראה סרטים, אכל טוב במסעדות, עלה למצודת ראדצ'ני נכנס לארמון קינסקי, הלך בסימטות יוספוב - הרובע היהודי, וכתב למשפחתו בכפר - דאג למשק אך גם לתקליטיו: " דוב, יש לי בקשה אליך, עשה לי טובה וקח את הפטיפון והתקליטים תחת חסותך. ביחוד את התקליטים הקלסיים מבקש אני שתטמין עד שובי,כי אתם הרי אינכם מתעניינים במוסיקה קלסית" .

אביו בא לבקרו בפראג. המפגש היה קצר - "הוא דרש ממני לסדר מהר ככל האפשר את אפשרות יציאתו לעבודה", כתב יאני האב ונסע למחנה פליטי השואה בקאסל שבגרמניה.

יום כיפור תש"ח. במוצאי החג יצא יאני למינכן לטפל בשני משלוחי מעפילים ארצה. משם תיכנן לנסוע לפאריס, בדרך לצפון-אפריקה,עסקי עלייה.

בפראג פגש איתן באיש הפלי"ם יהודה בורשטיין [בן-צור]שהיה בדרכו לאיטליה למאגר מלווי האוניות של 'המוסד', כדי להגיע לנמל אלג'יר.

ניסיונותיו של אפרים דקל [קרסנר],אשר ריכז את עבודת 'הבריחה' מפראג להשאיר את איתן בעבודה איתו,העלו חרס. איתן, למרות, שלא ידע אידיש, שאף לעבוד במרכז-ההעפלה הקשה ביותר, גם ניסיונות אביו לא צלחו - איש לא עמד בפני רצונו להישלח "למקום בו הועברו לילה-לילה מאות יהודים בדרכם לארץ", עלה על הרכבת היוצאת לאוסטריה.

מפקד 'הבריחה'בווינה בירת אוסטריה הוא ארתור 'היפה' הוא אשר בן-נתן [פּיירניקרץ].

הצבר מנהלל הגיע בחשאי לאוסטריה - כאיתן ינאי אוסטרובסקי.

מתחנת הרכבת של אינסברוק מרדכי גרבצקי [שכינויו היה'כבד'] ושימש כנהג. הביא את איתן למחנה ויזנהוף לבניין בו שכנה מפקדת המחנה, בו שכנו פעילי 'הבריחה'.

שבע וחצי בערב. אמצע ספטמבר.

"זהות בדויה ניתנה לו –ישראל קוגוט. ותפקידו מוביל שיירות – הברחת פליטים יהודים ברגל או ברכב דרך מעברי האלפים מאוסטריה לאיטליה" סיפר עפר.

איתן שתקן מטבעו,שלא מרבה להתרועע עם חברים שוכן בחדר הפנימי בקומה השנייה, יחד עם הפלמ"חניק איש הפל"ים ה'גדעוני' שמשון לוצין [לוטן] הקרוי קין, זה שיחיאל אדמוני בא להחליפו.

בחדר הקדמי גרו ה'גדעוני' [כינוי לאנשי קשר האלחוט של המוסד לעליה ב', הרכש ו'הבריחה'] איש הפלמ"ח יחיאל אדמוני והנהג מרדכי גרבצקי.

"עבודה מוצלחת של אנשי 'הבריחה' הקלה על העברת הפליטים דרך האלפים. אלפי אנשים הגיעו לרחוב אוניונה [Via Unione] 5 'המרכז לגולה'שבמילאנו ומשם נשלחו למקומות הריכוז. בספטמבר הייתה הצפיפות במחנות רבה כל כך עד, שנאלצנו להפסיק את הנדידה מאוסטריה לאיטליה. ההפסקה עוררה תסיסה... " סיפרה עדה סרני [לבית אסקרלי] הממונה על שלוחת 'המוסד' באיטליה, אלמנת הצנחן אנצו סירני מקיבוץ גבעת-ברנר.

האחראי על'הבריחה' באירופה הצטווה למנוע מהחשודים בהשתייכות לאצ"ל מלהגיע לריכוזי העלייה כדי למנוע מעבר של 'טראנספורטים' שלא בסמכות הסוכנות היהודית ומוסדותיה.למנוע 'עלייה שחורה'

האחראי למקום היה סמי לוי "יליד איזמיר שהגיע עם הצבא הבריטי לאירופה" סיפרה צפירה אשבל אז חלפוני-וקסלר מי שהייתה חברתו. הוא נשלח מטעם 'ההגנה' לנהל את 'הבריחה'במערב אוסטריה.

סמי לוי, מפקד ה'בריחה' באזור ניסה, לפי ההוראות שקיבל, למנוע 'בריחה פרטיזנית' זאת, ומפעם לפעם עצר חבורות 'פרטיות' כאלה.

הייתה שמועה כי מספר חברי אצ"ל נעצרו במחנה ויזנהוף ונחקרו על ידי אנשי'ההגנה'. סיפרו כי נעצרו שם שני מורי דרך של האצ"ל שהעבירו אנשים מחוץ לתור, [תמורת תשלום ] לאיטליה.

מפה לאוזן סופר על תקרית בה נחטפו שלושה רביזיוניסטים - אלחנן טלרנט שכונה ניונקה, פרטיזן מליטא וחבר בית"ר, יחיאל קדישאי בית"רי ואיש הבריגדה [לימים מנהל לשכת ראש ממשלת ישראל מנחם בגין] ומנחם שפיגלר מאוסטריה - בשעה שעברו את הגבול מאיטליה לאוסטריה, ולאחר שהוחזקו במעצר מספר ימים על ידי'ההגנה' הוסגרו לידי המשטרה האיטלקית ובילו שם מספר שבועות בכלא.

והשמועות רחשו- סיפרו כי ארבעה אנשי התנועה הרביזיוניסטית נעצרו על-ידי אנשי 'הבריחה'נחקרו ואף הוכו, כדי שלא יחזרו על מעשיהם.

נפוצה השמועה כי אחד מהם מילו פרויליך [יש אומרים פרידליך], פליט מרומניה, שעסק בעסקי שוק שחור והברחה עבור הרביזיוניסטים נחטף על ידי'ההגנה', מת כתוצאה מן העינויים וגופתו הועלמה; ובית"ר באוסטריה אפילו פרסם מודעות אבל לזכרו.

יש המספרים כי יום אחד הבטיח פרויליך לקבוצת פליטים יהודים מהצד האוסטרי להכניסם לאיטליה תמורת תשלום גבוה מכל נפש, במעבר הגבול נאסרה כל הקבוצה על ידי המשטרה האיטלקית. לאחר שהפליטים שוחררו, הם האשימו את פרויליך בהוצאת כספם במירמה ועשו בו שפטים. סופר כי מת בבית-חולים איטלקי כתוצאה מהמכות שהוכה בידי הפליטים הללו.

לא עזרו הסברי 'ההגנה' שאין כל יסוד להאשימם, שכל הסיפור בדוי ושמעולם לא היה להם כל מגע עם אדם זה.

והנה קבוצת בית''רים פרצה דרך בין ההרים והובילה דרכה 34 פליטים יהודים. הם  התנגשו עם שלטונות הצבאיים בגבול הצרפתי ולאחר מכן בגבול האיטלקי בעבר השני.   סיפרו כי כולם נאספו למחנה והרביזיוניסטים באו לחפש את חבריהם במחנה שליד אינסברוק.

צביה להר היא אבישג מקיבוץ גבעת- ברנר ועמוס רבל יליד גרמניה  הגיעו למחנה והביאו את התקציב החודשי ממינכן, ישבו עד אמצע הלילה. איתן כתב פתקים לחבריו מנהלל הנמצאים בגרמניה. ויצאו חזרה לזלצבורג דרך מחנה זיפלדן.

בליל שבת התרכזו כמאה איש, שבאו ממחנות שונים באוסטריה ומאזור-הכיבוש האמריקאי, רובם יהודים מרומניה בחורשה הסמוכה למחנה הפליטים המתכוננים לעליה, מצויידים בנשק אוטומאטי, באקדחים, סכינים ובחומרי-נפץ. עם שחר של שבת -27 בספטמבר 1947-תפסו את הדרכים המובילות למחנה ויזנהוף. הקיפוהו, ופרצו לתוכו. ההתקפה באה במפתיע אנשי המחנה לא הספיקו לארגן התנגדות.

"היתה אמנם שמירה של אנשי המחנה על עצמם והיה שער כניסה למחנה ועל פי עדויות שנגבו במחנה, אכן זמן קצר לפני הפריצה של אנשי האצ"ל למחנה, הבחינו השומרים באנשים המקיפים את המחנה". ענה עפר אבידב.

סיפרו כי הרביזיוניסטים רצו להשתלט בכוח על המקום כדי שישמש להם נקודת מעבר לאיטליה. יש אומרים - כדי למנוע הפרעת מעשיהם בגבול. יש ויגידו- לשחרר את חבריהם הכלואים במקום.

שני אנשים שהיו קודם עובדי המחנה והשתייכו לבית"ר, הדריכו את התוקפים בשבילי המחנה.

סיפרו כי בין התוקפים נראה מיכאל דקל [דייקסל],איש מפקדת האצ"ל באוסטריה [לימים סגן שר-הביטחון בישראל].

התוקפים ניתקו את הקשר הטלפוני ותוך איומים בנשק, ריכזו את הפועלים, הפקידים והתושבים בחדר-האוכל.

אחד ממפקדי התוקפים נאם ביידיש בפניהם והודיעם כי המחנה עובר לרשות בית"ר שכבשה אותו ותשלוט בו, וכל אלה אשר יישארו איתם, יקבלו שכר גבוה יותר. מספרים כי כאשר העובדים התחילו להתווכח עם הנואם הוא הודיעם, כי זו תגובה לחטיפות ולהפרעות מעבר של חברי בית"ר ואצ"ל מאוסטריה לאיטליה, והזהירם כי כל התנגדות תיתקל בירי בו במקום, ולהדגמת רצינותו הוכו כחמישה מעובדי המחנה וזבי דם נאלצו לעמוד בידיים מורמות ליד הקיר. אישה ותינוק בזרועותיה, אשר למראה האימים,החלה לצעוק, כי אין עוזר לפצועים, "טולטלה ביד מרצחים אכזרית לארץ".

כמניין תוקפים נעו לדירת השליחים מארץ-ישראל. אומרים כי כוונתם הייתה לתפוס את סמי לוי כדי לנקום בו על מאסר אנשיהם והכאתם אך הוא לא היה במחנה באותו לילה [אומרים כי היה באינסברוק] . יש אומרים - רצו להשתלט על תחנת האלחוט ומכוניות 'הבריחה'.

ההשתלטות לוותה באלימות וירי .

"הם השתוללו, פרעו והכו באנשים שהופתעו מהתקפתם הבלתי-צפויה. הפורעים עלו לבית בו גר גם איתן. בחדר הראשון התנפלו על הבחורים שישנו שם והתחילו להכותם; איתן התפרץ אז מן החדר השני והתחיל להיאבק עימהם על-מנת לפרוק את נשקם. איתן ניסה להטות הצידה את האקדח שכוון נגד אדמוני, אך בו ברגע הוא נפגע מכדור ומת במקום, אחד הפורעים ירה בראשו ופצעהו פצעי מוות. הוא עוד הספיק לקרוא: "הוא ירה בי!" - שמע זאת יאני אבידב משאול אביגור [הידוע בכינויו 'ארצי'] וכתב.

עקיבא אופנבך מדריך הספורט, הפלמחניק מקיבוץ תל-יוסף חטף מכת אלה בראשו. ספרה בתו רנה אופנבך.

אמרו כי אחד מהתוקפים דרש לקבל את מכשיר הקשר, שהוחבא בחדר האחורי. תוך כדי - היכו את אדמוני, ובאיומי אקדחים החלו להעביר אותו, את שמעון לוטן ואת גרבצקי לכיוון החדר האחורי.

איתן שנזעק לעזרת חבריו הופיע בפתח שבין שני החדרים, קפץ על ידו של מליצקי, מי שכיוון אקדח אל אדמוני, נשמעה ירייה. קליע פגע בסנטרו של איתן ויצא מעורפו. "קיבלתי שיתוק, פגעו בי בחוט השדרה" העיד גרבצקי [את"ה 14/668.] איתן נפל מת בו במקום.

"השכם בבוקר חדרו לנקודת ה'בריחה' באינסברוק 100 אנשים מזוינים, והרגו את איתן" כתב אבא גפן [וינשטיין] אשר בזמן הכיבוש הנאצי חי במסתור בארץ הולדתו - ליטא. ולאחר השחרור פעל בהענשת משתפי פעולה ליטאים והיה לאחד מראשי ארגון 'הבריחה' והוסיף:"מאחר ומצבם של היהודים מרומניה היה רע מאוד, מצאה ההסתה קרקע פורייה, תפחה וגדלה ואירע אשר אירע".

הפורצים ירו עוד מספר יריות  - קליע שרט את גולגולתו של גרבצקי, קליע נוסף שרט את רגלו  של גרבצקי ופגע בירכו של שמעון לוטן.

כאשר הגיעה החבורה לבית הסוכנות בזלצבורג  שמעו על האסון " שבו במכונית    חיזרו מיד למחנה אינסברוק" אמר סגנו של עמוס.

הם חזרו.

"כאשר הגענו למקום מצאנו את איתן עדין שוכב בשלולית דמו במקום בו השארנו אותו אמש. חיוכו הטוב נעלם משפתיו. חייו נדמו לנצח חברו הטוב שכב בבית החולים פצוע בשתי רגליו והשניים האחרים היו חבושים בראשם . בדרך נס הם רק נשרטו ולא נהרגו במקום למרות שהאקדחים כוונו לראשם. את כל החברים מצאנו המומים ושקטים. חברינו התאמצו בכל כוחם להתנהג כשורה כדי לא לאבד את השליטה על העובדים המקומיים" כתבה צביה להר מניצני תקווה , היא זו שהמשיכה וטיפלה בפצועים

 שמעון לוטן [לוצין]  שקליע עבר את שתי רגליו אושפז בבית חולים באיטליה. השניים האחרים נחבשו ונשארו במקום.

סמי מפקד מחנה הבריחה, שחזר איתם מזלצבורג  ריכז את האנשים בחדר האוכל והם נחקרו על מה שקרה לפנות בוקר

הוראות קיבל מד"ר  חיים יחיל [הופמן]  שליח הסוכנות  בגרמניה שאיתו הצליחו להתקשר.

"הגיבורים המדומים נרתעו ונדמו: אך עתה הבינו את אשר עוללו, ונסוגו" כתב יאני אבידב.  

"המרצחים כאילו נבהלו ממעשה ידם, ונסתלקו" כתב עיתון 'דבר'.

"תוך כדי קטטה נורתה ירייה ונהרג איתן אבידוב, בן נהלל, אשר הגיע זה עתה מן הארץ שלושה שליחים נוספים נפצעו" כתב עיתון 'הארץ'.

"נכנסו מספר בחורי ישראל בתמרוני 'צבא כובש' לנקודה ודרשו מהנמצאים "להיכנע",וכאשר לא צייתו ל'פקודה' ניתן צו לירות. נפל איתן". כתבה דבורה דיין מנהלל.

"מיכאל דקל אמר באחת מהרצאותיו בארץ כי איתן יצא מחדרו חמוש באקדח ולכן לא הייתה ברירה אלא לירות בו" סיפר עמוס ינאי מנהלל. כך גם כתב עיתון 'המשקיף'

"כפי שהתברר, החליטה קבוצה של חברינו המקומיים במחנה אינסברוק לשחרר את החטופים, על אף השמירה שהופקדה עליהם. הם לא באו לפגוע באיש; הם באו לשחרר את חבריהם מידי חוטפיהם ומעניהם. איתן אבידוב נהרג בזמן שנפלט כדור מאקדח, שהוא ניסה להוציא מידי אחד מן הקבוצה ההיא" דברי מנחם בגין מפקד האצ"ל.

רק 10 ימים הספיק איתן להיות שם" סיפר יאני אבידב.

"רק ימים מספר לפני הירצחו הגיע למחנה בשליחות" כתב עיתון 'על-המשמר'.

בעת ובעונה אחת פרצו קבוצות אחרות לפינות שונות במחנה; הם עשו שמות בחדרי המגורים, שדדו כסף ודברי ערך מקופת המחנה ומאנשים פרטיים. קבוצה אחרת חיבלה במכוניות שבהן העבירו יהודים להעפלה.

התוקפים פתחו ביריות ללא אבחנה כלשהי, עיקרן באוויר, תוך ניסיון להשתלט על המהומה, שפרצה בחצר המחנה - בחסותן עזבו התוקפים את המקום - שדדו מכונית מהמכוניות שנמצאו במחנה והסתלקו בהותירם הרס, מרירות, הרוג אחד, שלושה אנשים שנפצעו קשה ו- 7 שנפצעו קל וגם לא מעט מנשקם.

בינתיים הוזעקה המשטרה הצבאית הצרפתית למקום, עצרה מעל 70 איש, השאר ברחו. רוב העצורים הוחזרו לאזור-הכיבוש האמריקאי, אך הרוצח וחבריו נשארו במעצר, כן החרימה המשטרה שני תת-מקלעים, 10 אקדחים, לרבות האקדח שבו נרצח איתן, וחומרי-נפץ.

נציגי השלטונות הצרפתיים הביעו צערם על המקרה המזעזע.

רוב האסורים הם רביזיוניסטים וחברים בארגוני הפורשים בהם רבים מפעילי ברית הצה"ר ובית"ר, הידועים יפה לציבור היהודי בגלל "פעולתם" המפלגתית.

השלטונות הבריטיים שהגבילו את העלייה הבלתי-חוקית לארץ-ישראל – תפסו אוניות בלב-ים ואפילו שלחו מרגלים לאסוף מידע על מעפילים במחנות שלחופי הים התיכון - לחצו על שלטונות הכיבוש הצרפתים, שייסגרו את נתיב ההעפלה הזה, האנטישמים באוסטריה [והם לא מיעוט] ניצלו הזדמנות פז זו כדי לפגוע ביהודים, אלה גם אלה - בריטים ואוסטרים - המטירו מכתבים על השלטונות הצרפתיים ודרשו לאחוז באמצעים נגד מחנות היהודים – כל אחד וסיבותיו עמו.

"חילוקי דעות פוליטיים גרמו לתיגרה, במחנה העקורים היהודים דויזנהוף, בה נהרג יהודי ארץ-ישראלי ו- 3 חבריו נפצעו פצעים קשים"דיווחה סוכנות הידיעות הצרפתית מאינסברוק;

אנשי הצבא האמריקאי בזלצבורג, ובעיקר אנשי הבולשת, גילו בקיאות רבה בכל המתרחש במחנות. היו בידיהם ידיעות, כי קיימת תסיסה גדולה בקרב רבים מבין הפליטים ודרישה לנקמה בהורגי איתן. גם בין השליחים הארץ-ישראליים היו שתבעו לגמול למשתתפים ברצח.

היה קשה לאנשי'המוסד' להסביר לשלטונות האוסטריים והצרפתיים, את פשר הרצח. נשקפה סכנה ממשית, שכתוצאה מאסון זה ייסגר לחלוטין מעבר חשוב זה. לאחר מאמצים רבים, ובאמצעות הקשרים בפאריס, הצליחו מוסדות ה'בריחה' להשפיע על השלטונות הצרפתיים, שלא יפעילו תקנות העלולות להכביד על עבודתם באוסטריה. אלה התרצו אך הזהירו כי אם יחזרו מקרים כאלה - יחזרו מעשי ההפקרות במחנות - יתהווה מצב עדין מאוד. . .

האב יאני אבידב הגיע לפאריס בדרכו חזרה לצפון-אפריקה מייד כשהגיע למלונו, נקרא לטלפון. מה'מוסד' מסרו לו כי משה סנה [קלנבוים] ראש המחלקה לעלייה ב' של הסוכנות היהודית באירופה מחפש אותו ומבקשו לבוא אליו למלונו בדחיפות "שם נודע לו על מות בנו איתן" דברי זאב[וניה] הדרי [פומרנץ], איש רב פעלים מראשוני מדעני הגרעין בקריה למחקר גרעיני שליד דימונה וממייסדי אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, מי שהיה יד ימינו של ראש 'המוסד לעליה ב' שאול מאירוב-אביגור, הוא שערך רישום בכתב-יד של שיחות הטלפון נכנסות/יוצאות במטה 'המוסד' בפאריס.

יאני מיהר לאיטליה שם סיפר לו שאול אביגור מראשי 'המוסד'ואיש קבוצת כינרת פרטים על הנורא ויצא עם פעיל העלייה הוותיק יוסף ברפל, שכינויו קדמון, איש קיבוץ רמת-דוד - בו בלילה לאוסטריה.

אבל כבד ירד על נהלל בהגיע הידיעה על הרצח, וביום ה' בערב תחילתו של חודש אוקטובר 1947 התכנסו אנשי הכפר לאזכרה ב'בית העם' בנוכחות בני המשפחה. שם הספיד העסקן ואיש המושב שמואל דיין את איתן שנפל בעת מילוי תפקידו.

בעקבות האירוע במחנה דיזנהוף פרצה בארץ ובאירופה סערת רוחות - מקרה הרצח הסעיר את כל המחנות שבאוסטריה וסערה זו עברה גם למחנות-הפליטים בעיקר בגרמניה.

בעקבות התקרית הזאת התרחשו מספר התנגשויות בין הצדדים: אנשי בית"ר הוכו במחנות-הפליטים צלסהיים ורשל שליד פרנקפורט, והבית"רים פרצו למשרדי המוסד לעלייה ב' במילאנו והיכו את יששכר חיימוביץ, מפקד ה'בריחה'באיטליה.

הרביזיוניסטים האשימו את ה'בריחה' והמוסדות השונים באפליה כלפיהם, ואילו ה'בריחה' והמוסדות הנבחרים האשימו את הרביזיוניסטים בהסתה פרועה ובאחריות לרצח.

בארץ התקבל האירוע בצורה קשה ביותר. היו שדרשו להגיב כנגד האצ"ל על פעולתו בדיזנהוף, כך לדוגמה אברהם הרצפלד מראשי מפא"י מפלגת פועלי ארץ-ישראל הגדולה, שדרש תגובה מעשית על הרצח.

"כדי לאבטח את המחנה בעקבות האירוע נשלחה למקום מחלקה חמושה של פליטים יהודים שעברו אימון בנשק על ידי אנשי ארגון 'ההגנה' באירופה בפיקודו של מרדכי ירדנאי [חוזקה]בן נהלל, ובן מחזורו של איתן אבידב" סיפר עפר אבידב

קבוצת פלמ"חאים בפיקודו של עקיבא כרמי בן כפר יחזקאל. ביקשה לנקום את מותו של איתן. הם החליטו לחטוף את מיכאל דסקל. בשעת לילה מאוחרת, כאשר ארבו לו ליד הבית בו התגורר עם משפחתו, יצא דסקל מפתח ביתו אל הרחוב, כאשר הוא נושא על ידיו את בתו הבוכיה, והוא מנסה להרגיעה. החוטפים היססו אם לבצע את החטיפה במצב שנוצר. אותו זמן הופיע שליח מהמחנה והודיע שיאני הגיע למחנה ודורש להפסיק את הפעולה" כתב עפר אבידב.

יאני אבידב, אביו של איתן, שבא למקום האסון מצא אנשים נסערים שכמעט שכחו את עיקר מטרתם, וכל תוכניותיהם רוכזו לתגמול ומלחמה באצ"ל.

בחדרו של איתן ליד ארון בנו קרא האב השכול להשקטת הרוחות ולהמשכת העבודה "ביקשתי מהם והתחננתי כי יניחו לכל התכניות האלו, לבל יישפך כאן עוד דם יהודי נוסף. תפקידם היחידי - עבודת הצלה, ולה, ורק לה עליהם להתמסר. נדמה לי שדברי נשאו פרי; הרוחות שככו במקצת, ואנו נמנענו משפיכת-דמים, שעלולה הייתה להכתים את עבודתנו בגולה..." כתב יאני אבידב.

על אף המרירות הרבה, התסכול והבהלה ששררו במחנות אחרי האירוע של דיזנהוף נעשו מאמצים למנוע פעילות כנגד ארגוני 'הפורשים' והוחרם נשק מידי חברים דורשי נקם. סיפרו כי רצו לרצוח את מיכאל דקל - סיפרו כי קבוצת פלמ"חאים, שביקשה לנקום את מותו של איתן ואף ביצעה את כל ההכנות הדרושות לכך, אולם בהתערבותו התקיפה של יאני אבידב, אביו של איתן, שביקש למנוע מרחץ דמים, בוטלה הפעולה.

"על הרצח נודע לנו – כמה פלי"מ'ניקים - בהיותנו בבסיס מג'נטה שבקרבת מילאנו, בעת שהוזעקנו לבית 'המרכז לגולה' במילאנו, שאף הוא הותקף ע"י כמה אנשי אצ"ל". סיפר יהודה בן-צור.

ראשי 'ההגנה'עשו להרגעת הרוחות; מפקד 'ההגנה' באירופה, נחום שדמי [קרמר],ומפקד ה'בריחה' אפרים דקל, ועוד כמה חברים שעמדו במרכז ענייני 'ההגנה' וה'בריחה' נמנע מעשה נמהר של 'גאולת-דם', "שהיה ללא ספק ממיט אסון כבד על עבודתנו". משה סנה, בכנס של פעילי ה'בריחה', שנערך בברטיסלבה [כיום בירת סלובקיה] אמר: "יש לשים סכר להתנגשויות עם האצ"ל, כי התפקיד הוא לא לנצח את האצ"ל, אלא למלא את התפקיד שלנו; לא להכניס שיטת נקמת-דם, כי אז יפסיקו השלטונות את כל פעולתנו"

ההתנפלות עוררה חמת-זעם במחנות הפליטים באוסטריה גלשה כל המפלגות הציוניות באוסטריה [הברית הציונית באוסטריה] פרסמו כרוז שכותרתו 'ידי הרביזיוניסטים מגואלות בדם אחים'.

בו קראו:

אחים יהודים!

נערו חצנכם מהכנופיה השפלה!

בודדו את חבר המרצחים ועקרו אותו מהחיים הציבוריים.

הכריזו על מרצחי קין אלה כבוגדים בעם והוציאום מחוץ למחנה.

והודיעו כי:בהתאם להוראות המוסדות הציונים העליונים, אנו מנתקים את כל הקשרים עם נציגי הרביזיוניסטים בכל המוסדות הציוניים והציבוריים.

על הכרוז חתמו:

מרכז הציונים הכלליים באוסטריה

מרכז פועלי ציון [צ' ס'] אוסטריה [ציונים סוציאליסטים; עם זיקה למפלגת"אחדות-העבודה"]

מרכז פוע"צ [צ' ס' ] איחוד עולמי

מרכז פוע"צ [שמאל] איחוד עולמי [מפלגה סוציאליסטית, מהפכנית, מרקסיסטית וציונית]

מרכז ההתאחדות באוסטריה

מרכז'השומר-הצעיר'

מרכז 'המזרחי'

מרכז פח"ח [הסתדרות פרטיזנים – חיילים-חלוצים; עם זיקה ל 'הפועל המזרחי']

ב'מסדר הפרידה' מאיתן בו השתתפו כל צוות המחנה שליחים כמקומיים ואביו של איתן. ארונו של איתן הועלה על משאית 'הבריחה', כוסה בחפצי עולים שחצו באותו לילה את הגבול לאיטליה ובגניבה הועלה הארון לאונייה, "בה נסעתי גם אני עמו ארצה". כתב יאני.

”השלטונות הצרפתיים סייעו" כתב מארק יארבלום בעיתון'דבר', [5 נובמבר 1947]

סוכנות הידיעות הצרפתית].סי"צ] דיווחה מאינסברוק כי בפני בית דין צרפתי נפתח משפטם של 19 צעירים, שנאסרו ב-27 בספטמבר אחרי מהומות סוערות במחנה העקורים היהודים דויזנהוף, שבה נהרג יהודי ארץ-ישראלי ו- 3 חבריו נפצעו פצעים קשים.

בשעת החקירה הכחישו העצורים את אשמתם וטענו כי כל מאווייהם היו להגיע לארץ-ישראל בהקדם האפשרי.

אך גם על מכשיר אלחוט ואקדח הנמצאים אצל הישראלים במחנה שהתקיפו

וביום ג',בסופו של חודש נובמבר 1947, דיווחה מווינה סוכנות הידיעות 'פאלקור' Palestinian Correspondence Agency של הסוכנות היהודית זו שהזינה עיתונים יהודיים ברחבי העולם בידיעות מהנעשה בעולם היהודי - כי בית-הדין הצבאי הצרפתי באינסברוק הוציא פסק-דין במשפט נגד 18חברי אצ"ל בקשר להתנפלות על מחנה הנידחים באזור גנאדנוואלד, שבה נרצח איתן אבידוב.

הם הואשמו במעשה רצח, בפעולות בלתי-חוקיות באזור-הכיבוש הצרפתי, באחזקת נשק ושימוש בו, שוד תוך איום בנשק ושימוש בתעודות מזויפות.

הנאשם הראשי, מאליצקי, נמצא אשם בהריגת אדם ונדון לשבע שנות מאסר; קרניצקי, זינגר, נורקמן וקרמס נדונו לשלוש שנות מאסר כל אחד; דיאמנט, רייס, פסח, לזר ושמר – לשנתיים כל אחד, אדלסברג ומנדלסון – לשנה וחצי כל אחד וששה - שרף, שני הבראונשטיינים פוסמן,פררוס ודייקסל– לחצי שנה כל אחד.

כל הנדונים ירצו את עונשם באוסטריה.

על סמך ידיעות שסיפקו הנאשמים ערכו שלטונות הצבא הצרפתי חיפוש במחנה אך לא מצאו דבר.

בעקבות פעילות של עורכי דין מטעם האצ"ל בצרפת, אחרי כחצי שנת מאסר שוחררו כל הי"ח.

ברור היה כי השלטונות הצרפתיים מעוניינים בחיסול העניין במהרה ובמניעת מעשים כאלה בעתיד.

"המחנה המשיך לתפקד" סיפר יחיאל אדמוני

את גופתו של איתן הביאו למילאנו חברי 'החבורה' - חיילי הבריגדה העברית שסייעו לפעילות 'המוסד' - 'הבריחה'.

עדה סרני הופתעה לקבל הודעה "כי משאית עם גופתו עומדת ברחוב...".

הוא נקבר ארעית במילאנו, עד שהוסדר המשך המסע - ליאני היה ברור לנהלל.

"הארון הגיע באונייה איטלקית לנמל חיפה כנראה ב- ISABELLA VIOLA "סובר הלל ירקוני. גופתו של איתן אבידוב הובאה ביום א' [19 לאוקטובר 1947] לנמל חיפה במקום יום ו' כמתוכנן "באונייה אליסאנדרה" . כתב 'על המשמר'.

ממשלת המנדט לא הקפידה על רישיון הכניסה לארץ כשדובר במת.

"אני מניח שלדרכון של איתן צורף אישור רפואי מזויף וכי יאני שהיה מבוקש,נסע כנראה בדרכון מזויף" דברי יהודה בן צור.

עם בוקר יום א' [ 19 אוקטובר 1947] ארון-העץ. עטוף דגל תכלת-לבן ועטור זר-פרחים. הועמד ליד המדרגות בכניסה הראשית לטכניון העברי בחיפה על שולחן עטוף שחור. ב- 11 לפני הצהרים התאסף קהל רב. הנוער המאורגן ערך מסדר בשעה, שהובא מן הנמל ארונו של איתן מלווה על ידי מחלקה של נוטרים מגדוד 'יזרעאל'; פלוגת נוטרים ממשטרת היישובים העברים, על נשקה, עמדה כמשמר-כבוד משני צדי הארון, והקהל עמד בדומיית אבל .

דברים נשאו אוריאל פרידלנד יו"ר ועד הדר-הכרמל ויוסף שקד ממחלקת התרבות של הועד הלאומי במפרץ אשר אמר בין דבריו כי במקרה של שיקול-הדעת יחייב הרצח פעולה נגדם, "יבוא יום החשבון - יראו המתיימרים להיות לוחמי חירות ישראל לאן עלולה להוליך מלחמתם.- איתן נפל לפני בני עוולה יהודים וקשה לנו הקרבן הזה מחללי זרים. יבינו לוחמי השקר, לאן הם עלולים להביא במלחמת אחים זו".

קבוצת חברים מנהלל, ביניהם אחיו של הנרצח, העלתה את גופתו על מכונית שעברה במהלך איטי מחצר הטכניון דרך רחוב בלפור לאורך רחוב הרצל מזרחה - לנהלל, לצדי המכונית הלכו ברגל נוטרים מוכתפי-רובים. אחרי הארון נסעה מכונית שנייה ועליה נוטרים חמושים. הקהל הרב, חלקו בשורות מלוכדות, ליווה את הארון; בין הנלווים -משלחות מן העמק, ועדי הגושים, שליחי תנועות הנוער, נציגי המוסדות וקהל רב, התנועה הופסקה עד שהגיעו לבית הכנסת המרכזי ברח' הרצל - שם טקס דתי - תפילות .

ב 12:30הגיעה שיירת המכוניות עם הארון לשערי נהלל; ליד הכניסה למושב חיכו למסע האבל כל הכפר ואנשי הישובים הסמוכים.

משנפרק הארון,נשאוהו על כתפיהם חבריו של המנוח משורות הביטחון ומשמר כבוד של נוטרים על נשקם ליווהו במצעד-האבל דרך הכפר לבית אבידוב, שם רבים מאנשי המקום התכנסו וחיכו גם ההורים השכולים עם בני המשפחה.

המושב כולו אבל.

הארון הוכנס לבית ההורים השכולים והקהל עבר על פני הגופה ונפרד באין אומר מאיתן בן ה- 22 - "פאר הכפר".

ליד הבית, מול הארון, אמר בין שאר דבריו שמואל דיין פעיל ציבור וממייסדי המושב: "הנה חזרת אלינו איתן, חזרת משליחותך בארון של מתים, נבלה נעשתה בישראל. בני עמך רצחוך. על מה ולמה נרצחת?לשטן פתרונים. . . "

מכאן יצא מסע ההלוויה לבית הקברות, מאחורי הארון המוסע לאיטו בטנדר צעד האב עם בני משפחתו.

ליד בית-הכנסת נתעכבו לתפילת 'אל מלא רחמים' ומשם זזו אל בית-הקברות. לגבעת שימרון המשקיפה על פני העמק; אלפי אנשי ההגנה וההעפלה, תושבי נהלל ומשלחות ישובי העמק ליוו את איתן בדרכו האחרונה. המונים שמילאו את הכביש ואת השבילים עצרו כל תנועה ונוסעים שעברו בדרך יצאו את מכוניותיהם והצטרפו למסע.

"הלכנו ברגל מהכפר לבית-העלמין על הגבעה, היה חם. באו שתי מחלקות של חברי 'ההגנה' מהעמק,לבושי חאקי, בראש אחת היה משה אייזנברג הוא מוסה פלד ובראש השנייה היה אורי בר-און - שניהם מנהלל.זו הייתה לוויה צבאית לכל דבר חוץ משלוש היריות" סיפר יוסי תירוש.

ליד הקבר הפתוח הספידו גם דוד בר-רב-האי [בורובוי] בשם המוסדות העליונים, יאני אבידוב, אביו של איתן, שנמנה בעצמו עם פעילי ההעפלה, הספיד את בנו וקרא לאיפוק ולהמשך העבודה, וסיים יוסף ברץ מבכירי מפלגת פועלי ארץ ישראל אשר נשלח ללוויה על ידי המוסדות ההסתדרות וההתיישבות העובדת שאמר בין דבריו "איננו מחפשים נקמה , אבל את הנגע הזה אנו חייבים לבער מקרבנו".

"עם סתימת הגולל שהה הקהל עוד שעה ארוכה ליד הקבר" נכתב בעיתון 'על המשמר' [20באוקטובר 1947]

ההסתדרות הציונית נתבקשה לחקור ולקבוע את מידת אחריותם של אנשי בית"ר בפרשה. הסוכנות היהודית מינתה וועדת החקירה וזו קבעה כי - הפולשים לא תכננו לרצוח את איתן, לכן אין לדבר על רצח בכוונה תחילה אלא על הריגת אדם, אולם אין הדבר מנקה את אנשי האצ"ל מאחריות להריגה מתוך כך שאנשיהם היו מצוידים בנשק כאשר השתלטו על המחנה.

"הייתה זו פעולה של חמומי מח. יש להניח שהמתנפלים לא התכוונו מלכתחילה לרצוח ולאחר הרצח וודאי הצטערו על המעשה" כתב אבא גפן.

בינתיים נשתררה בארץ הפוגה במאבק הפנימי כאשר מטה האצ"ל קרא מהארץ לאנשיו באירופה להפסיק את ההתנגשויות עם 'ההגנה'.

שני הצדדים - מוסדות הישוב ['ההגנה'] מצד אחד והפורשים [האצ"ל] מהצד האחר- השתמשו בהתרחשויות סביב הפרשה.

לצורכיהם הפוליטיים ובכדי לנגח האחד את השני. רוב הפרסומים העוסקים בפרשה מציירים תמונה, שאינה בהכרח נאמנה למציאות אלא נועדה לשרת קו פוליטי אליו השתייך הכותב.

לאחר הקמת המדינה באה תנועת 'הבריחה' אל סופה.

המצבה החדשה:

  

בית העלמין שימרון [נהלל]

טכסט:

 סמל ההגנה     איתן  אבידב

                 בן   נסיה   ויעקב 

                נולד  בעין   חרוד

כ' באלול התרפ''ה  9.9.1925 

נפל                        באירופה 

י''ג תשרי התש"ח 27.9.1947

בן     22      בנפלו     תנצב"ה

סוף דבר

עם קבורת הבן איתן תמה תקופת פעילותו של האיכר יאני אבידב  מנהלל בעליה ב' הימית. ב-15 חודשי פעילותו ביוון וצפון-אפריקה היה יאני מעורב בשיגור 7 אוניות, "כשהוא עומד בקו המים ובשעת הצורך גם בתוכם".

 "כשקמה המדינה בקש יאני לפרק הסליק הוא הורד למטה ומיד בקש שיעלו אותו הגזים של השתן חלחלו והיו רעילים, אחריו ניסו עוד כמה אמיצים ביניהם בובה הבעל של יזרעאלה בלוך.  היה צריך זמן ממושך לאוורר את הסליק עד שהצליחו לפרוק אותו מהנשק". סיפרו לצמרת.

בשנת 1954 הצטרף יאני אבידב לבן-ציון ישראלי מקבוצת כינרת להביא לארץ חוטרי תמרים מעיראק- ארץ אויב.

 בן ציון חזר לחופשה קצרה לקיבוצו כדי להשתתף בעצרת לזכר הצנחנים מארץ-ישראל שנספו במלחמת העולם השנייה באירופה. במהלך הטקס ליד קיבוץ מעגן שעל שפת הכינרת התרסק על קהל המשתתפים [בהם גם ראש הממשלה משה שרת] מטוס קל -'פייפר' אזרחי שהיה חלק מהאירוע. בן-ציון היה בין  17 הנספים באסון. לאחר מותו שלבן-ציון, יאני אבידב החליט להשלים את המשימה - החוטרים הגיעו ארצה ונשתלו באדמתה.

נסיה,  האם, נפטרה בשנת 1967 והיא בת 71 נטמנה בגבעת שימרון חולת סרטן הייתה וכדי לשים קץ ליסוריה הטביעה עצמה בים של חיפה

יאני  האב,  נפטר בשנת 1970  מהתקף-לב בתל אביב כמרכז מחלקת הקליטה במרכז מפלגת העבודה, והוא בן 69  נטמן בגבעת שימרון.

עזה  האחות - לאחר נפול בעלה דוד ליס במלחמת העצמאות בהגנה על קיבוצו חזרה עם הבת הקטנה רוני לנהלל נישאה לאברהם גל  ועברה לגני יהודה.

 דודי   - הלך להקים עם אשתו מרים לבית בן-שמש מכפר סבא, את מושב ניר-בנים בדרום בארץ יחד עם בני מושבו, בני באר-טוביה, כפר ויתקין, כפר יחזקאל וחרות מגוש תל-מונד. שם נפטרו. ואת בנו בכורו, ממשיכו במשק  - קרא איתן.

האמא של נסיה הגיעה לכפר יהושע בראשיתו [1929] עם שבעת ילדיה. 

סמי לוי לאחר האירוע בגנדוואלד, שימש כמבריח עולים לארץ-ישראל ממרוקו. לימים היה משומרי-ראשו של דוד בן גוריון.

בפאריס נשא לאישה את שולמית ועבר לגור איתה ועם אימה במושב בוסתן הגליל על חוף הים בין עכו לנהריה.

מיכאל דקל מפקד קן בית"ר במחנה עקורים באוסטריה עלה לארץ רק בשנת 1949. לימים היה סגנו של שר הביטחון  יצחק רבין  בכנסת ה- 11.

מילו פרידליך הביתר"י הצליח לברוח מן המעצר באוסטריה [יש אומרים מבית החולים באיטליה]  ולא סיפר לאיש על מקום הימצאו, מחשש שייתפס מחדש. הוא הגיע לאיטליה בכוחות עצמו, וכעבור זמן-מה עלה ארצה כפליט מרומניה באחת מהאוניות של 'ההגנה'.

עקיבא אופנבך נשא לאשה את  ליה נכדתו של  ד"ר יעקב טהון.

לאחר שהות של כשנה במתקני המעצר בגרמניה, ב-  7 בספטמבר 1948 הועלו אחרוני מעפילי 'אקסודוס'  היא 'יציאת אירופה תש"ז' למדינת ישראל .

.

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי בעזרת צמרת אביבי.

עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים בדרך כלל מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, ברצונם או שלא. יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים - אילנות ושרשים