קפרא יונה (חממי) – ההרוג הראשון

2.10.1910 – רחובות

פ"נ

אבי היקר

יונה קפרא

בן הרב חיים ז"ל

נהרג ע"י ערבים

ביום א' ער"ה כ"ח אלול

שנת התר"ע 1910

תנצב"ה

היהודי הראשון שנהרג ברחובות היה תימני. הוא נהרג בדרך לעקרון בערב שלפני ראש-השנה. לא ידעו מי הרגו. חשבו שאבו-ע'אנים, אך לא הייתה הוכחה" סיפר עמיהוד נחמני לישראלה קומפטון.

אבו ע'אנים היה שודד ערבי ידוע ממע'אר שליד גדרה. מספרים כי יום אחד הוזעק רופא המושבה ד"ר פוחובסקי אל בנו שחלה. כדי להציל את הילד מחנק היה צורך לבצע פיום קנה הנשימה [טרכאוסטומיה],. כישוריו של הרופא כמנתח לא הועילו והילד נפטר ברחובות. ו'דם' היה בין השודד למושבה. הרופא עזב ליפו. הערבים עקרו מאות עצי שקד,. פרות ועגלים נעלמו, וביום א' כ"ח אלול תר"ע נרצח חמאמי משכונת התימנים, כמה מאות מטרים מצפון למושבה בראס-דוראן.

חמאמי בנם של נכלה וחיים קפרא נולד בעיירה אלקפרה שבצפון תימן.

נכלה, אמו של חמאמי נורתה בעת עימות מזוין בין שבטים יריבים בחיידאן שבצפון תימן. היא נקלעה בטעות לאזור הקרבות, לוחם אחד הפלגים חשבה לבת השבט היריב וירה בה. היא נפצעה בירכה באורח קשה ומאוחר יותר נפטרה מפצעיה.

עלו ארצה.

חמאמי נשא לאישה את אמנה בתו של מוסא עפג'ין ונולד בנם יעקב . חמאמי התגרש ונשא לאישה את בדרה בתו של דוד בן סלאם קפרא, מספרים כי בני משפחתה של אמנה 'קשרו' אותו, כלומר כישפו את חמאמי שלא יוכל לבעול את אשתו החדשה . ילדים לא היו להם. חמאמי אולץ על ידי בני משפחתה של בדרה להתגרש ותוך שבוע נשא לאישה את חמאמה לבית קועטה.

אמנה נפטרה, בדרה נישאה לסבתאן מדהלה.

שבועיים לאחר נישואיו לחמאמה נרצח חמאמי.

לחמאמי לא הייתה עבודה קבועה - היה שומר כרמים לעת מצוא, עוזר לנגר ושולייה לסנדלר, עוזר לפחח ועוד מלאכות מזדמנות עד שהיה לעוזרו של הנפח אריה לייב חצקלביץ' במסגרייתו שברחוב מנוחה- ונחלה. עשו אופנים לעגלות.

יומיים לפני חג ראש השנה תר"ע ביקש ממעבידו שישלם לו את שכר עבודתו. הנפח, שהמעות לא היו מצויות בכיסו, הציע לחמאמי ללכת ולגבות סכום כסף מאחד האיכרים במושבה הסמוכה גדרה החייב לו כסף, ומתוך זה יבוא שכרו

אחר הצהרים הדרים חמאמי ברגל לגדרה, להביא משם את הכסף המגיע למעבידו, כדי שהלה ישלם שכר עבודתו ויוכל לקנות מצרכים לחג. דרכו צלחה - חמאמי יצא מבית האיכר וסכום כסף נכבד באמתחתו - שלושה נפוליוני זהב. בדרכו חזרה, כעשרים דקות הליכה מביתו בין משוכות האקאציות והסברס [שיטה וצבר] נורה למוות והכסף נשדד.

שלושה איכרים מעקרון - יוסף צבי מלר, יהושע מלר ושמואל שרשבסקי - חזרו לפנות ערב בעגלתם למושבתם. הסוסים עצרו באחת. ראו גוף מוטל על דרך העפר בין כרמים הסמוכים למושבה. היו מסופקים אם השוכב התעלף או מת. בדקו וראו הרוג שטוח, פניו למטה ועורפו למעלה ומסביב לראשו כתם רחב ואדום, הטלית קטן אמרה שהוא יהודי. שבו למושבה וסיפרו לאיכרים שפגשו. האחרונים באו למקום והכירו כי הוא תימני העובד במושבה מכבר. כיסיו היו הפוכים.

המנורות ברחוב דלקו. אהרן איזנברג צלצל בפעמון בחזקה ובתכיפות ובני המושבה מיהרו לבוא למקום הפעמון; שם נודע להם כי על דרך עקרון נמצא תימני הרוג. הנאספים ומשפחתו המודאגת של חמאמי, שבושש לחזור, התחילו לרוץ לדרך היורדת לעקרון ונדהמו לראות את גופת חמאמי מוטלת וכדור ברקתו. כיסי בגדיו היו מופשלים וריקים, וציציות הטלית הקטן היו כרוכות על בוהן ידו ומונחות על חזהו.

למקום ההריגה באו רק חמישה רוכבים יהודים - נערים. הייתה זו העונה בה הובילו את יין מרחובות לראשון-לציון - ב'סינדיקט' המושבה רק סחטו את הענבים ואת הנוזל התוסס היו מעבירים ליקב בראשון-לציון - והסוסים כאיכרים עייפים היו מעמל היום. חיכו הנזעקים אולי יבואו עוד – לא באו.

אמרו לעצמם כי לו קרה כדבר הזה בכפר ערבי, כי אז רוכבים לעשרות ורגלים למאות היו נפוצים לכל עבר ופינה למצוא את הגזלן, ואצלנו? "מלבד חמישה פרחחים לא נמצאו יותר אנשים שירדפו אחרי הרוצחים".

כשנוכחו כי יותר לא יבואו, צרפו אליהם שלושה שומרים ערביים מהמושבה ויצאו למצוא את עקבות הרוצח. הלילה היה חשוך. הרוכבים נעו לאיטם, כשלוש שעות סבבו את אדמת רחובות, באו עד כפרי הערבים השכנים "אך מאומה לא נודעו".

בני משפחת החלל נשארו ליד גופתו כל הלילה. נשים יללו, קוננו, יש והתעלפו, גברים השמיעו גניחות ואנחות, ילדים התייפחו, אך לרדוף ולבקש את הרוצחים לא יצאו.

המשטרה ברמלה חקרה את שלושת העקרונים, עצרה את פנחס קפרא, אשר שבועיים לפני הרצח איימו הוא ובני משפחתו על חמאמי ואילצוהו לתת גט לאחותם בדרה. עמינדב אלטשולר, שהכיר את פנחס והאמין בחפותו, בא לכלא ברמלה ועודד אותו לבל יישבר, "הואיל ובני המשפחה לא יכלו לשאת בהוצאות החקירה המשטרתית". עד ששחררו אותו מחוסר הוכחות.

ועד המושבה הביא את המודיר - מפקח המשטרה - מרמלה על חשבון הציבור [31 גרוש]; באו גם פקידי הממשלה, התארחו ב'הוטל קליוויצקי' ברחוב בנימין "הבית היה שייך למשפחת גורדון בין הבית של פיינשטיין והבית של יעקבזון, מצדו הדרומי של הרחוב". הבאת עורך-הדין מר פורר מראשון-לציון עלתה לוועד 24 ג'ר. הגיעו לרחובות גם הפאריק - לויטננט-קולונל - מיפו וגם רופא ממשלתי, גם הקאימקם – המושל מירושלים בא עם אנשיו. הם התאכסנו במלון קליווצקי, אכלו ושתו, הם וסוסיהם; בעלת המלון הגישה לוועד המושבה חשבון:

7 ארוחות צהרים 49 ג'ר

7 " ערב 16 43

7 לינה 16 43

6 אכילה בבוקר 08 37

2 בקבוק יין חזק 7

תבן 20 3

טיי 7

1 דגים מלוחים 20 3

ס"ה 80 192 ג'ר

עבור הקבוצה שבאה מיפו הגישה הגברת קליוויצקי חשבון נפרד:

4 ארוחת צהרים 28 ג'ר

7 " ערב 16 43

7 לינה 16 43

5 אכילה בבוקר 31

2 בקבוק יין חזק 7

1 בקבוק קאניק 12

תבן 2

ס"ה 32 166 ג'ר

הרופא הממשלתי בדק את גוויית הנרצח הוציא מראשו שני קליעים, וקבע כי נורו מלמעלה למטה - "זה מוכיח, כי הרוצח רכב על גמל או על סוס"..

לרופא שולם בנפרד - 38.32 ג'ר

למחרת לאחר חקירת המשטרה, ערב ראש-השנה הובל חמאמי לקבורה בבית העלמין של רחובות.

בדין-וחשבון לפחה, צרפו האיכרים גם את עניין עקירת העצים - כתבו החוקרים: "את העצים עקרו הבדווים וכל זמן שלא יורחקו מסביבת רחובות אי-אפשר לשמור. על דבר ההרוג - זה גזל פשוט ולא יותר" את הרוצח לא מצאו.

ההוצאות מצטברות – נסעו מהוועד לרמלה , לגדרה ולעקרון ורשמו עוד 124 ג'ר ותוצאות אין.

הוועד פנה לאדון יהושע אבראביה מהלשכה המרכזית של יק"א ביפו, והתשובה:

"אחרי השתדלות רבה מצדי אצל המודיר אל-מומי [מפקח המשטרה] ואצל המוסטנטיק [המפקד הצבאי], נוכחתי לדעת כי אין ברצונם כלל להתעניין באופן רציני בשני העניינים שלכם - רצח קפרא, ועקירת שתילים. לפי דעתי, צריכים אתם לפנות לאלברט ענטבי לבקשו שיגיש קובלנא בירושלים - להתלונן על אי-רצונם של פקידי יפו להתעניין בשאלותיכם הנמשכים זה כבר, ועל התייחסותם הקרירית לעניינים כל כך נכבדים".

אהרן איזנברג נפגש ביפו עם העסקן הירושלמי הכל–יכול אלברט ענתבי. החליטו להגיש ארדכל - תלונה לפחה - קשרו את ההרוג והעצים יחד; ביקשו ודרשו כי הממשלה תיקח את שני הדברים האלה כעובדה אחת. ציינו כי הערבים הם אויבים מיוחדים "עוקרים עצינו והורגים את אנשינו" מתחילים בעקירה ואחר-כך רצח והתכלית להניס את התושבים מהמושבה. העיקר – סיכמו השניים - כי יהיה זה משפט גדול ורציני "אחרת לא תשגיח הממשלה".

שלושת העקרונים שמצאו את הגופה סיפרו כי בשובם למושבתם עברו דרך הכפר עגר, פלח ערבי שאל אותם אם כבר קברו את המת. הם כבר ידעו.

באותו ערב נורא נשאר ברחובות פועל ערבי מעגר וחזר לביתו מאוחר יותר. אחד הרחובותים נזכר בכך. בחקירתו סיפר הפועל כי פגש רוכב ערבי שרכב אחרי התימני, ובהתרחקו שמע קול ירייה ואחר-כך ראה את הרוכב שב דרומה על סוסו שהיו עליו כתמי דם.

פקידי הממשלה אסרו את הפועל והפלח. אחרי חקירות ודרישות התגלו סתירות בדבריהם. אז אסרו עוד אחדים מבני הכפר עגר.

בני המושבה לא נרגעו לא שכחו - עוד לא קרה אף פעם שכל כך סמוך למושבה ובטרם שקעה השמש ירהיבו להרוג יהודי על אדמת היהודים.

עברו ימי החום, חלפה עונת הבציר- חזרו בני המושבה לנסות ולגלות את עקבות הרוצח. אספו מידע:

אחד: חמאמי ובדרה, עדיין בעל ואישה, עשו דרכם ברגל מרמלה לרחובות ובידי חמאמי מצילה נגד שמש ומטר, פגשו ערבי זה ביקש לנסות את החפץ המופלא שבידי חמאמי, אך נתקל בסירוב. החלו לקלל זה את זה וחרגו לקנטור דתי-לאומי. הערבי הבטיח לנקום בחמאמי, על שביזה את קודשי האסלאם. בדרה טענה, כי הערבי הזה רצח את בעלה הראשון.

שניים: צפתי - חלוץ אשכנזי סיפר כי שמע מערביי הסביבה כי רצח חמאמי בא כנקמה במנס קפרא דודו של הנרצח מצד נכלה אמו, שפגע בערבי שבא לגנוב מהכרם שבו שמר .

שלושה: חמאמי עבד כשומר בכרם במקומו של שומר ערבי. בשל אי-הבנה או חוסר תיאום עם בעל הבית המשיך הערבי לשמור למרות שפוטר. על רקע זה נתלקחה מריבה בין חמאמי לערבי, וזה האחרון הבטיח להיפרע מחמאמי – ורצחו, העידו סעידה וסעיד קועטה..

ארבעה: ערבי שהועסק אצל האיכר הגדרתי כשומר ראה את חמאמי מקבל סכום כסף,.עקב אחריו, ירה בו, הרגו ושדד את הכסף. ידע לספר בן המשפחה- פנחס קפרא .

חמישה: באותו היום שבו ערבים רבים מחגיגות נבי צאלח ברמלה ולכן נבצר מהערבי להתנקש בקורבנו בדרך מגדרה לרחובות. רק בפאתי שעריים עלה בידו לבצע את זממו והוא ירה בחמאמי באין רואה, הוסיף היתום יעקב בנו בכורו של הנרצח.

והרוצח איננו.

זיריעס אפנדי התבקש, תמורת סכום לא קטן כי ימצא את הרוצח "אם אך נעבוד בחריצות. נמצאנו" הבטיח.

בדבר עקירת השקדים משישה כרמים כ- 800 עצים, הוחלט בוועד, להאשים את השומר חוסאן אבו חאטיב שהוא בעצמו עשה את הדבר בשמעו כי חפצים להחליף אותו בשומרים יהודים.

ביום א' כ"ז תשרי התרע"א באסיפת הוועד החמש מאות תשעים ואחת החליטו האדונים מינקוב, גולדפרב, חרל"פ ושמואליין כי בדבר המשפטים אודות התימני הנרצח והעצים שנעקרו ייסע המזכיר עם האדון שמואליין ביום ד' "להעיר את הממשלה על המשפטים שנשתתקו ולא נשמע שום בירור משפטי".

"על בני רחובות להמשיך את הפרוצס ולבלי לחוס על כל ההוצאות שיבלע המשפט למען להוכיח לשכנים כי דם היהודים אינו הפקר" נכתב בעיתון "הפועל הצעיר",

הזיאולוג ישראל אהרוני השפיע על יחזקאל חנקין לעזוב את השמירה ולצוד עבורו ציפורים בסביבות רחובות. השמירה הטובה התמוטטה. במושבה החלו לדבר: אולי כדאי להביא את "השומר". קראו לאסיפה כללית בבית המועצה..

ו"השומר" הגיע לרחובות.

בן עשרים ושש שנים היה חמאמי במותו. שמו עוברת ליונה. במקום נפילתו, בשכונת שעריים ליד גן 'מאיה' שברחוב הרצל הקימה המשפחה אנדרטה לזכרו.

רחוב הרצל רחובות

טכסט:

יד לזכר

ההרוג הראשון של רחובות

יונה בן חיים

קפרא

נהרג ע"י ערבי במקום זה

ביום א' כ'ח באלול

בשנת התר"ע 1910

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי

עודד ישראלי מחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה, שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850-1950, בהיותם חלק מן הסיפור הציוני.

עודד ישראלי הוא יליד ותושב רחובות, צייר וגמלאי של שירות המדינה.