יום ראשון, 1 באפריל 2018


גבריאל שלוש - נפגע מכדור של צלף ערבי
1.9.1938 – רמלה




בית העלמין של מרחב תל-אביב  נחלת-יצחק  [על שמו של הרב של קובנה/ליטא  יצחק אלחנן ספקטור]  - גוש 2 אזור 10 שורה 10 מקום 5
[צילם את המצבה המחודשת שבנוסח צה"ל  - שמאי גלעד שבאדיבותו השתמשנו בצילום]

טכסט:
                                                         
 [סמל 'ההגנה']              מהנדס
                                                גבריאל בן יעקב
                               שלוש הי"ד
                         ה' באדר  התרס"ד
                          ה' באלול התרצ"ח
                         תנצב"ה


במחצית המאה ה-19 ארץ-ישראל הייתה מחוז שומם ונידח של האימפריה העות'מאנית, עשרות ומאות תמהונים, עולי רגל, ואידיאליסטים הגיעו במחצית המאה ה- 19 מרחבי העולם לחופי הארץ, בהם עולים יהודיים ופליטים אך גם מהגרים נוצרים [מאירופה ומארצות-הברית] אל הארץ על אף זבוביה, גמליה ותושביה העניים מוכי הגרענת = טרכומה, [מטפחת {=כאפייה בלשונם} לראשם האכול גזזת], הניזונים מפיתה וזיתים.
חלקם באו למות ולהיקבר בה כחלק מהחלום היהודי, חלקם רצו גם להתיישב בה  - בהם אברהם שלוש שהאמין גם הוא כי יש לשוב לארץ-ישראל ולחיות בה מיגיע כפיים, וכך לקרב את הגאולה ['ואף אם יתמהמה בוא יבוא' כפי שהבטיח הרמב"ם = רבנו משה בן מימון].
העדפה להתישבות ניתנה ליפו  'בגלל קרבתה לירושלים עיר-הקודש בה גם 'הר-הזיתים' כך אמרו. 
העיר יפו של אמצע המאה ה- 19 מוקפת חומה ובה נמל קטן ופרימיטיבי. הנוסעים שהגיעו בספינות הורדו בידי סַוָּרִים = סבלים – [רובם ערבים] לסירות והושטו אל המזח; שם חיכו להם פקידי הממשל העות'מאני]      
אברהם שלוש בן אהרון, משפחה ממגורשי ספרד, יליד שנת 1812 מהעיר פס שבמרוקו [היא אַלְ־מַמְלַכַּה אלְ־מַעְ׳רִבִּיַּה, בקצה הצפון-מערבי של יבשת אפריקה],  הוא אבי משפחת שלוש [= Chelouche בשפת צרפת, שורשים = אמרו יודעי ערבית ].
סוחר עבר אברהם לאוראן [עיר באלג'יר] בהיותו בן  26. כנשוי ובעל משפחה, אירגן קבוצה בת 150 איש לעלות ארצה. ואכן בשנת ת"ר  1839 התאספו אנשי בית שלוש יחדיו, ולאחר נדודים, בעיר הנמל אלכסנדריה שבמצריים שכרו אניית מפרש ובה שתי סירות, שתביאם אל הארץ הקדושה לנמל יפו [יש אומרים לנמל עכו ומשם יגיעו לעיר הקודש -לצפת], הוא כראש המשפחה אברהם, אשתו שמחה, ילידת 1817 [שעליה אמרו כי היא בת למשפחה ששורשיה מיוחסים לגירוש פורטוגל], בנותיו ובניו.
בדרכם פקדה אותם סערה. בגלל הסערה לא יכלו לגשת אל היבשה. ימים אחדים שוטטה אנייתם לפני החוף, אולם מול חיפה שהייתה כפר דייגים קטן,  שככה מעט הסערה ולמרות שהים סער החליטו   לרדת לחוף,  אחת הסירות התהפכה וכל 18 נוסעיה טבעו בים, אומרים כי בהם גם שני בניו של ר' אברהם : אליהו בן ה-9 ויוסף בן ה- [יש האומרים כי הבן יוסף ניצל ונמצא  ביפו בשנת 1865 . ויש אומרים שיוסף שלוש המצויין בשנת 1865 ברשומות הוא יוסף שלוש השני חקר את הסוגיה אביתר שלוש]. ר' אברהם שלוש הגיע לחוף עם אשתו שמחה, שתי בנותיו ריקה [רבקה] וחנה, ובנו אהרן בן  11 ויש אומרים עמם עוד בת קטנה מזל  ילידת אלכסנדריי [שנולדה על הדרך  על פי מפקדי מונטפיורי] [לזכרם קרא אחיהם, הניצול אהרן, לבנו בשם יוסף-אליהו, הוא הסבא של  גבריאל שלוש].
מחיפה [וון דר ואלדה, קצין צי הולנדי בשנת 1861  מספר על רחובות חיפה, שהם מרבץ זוהמה ותושבים עצלים ואדישים] שם שהו כשנה, עברו בני המשפחה לשכם שנחשבה כעיר מסחר למשך חצי-שנה ולא צלח, מגפת הכולירע קבעה מועדם; משם נדדו לירושלים לעיר 'החלוקה' [=חלוקת כספים ] - אך מאחר שלא הייתה לרוחו של ר' אברהם, עברו כעבור חצי-שנה ליפואומרים כי גרו 'בחצר היהודים'  = 'דר אל יהוד' שליד הנמל,   משם עברו ליד ה'סראיה אל ג'דידה' = בניין הממשלה, לרחוב בוסטרוס [על שמו של  נוצרי מסוריה  נג'יב בוסטרוס = Negib Bustros] שנמשך צפונה מבית-הממשל ה'סראייה'. בנהו אותו ערבי-נוצרי כדי לרבות את שווי קרקעותיו בגבול יפו. הוא בנה שם [אומרים כי ברחובה הראשי של רובע מנשייה {לימים מול השכונה החרדית 'יפה-נוף'} חומה שהקיפה את המקום] שבעה בניינים בהם עשר חנויות וגם דירות והשכירם לערבים ויהודים ובהם ל משפחת שלוש [גם חיים-נסים אמזלאג שהיה איש עסקים אמיד, קונסול ומנהיג קהילתי, בחצר הידועה גם כבתי אמזלאק והשנה היא 1887]. ראו כי טוב - והמוסדות היהודים קבעו בו את משרדיהם,  מספרים כי אברהם שלוש נאלץ לפנות את המקום [לטובת הנוצרי ג'ורג' צליבה]. בנה בית בן שלוש קומות [הראשונה לאורחים, השנייה למגורים והשלישית כבית-כנסת] הבית נהרס עם עזבו את המקום [אומרים כי העיק מעונו ל'נווה- צדק',עם בית-כנסת] ובמקומו בנו הצרפתים את כנסייתם. בינתיים גרו בשכירות [לימים ליד מסגד חסן בק שהחל בבנייתו אותו עות'מאני בשנת 1914] עברו ל'נווה צדק' בשנת תרנ"ב 1892.
מספר שנים לאחר הגיעו ליפו,  נחשב ר' אברהם האציל לבית שלוש כמנהיג העדה היהודית בעיר [במקומו של אהרון מויאל שנפטר] - ס"ט [= מ'סימן-טוב', סין טין שבארמית תרגומו "רפש וטיט", וזה ביטוי לענוה. סי"ט (סופו יהא טוב), סיל"ט (סופו יהא לטוב), סילט"א (... אמן), שליט"א (...) ועד לספרדי-טהור'] ו'מוגרבי', רב, ובעיקר סוחר ממולח  [שהתיישב מחוץ לתוואי חומות העיר יפו שנהרסו עם השנים], במקום שלימים קראו לו 'נווה-צדק'. אברהם שלוש נפטר ב- ח' בסיוון התרי"ח = 1858 על מצבתו בבית העלמין הישן של יפו נכתב [לפי 'מגאלבייה לכובע טמבל' ספרו של אהרן שלוש].



זמ"ק
היקר ונכבד כ"ה
שנלבע במחר
ימו אברהם בן שלוש
יח' סיוון ש'
ת רי"ח  תנצב"ה

מקרא
זמ"ק = זה מקום קבורת
כ"ה= כבוד הרב
נלבע= נלקח לבית עולמו
במחר = ?       במבחר?
ימו = ?            ימיו ?
ש' = שנת    
תרי"ח=  1858
תנצב"ה=תהא נשמתו צרורה בצרור החיים



שתי בנותיהן של שמחה ואברהם שלושריקה [לימים נישאה ליהודה כרסנתי בן דודה. מורה במקווה-ישראל  [יש אומרים כי יהודה הוא בנה של ריקה וכי בעלה הוא נסים] שנולד לנסים ביפו 1855 ונפטר בירושלים, 'שבת הגדול' {= שבת שלפני חג הפסח} תרנ"ג= 1893]וחנה שנישאה ליהודי 'אשכנזי' אלתר לוריא, צורף כסף; {מגזע האר"י הקדוש = רבי יצחק לוריא בן שלמה} שעלה מגליציה לצפת].
אשתו  שמחה שלוש נפטרה בשנת  1886 .

צעיר לימים התייתם אהרן מאביו אברהם [בשנת 1854].  בהדרכת גיסו, אלתר [ישעיהו] לוריא, רכש את  מקצוע הצורפות. אך עסק בחלפנות כספים וסחר בקרקעות. [שותפות  עם הביי יוסף מויאל איש יפו, מנשייה אף הואוגם חיים אמזאלג סגן הקונסול הבריטי, יליד גיברלטר 1828, שכניו היהודים בתקופת יפו.

אהרן שלוש נולד בעיר אוראן שבאלג'יריה  בשנת  1829.
 משפחת מצליח עלו לארץ כנראה מעירק בתם  שרה אשתו לימים של אהרן שלוש.  

לאהרן ולשרה בת מצליח ברוך, שמשפחתה הגיעה ליפו מבצרה {יש אומרים כי מבגדד} שבעיראק ואביה היה מוח'תר היישוב היהודי בשכם. [ויש האומרים שקרובה היה רב בעיר] נולדו שבעה ילדים: 
רחל [לימים מהודר] יוסף-אליהו, אברהם-חיים יעקב, ג'מילה  [לימים פדידה], סולטאנה [לימים לוריא] ולונה .
אהרן היה אזרח תורכי כלומר עות'מאני .
ושרה 'עקרת בית טובה שמילאה את תפקידיה בהולדת בנים ובשירותים שהעניקה ללומדי התורה שבבית, בניקיון הבית, ובהכנת האוכל'  אמר בעלה  [ה'מוגרבי' חובש התרבוש אותו כובע תורכי {אדום} הקרוי פז {עיר במרוקו},  ולבוש בג'אלאבייה = אותה גלימה ארוכה, רחבה {ולבנה} הנהוגה במזרח].
הבית הראשון שבנה אהרן מחוץ ליפו אומרים כי בשנת 1883 היה בשכונת מנשייה [הבית בו שכנה בזמן המנדט הבריטי 'משטרת מנשייה', ויוסף-אליהו, כך יגידו,  התחתן שם עם פרחה-שמחה [לימים 'באבא']  הבת של היהודי יליד ראבאט שבמרוקו אברהם מויאל סוחר עשיר מיפו, בסוכות בשנת1887 ].  [אברהם מויאל, נתין צרפת, יליד הארץ {שחי טוב מאוד עם אהרון שלוש} הוא בנו של אהרן מויאל המכובד. בביתם {כנראה בזמן השכירות} גרו כזוג צעיר יוסף-אליהו ופרחה-שמחה לפני 'נווה-צדק'   1892].      


'ייספיליהו' =  'הוא העסקן הנודע יוסף-אליהו שלוש, מבוני תל-אביב'  כתב דוד תדהר [ב'אנציקלופדיה לבוני הישוב וראשוניו']. יליד יפו 1870, בניו, יוסף-אליהו והבכור אברהם-חיים [יליד יפו 1867] הלכו בדרכו, והקימו עסק [לימים בית-חרושת] לחומרי בניין'] האחים שלוש' = CHELOUCHE FRERES] קרוב לבית, על אדמת אביהם. ואילו יעקב  בניגוד למסורת המשפחתית לא רצה לעסוק במסחר.

מספרים כי ספינת מלחמה בריטית הפגיזה את נמל יפו  ותוך כדי הרסה חלק מגרם המדרגות שבכניסה לבית משפחת שלוש בן קומה אחת.  אהרן נפצע בראשו ובידו מרסיס ובתו ג'מילה נפגעה בעינה [כי בשנת 1888 יוסטינוב נכנס לתמונה].
כי בסוף שנת 1915   בזמן מלחמת העולם הראשונה  הופגז בתותחי ספינת מלחמה צרפתית מפעל של האחים הגרמנים וואגנר Brüder Wagner  [בעליו גוטהילף וואגנרליציקת מתכת שעבד עבור הצבא הגרמני והתורכי [גם ביציקת תותחים לאחרון] ושכן  בבניין בן שלוש קומות [סמוך ל'נווה-צדק' שביפו, מקום שבתש''ו היה מפעל 'נחושתן'. לימים בצד רחוב אילת] בשכונת הטמפלרים 'ולהאלה' [כשם גן-העדן של האלים הגרמנים] בלי נזק לבתים הסמוכים אליו. . .   הספינה חזרה ובתחילת 1916 נפגעו גם בתים.
לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה, במהלך הפצצה מספינה בריטית, שכוונה לבית החרושת למתכת של ואגנר הגרמני, נפל בשוגג פגז על בית שלוש. הבית נפגע קשות וננטש.   
בבוקר ה-25.2.1917 התקרבו שבע אניות של בנות הברית ליפו. בשעה 10.30 ניחת פגז  על הבית. אהרון עם מיטתו 'עפו' מהקומה השנייה לחצר והוא בן שמונים ושבע. נולד ב  1829 - לפי כך מדובר על שנת  1916 . . .                                ”נכדו,  בנו של יוסף-אליהו הביאו לרופא" 

אומרים כי גם היה ממייסדי שכונות 'נווה-צדק' [שנוסדה רשמית בשנת [1887 ו'נווה-שלום' [זו שמספרים כי הוקמה על ידי העסקן זרח ברנט [ממקימי פתח-תקווה] בשנת 1890 ונבלעה עם הזמן בתוך 'נווה-צדק'] בה התמזגו אנשי ה'ישוב הישן' עם אנשי ה'ישוב החדש' [בעיקר ממזרח אירופה -  העלייה הראשונה]  סיפרו כי ליצני הדור אמרו: 'חלוצים מרומניה, פליטים מרוסיה, ועשירים מפולין ...'

'עזרת-ישראל' ?- חברה שהוקמה ביפו לארגון האשכנזים [אמרו כי היא משותפת לספרדים ולאשכנזים] אחרי שאהרן שלוש מכר מאדמותיו לאחים אליעזר ושמעון רוקח [האבא של ישראל רוקח ומי ששלט למעשה בבית-החולים 'שער-ציון']  עבור פועלים נצרכים שעבדו במושבות הסביבה ובעיר יפו. בין חבריה נמנו ד"ר מנחם [מרק] שטיין הביל"וי לשעבר, יחזקאל גרין  מוח'תר האשכנזים ביפו [נשא לאשה את הינדה בת ישראל-ליב פינסקר.  ואחרים כמו סוחר המזון יחזקאל-דוב סוכובולסקי שהתעת'מן ושינה את שם משפחתו לדָנין בשנת 1910, [הוא שנישא לרחל הבת של יהושע ילין ושרח לבית יהודה, בת יחזקאל הבבלי] וגם חיים חיסין מי שלימים היה הרופא הראשון בתל-אביב הקטנה רכוב על חמור בציורי נחום גוטמן = בנם, הצייר, של  שמחה אלתר גוטמן ורבקה לבית ברלין בת עוזר  [הטמונה בבית העלמין העתיק בטבריה]ש' בן-ציון הוא שם העט שבו נודע שמחה בן ציון אַלתֶר גוטמן]  והם  ששכרו את  החדרים וקראו להם בית חולים  'שערי-צדק'.
שרגא-פייבל כהנוב יליד רוסיה  שהיה מזכיר החברה סיפר כי באחת מישיבותיה הוחלט לבנות שכונה יהודית ייחודית על גבול יפו מצפון על  אדמות מנשייה ושנקראה 'נווה-צדק' לפי דברי הנביא ירמיהו 'יְבָרֶכְךָ ה 'נְוֵה-צֶדֶק  הַר הַקֹּדֶשׁ' [ירמיה, ל"א, כ"ב].
'הבתים נבנו צמודים זה לזה בשורה ארוכה כקסרקטין צבאי וחומה אחת לכל שני בתים'.
 אהרן רכש עוד אדמות [את חלקן מסר, כדוגמת שטח בית-עלמין בצפון העיר, לימים ברחוב טרומפלדור,  חלקן לבני המשפחה לימים בשדרות רוטשילד].
גאולה כשכונה הוקמה בסוף שנות העשרים  של המאה העשרים על ידי אברהם חסידוף, יזם מקרקעין ירושלמי, שרכש יחד עם האחים אהרון ומשה שלוש אדמות מבית היתומים הגרמני שנלר הסמוך, והקים עליהן את השכונה עבור זוגות צעירים. על פי המסופר קרא את שם השכונה בשם בתו הבכירה, גאולה, שנולדה בסמוך להשלמת הבנייה. חסידוף בנה את הבית הראשון בשכונה [לימים רח' זכריה 4 פינת רח' מלאכי], והתגורר בו עם משפחתו עוד כשהיה בית בודד מוקף טרשים.

בית אהרן שלוש  בשכונת 'נווה-צדק' [תל-אביב רחוב שלוש 32] נבנה בשנת 1892, קומה אחת  [השנייה נוספה מאוחר יותר אבל עדין בזמן התורכים].
 בתי המשפחה בשדרות רוטשילד.      
עם הגזרות שהטיל השלטון העות'מאני, ובהן גזרת הגירוש מן העיר יפו  - דאג יוסף-אליהו לאספקת הצרכים החיוניים של הגולים. בטלטלותיהם הגיע הוא ומשפחתו, לפתח תקווה ומשם לקלקיליה ולכפר ג'מאל [אומרים שזה שליד טול-כרם]   בכפר הערבי הזה ישב עם משפחתו כמעט כל ימי הגירוש.
יוסף-אליהו שלוש ופרחה-שמחה [עקרת-בית] גרו בשדרות רוטשילד 9, 'קבלן בנין באחוזת-בית' כתבו על שער ביתם.
יעקב שלוש ופרלה גרו בשדרות רוטשילד 11,  'חוקר ספרות ערבית ובנקאי' כתוב בספר-הטלפונים,  נולדו להם שני בנים ושלוש בנות-
 הבן גבריאל יליד הארץ, שנת  1906, מהנדס אזרחי. 
 הבן שלמה   נישא למרי  בת למשפחה יהודית ממצרים,  פעל במסגרת ה'מוסד' בהעלאת יהודי מרוקו לישראל
הבת מרגלית ילידת 1902, נישאה למתמטיקאי ואיש משרד-הביטחון משה חבצלת יליד 1904.
מאירה  ילידת 1908 נישאה לבנקאי וולטר אדם.
לאה ילידת 1913 נישאה ליוצא פולין דוד לובינסקי  יבואן הרכב.
ואילו שרה מהודר = Mehoudar/לוי/טשיאנורוף נכדת אהרן שלוש, ילידת יפו  1889 [בת רחל לבית שלוש ובנימין מהודר], גרה ממול בשדרות רוטשילד 6  [עלה בן-ציון [ריזו] לוי, פקיד בנק, לו נישאה בשנת 1908 . נפטר בכ"ו ניסן תרס"ט, 17 באפריל 1909, שישה ימים בלבד לאחר שהשתתף ב'הגרלת הצדפים' - הגרלת מגרשי 'אחוזת-בית'].
ביום שבו נערך טקס הגרלת המגרשים, כ' בניסן תרס"ט = 1909. 11.4 לפני החג השני של פסח, שביעי של פסח [הוא התאריך הנחשב ליום הולדתה של תל-אביב] – נפל בגורלו של ריזו לוי המגרש שנרשם על-שם לוי-מהודר ושמספרו 33. אומרים כי הוא לא זכה להשתתף בטקס ההיסטורי כי באותו יום שכב על ערש-דווי. מת בגיל 24. הניח אלמנה בת 20 –  את שרה  והיא בהריון בחודש השלישי  [לבתם, שנולדה כעבור חצי שנה, קראה בת-ציון, על שם האב שלא הכירה. לאחר מכן הייתה למורה למלאכת-יד בבית-הספר לבנות בנווה-צדק].
ב- 1923 נישאה ליעקב טשיאנורוף סוחר בזהב ותכשיטים ועברה לגור עמו לירושלים. 
ב- 1932 שבו לתל-אביב, תחילה לנווה-צדק ואחר כך לבית בשדרות רוטשילד 6  יחד עם הוריה  -  כשבנתה שרה נכדתו את הבית על מגרש 33 של אחוזת-בית – לימים שדרות רוטשילד 6 על אדמת אהרון שלוש.
אהרן שלוש הלך לבית עולמו בשנת תר"פ -י"ט בניסן 7 אפריל 1920, בחול-המועד פסח ונקבר בבית העלמין  'טרומפלדור' ליד אשתו שרה,  שהועברה מהכפר ג'אמל  שם נפטרה ב-סיוון תרע"ח 1918.
ונזכיר את 'שכונת-אהרן' על שמו [הידועה בפי העם 'כרם-התימנים'], על כי שתי שכונות התימנים 'מחנה-יהודה' ו'מחנה-יוסף' [הצמודות לשכונות 'נווה-צדק' ו'נווה-שלום' ] שנוסדו בשנת 1904 [התחילו בשנת 1896...] והקרקע עליה הוקמו שכונות אלו, כולל קרקעות נוספות באותו אזור, נרכשו על-ידי מיודענו אהרון שלוש [ובנו יוסף-אליהו] שותף עם הביי יוסף מויאל [בת אחיו היא פרחה-שמחה] איש יפו/מנשייה אף הוא, וגם חיים אמזאלג סגן הקונסול הבריטי, יליד גיברלטר 1828, שכניו מצפון יפו.
גם 'מחנה-יהודה' {על שם שבט יהודה, יש אומרים כי קראוה על שמו של רב מיפו - יהודה הלוי מרגוזא שבבוסניה} ו'מחנה-יוסף' {על שם יוסף מויאל,  אך יש אומרים, כי קראוה על שם יוסף-אליהו שלוש}  ולכן היא לא מוזכרת כאן].

גבריאל בן פרלה [פריליה] לבית ברוך ויעקב שלוש,  נולד ביפו [יש אומרים ב'נווה צדק']   כ' באדר תרס"ו  = 17.3.1906 [על המצבה כתוב: ה' באדר התרס"ד = 21.2.1906 ]

אמו פרלה שנולדה בשנת 1887 הייתה נצר למשפחה שמוצאה מיוון, בת לרב מבצרה שבעיראק שלמה ברוך אב בית-דין בירושלים שסבה מצליח ברוך  [אביה של שרה אשת אהרן שלוש] היה מוכתר היישוב היהודי בעיר שכם.  
ואביו  יעקב שנולד ביפו אומרים כי בשנת 1880,  למד בביירות שבלבנון  שירה ערבית  [לימים ערך ופרסם מחקרים על הקשר בין שירה עברית וערבית.  במקביל השתלם בלימודי מסחר. 
יעקב כששב ארצה היה חבר 'אחוזת-בית', ממייסדי תל-אביב, וממנהלי בנק 'אנגלו-פלשתינה' ביפו. חוקר ספרות ערבית שהתמנה על ידי החב"דניק זלמן-דוד לבונטין [יליד העיירה אורשה בבילורוס שנת  1856, מחלוצי העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון-לציון, וממקימי 'אוצר התיישבות היהודים'  ה'אימא' של אנגלו-פלשתינה בנק = [אפ"ב] שהיה לימים  'בנק לאומי לישראל' = בל"ל  = ולימים 'בנק ישראל'- {הבנק המרכזיבקונגרס הציוני הראשון בבאזל טען  ד"ר בנימין זאב הרצל "המתיישב בארץ-ישראל זקוק לאשראי ולא לנדבה". וציוני רוסיה הצארית השקיעו  במוסד היא חברת אנגליא-פלשתינה קורפוריישן= אפ"ק,  הרבה רובלים ביטוי למשקלם המכריע.  ממייסדי ה'מעין בנק' בלונדון,  
[7 לפברואר 1902] היו העסקן הציוני הגזבר דוד וולפסון והבנקאי העשיר היהודי-ההולנדי יעקובוס קאן.  וזלמן-דוד ליבונטין שניהל את 'בנק המינסקאי למסחר', מי שהוזמן על ידי ד"ר בנימין זאב [תיאודורהרצל לנהל את הבנק החדש =  'קולוניאל באנק עברי'] לגזבר הראשון של אנגלו–פלשתינה ביפו אוגוסט 1903 [תפקיד בו שירת יעקב שלוש את הבנק 40 שנים].
יעקב שלוש נחשב  [בבנק ] לבורר ומגשר אמין.

וגבריאל?
את ראשית חינוכו הרשמי קיבל גבריאל ב'תלמוד-תורה' [אומרים כי כאשר נזקק הציבור הדתי בתל אביב ל'תלמוד תורה'  מוקם בית-הספר בבית אהרן שלוש,  אך המקום היה צר ועברו לרחוב ליליינבלום  לבניין שנבנה בכספי תרומות 'המזרחי' שהוקמה במסגרת 'ההסתדרות הציונית' בשנת תרס"ב =1902, על-ידי הרב  יצחק-יעקב ריינס], אחר כך בבית-הספר של חברת 'עזרה' לבנים ביפו, [ = חברה של יהודי גרמניה, ארגון לא ציוני, שפעל לסיוע פילנתרופי= נדבנות,  ליהודי מזרח אירופה וארץ-ישראל {קידום התרבות הגרמנית בקרב היהודיםחברה שהתעקשה ללמד בגרמנית]. 
את לימודיו התיכוניים סיים במצרים. 
נסע לצרפת ללמוד הנדסה וקיבל את התואר 'מהנדס אזרחי'. אותה עת למד גם מוסיקה בקונסרבטוריון  של פאריס. . .
עוד בשבתו על ספסל הלימודים בפאריס הגה תכניות להרחבתה ולפיתוחה של עירו תל-אביב, חקר את שאלת הנמל והביוב,  ואומרים כי אפילו תכנן מרכז לספורט
בשובו ארצה,  גר ליד הוריו בשדרות רוטשילד והיה לקבלן עבודות פיתוח ובנין. בנה בתים וניהל סלילת כבישים, תיכן תכניות לשיכון עממי ושאר עבודות יומיומיות של מהנדס אזרחי.
הקדיש זמן ומרץ גם לפעילות ציבורית: היה חבר האיגוד המהנדסים והארכיטקטים. ראש המחלקה לענייני המזרח-התיכון של חברה צרפתית , מראשי הסתדרות היהודים הספרדים. חבר באגודת 'תרבות'  בנוסף היה חבר בארגון 'ההגנה'. מהנדס במקצועו וכנר [מעולה כך אמרו] בשעות הפנאי.
כשפרצו המהומות בארץ  "המרד הערבי'' בשנת 1936 הציעו לו  משרות חשובות בצרפת ובתורכיה אך סירב לקבלן.
מספרים כי הוא זה שעתר לשלטון הבריטי בדבר התבססות הכנופיות.  עזרו לו 'חברו לחיים' פנחס רזין, ומי שהייתה 'חברתו-לחיים' חווה כהן ששלחה את השדונת [הקטנה בגוף] במקומה. קיוו לנסים ונפלאות כי דגלו במלך חי וקיים, בורא עולם. אמן.   

בכ"ח באב תרצ"ח=25.8.1938 נסע לירושלים במונית בענייני עבודה, ליד רמלה  נפגע מכדור של צלף ערבי שארב מאחורי עץ זית. 
ולאחר שבוע של ייסורי גוף ונפש  [החלפת משמרות עם שחר, ומוקדם בבוקר נטילת לחץ-דם ודופק לב   ואותו ביקור–רופאים; מעין מסדר בו מתגודדים אחיות ורופאים בכירים וזוטרים סביב מיטתו].
ביום ח' באלול  תרצ"ח=1.9.1938  מת מפצעיו. הובא למנוחות בהלוויה משותפת לעוד  2 חללים נוספים קרבנות המאורעות בבית-העלמין בנחלת-יצחק ליד תל אביב.

ההלוויה
לאחר הלווית גבריאל ישבו 'שבעה' כמנהג–  שבעה ימים התאבלו בבית ולא יצאו אף לדבר-מצווה, חבריהם ומשפחתם באו לנחמם [וגם לעזור בענייני הבית והבישול, לחצו ידיים, מלמלו כמה דברי נחמה, והתיישבו, בוהים]. היהודים  יושבים 'שבעה' על אחד משבעת הקרובים: אב, אם, אח, אחות, בן, בת, ובן הזוג

בתום 'השבעה'  והחזרה לשגרה  [עד כמה שניתן] הושכר חדרו של גבריאל בבית המשפחה שבשדרות רוטשילד לזרוע המודיעין של 'ההגנה - לש"י ['שירות הידיעות']. 'בני משפחת שלוש קיבלו את אנשי הש"י בזרועות פתוחות ומדי יום הביאה להם פרלה תה ועוגיות מעשה ידיה' כתב אדם לבור בספרו 'עיר התפוזים - ערבים ויהודים ביפו' [הוצאת 'כרמל', ירושלים 2006].


בקינה שכתב אביו יעקב ליום השלושים למות בנו גבריאל, נאמר בין השאר :
" בני, כְּרֵעַ כאח לי/ רוחי ומעוז משושי // חלקי מכל עמלי/ כבודי ומרים ראשי//"


סוף דבר
 אהרן שלוש נפטר בחול מועד פסח שנת תר"פ בגיל 80, ונקבר לצד אשתו שמחה בבית הקברות שברחוב טרומפלדור בתל-אביב.
אברהם-חיים שלוש נפטר בתל-אביב 1925, אשתו שרינה [שרה] לבית אלבז  ?  [נפטרה בשנת 1967] ובנם הקטן שלמה [סיפור שלא כאן המקום לספרו]  נטמנו אף הם בבית-הקברות שברחוב טרומפלדור. 
יוסף-אליהו שלוש נפטר בתל אביב בקיץ 1934, כשלושה חודשים לאחר מות אשתו פרחה-שמחה  והם נטמנו - האחד ליד השני בבית הקברות שברחוב טרומפלדור. 
גבריאל שלוש ביום ח' באלול תרצ"ח=1.9.1938, מת מפצעיו, והובא למנוחות בבית-העלמין בנחלת-יצחק שליד תל-אביב כאיש רגיל.
יעקב שלוש נפטר בשנת 1944 והובא למנוחות בבית העלמין בנחלת-יצחק ופרלה אשתו לידו.


משה שלוש  [בנו הבכור של יוסף-אליהו] נבחר כדין כראש העירייה השלישי של תל-אביב בשנת 1936, אך כיהן בתפקידו במשך זמן קצר מפני שאולץ לוותר עליו [בלחץ השלטונות הבריטיים] לטובת ישראל רוקח - מהנדס חשמל ובעל חנות, נשוי לאסתר לבית אפשטיין,  ושהיה סגנו של מאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון. 

בצמוד לבית ברחוב שלוש 32 עומד מבנה נמוך בן קומה אחת המשמש כבית כנסת  במקור היה בית כנסת פרטי של המשפחה, אף ששימש את כל תושבי האזור. לאחר מכירת בית המגורים לידיים פרטיות הוקם קיר מפריד בין הבית לבין בית הכנסת ונפתחה כניסה חדשה לבית הכנסת מכיוון רחוב אמזלג. בעקבות המכירה הוסב שמו של בית הכנסת ונקרא על שם גבריאל, עוד מפעל של משפחתו, מכריו ומוקירי להנצחתו שלא ימוש זכרו לעד. 

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת-רבקה אביבי.
עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא. 
 יליד 1933 ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.
צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה