יום חמישי, 1 בדצמבר 2016



יעקב קרלינסקי -  צעיר שנפל חלל
5.5.1881 - רחובות





בית העלמין תר"ן  ברחובות [חדר בודד ב'גבעה 69']


טכסט :
פ"נ
צעיר לימים וזקן במרץ
שנפל חלל בעבודת הקדש
בעד עמו וארצו
יעקב
ב"ר משה הלוי
קרלינסקי
כ"ז ניסן תרנ"א
תנצב'ה



רחובות כמושבה קמה בשנת תר"ן = 1890 וליתר דיוק בפורים תר"ן   ביום חמישי 6.3.1890    ערכו את טקס הכרזת ייסוד רחובות הבאר העתיקה  ובפסח תר"ן אדון משה הלוי קרלינסקי מרוסיה עלה לרגל לירושלים ונכתב בעיתון 'הצבי' שבא לארץ-ישראל לקנות לו אחוזת נחלה. 

 בשעת יסוד המושבה לא הביאו בחשבון פרנסי רחובות שלא לעולם יחיו, וכשכתבו את 'ספר הברית' בו נקבעו תקנות מפורטות וסדרי ניהול המושבה, שכחו  להקצות מקום לבית העלמין ורק משנסתלק אחד הראשונים ומת באופן טרגי נזכרו כי המוות דווקא הוא שיחיה לעולמים. אהרון זאב לוין אפשטיין ראש הוועד של רחובות [וממייסדי אגודת 'מנוחה-ונחלה' בוורשא], הוציא את המושבה מן המצר והחליט להקצות לכך חלק מנחלתו- אדמותיו, החליף חלקה  [שטח של 5 דונם] עם אדמות 'מנוחה ונחלה' 
"הוא החלק מספר 69 שהפך להיות רחובות שבעולם העליון" כתבה ישראלה קומפטון.
המקום קודש כדין כבית-עלמין  וקברו בו את הצעיר יעקב קרלינסקי בטרם מלאו לו עשרים  - בניסן תרנ"א  [1891], הקבר הראשון שנכרה במושבה
יעקב קרלינסקי יליד ניז'ין שמצפון לקייב [אוקראינה] בשנת תרל"ב [1872] אביו הוא משה הלוי קרלינסקי  קיבל חנוך מסורתי –ליטאי, אומרים שלמד בצ'רניגוב על גבול בילורוס אצל החב"דניקים. עם בגרותו היה למזכיר 'חובבי ציון' בניז'ין  כשיושב הראש היה סוחר הטבק אפרים צבי חרל"פ  שבא ממולדביה  בשנת 1882, המבוגר ממנו ב 14 שנים עם אשתו השנייה לאה לבית לוצקי ועם ארבעה ילדיהם [אשתו הראשונה אסתר לבית קרושצ'ן נפטרה והותירה שתי בנות שיינדלה ומינדל, שני הילדים הנוספים, ישראל וטובה הם מאשתו השנייה]. בחנוכה תר"ן [1890] עלה אפרים עם משפחתו  ליפו  שם נפטרה לאה, ואפרים נעזר באישה - נאמנת בית - "לטיפול בילדים" אמרה הדס אביבי מנהלת ארכיון תולדות רחובות. 
ט"ו באב תר"ן =4.8.1890 ['חג האהבה' מימי ה'משנה' שהומר ל 'חג היין ובציר הענבים' – ולימים 'חג-הכרמים'] עבר אפרים להתגורר ברחובות עם ילדיו ונשא את יהודית שפינר, [ילדיהם המשותפים: אריה, ובת שבע – נולדו בנס-ציונה; ואילו מיכל, שלמה, שושנה, תמר, ואמנון – נולדו במושבה רחובות] כך שהיה פנוי לעסוק גם בעבודתו בסימון גבולות המושבה אך בעיקר בפעילותו הציבורית אז כחבר הוועד. "היה בא עושה ילד ובורח" צחקה יהודית אשתו  השלישית שגם ניהלה את מלון 'הכנסת אורחים' בשלושת הבתים שגרו בהם, עד שעברו לביתם הקבוע.  בדרך יפו המלון הראשון, שכן בבית חייקל שייף, [לימים רחוב הרצל מול בניין הבנק] ליד הבאר הראשונה. היה זה מעין פנסיון, שני חדרים לאורחים ושני חדרים לבני המשפחה. המלון השני שכן בבית יופה [לימים ברחוב הרצל פינת רחוב יעקב, הבית הראשון משמאל]  המלון בתחנתו האחרונה  הוקם מספר שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה [לימים ברחוב הרצל, בקרבת המקום בו נמצא פסג' חרל"פ], אמרה המתנדבת בארכיון  רחובות לאה מאירי.

בינתיים אהרן אייזנברג הרעיש עולמות ומשך יהודים להציל את קרקע חירבת דוראן= את יהושע חנקין מפליטי המרד נגד פקידי 'אבי היישוב' בראשון-לציון נשוי טרי לאולגה לבית בלקינד
שמואל גורודייסקי יליד 1835 [בנו של הרב זאב פרץ ממיר ממתנגדי החסידים, הבעל של חווה-רישא  לבית זיץ  שעלה בשנת 1881 לנווה-צדק רק עם בנו מאיר, והוא סבו של יהודה {בנם של נעשה ויצחק יוסף הבן הבכור} לימים ראש המועצה המקומית רחובות, שנולד שם במיר בשנת 1884] ויעקב קרלינסקי היו בין אלו שנענו לאייזנברג מיד ועזרו גם הם למשוך קונים נוספים. כך פנו גם אל אברהם דונדיקוב, שהצטרף לקונים ורכש בבת אחת אלף דונמים. [קנייה זו נחשבה לאירוע יוצא דופן ביישוב שלא היה רגיל לנחלה של אלף דונם לאיש אחד]. בכך התאפשר ליהושע חנקין להחזיר למוכר מיפו את חובו.
אחרי אפרים אשתו לאה וילדיו, עלה יעקב קרלינסקי [יעקב נשוי או שרק התכונן? ומי היא ארוסתו? לא יודעים] לארץ  לרחובות בשנת תרנ"א היא 1891 ונמנה על ה'יחידים' כלומר שאת האדמות שקנה האב משה הלוי  בזמנו לא כחבר האגודה 'מנוחה-ונחלה', עיבד יעקב כצעיר איכריה, שהתנחל במושבה כעצמאי, לא כבעל מלאכה ולא  כפועל, אבל מעין אח ורע היה לפועלים ודאג להם. ביוזמתו הוקם מטבח הפועלים במושבה. מספרים כי החב"דניק המוסמך לרבנות - פנחס אושרוב עם חיה-דבורה אשתו ואמה מרים ניהלו את המטבח כהמשך לתעסוקתן ביפו, משם באו. 


"מאז שנוסדה רחובות לא ישב לאכול ולשתות בטרם שאכלו ושתו הפועלים" כתב החצרוני ב' מכתבים מארץ הקודש  [פורסם בשבועון 'המליץ' בעברית 1891, ברוסיה הצארית]
 אומרים כי בזכותו נוסד במושבה בית התבשיל לפועלים,   הוא רכש  את לב הפועלים לאהוב אותו, לכבדו ולשמוע בקולו, כן הרגילם ללמוד מדי יום ביומו עם חזרתם מן השדה, והוא  מצדו קורא לפניהם פרק בידיעת-הטבע, או בדברי הימים לבני-ישראל". סיפרו כי דאג לפועליו והדריכם בחשבו  כי זו הדרך הנכונה.  סיפרו גם כי הוא זה שהשפיע על פועליו במקום להתאחד ל"חברה מתוקנת בתקנות טובות וישרות". 

"ישיבתו ברחובות הביאה ברכה למקום וליושביו. זה היה צעיר מחונן בחסד עליון, בעל מרץ ויוזמה, בעל כשרון אורגניזטורי ותוך זמן קצר עלה בידו לארגן את החיים החברתיים ברחובות וליצור יש מאין" כתבה איטה ילין בת הרב יחיאל מיכל פינס [אשתו של יליד ירושלים הפרופסור דוד ילין ואמו של אליעזר, בעלה של הצ'לנית תלמה ילין לבית בנטוויץ'] .
 הוא אינו שוקט  -דאג כי ייבחר לוועד המושבה שבה התגורר והצליח, ומצאתי כתוב כי באספת הוועד החמישית שנערכה ביום  חמישי י"ג שבט תרנ"א  [22.1.1891], "באו להאספה חברי הועד: ה' דאנדיקאוו, גאלדין, ה' לעווין-עפשטיין, ה' קארלינסקי, גארודיסקע,  יוסיסאוו בתור רואה חשבון והחלטנו בדבר חלוקת ההוצאות הכלליות - באנו לידי הסכם: 1) בדבר הבאר והוצאות המים כל ההוצאות אשר יהיו על הבאר הן בתוך הבאר עצמו והן בקנית כלים הדרושים לשאיבת מים, והבריכות, פרידות למשאבה ועוד, תצאנה מאוצר המושבה הכללי אך על הועד לבקש הכנסות שונות למכסה כל ההוצאות הנ"ל והמותר בסוף שנה אחת יחושב לפי כל חלק וחלק אדמה ולע"ע = לעת-עתה] החלטנו ההכנסות האלה
 א) כל משפחה ומשפחה הן מהקולוניסתים [המתיישבים = בני המושבה], הן מהדרים בהמושבה דירת קבע עליהם לשלם לאוצר המושבה 2 פיאסטר מכל שבוע.
ב) מי שיבנה איזה בנין עליו לשלם בעד המים 10 פארא [= 1 מטליק  = חלק העשרים מהפרנק] מכל מעטר 
ג) בעד השקת [כך במקור. צ"ל לדעתנו - השקיית]  נטיעות וירקות לפי השויא בכל עת.
[. . . ] 
ד) ע"ד = על דבר] אופן שאיבת המים מהבאר אם לעשות מכונה על רוח [כנראה מכונת קיטור שהונעה על-ידי פחם, יש ויגידו- שבשבת]  או לקנות פרידות? הוחלט: לדחות את פתרון השאלה הזאת עד אשר יחקר וידרש מחיר המכונה של רוח. והוצאותיה לעומת פרידות, ולפי הידיעות האלה יוחלט הדבר"

על פי השתדלות יעקב קרלינסקי אצל פרנסי החברה בוורשא  שבפולין שכתב להם, וכך "ביגיעה ועמל החיש את בניינה ושכלולה של מושבתו בסדרי הציבור [אם כי לא חתם על 'ספר הברית']  לפי רוח התורה והאנושות והעמידה על נס ולמופת לכל שאר המושבות בארץ". אמרו יודעי דבר "כזה היה האיש, דגול משכמו ומעלה מכל העם" אמרו. ראינו גם שהשתתף בגאולת קרקעות "לבו זהב מזוקק, ישר, תמים, רחום, חנון, נוח לבריות, מלא יראת אלוהים ואהבת אדם ובוער באש אהבה לעמנו, לתורתנו, לארצנו ולשפתנו. שכלו חץ מהיר, תופש ומקיף הכל בסקירה קלה. דעתו מיושבת, שוקלת וחוקרת ומסקת עניין להלכה ולמעשה וכל מעשהו בהשכל ודעת, בזהירות ובזריזות" תיאר את אישיותו סופר" 
, איש הציבור, מאבות הציונות "הציונות הדתית" 
קרובו יחיאל מיכל פינס  בהספד לזכרו .כחייו המופלאים של יעקב כן מותו היה מופלא. 
 אמרו כי יצא מרחובות בעניין ציבורי-ישובי חשוב -  אחרי 'עמל ויגיעה' קנה יעקב חלקת אדמה גדולה בסביבות פתח-תקווה ונסע לשם כדי לסלק את התשלום לבעל הקרקע ובשובו, כך כתבו, קרהו אסון מחריד, הוא נפל מעל סוסו כשהוא רוכב מרמלה העיר ונהרג במקום.
 "הוא נהרג בנופלו מסוסו בעצם עבודתו"
 "הוא נפל מסוסו בעת שתר אחרי נחלה להתיישבות הפועלים" 
"הוא נפל חלל בגבולות כרמו בליל  כ"ז ניסן תרנ"א"
החקירות על סיבת מותו לא העלו כל תוצאות של ממש והסיבה לאסון לא נתגלה. נודע כי הכסף הרב שהיה איתו לא נמצא.
אז נשלח ארצה אחיו נוח קרלינסקי בן גילו [יש אומרים כי תאומים היו]  אבל גם הוא לא השיג דבר בחקירותיו הנוספות.
עיתון 'הצפירה' הודיע ביום 28 במאי 1901 כי משה הלוי האב נפטר ב-  28 במרץ 1901
בשהותו בארץ נח קרלינסקי נשא אשה את נחמה, בתו הקטנה של "יחיאל מיכל פינס [רימ"פ]
 בשנת 1892 החל ר' פינס, יחד עם חתנו נח קרלינסקי, ברכישת אדמות מצפון מזרח לפתח-תקווה – הן אדמות כפר-סבא ביחד עם  הירושלמי מרדכי שלמה הויזדורף [שבגיל צעיר השיאוהו הוריו  לחיה רייזל לבית קרויז המהולל ], ואריה לייב סולומון  הגיבור של פתח-תקווה [בנו של ר' יואל משה סלומון המפורסם] יליד ירושלים תרכ"ד = 1864, השקיע ר' פינס  כסף (אמצעי תשלום)" ועמל רבות להשגת בעלות על אדמות כפר-סבא הליך הרכישה הסתיים ב- 1895.
 "בימים אלה [סוף כסליו] נגמרה קניית אדמת 'כפר-סבא' הרחוק מהלך שעה וחצי  מפתח-תקווה  ונחשב על מחוז שכם. הקניה  נעשתה על ידי הגביר עפשטיין עט קומפני ומר קרלינסקי חתנו של ה רימ"פ , [יש אומרים כי היה זה אחד המורים ששכר אביו ללמדו לימודי חול - עפשטיין מצגר, אחיו של ד"ר [לייזער] זאמנהוף יוצר שפת ה'אספרנטו' : 
יש אומרים כי היה זה ר' ברוך הלוי אפשטיין תלמיד חכם מבילורוס , ובנקאי
ולרגלי החומרות והאיסורים נמשכה זו כשלוש שנים ובימים האחרונים נגמרה והבעלים השיגו  שטרי מקנה על שמם  ו'כפר סבא' יכיל כשמונת אלפים דונם אדמה, "אדמה אדומה הטובה מאוד" כתב זלמן ב"ט  ב 'חבצלת' [ 28.12.1894]

ידידו של יעקב קרלינסקי מאז ימי ניז'ין אפרים חרל"פ  עשה מאמצים כדי להמשיך ולתפעל את מטבח-הפועלים ולהקים מרכז-לחולים, כי עם מותו של יעקב הורע מצב הפועלים  העבריים במושבה
אפרים חָבַר לאהרון ואייזנברג, כדי להקים מושבה על יסוד שוויון בין הפועלים והאיכרים -   את האדמה יקנה ציבור הפועלים, ייטע פרדסים וכרמים, וכשתהיה הכנסה כספית  היא תוקדש לקופת הפועלים, ובינתיים קנו מראובן לרר 170 דונם, במחיר של 70 פרנק לדונם. [הקנייה בתשלומים, למשך 16 שנים, ללא ריבית].
מספרים כי אפרים היה בין מקימי ארגון 'העשרות' ['אגודת אחים']  ארגון חשאי למחצה; אחוותי וצבאי, גברי וציוני שבו 80 חברים, [חיקוי לתנועת 'בני משה' שייסד אחד-העם באודסה בשנת 1889 ]. תנועה שקמה במושבה  בשנת 1891 ובשנת 1892 שבקה חיים, כך אומרים
אך לפני בוא יומו {ח' טבת תש"ט =  1949 } דאג אפרים חרל"פ  שיבנה סביב קבר ידידו יעקב קרלינסקי  מבנה [יחידי בבית-העלמין] וציווה לקבור אותו שם כאמור ב'קינת דָוִד'  שמואל ב א יז" 
ג} - "בחייהם ובמותם לא נפרדו"]

יעקב קרלינסקי, החל לבנות את ביתו ברחוב יעקב  באותו זמן שאברהם-יהושע דונדיקוב הקים את נחלתו – שניהם בנו  בסגנון  צרפתי , כשהשניים שקדמו להם- יוספזון והרשנזון בנו את בתיהם כמו בעיירות רוסיה. 
"אני זוכרת את הבתים הראשונים של יוספזון ואת בית הרשנזון, בית אבן. משפחה גדולה באו. שם ישבה הזקנה רחל-זלדה אשת נחמן הירשזון.  ביתנו היה השלישי, אפילו האורווה הייתה עם קשתות כנוסח הברון,  גם בית קרלינסקי" סיפרה אסתר סמילנסקי  לבית דונדיקוב לישראלה קומפטון מרחובות.

 "יש חוק שאם יש גג לבית אסור להרסו. לפני בוא התורכים מיהרו לעשות גג. כך היה בבית בירמן [שתחילתו בבית יעקב קרלינסקי]. אספו את כולנו, גם הילדים ובלילה יצאנו לעזור בעשיית הגג, מהר מהר העברנו רעפים. הנשים ובראשן ביילה איזנברג עמדו בין הבונים והחיילים, זה היה בראשית המושבה" אמרה  רבקה לנדאו.

"הפעמון ליד ביתנו היה חלק מהחיים, בזמן אסון, אפילו כשנפל קרלינסקי מהסוס, נהיה צלצול אחר" זכרה אסתר דונדיקוב לימים אשת משה סמילנסקי.

סוף דבר
בשנת 1904  [יש ויגידו ב - 1902] הגיע לרחובות יליד קלצק= Kleck [על נהר הלאן] מי שנולד בבילורוס שנת 1857  יעקב זלמן זלצר = [יש ויכתבו Zelsher] yakov-zalman Zelczer בנם של  יהושע= yhosua ודבורה= dvora  ואשתו היא פייגה = Feage לבית ליפמן Lepa]  = ליפא הוא שם אמה של פייגה], 
דוד בנם [יליד שנת 1887, בילורוס] זה שנשא  לימים את ציפורה לבית פדר, בת דודתו מצד אימו [גרו ברחוב 'מנוחה ונחלה' ברחובות]
חיה [לימים ישראלי=Israele] ילידת שנת 1891, בילורוס] בתם [נקברה בבית-העלמין של כינרת], איתם  אמרו כי  נאשה היא חמדה וורוטיצקי= varotizki] שאינה בתם [ילידת שנת 1895, בילורוס ] אלא נכדתם ובתם הגדולה  היא ליבה=leabe]  שנישאה לאליהו חיים וורוטיצקי [יש ויכתבו [Varotesky  בבילורוס , גם היא בעולים.
 כאמור דבורה ויהושע כולל בנם עם אשתו הבוגרת ממנו פייגע  אותה נשא בשנת תרל"ו [1876]  על צאצאיהם: אומרים ש גם ליבה [יש אומרים שזו לינה  לימים אשת אליהו חיים וורוטיצקי], אך בטוח דוד, והנערה חיה ילידת 1891 . אומרים שגם 'אחותה' נאשה [אומרים שציפורה נישאה למר פדר שנסע לחפש את מזלו בארצות-הברית, ונאשה - חמדה איתה, ברחובות]. 
יעקב זלמן זלצר בא לרחובות לגור ליד אחותם של שתי בנות חיה [לבית קנטרוביץ] ואליעזר ליפא ליפמן – גלות  [נכדותיו של ר' ניסן ליפא גלות]  - שימקה היא סימה  [שכינוה בובע ] רעיית ניסן קנטרוביץ [יליד  קלצק 1885] על צאצאיהם [סיפרו על שימקה כי הייתה הרוח החיה במושבה- וידוע הסיפור על עוז רוחה כאשר יצאה בראש קבוצת נשות המושבה כאשר התורכים ניסו למנוע את חפירת הבאר, היא שעזרה בהקמת בית הכנסת הגדול ,ולאחר מכן בפעילות היום-יומית בו, שלא לדבר על רכישת רובה]
אמרו כי שימקה וניסן קרובים היו, [אומרים שמשום שם המשפחה הזהה ,וגם שלבנם קראו שמואל דוד  זה שנולד ביפו בהגיעם לארץ בשנת  1880 {יש אומרים 1883 } שזה אותו 'המיקוואי' דוד, שהיה לימים רופאו של מלך מצרים –של פארוק השני בעלה של  אירמה קאפצ'ה מינוטולו {שם בדוי אך יפה}, ושמואל לא חולה אבל  זה שם האבא של חיה האמא של פייגע ילידת כפרון ליד קלצק שנת  1854].

הם התיישבו  סמוך  למפגש רחוב יעקב ברחוב 'מנוחה-ונחלה'  שם בצריף שהקימו היה יעקב זלמן זלצר לעגלון, שם פתחה, אמרו שבגלל דאגות פרנסה שלא הייתה,  אשתו  פייגה מטבח שהיה לבית-אוכל ולינה לאנשי העלייה השנייה, והפועלים 'המהפכנים' אנשי תנועת העבודה שעבדו בכרמי המושבה ובפרדסיה אימצו את המקום  כ'בית וועד' לדיונים על בניית חברה חדשה וצודקת בארץ-ישראל, ואותם חיבבה פייגע.  חיה הבת של פייגע ויעקב זלמן זלצר  זו שלמדה ב'בצלאל' אריגת שטיחים [חברתה של בתיה מיטלמן ה'חלוצה היפה'] , בעבודתה בכרמים ‏ובבית החרושת לטבק בוואדי-חנין [=נס-ציונה]‏ פגשה את  א' ד' גורדון הנשוי, בעל הזקן הבלונדי, נח נפתולסקי הטבעוני, מאיר רוטברג החזק, רחל המשוררת, ‏ובן-ציון הפועל החקלאי  - בעלי חזון, ופשטות – כנערה נדלקה מאישיותם, ונצמדה אליהם, אחד מהם בן-ציון  צ'רנומורסקי יליד 1887 שעיברת את שמו לישראלי ניהל איתה רומן עד שהייתה לאשתו , יחד בקבוצת כינרת. שם נפטרה, אחרי בן-ציון והיא בת 89. . .
והשכנה ממול ששכרה דירה בקומה העליונה בבית הנאה של ברוידא שברחוב 'מנוחה-ונחלה' היא רחל בלובשטיין לימים 'המשוררת'.

דוד נשא לאישה את בת דודתו ציפורה פדר, ערירים מילדים היו, וגרו ברחוב 'מנוחה ונחלה ' מספר 43 מקום קבורתם המשותף - בשורה 6 חלקה 24 בבית הקברות הישן 'תר”ן' ברחובות

 בן-ציון ישראלי נהרג באסון המטוס בקיבוץ מעגן-1954 
לימים את ביתה תרמה פייגע, זו המקורבת לאנשי תנועת-העבודה , ל'פועל המזרחי'.

בשנת 1921 [העלייה השלישית] התחילו להגיע למושבה 'הקירצאים' ילידי קרץ' = KERCH עיר במזרח חצי האי קרץ'  שבמזרח חצי האי קרים  = קרימצ'קים,  כשבכוונתם להקים קיבוץ דייגים בקיסריה. בין שמות חברי הקבוצה : יצחק [איסק] וירוב יליד 1904, אהרונצ'ניק [אלקינד] בר-אל [המציל המפורסם מתל-אביב שעלה ארצה בשנת 1922 והצטרף לבני עירו] והפועל יוליק  [אומרים שהוא דניאל] גבאי ממקימי כפר חרות שבגוש תל-מונד, סבא ירושלמי, האחים דוד ואברושקה דניאלי, אחד המכונה טוטקה, ויאשה רודה שכנראה חזר לרוסיה. אחדים מהם קבעו את מושבם ברחובות, ביניהם האחים רוז'נסקי: מיכאל, גרשון, וברוך [ברוך הכיר שם את  חנה קפובסקי חברתה של רחל המשוררת והם נישאו, גרשון נשא  במושבה את פניה [פנינה] לבית קורץ  [זה שבנם עמיאל {עמי} נפל במלחמת העצמאות בקרב על  גבעת ה'ראדאר' {=מכ"ם = מגלה כיוון ומרחק=   באנגלית - RADAR ראשי תיבות של Radio  Detection And Ranging}  
[במבואות ירושלים ונקבר בקיבוץ קריית-ענבים, והם - מולו].
ומיכאל עלה אחרי שני אחיו ונשא לאישה את שולמית לבית זק במושבה רחובות, ועברו לבאר-שבע העיר הדרומית]
חבורות נוספות של פועלים הגיעו למושבה, אחדים מהם נשארו במושבה שהייתה לעיר בשנת 1950 ונקראה עיר המדע והתרבות.


  
 סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת-רבקה אביבי.
עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא.  יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.
צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים.




אין תגובות:

פרסום תגובה