יוסף טרידל - התאבד עקב תעוקת חוב כספית

29.11.1927  -  על הר הכרמל – חיפה

חצר בית טרידל בכנרת מושבה

 טכסט:

          פאולינה טרידל     2.11.1913 - 20.11.1843

          אלפרד   טרידל     28.1.1921  -  2.1879. 4

            יוסף   טרידל      29.11.1927 -  23.2.1876

   ד"ר אוסקר   טרידל      9.10.1952  -  1882. 6. 7

 

משפחת טרידל

פאולינה בת שמעון זולצבכר = Sulzbacher ושמואל טרידל איות בגרמנית = Treydel   בן משה וקרולין מבית קאופמן, 'גרמנים גמורים' היו. מיהודי העיירות הגרמניות הקרובים במקצת לחיי הכפר, לאצילי האחוזות הכפריות - עולם של הקשרים פרוסי - לותריאני.  הוא סוחר היה, היא ניהלה את הבית.
שם המשפחה Triedel. מקורו  במזרח גרמניה, שם היו מקומות שבהם תעלות. בתעלות היו מעבירים אניות - מנהר אחד לשני. קראו לזה 'טריידלן'   היו שהעסיקו פועלים כדי להעביר את האניות. אומרים שזה מקור שם המשפחה. כותבת עליזה לבית טריידל.

אומרים כי פאולינה ושמואל בני אותו שנתון 1843 הוא בפברואר היא בנובמבר. אומרים שפאולינה ושמואל נשאו בשנת 1872.
שמואל נפטר  בשנת 1902 בעיירת הולדתו במאיין.

"היה לו בית עסק  במאיין נסע בענייני עבודה בסביבה. אחרי אחת הנסיעות האלה הוא נפטר. הגיע הביתה עייף וביקש להיכנס למיטה ולישון. הוא נכנס למיטה וסבתי מצאה אותו שם מת" סיפרה עליזה אהמן-עמיר בתם של יופ ולידיה לנכדתה שלומית.

בניהם:
מוריץ משה  [הקרוי גם מוריץMoritz =, ולעתים מוזס] = על שם  סבו [ משה אביו של שמואל, שנפטר בשנת 1863]. אומרים כי מוריץ נולד בשנת 1873 ונפטר בשנת  1913 "ביפו" .
"מוריץ היה הבכור. אחר כך היה אחד שאת שמו איני יודעת, נפטר בגיל 19-20 משחפת. אבי, יוסף, היה השלישי" הוסיפה עליזה.

יוסף = יופ  [איות בגרמנית= [Jupp [1876] מהנדס חקלאי מהנדס מים.

אלפרד שלמה [1879]  אגרונום.

אוסקר יצחק  [1882]   [איות בגרמנית= [Eskerמהנדס כימאי 

[אבי משפחת טרידל,  הראשון שהגיע למאיין בשנת 1700, שמו היה משה].

"מראשוני הציונים בגרמניה" כצעירים עסקו בספורט, בטיולים.  

בעירם מאיין  התגוררו עוד קרובים לבית טריידל ספר  אריק  טריידל מזכרונותיו מבית אביו; האב סוחר נדד הרבה, ואמו  טיפלה בילדיהם באהבה ולעתים עם 'אגרוף ברזל'. כילדים היו צריכים לעזור במשק הבית, "היא הייתה  תמיד בבית והשליטה משמעת" אמר  "הדיבור  לקח את הצורך להבין" אמרה [בגרמנית].

 הבכור יוסף [יוּפּ]  טרידל נולד ב- 23  בפברואר 1876 בעיירה מאיין Mayen =  סמוך להרי האייפל Eifel =   הוולקניים – בדרום מערב גרמניה [לימים מדינת ריינלאנד-פאלץ =Rheinland-Pfalz ], עיירה שצמחה משני צדי גדות הנטה [= Nette] יובל הנשפך לריין, עיירת מחוז לכפרי הסביבה, בת כעשרת אלפים תושבים בנייתה בזלת שחורה  כ'טירת 'ג'נובבאבורג'  =  Genovevaburg   מהמאה ה  13 המתנשאת מדרום על הגבעה "מול הנהר".

במאיין שני בתי-כנסת, בליל שבת  הלכו לשם "זה היה מקובל בקהילה".

יוּפּ התחנך  בבית ספר עממי יהודי מקומי, למד בגימנסיה הממשלתית בקובלנץ  Koblenz [ליד נהר המוזל הנשפך לריין] 20 קילומטר ממזרח למקום מגוריו; לימדו גם לטינית, צרפתית, אנגלית, ויוונית עתיקה.

 אחר כך, נסע ללמוד בבית הספר הטכני הגבוה בשרלוטנבורג שבמערב ברלין העיר הגדולה והרחוקה, הנמצאת בצפון מזרח גרמניה  הנדסה חקלאית.  בסיום הוסמך כמצטיין  עם תעודה ממשלתית כמודד קרקעות וסימונן  ומהנדס מפעלי מים והשקייה.

"חופש אינו ריקנות" אמר ולמד גם גיאוגרפיה של אסיה והמזרח, לקח קורסים על האסלאם וערבית ספרותית,  ואף של מנהגי אנשי המזרח.  

בחיפושיו אחר עבודה נענה יופ למודעה, שפורסמה בשמו של 'הנדיב הידוע' למשרת מהנדס ופקידות ציבורית בחברת יק"א [ = Jewish Colonization Association   החברה היהודית להתיישבות]  בארץ-ישראל.

הוזמן לראיון עבודה אצל הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד בפאריס, שהתרשם מכישוריו ומאישיותו ובו במקום שכר את שירותיו  [היה זה כשנתיים לאחר מות מייסד יק"א הברון  משה הירש = Moritz Freiherr von Hirsch auf  Gereuth‏]. ובסתיו 1898 [שנה בה ביקר תיאודור הרצל בראש  משלחת ציונית קטנה בארץ, ונפגש עם הקיסר הגרמני  וילהלם השני] החל יופ לעבוד  בחיפה.

"אבא בא כאילו מ'כוכב אחר' היה לבוש תמיד בקפידה: צווארון מעומלן, קשה כמו קרש, עניבה וחליפה מחויטת [גם כשגרנו בכינרת], לראשו מגבעת שעם טרופית בנוסח בוני האימפריה הבריטית; והוא היה מסיר אותה בתנועת אדיבות כלפי כל אדם" סיפרה עליזה, בתם  הקטנה של לידיה ויוסף-יופ טרידל.
איש קפדן היה, בעל מופנמות גרמנית.

יופ פתח משרד להנדסה חקלאית במושבה הגרמנית בחיפה, ירש את מקומו של מודד הקרקעות העברי, יליד  פתח תקווה, משה סלור, שותפו של מרדכי לאבמן -מודד הקרקעות המוסמך היהודי הראשון. הביא מעיתונות התקופה מיכה כרמון.
ההזמנות לעבודה התקבלו מחברת יק"א;

בשנת 1899, היה שותף ליק"א ברכישת קרקע למרכז אזורי להכשרה חקלאית לעולים ומרכז שירותים למתיישבי הגליל – חוות סג'רה [מנהלה הראשון היה האגרונום חיים [מרגליות =  Margolies]  קלוואריסקי, מורה ממקווה-ישראל, איש יק"א], מדידת השטח וסימונו במפת הקרקעות העות'מאנית - חלוקה לאדמות החווה והפרדתם מהאדמות שהוקצו למושבה מעשיו של המהנדס יופ; קיבל מ'אליאנס'= כל-ישראל-חברים = כי"ח [ארגון יהודי  שהוקם בפאריס בשנת 1860 וזכה לתמיכה כספית ממשפחת רוטשילד] להכשיר כמה תלמידים בחקלאות בסג'רה, "והוא מרוצה מעבודתם".       

באוקטובר 1901 נבחר המהנדס  יופ [יוסף] טרידל כחבר וועדת 'החברה לכלכלה בפלסטינה' לבחינת המצב הכלכלי בארץ ישראל, הנציגות הארץ-ישראלית כללה גם את האגרונום  אהרן אהרנסון  מדריך חקלאי במטולה, האגרונום  מנשה מאירוביץ מראשון-לציון, דוקטור זליג אויגן סוסקין  האגרונום שלמד בברלין, הרופא הלל יפה המומחה למלריה, המשפטן עו"ד  שלמה ילין  נציג חברת יק"א בבירות.

יופ צירף אליו כשותף את אפרים קְרָאוּזֶה, [בעלה של  ד"ר אסתר לבית גינצבורג, אחותו הצעירה של אשר גינצבורג הוא 'אחד העם', מהרופאות העבריות הראשונות בחיפה, ואחיו של האגרונום איש יק"א אליהו קראוזה, [מנהל חוות-סג'רה משנת 1901 שהיה לימים מנהלו של בית הספר לחקלאות מקווה-ישראל],  והיה למשרד מדידות  בשם  חברת 'Treidel and Krause 'חברה למדידות קרקע והתאמתה לגידולים חקלאיים בארץ ישראל, חברתם נשכרה למדידות ולפיקוח הכשרת השטח של אדמות שרכשה יק"א בארץ-ישראל, כן בזיכיון החולה [1906]  ולימים גם אספקת מים לחיפה המתרחבת.

המשרד 'טריידל את קראוּזֶה'. עסק בתכנון דרכי-תחבורה, יבוש ביצות, מיפוי ותכנון ישובים, אך גם בבנייה [בעיקר פיקוח] במושבות ובכפרים.

מומחים היו  למדידות -  מדידת שטחים חקלאיים וחלוקתם למגרשי האיכרים ולחצרותיהם = פרצלציה [רובן במושבות הגליל התחתון].     

גם בחלוקת קרקעות לשכונת התימנים בחדרה [1912]. יופ מדד את האדמה שנרכשה [מהאפנדי  המארוני  סאלים ח'ורי ] בעבור המושבה חדרה.  לבקשתם, הגיש תוכנית לייבוש הביצות באמצעות רשת תעלות מנקזות; שם אומרים  נרקחה העסקה עם המהנדס  זליג אויגן  סוסקין  שעסק שם בנטיעת אקליפטוסים, והוא מבעלי המשרד הטכני של אגרונומים  לייעוץ והדרכה בתחום החקלאות והמטעים  - עסק ייחודי שהתמחה במתן שירותים מקצועיים כמו סקרי היתכנות חקלאית והערכות הידרולוגיות, אך גם מדידה ומיפוי [שותף למשרד היה יליד רומניה אהרן אהרנסון מזיכרון-יעקב לאחר חזרו מהחווה החקלאית  בתורכיה].  

 למרות הקשיים הביורוקרטיים  הקימו [בשנת 1901], יופ טרידל שהוגדר כמהנדס מים  יחד עם  זליג אויגן  סוסקין  ואהרן אהרנסון תחילה בזיכרון-יעקב אחר כך בחיפה את 'משרד הקרקעות' Technische und Landwirtschaftliche Buro fur Palastina'  - שנועד להדריך בעלי יוזמה בהקמת משקים,  בנטיעת מטעים ואפילו ביסוד תעשייה, בעיקר לחברות ציוניות, שרכשו  כאן קרקעות כמו ד"ר ארתור רופין  איש המחלקה המשפטית של הוועד הפועל הציוני [החוזה  נחתם עם 'אנגליא-פלשתינה' חברת בת של 'אוצר התיישבות היהודים' אשר  השתמשה בו למימון פעולותיה במשק הארץ-ישראלי] או לחברת 'גאולה'  של 'חובבי-ציון'  [אודסה-ורשה] בראשות  אברהם מנחם-מנדל אוסישקין.

המשרד התנהל לאורך שנה אחת. יופ טרידל שימש בו כמודד ראשי.

מספרים כי בשנת 1904 באדמות חיטין  קנה 'הועד הפועל המצומצם של ההסתדרות הציונית' נחלה "לפי המידה והערך שעשה המהנדס טרידל" על-פי הצעת סוסקין ואהרנסון בשביל בית-ספר ליתומים שהגה איש ראשון-לציון ישראל בלקינד [לימים - יתומי הפרעות בקישינוב]- 'קריית-ספר'   "אמרו כי קרקעות ח'ולדה, בית-עריף [היא בן-שמן] דלאייקה ואום-גונה [לימים כינרת ודגניה], שיש לנו כבר, אינן ראויות בשביל בית הספר" כתב זלמן דוד ליבונטין איש ראשון-לציון.

בינואר 1906 הוזמן טרידל על ידי ההנהלה הציונית לאל-מידיא  שבשפלת יהודה למדוד את קרקעות משק קלארק   הוא הציע להם לטעת שם יער עצי זית, אך לאחר שהתברר כי המקום אינו מודיעין ההיסטורית מולדת המכבים - בוטלה הרכישה.

ובגליל העליון קמה 'חצר תל-חי';   הברון רוטשילד 'אבי הישוב' באמצעות 'מלך הגליל'-   יהושע אוסוביצקי [אחרי 'המרד' בראשון לציון]  ממשרד יק"א בראש-פינה רכש  תוך תשלום 'בקשיש' בשנת 1893 שטח של כ-13,000 דונם של אדמת חירבה תלח'ה בצפון הגליל מבעל האדמות ג'אבור ביי, ערבי נוצרי מצידון. רוב השטח [כ-10,000 דונם] הוקצה למושבה  מטולה. חלק נשאר לא מעובד, ונמסר בשנת 1905 לשישה חלוצים "על מנת לקבוע נוכחות ושליטה".

בשנת 1907 החל לפעול בתלח'ה משק חקלאי והוקמו בו מספר מבנים צמודים ובמרכזם  עלו שתי קומות, שכינויים 'העלייה'.  מוקפים בחומה עם שער, הכל מאבני בזלת מקומית;  אומרים כי יופ הוא שתכנן את המקום שנקרא תל-חי  וגם דאג לבנותו.

אומרים שהדבר היה בשנת 1907 אחרי חג הסוכות "אך הגשם הקדים לרדת",

והערבים השכנים, מהכפר פג'ה אך גם מיהודייה [אל-עבאסייה] שתושביו ממצריים  וראס-אל-עין  בדווים מוסלמים וגם נוצרים, החלו לחרוש חלק מן הקרקע שקנו היהודים [לעתיד - עין גנים], אשר על גבול כפרם בצדו הדרומי, הוגשה תלונה לפחה והוחלט לסמן גבול . חפירת הגבול נמסרה לטרידל, ששכר ערבים  לעבוד לפי מטר-רץ.  באו הפועלים היהודים  מפתח-תקווה דרשו 25 למאה יותר ועמדו בעקשנותם, הפועלים הערבים שהתחילו כבר את עבודתם  גורשו "אנחנו לא יכולנו למסר בידי אחרים את העניינים הכלכליים והפוליטיים שלנו, שאנחנו אחראים להם." סיכם  זלמן דוד ליבונטין  איש  הבנק הציוני, שמסר את העבודה ליהודים במחיר שביקשו.

יופ טרידל הכין  עבור הקרן-הקיימת-לישראל 'מפת נחלות' הכוללת את כל האדמות החקלאיות בארץ ישראל, נתוני הבעלות עליהן ומצבן החוקי והמשפטי. המפה כללה הערכות על מקורות וכמויות מים הנדרשות להקמת ישובים והיכולות שלהם להתקיים מחקלאות, על המפה סומנו מקורות הירדן וכלל ההיבטים של זרימת המים לאורך הירדן עד ים המלח. והגישה ל'קונגרס הציוני'  בשנת 1909.

 אומרים כי המפה הושלמה [עם סוסקין ואהרנסון]  לאחר שיופ חזר משליחותו למזרח אפריקה בשנת 1911  ורק אז נמסרה ללקוח. [סיפרו כי מפותיו של יופ  הם שעזרו לכיבוש ארץ-ישראל על ידי האנגלים שעלו מסיני].

תוך כדי הכין תוכניות לניצול זרימת המים ליצור חשמל כולל סכרים, תוכניות לתיעול וייבוש ביצות החולה, הכין סקרים הידרולוגיים ותוכניות מפעלי השקייה לאורך בקעת-הירדן וחלק על דעתם של דוד וולפסון  גזבר ההסתדרות הציונית  הגרמנית וראש הקונגרס הציוני בפועל ושל הביל"ויי זלמן דוד ליבונטין, שהיה יועצו הכספי של המנהיג הרצל [וממקימי 'אוצר התיישבות היהודים' [בלונדון] שיזם והקים את הבנק הציוני בארץ], על הפעילות  בארץ-ישראל.

בשנת 1908 אסיפת 'אחוזת בית' פנו לווילהלם סטיאסני [Stiassny] אדריכל יהודי מווינה וביקשו ממנו הצעה לתכנון השכונה ועיצוב הבתים,  מאחר ולא בוצעה, ביקשו תוכניות ממתכננים מקומיים: המודד טרידל מחיפה, ופרופ' בוריס ש"ץ  [זה שנולד כשלמה זלמן-דב ברוך והתפרסם {חוץ מחייו האישיים} כמקים 'בצלאל'  - בית מדרש  למלאכת אמנות ברחוב החבשים {שלימים ניהלו משה גליקין}]. הוא שאירגן את תא מפלגת 'פועלי ציון' בירושלים כמסגרת איגודי עובדים של סתתים ופועלי  דפוס, קיבץ סביבו אמנים, אומנים, פועלים ואנשי רוח, שיחד עם המהנדס-אדריכל יוסף ברסקי, שניהם מירושלים  תיכננו את בניין  גימנסיה 'הרצליה' [ברסקי גם תכנן את מגדל המים  ואת הקיוסק הראשון. בשדרות ירושלים בין הרחובות הרצל ונחלת בנימין].

 באותה שנה טרידל מעורב ברכישת אדמות למסילת ברזל עפולה – ירושלים   לכשתקום תקרא 'מסילת השומרון' ותגיע עד לשכם].

באותה שנה החליט  דירקטוריון  ה'קרן-הקיימת-לישראל' לרכוש אלפיים דונם  ממערב הכפר ח'ולדה לשם נטיעת 'יער הרצל'.  מודד הקרקעות  היה טרידל.

ובאותה שנה  גם הצטרף יופ  באישור הסולטן העות'מאני  עבדול חמיד השני  למשלחתו  הגיאולוגית ['הסקר הגדול'] של הפרופסור הפרוסי- פרוטסטנטי מקס לודוויג פאול בלנקאנהורן   לסביבות ים המלח,  בליווי ארבעה צ'רקסים נושאי נשק]  לחפש מרבצי מינרלים,  בה חברים מטעם הממשל העות'מאני  הרופא ד"ר מוחראם אפנדי, פדי אפנדי  ו'צייד הציפורים' ברזילי,  גם המדען  הציוני מעתלית אהרן אהרנסון מגלה 'אם החיטה',  שהתעניין בעיקר בשיחים ועשבים, והזואולוג העברי  ישראל אהרוני [אהרנוביץ],  שחיפש בעיקר מיני חי שנעלמו מנוף הארץ,  המהנדס טרידל  שרטט המפות - חקר את מקורות המים וטיבם לגידולים חקלאיים.

אהרן אהרנסון, יוסף טרידל והגיאולוג הגרמני  מקס בלנקאנהורן, הוזמנו לקונסטנטינופול הבירה להציג ממצאיהם.

"כל אחד קיבל מדליית זהב  ישירות מידי הסולטן עבדול חמיד" כתב ביומנו אהרן אהרנסון.

בשנת 1909 הכין טרידל את התוכנית הראשונה של 'אגודת בוני בתים' מיפו [שם שהומר ל'אחוזת בית'  ובשנת 1910  ל'תל אביב'], ונחשב למתכנן השכונה  בה בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות  על פי הדגם המערב אירופי העדכני. טרידל גם שימש הקבלן של עבודות הניקוז, רשת המים והפיקוח על רחובות השכונה. כנאמר בחוזה בין חברת אנגליא–פלשתינה בערבון מוגבל [בע"מ] ביפו שנתנה ליווי פיננסי לשכונה היהודית החדשה שקמה "בחולות שמצפון".

אלפרד-שלמה טרידל  יליד מאיין היה "המתון והנוח באחיו" אמרו. למד אגרונומיה בגרמניה, נשא אשה בשנת  1908 במאיין; את  יָאן  JEANNE=] ] לבית הרץ [=HERTZ] ילידת לוקסמבורג  1885 .

 "אלפרד שנישא לאשתו יאן בגרמניה בעת שלמד אגרונומיה, קיבל נדוניה גדולה בחתונתו, את חלק מהכסף שקיבל אלפרד, הוא שלח לאחיו יופ על מנת לרכוש את האדמה ולהקים את הבית היפה במושבה"   ציין הסופר וההיסטוריון ד"ר צבי שילוני. 

יש אומרים כי הזוג הצעיר קיבל מהאם פאולינה  האלמנה סכום כסף הגון כמתנת נישואין, והשטח שרכש היה לאחוזה פרטית במושבה כינרת מחוץ לחומת המושבה.

מספרים כי כבר בשנת 1905 הכין יופ חוזה אריסות על חלק מאדמות  השבט הבדווי דלייקה-סהווה עליו חתם  הרווק אלפרד טרידל. הדואר  האוסטרי עבד.

 ובשנת 1909 הראה יופ טרידל לשלטונות שאפשר להשתמש במי הירקון [נחל עוג'ה]  להשקאה. מיפה את אדמות ח'ולדה [סמוך לכפר הערבי שעל הגבעה הוקמה חווה של 'ההסתדרות הציונית' להכשרת העולים ארצה לעבודת האדמה ולהתיישבות],  אדמות בבית-שאן –'עיר ערבית ויהודים בה מעט'.  מספרים כי  התעניין במעיינות הטבעיים הסובבים את העיר דוגמת ה'סח'נה' =  ה'חמה' שמימיו חמים תמיד ['גן השלושה[ ומקורו ה'עין אל-אסי']  נחל עמל],  אך במיוחד ב'אל מודווע'] עין מודע  [ו'אל ג'וסק' [עין שוקק]  שב'עמק המעיינות'.

מיפה  גם שטחים בחירבת חסן ליד אום-ג'ומייל שבשומרון  ובזרקה שממערב לה.

כן הכין יופ את תוואי 'הכרמל'  רכבת חשמלית דמשק - חיפה.  

מסילת הברזל יפו – פתח-תקווה - ראשון-לציון לא קמה כי תחשיבי ריווחיות שערך יופ עם וולטר מונק וארתור רופין הראו אי-כדאיות.

"הכלה היא זו שחולמת  והחתן הוא זה שחוסך" אמרה אימי ז"ל.

כשכר על עבודתו עבור יק"א קיבל יופ טריידל גם אדמות סמוך לכינרת. אחת מעבודותיו של  יופ טרידל, הייתה במדידת השטחים של 'חצר כינרת'  והמושבה.

'חצר כנרת'  הוקמה  כחווה בשנת 1908 ליד הימה  על אדמות השבט הבדווי דלאייקה  והכפר אום ג'וני  [אום-גונה], שנרכשו בשנת 1905 על ידי פקיד יק"א חיים מרגליות קלוואריסקי  [מכספו הוא]  וממנה, מיק"א, על פי  החלטת מנהל 'המשרד הארצישראלי' ד"ר ארתור רופין [עלה  בשנת 1908 עם אשתו ילידת גרמניה הזמרת  שולמית לבית לנק לארץ וייסד ביפו [למעשה הרחיב] את 'המשרד הארצישראלי' שלוחת 'ההסתדרות הציונית' ו'הקרן הקיימת לישראל'  ברחוב בוסטרוס היוקרתי בעיר].

ו'החצר'  - על מנת להכשיר פועלים יהודים לעבודה חקלאית לשם התיישבות קבע. 

האגרונום משה ברמן התמנה למנהל החווה.  

בנוסף על עבודתו כמודד וממפה, עבד שם יופ טרידל גם כמתכנן וגם בפועל כקבלן בנייה.

בהשפעת קשריו וקירבתו לפקידי יק"א והיותו המודד והמתכנן של אדמות כינרת הן של החווה, והן של המושבה, רכש אדמה עבור אחיו אלפרד. לאחר שאותרו ונמדדו החלקות המיועדות ל'חוות-טרידל' כיחידה עצמאית לצד המושבה, מדד יופ וסימן את יחידות הקרקע שנשארו ושהוגרלו בין שמונת איכרי [אריסי]  המושבה כינרת. שבתיה תוכננו להיבנות  במרחק של כמאה מטר ממערב לאגם, ובגבם של שמונה חצרות האיכרים - חומת מגן.

ומצפון למושבה אך סמוך, החל יופּ לבנות  בכספי הנדוניה של אחיו אלפרד  ובהסכמתו ["אם יכול  ד"ר  מקסים לויטה עם אשתו ניוטה   לגור בבת-שלמה גם אני יכול ובכינרת"] את הבית התשיעי - בית מגורים בן-שלוש קומות, בסגנון אירופי מאבני בזלת מקומית, וזימן לכך את ג'וזף [יוחנן= יוהנס]  ונאגל [Wennagel] גוי גרמני שגר ב'שרונה'  [היא זָרונָה שליד תל-אביב] מחשובי הבנאים בארץ. ומספרת עפרה טרידל כלתו של אוסקר אחיו הצעיר של יופ שנקבע, כי אם תפול מחלוקת בין האחים ביחס לבית יברור ביניהם 'הרב מצרפת' הברון רוטשילד.

בית זה, כך מספרים, שימש השראה למשורר יעקב פִיכְמָן, שעה שכתב את 'אגדה'  שיר הנפתח במלים  " עַל שְׂפַת יָם כִּנֶּרֶת/אַרְמוֹן רַב תִּפְאֶרֶת"  אותו הלחין חנינא קרצ'בסקי, אותו שרנו כילדים בלווית ה'קונצרטינה' אותה מפוחית-יד של מורתי הראשונה חנה בן-ארי.

[את 'בית הפקידות' בדגניה  בנה ונאגל לאחר מכן].

יופ נע בין התחייבויותיו למשרדו שבחיפה, לבין האחוזה המשפחתית שהקים בכינרת. וכשפרצה מגפת הכולרה באזור חיפה והוטל הסגר [סיפרו כי הכפר הערבי פולה היה  נטוש; משפחת סורסוק  בעלת האדמות, העלתה את הכפר באש בפקודת ג'מאל פאשא לאחר שפרצה בו מגיפת הכולירה] שילם נפוליאון [= 20 פרנק.  פחות משתי לירות תורכיות]  לאיש המשמר התורכי  בצומת העיירה הערבית סמח', עבר ובא לאתר כינרת להשגיח על בניין בית אחיו וחזר לחיפה, כרצונו.

בשנת  1910 הוא מדד  במרחצאות חמת-גדר [אל-חמה]  שבעמק הירמוך, את כביש טבריה - מגדל והתכתב עם סניף חברת 'משק' בחיפה  [חברה של יהודי גליציה לרכישת קרקעות], בעניינים כספיים.

באותה שנה יצא יופ טרידל  [עם זליג סוסקין] בשליחות למזרח אפריקה לתקופה של שנה, על מנת, לחקור את אופן ניצול המים, סוגי הקרקעות והדרכים לטיובם וגידול צמחים מטעים בתנאים דומים לתנאי ארץ ישראל,  [משלחת חקר אל האזור המוצע להתיישבות ציונית על ידי שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין {אביו של נוויל 'בעל המטריה' שהיה לימים ראש ממשלת בריטניה} יצאה למקום {שכונה משום מה 'תכנית אוגנדה'} על פי החלטת הקונגרס הציוני השישי, {באזל אוגוסט 1903} בה פרופ' אוטו וארבורג; זו שהקונגרס הציוני השביעי {באזל, שנת 1905} אחרי מות  המנהיג תיאודור הרצל, דחה את ההצעה].  

לאחר שחזר בשנת 1911, יצר [עם סוסקין ואהרנסון] את מפת ארץ ישראל מבחינת הקרקעות, מקורות המים, וההתיישבות היהודית בארץ ישראל .

יופ  עד לגיוסו לצבא הגרמני היה מעורב בקניית אדמות פולה מסורסוק,  מדד [ופירצלץ] את קרקעות מרחביה, שרכש ה'משרד הארצישראלי' עבור חברת יק"א, ופיקח על עבודות ייבוש והשקאה במקום [בנייני הקואופרציה במרחביה  של פרנץ אופנהיימר  הוקמו בשנת 1911 ובנייני  המושבה במרחביה הוקמו בשנת 1912 סמוך למבני ה'קואופרציה'].

בשנה ההיא מדד עבור מרפאה למחלות עיניים בירושלים, אומרים כי   הרופא והחוקר ד"ר אברהם [אלברט] טיכו, שנשלח על ידי הארגון הפרנקפורטאי 'למען ציון'  לפתוח מרפאת-עיניים בעיר  - הוא שהזמינו. 

בחיפה עירו תיכנן את שכונת 'הדר הכרמל'  - אוסף של שכונות יהודים שהוקם מדרום לשכונת הערבים 'אנפורטה' [היום  רחוב הנביאים בחיפה].

חלק מהאדמות במדרון הכרמל היו שייכות לאפנדים ערבים' חלקן לטמפלרים גרמנים, חלקן בידי חברת 'הכשרת היישוב'  ומקצתן בבעלות  יק"א וגורמים נוספים  כמו מסדר שאד'לי   [מסדר מוסלמי מיסטי - 'סופי'].

מספרים כי, בסניף חיפה של 'אנגליא – פלשתינה' [אם כי אפ"ב  החל להיקרא  משנות ה  30, לימים אפ"ק שהפך לבל"ל-בנק לאומי לישראל], חורף 1918- צפון ארץ ישראל עדיין תחת  השלטון העות'מני, האנגלים מזנבים בתורכים הנסוגים, הצטבר סכום כסף גדול של מזומן תורכי, מנהלי ה'בנק'  בראשותו של אליעזר זיגפריד הופיין יהודי הולנדי שהתעת'מן, העריכו כי צפויה לעות'מאנים מפלה והאימפריה כולה תמוטט  הכסף הנותר יאבד את ערכו. לפיכך, הוחלט לנצל במהירות כספים אלה לרכישת אדמות על הר-הכרמל. חלק מהמתיישבים גרמנים שצפו את המתרחש והחלו במכירת חיסול  של נכסיהם  בארץ. [בגרמניה ניתן היה להמיר את שטרות הכסף התורכיים בשערם הרשמי בעוד שבארץ-ישראל  ירד ערכם] "והכל יצאו נשכרים".

היה זה תחילתו של תהליך יהוד הכרמל  השכונה הראשונה, 'הרצליה', נוסדה ב-1907 על ידי 'אגודת אחים'. בשנת  1910נרכש שטח אדמה לבניית  ה'טכניקום'   שטח בגודל 46  דונם בשכונת 'מיראוואן' אשר נודע לאחר מכן כ'הדר הכרמל'.

בשנת 1913 לאחר מכשולים לא מעטים [נדרשו שלושה רישיונות שונים כדי להתחיל את הבנייה]  קם הבניין [הטכניון] לפי תוכנית, שהוזמנה מהאדריכל המתבולל אלכסנדר ברוולד איש ברלין. [סמוך לשנת 1910  עבר ברסקי לחיפה. שם עבד לצדו של ברוולד בבניית הטכניון בעיקר בצדדים ההנדסיים שלו.[

 שנת 1924 יוסף לוי,  בעל חברת בניין עבר להתגורר בשכונת 'הרצליה'.  בית שהיה מוקד להתכנסות עולי גרמניה בעיר.

 לקראת מכירת מבנה המיסיון הפרוטסטנטי הגרמני במושבה הגרמנית בחיפה [שבמקורו נבנה על ידי משפחת פרוס הטמפלרית כבית מלון] למיסיונרית האנגלייה פרנסיס ניוטון  מדד יופ כדרישות הרישום ב'ספרי האחוזות' = פנקסי המקרקעין [טאבו] של העות'מאנים.

ליד הטכניון הוקם [על בסיס בית הספר "אבטליה", של יליד הארץ המקוואי פנחס כהן  = ירדני, [אביה של כלת פרס ישראל  למחול ירדנה כהן]  על ידי  'הוועד הפועל הציוני'  בית הספר התיכון הריאלי בחיפה. בית הספר [שהיה פרטי] פתח את שעריו בדצמבר 1913 ומנהלו הראשון היה יוצא גרמניה ד"ר ארתור בירם. [בזמן המלחמה שימש  כנתין גרמני מגויס כמנהל תנועה בתחנת הרכבת בעפולה וגר בבית האבן  הח'אן של סורסוק].

 יופ שימש קבלן מבצע.

בשנת 1918 נמנו ב'הדר הכרמל' עשרה בתים, שנת 1920 נבנו בתיה הראשונים של  שכונת ה'טכניקום'.

משה גליקין הצמחוני בנה שם את ביתו [לימים רחוב אחד-העם] לצד בתיהם של אסתר ואפרים קראוזה [שותפו של יופ טרידל] ושמואל יוסף פבזנר מנהל הטכניון עם אשתו  לאה לבית גינצבורג [בתו של אחד-העם = אשר צבי {הירש} גינצברג]. הבית, שימש גם כפנסיון שכלל 18 חדרים; 'וילה מגדל' קראה לבית. אשתו לובה, המנהלת.

פ. אבלא קונסול כבוד לשעבר של בריטניה בחיפה, סוחר קרקעות בשנות 20, כבר שם.

יופ בין שאר העבודות  באזור הכינרת  שקיבל מ ד"ר ארתור רופין –היו חוות מגדל וחוות פוריה.

מספרים כי יופ בעקבות פגישה מקרית בחיפה עם שכניו ה'טמפלרים' [= [Tempelgesellschaft - קבוצה שפרשה מהכנסייה האוונגלית [לותרנית -קלוויניסטית] בגרמניה,  עלו ארצה התיישבו בלב ביצות עמק יזרעאל חלו, מתו והנותרים על נשיהם וטפם ברחו צפונה  ושוב נטשו, הם בעלי אדמת 'מגדלא' הסמוך לכפר הערבי  אל-מג'דל' שחפצו למכור אותה, וכך בשנת  1909 יזם וגם  תיווך ורכש האגרונום יוסף טרידל  [כמובן עם זליג סוסקין] בשם 'המשרד הארצישראלי'  6000 דונם מן הגרמנים בעלי הקרקע. [את הכספים לרכישה תרמו הפרופסור אוטו ורבורג ויהודים בעלי ממון מרוסיה[. הוא זה שמדד את אדמותיה תכנן וביצע  את  העבודות במקום, ובשנת 1910 הוקמה שם [על ידי פועלים עבריים] חווה חקלאית, בשם 'אחוזת מוסקבה'. את החווה ניהל משה גליקין לימים היא היא 'חוות מגדל'.

"יום אחד בקפה 'פרום' במושבה הגרמנית יד המקרה הפגישה לכוס בירה את טרידל עם הער לאנדלו, מנכבדי המושבה הגרמנית בחיפה,  נציגם של נוטשי אדמת מגדל, המחפשים קונה לאדמתם, העניין הובא לידיעת האגרונום סוסקין שהעביר לפרופסור אוטו ורבורג שהכניס בסוד העניינים גם את יחיאל צ'לנוב ממוסקבה ] רופא ומנהיג  ציונירוסיה] והחרשתן [מהנדס חשמל] יוהאן קרמיניצקי מווינה. החווה הציונית הראשונה בגליל"  סיפר משה גליקין לקראת יום הולדתו ה 95, זה שאשתו לובה גליקין הייתה חובשת והמיילדת הראשונה במגדל והפכה לבעלת פנסיון כשעברו לחיפה. בהנהלה של חברת 'עתיד'  [אחרי המלחמה הקימה את בית-חרשת לשמן וסבון בחיפה].

חוות פוריה  הוקמה בשנת  1910 על רכס פוריה על ידי חברת 'אחוזת סנט-לואיס'  אותה ייסד  [בארצות-הברית] בסוף שנת 1908  שמעון גולדמן,  על שטח של 3545 דונם מאדמות 'דלייקה-סהווה'  שנקנתה מחברת יק"א  [רכישת אדמת 'דלאייקה-סהווה' נעשתה באמצעות מר שלמה ריינך, נציגה של חברת יק"א ויופ תכננה ובנאה – אבני בזלת שחורות.

מספרים כי בעת שחברת ההנדסה 'טרידל וקארוזה' ערכו מדידות באזור, החליטו לרכוש שטח בן 450 דונם, רצועה בחלק השטוח לאורך חוף הכינרת, וחלק בשיפולי ההר ממול [לכיוון העיר טבריה]  צמוד לאדמת טרידל לאחר שנמדד השטח וסופח ל'חוות טרידל', נמדד שוב השטח הנותר, וחולק בידי יק"א ליחידות, שהוגרלו בין שמונת המייסדים של המושבה. וכך יצא כי מול לבית ה'ארמון'  הנבנה, [מול לבית האחרון שבריבוע הבנוי של המושבה] היה ביתו של אהרן ברבר עם חצר משקו וברבר הוא המייסד השמיני שאיתו חתמה יק"א חוזה היתאכרות.  לאחר שבנה את ביתו החליט, כי הוא מסתלק מחוזה האריסות שלו. על 'המציאה' קפץ יופ הודיע לאחיו אלפרד,  שפנה לאחראי ביק"א בבקשה כתובה' כנהוג, לרכוש את החלקה השמינית -  את חוזה האיכרות  - את השטח והמבנה, בתוך חומת המגן של המושבה בסכום כסף במזומן.

ובאמצעות מר יואל [ז'יל] רוזנהק מנהל ענייני 'מושבות הברון' בגליל התחתון, איש חיפה [שנשא  לאישה את רבקה, לבית ארדיטי מביירות ,[רכש יופּ בכסף מזומן [עבור אחיו אלפרד כמובן] את  יחידת המשק [כולל הבית]   של עוזב  המושבה אהרון בַּרְבֶּר  ומשפחתו [אומרים שהעתיקו מושבם לתל עדשים]  וסיפחה לנחלת טרידל.

"בית האדון טרייטל עומד כבר הכן בכל הדרו והנני מקווה שבקרוב יבוא גם בעליו ויביא אתו אשה ואז תהיה השמחה בשבילי שלימה, שיהיה לי בית אינטליגנטי איפה להיכנס ואולי יביאו אתם פסנתר ואוכל ללמוד אצל הגברת טרייטל" כתבה החובשת  נעמי שפירא שעזבה את המושבה.

[יעקב חפץ הגיע למושבה בשנת 1912  נתבקש להחליף  את חובשת המושבה נעמי שפירא בת זיכרון-יעקב, שלמדה את מלאכת החובשות אצל דוקטור הלל יפה, התאהב בחלוצה פועה ששהתה באותה העת ב'חוות העלמות' של חנה מייזל בחצר כנרת . ונישאו;  יעקב חפץ למרות שבהשכלתו והכשרתו היה חובש, שימש כרופא המושבה והחצר כולל ביישובי הסביבה].

והחווה של משפחת טרידל השתרעה על שטח שמעל לשש מאות דונם."חלק מהשטח שנרכש בידי משפחת טרידל, היה חלק מתוכנית הרחבת המושבה" כתב מוליק [שמואל יזרעאלי בן המיסדים דוד וחנה יזרעאלי].

בין העבודות שקיבל יופ מד"ר ארתור רופין הייתה גם  'חצר דגניה'; זו נבנתה בשנת 1912 [עת שחברי הקבוצה עברו מאום ג'וני ליישוב הקבע סמוך למוצא הירדן[ על ידי חברת 'טרידל וקראוזה' במתכונת של חוות גרמניות לפועלים. [מבנים מוקפי חומה ובו שער כניסה. קירות הבניינים בעובי של כחצי מטר בנויים מאבן מקומית  מסותתת מבחוץ ומטויחת מבפנים. הגגות מכוסים רעפי חרס] יופ היה המודד והממפה, המתכנן וגם קבלן הבנייה.  בנו רפת, מחלבה לגבינות, חמאה ושמנת;  אסם לתבואות, לול, מחסנים ובתי מלאכה ובאמצע נישא שובך יונים. מחוץ לחצר הוקמו  חדר אוכל, מקלחת, בית מגורים גדול ומפואר - בעל שתי קומות ומדרגות עץ חיצוניות ולו גג רעפים.  'בית הפקידות' קראו לו.

עקב הקירבה היתרה בין אזור בעלי-החיים לבין שטח המגורים התלוננו החלוצים-המתיישבים על הסבל הרב שנגרם להם; ד"ר ארתור רופין  כתב בזיכרונותיו שלא מצא בארץ ארכיטקט כלשהו, על כן נאלץ למסור את תכנון בתי דגניה לידי טרידל.

אלפרד טרידל הגיע לגור בביתו שבכינרת עם סיום הבניה [יש האומרים כי אלפרד הגיע למושבת כינרת בשנת 1910] בדצמבר 1911, עם אשתו יאן ואמו פאולינה, כלי בית  [גם חרסינת 'רוזנטל' = פורצלנים], ריהוט נאה [אומרים שגם חפצי אמנות ואף פסנתר] ועם הרבה כסף. 

מספרים כי האם פאולינה עלתה לארץ גם עם בנה הצעיר אוסקר  אך זה חזר לגרמניה.

בספטמבר 1912 נולד ל יאן ולאלפרד הבן מָתיאס  = מתי, בכינרת.

אלפרד בנה רפת גדולה  ונטע פרדס הדרים, הקים גם מכון פרטי לשאיבת מים מהאגם עם מנוע, שבאמצעות חגורת עור, שעל ידי העתקתה, היה מפעיל את המשאבה שסיפקה את כמויות המים הרבות שדרשו הגידולים החקלאיים ולצרכי הבית הבודד.

וממול, בבית האחרון שבריבוע הבנוי, שגם הוא כבר היה בבעלות טרידל שיכן אלפרד  את הפועלים עובדיו  ואילו חצר המשק שימשה את צרכיה של  האחוזה המשפחתית -  את מחסני האיסום הפך למחסניו - לציוד, את הסוסים  החזיק במבנה בעלי החיים, כשהוא הוסיף והקים מבנים כרפת על חלקת האדמה לצרכיו, צרכי האחוזה.

אלפרד  שלא  ראה בכך  'תיקון עצמי'  או 'מופת סוציאלי', עבד בעצמו מבוקר עד ערב בידיו ממש. הוא עצמו נרתם לעבודת כפים בשרוולים מופשלים בגן הירקות,  בלול העופות  ברפת הפרות ובאורוות הבהמות;  מנטליות שונה. רק רצה לדעת איפה כל דבר נמצא. אומרים כי הייתה בו התשוקה לפרטים  ולהבנה  יסודית של המשק.

"בסך הכל,  לאחר כל  רכישות הקרקע של בני טרידל, השתרעה  אחוזתם  על לא פחות מ-650 דונם, ממיטב הקרקעות שהיו מיועדות מלכתחילה להגדלה עתידית של מספר האיכרים במושבה הקטנטונת", כתב מוליק יזרעאלי בן המושבה כינרת ומי שייסד ופתח  את ארכיון כנרת המושבה.

לכך חיפש אלפרד פועל מיומן לעבודות הפלחה [זריעה וזרייה] רצוי בעל משפחה, הבטיח משכורת הגונה וירקות מגינתו משך שנה  כמגורים: חדר אחד, מטבח ומרפסת עם עמודים כלפי חוץ , לחצר = [אכסדרה] אומרים כי היה זה יוסף שרמן.

מספרים כי אלפרד המשיך  את אחיו יופ כמודד קרקעות בחוות כנרת [1914] עבור 'החברה להכשרת היישוב' ו'קרן-קיימת-לישראל'.

כשבכל השטח [בן שש מאות וחמישים הדונם] שלו ושל משרד 'טריידל את קראוזה' – [שחלקים  מהקרקע היו מצויים בין חלקות איכרי המושבה] – עוּבַּד על-ידי פועליו -  פועלים ערבים לצד פועלים יהודים שאחד מהם  היה  ברל כצנלסון [לימים ממנהיגי תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית].

"בנוסף על  משקו של ברבר עיבד שטח של 500 דונם שנרכשו על-ידי שותפות 'טרידל-קרואזה' – מה שחייב העסקת פועלים רבים" העיד דוד [רובין] יזרעאלי  מוותיקי המושבה כינרת [אביו של מוליק ובעלה של המורה חנה לבית בעלול].

הכסף אזל ועד שיניב  המשק, פתחו בחלק מביתם בית-מלון – 10 פרנקים ליום שכר לינה ושולחן אוכל לאיש.

למלון  שהיה ברמה אירופית הגיעו מנהיגי הישוב היהודי מנכבדי התקופה כרב המושבות הרב אברהם יצחק הכהן קוק  [הראי"ה], כד"ר ארתור רופין, הפרופסור יוסף קלאוזנר  ואף הברון אדמונד-דה-רוטשילד עם אשתו אדלאיד היא עדה, בעת שביקר בארץ בשנת 1914.

בחדרי הבית הנאה שלחוף הכינרת שוכנה הקצונה הגרמנית שפעלה בארץ ובסיני.  גם מקציני הטייסת הגרמנית שהוצבה יד דגניה א' של היום.

פאולינה   בת יותר משישים וחמש הגיעה כאמור לארץ לבית המשפחה בסוף שנת 1911 עם בנה  אלפרד ואשתו יאן  לבית הבזלת בן שלוש הקומות שנבנה כבית מגורים  עם עשרה חדרים. היא שדאגה להביא  ממאיין ריהוט וכלי בית  וכשמרבית חדריו הותאמו  כאמור לשמש כבית-מלון היה זה מלון אירופי  בכפר קטן, בסיסמה: "ניקיון, רווחה ושלווה"  ברוח זו קבעה לכל מתארח את חדרו, והראתה את כל מוצאי הבית וכניסותיו, היא שסדרה את חדרי הלינה, "והאורחים אכלו בטרקלין סעודות טובות שלוש פעמים ביום בטעם גרמניה ובטעם הארץ כאחד".

קשה היה לפאולינה בעלת ה'ערכים הפרוסיים' דוגמת אמינות, דייקנות, חסכנות, צניעות, וחריצות וכבוד לגבר – לבעל; להתרגל אל סדרי הארץ ואל הבדידות בכפר קטן, דאגה על מיעוט יהודים גרמניים בארץ: "הם היו מביאים לכאן סדר ומשטר, מלמדים את יהודי מזרח אירופה לאהוב את העבודה, את הניקיון ואת החיסכון. הרמוניה ופשטות יחסית", נפטרה  כסבתא בסוף שנת 1913 ונקברה בפאתי האחוזה, כמהה לחיים בורגניים.

תנופת הפיתוח וההכנסות מהמשק והמלון, נקטעו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ההכנסות הן מאי הפעלת המלון והן ממחסור בידיים עובדות לגידולים בשדות החווה נעצרו [הגברים גויסו לצבא, כפועלי ה'עמליה' = פועלי כפיה לעבודות עבור הצבא, וגם כפועלי ה'סוחרה' בדרך כלל עגלונים יהודים שעבדו עבור הצבא התורכי ללא קבלת שכר. את בהמות העבודה לקחו לטובת המאמץ המלחמתי] וחות טרידל החלה לצבור חובות.

לימים אלפרד הנשוי ואב לילד,  גויס לצבא הגרמני ושרת בחזית אירופה,  לפני בואם של משפחת מוסקוביץ. בראשית הפלישה לצרפת   הגיעה שמועה לארץ כי ראו את אלפרד טרידל בחזית צרפת  באוקטובר 1914,   וכי נפל שם, השמועה הוכחשה בחלוף שבועות אחדים]  ואילו  יוסף כאזרח גרמני ורווק גויס למפקדת הצבא הגרמני כמהנדס צבאי, צורף בדרגת סמל-ראשון [אובר-פלדוובל =  [Oberfeldwebel ליחידת הנדסה, שפעלה בחזית סיני וארץ-ישראל והועסק בפיקוח על בניית מאגרי-מים, חיפוש מים במדבר סיני, סלילת  דרכים וכבישים לצרכי המלחמה של הכוחות התורכיים שקיבלו ייעוץ מאנשי הצבא הגרמני .

לידיה [לידי/לודי]  ילידת קלן שנת  1880  [12.5.1880] בת אמי  לבית שווארץ [ממשפחת החוקר יהוסף שווארץ] ופיליפ אמזל. 

יופ הכיר את לידיה כי היו קרובי משפחה רחוקים והמשפחות היו מיודדות.

"היא פגשה אותו בגיל 16, כשהמשפחה יצאה בקיץ להבראה  והתאהבה בו".

בשנת 1914  היא  ביפו כמורה לפסנתר בקונסבטוריון 'שולמית' וכפסנתרנית מעולה הופיעה כמנצחת על התזמורת הפילהרמונית 'שולמית' [על שם אשתו  המנוחה של  ד"ר רופין שנוסדה בשנת 1913], ועם פרוץ המלחמה גם בפני הקצונה הבכירה  הגרמנית- העות'מאנית בקונצרטים קלילים, אך חזרה לבית הוריה בגרמניה  לברלין  שם פגשה בתיאה [לימים טיפנטל], קלרה, ואירמה- אחיותיה  והיא בהריון .

יופ טרידל,  כתב ללידי [בתחילת דצמבר 1917] מהמפקדה הגרמנית בירושלים [אומרים שבמתחם 'אוגוסטה ויקטוריה'   שם היה בזמן הכיתור הבריטי והפינוי התורכי], ולאחר מכן מהמנזר הצרפתי  ['האחיות סן ז'וזף']  בשכם [היא ניאפוליס -  נאבּלוּס  בפי הערבים], כשקו ההגנה החדש באזור אל-בירה ומשם דרומית לעין-סיניה מגן עליהם [קו זה החזיק כתשעה חודשים עד שנפרץ]  הוא מונה בידי מפקדיו  לתפקיד טכני אחר.

יופ ולידיה  השניים התחתנו  בסוף שנת 1916. 
"נישאו ב-1916, בזמן המלחמה. אבא לקח חופש מהצבא כדי להינשא. התחתנו בקונסוליה הגרמנית" סיפרה עליזה.
תוך תיאום עם בעלה יצאה לידיה בגפה, יש ויגידו כי אוסקר, גיסה, שהיה בארץ נלווה  למסע היבשתי המפרך - דרך סוריה, הרי הטאורוס ואנטוליה עד איסטנבול.  שם עלו על רכבת 'אוריינט אקספרס' לגרמניה  - הוא כדי  לשרת בצבא [1918]; היא "על מנת ללדת אותי שם"  אמרה הבכירה יהודית  [לימים אשת יוסף מק'קולום ]  באביב 1994  בירושלים. 
" אחותי נולדה ב-8.4.1918 בברלין." אמרה עליזה.

מאי 1918 -יופ טרידל נוסע לחלב שעדיין תחת שלטון התורכים כמו כל צפון ארץ-ישראל עם פריצת קו  החזית בידי הבריטים. [אוקטובר 1918], טרידל הגיע עם הכוחות הגרמניים עד אנטוליה, ומשנכנעה תורכיה נסע לגרמניה והצטרף אל אשתו, שהמתינה לו כבר בברלין.  הזוג והבת יהודית שבו ארצה בשנת 1921 בגלל בעיות באחוזת כינרת וטרידל  חידש את עבודתו מחיפה.

 אוסקר האח הצעיר גויס לחיל האוויר הגרמני ושרת גם בחזית  ארץ-ישראל.

סיפרו כי3  יהודים יוצאי גרמניה, עזבו את חיפה צפונה וערכו מסע יבשתי עד גרמניה והתגייסו לצבא הגרמני.

סיפרו כי אוסקר טרידל היה בין מנהיגי הקבוצה של 36 איש, רובם 'טמפלרים' מחיפה [חברם של הטמפלרים ד"ר יוהאנס שמידט וד"ר קאופמן, גם של הנוצרי-גרמני ד"ר פטרס], אך גם דוד טכאואר והרופא ד"ר אליהו אורבך היהודים ילידי גרמניה  היו שם . שלושה יהודים.

בחוה לחוף הכנרת, את מקומו  של אלפרד בעת גיוסו כמנהל מילא  פועלו הנאמן, מנהל העבודה  החלוץ החקלאי יוסף שרמן [יליד  1889] שנשוי היה לאלקע רוחל ולהם בן - יוחנן   [אמרו שהוא היה לא כל כך נורמלי]. שמע תהילות ותשבחות בפי ממוניו.  פועלי האחוזה לא אהבו את שרמן טענו כי חריצותו ומסירותו לעבודה "הביאוהו לידי הכנעה והשפלת כבוד עצמו" כי הוא "מציית בעיוורון לפקודות ולנהלים" הם לא שעו להצטדקותו,  כי הוא עושה זאת לפרנסת משפחתו וקיומה גם אם לעיתים נפגעים צרכיהם האנושיים, את התנהלותו כלפיהם ראו כפחד וחולשה מול  מעסיקו. כך דרכו של עולם; "אפשר להגיד בבטחה ששרמן זה הקים לטרידל את המשק המופתי שלו בכינרת" אמרו זקני המושבה.

סיפרו שאלפרד הועיד חלק מהבית של שרכש מהאכר  ברבר לפועל שרמן ומשפחתו.

בשנת 1916  כידיד המשפחה,  אלפרד טרידל,  הציע לאלמנה פרידה מוסקוביץ [שבעלה המנוח, רופא  המושבה רחובות טבע ערב חג הפורים בוואדי ליד לוד] אחת הנשים היפות ביותר בארץ, שתבוא עם אימה וחמשת ילדיה ויקחו חלק מהקומה העליונה בביתו שבכינרת, ולאחר שלושה ימים ושני לילות הגיעו מתל-אביב  לביתו הגדול של טרידל.

"קיבלו את פנינו כהלכה ונתנו לנו שני חדרים בקומה השנייה וחדר אחד בשלישית, שהיו לביתנו בשנתיים הבאות. שאר חדרי הקומה העליונה של ביתם, היו באותו זמן בשימושם של קציני צבא גרמנים, כשבאחד מהם גר שם דרך קבע  - ד"ר שמל, המטאורולוג האזורי של הצבא הגרמני" כתב הבן  פאול [דורון] מוסקוביץ יליד 1907 כשבשאר הבית  בקומה הראשונה  גרו אלפרד, יאן ובנם מתי.

משפחת מוסקוביץ התמקמה   "עם מזער חבילות שארזו ובעזרת הלוואה של שבעה נפוליוני זהב שקיבלו מד"ר ארתור רופין האלמן". השבעה התגוררו שם עד לכיבוש הבריטי, עד אז עבדו שלושת הילדים הבוגרים בהשקאת פרדס התפוזים לפי הוראותיו של שרמן, משגיח החווה שהיה ונשאר גם מפעיל המשאבה.

 בשלטון הבריטים [יש אומרים כי היה זה בסוף שנת  1919] נהרג  בתאונת עבודה הפועל יוסף שֶׁרְמָן, בניסיונו לתקן את מנוע משאבת המים הפרטית של החווה נתפסה ידו של ברצועת המנוע המפעיל את משאבת המים,  "שרמן  חבר 'הפועל הצעיר'. אדם יקר ומסור למפלגה לכבוש האדמה והשפה.  נפצע עת ידו נתפסה ברצועת המנוע והובל בית החולים טורנס בטבריה שם נפטר"  כתב עיתון המפלגה;  יש ויספרו קצת אחרת: באחד מימי הקיץ עבד שרמן בהשקאה על יד המוטור, נתקל במכונה ונהרג. או ששרמן, היה מוכרח לדחוף את קצה החגורה בכתפו כדי להעתיקה ולהפעיל את המשאבה. שרוול בגד העבודה של שרמן נתפס בחיבור החגורה וזרועו נמשכה אל בין החגורה וגלגל ההנעה. הוא הונף סביב גלגל ההתנעה, זרועו התרסקה מעל המרפק וגופו הוטח כנגד הקיר, שם הוא נמצא חסר הכרה. הוא נלקח בכרכרת החווה לבית החולים בטבריה, לבית-החולים הסקוטי של ד"ר טורנס שם בשנת 1920 נפטר.

האלמנה בקשה פיצויים ממעסיקו, מאלפרד טרידל והמשפט בעניין נמשך גם אחרי פטירתו  של אלפרד,  מיופ  שהערים קשיים על המערכת המשפטית. כתבו בעיתונות התקופה.

אלפרד איבד את חייו במחלה קשה אומרים שמדלקת ריאות,  ביום 28 בפברואר 1921 בבי"ח של טורנס בטבריה. במושבה ספרו כי 'הלך בעצמו'.
"מות מכוער''- אמרו חבריו דוברי הגרמנית  - ''מות ביולוגי שאין אחריו כלום".

הוא השאיר אחריו את אשתו יאן והבן מָאטִיס  = מתי .

לאחר מות אלפרד חזרה יאן למשפחתה בלוקסמבורג עם בנה ה'צבר' מתיאס  [לימים נישא לסוזאן לבית בלום ונפטר  בצרפת.  המעניין הוא שקרא לאחד משלושת בניו יוסף על שם דודו].

יאן נפטרה בשנת 1938 יש אומרים בשוויץ  ויש האומרים בלוקסמבורג.

אלפרד  נקבר לצד אימו  פאולינה  בפאתי האחוזה.  יופּ, אשתו לִידְיָה והבת יהודית  שאך נולדה באו להתגורר  בבית  האחוזה אל מול הכינרת  בשנת 1921 עד לאותו יום בסוף נובמבר 1927 ובינתיים בשנת 23.4.1922 נולדה הבת הקטנה עליזה [לימים אהמן – עמיר].

 

ליופּ לא היה כל נסיון בניהול משק חקלאי, והוא דלג בין עבודת המשרד בחיפה, לבין המשק בכינרת. הרווחים מהפעילות ההנדסית הצטמצמו מאד אחרי פטירתו בשנת 1924 של אפרים קרואזה שותפו, וההכנסות לא יכלו לכסות ההפסדים שנגרמו למשק בכינרת.

"בשל ניהולו הכושל" כך מספרים זקני מושבה כנרת, קרב המגע היומיומי  - החיכוך לא פסק; יופ החל להעסיק במשקו רק פועלים ערביים  ["היהודים יקרים יותר,  מרוכזים בעצמם ויהירים"]. את העובדים  הערבים החזיק בתנאים גרועים אבל הם קיבלו אוכל ושכר קבוע וזעום ליום עבודה.

את חלקו בהוצאות ועד המושבה מאן יופ לשלם.

הסכסוך  הכספי פרץ והתעצם כשלאלמנה מנהל המשק שרמן שבקשה פיצויים מטרידל  הצטרפו לתביעה בני משפחת שרמן.  יופ סירב . "הקנאות הכרחית". הכריז.

באזור החלה החרמה של משפחת טרידל בידי המתיישבים היהודיים והסוחרים

"אוכלוסיה צדקנית וחומרנית"  כינם יופ.

הילדות יהודית ועליזה שיחקו בבובות  - הלבישום בהתאם לסיפור ששמעו בערב מאמן מלידיה,  ה'בוב' כנסיך או צייד, והבובה היפה הייתה הטובה והמכוערת הרעה, כבמעשיות לילדים שאספו האחים גרים – יעקוב ווילהלם.

 בגליל התאחדו אנשי המושבות בשתי אגודות 'אגודת המושבות' ו'אגודת האיכר', בין שתי האגודות התקיימו מחלוקות וסכסוכים לכן  זימן רזניק נציג הברון ביק"א את ועדי האגודות ואת פקידו של הברון שפירא לכנס בירור במושבה יבנאל. שם התברר אגב גם ענין טרידל מהמושבה כינרת, שם החליטו נציגי יק"א לתמוך בהחרמה, אם טרידל ימשיך בסירובו להישפט [תוך פרק זמן של שבועיים מיום סיום האספה] בידי יהודים  והודיעו לו על כך בכתב.

 יופ סרב לשלם פיצויים כפי  שפסק  'בית  משפט  השלום העברי' בטבריה [מערכת שיפוטית ללא אמצעי אכיפה להתדיינות רצונית בעניינים אזרחיים בין בעלי דין יהודיים ששאפו לחסוך בהוצאות עורכי דין. נוסדה ביפו בשנת 1909 על ידי 'המשרד הארצישראלי', בראשו ד"ר ארתור רופין ומזכירו הסופר הצעיר ש"י עגנון [שמואל יוסף טשאטשקעס].

יופ, לשמו של עקרון סירב להגיע למשפט שנערך בפני שופטים ודיינים עבריים והעדיף  כחילוני [הדתיים בחרו להתדיין בבית הדין הרבני[ להישפט בפני בית משפט הממשלתי -המנדטורי אשר דן בהגינות וביעילות בעניינים אזרחיים, [שלא היה בהם היבט לאומי או פוליטי]  "שבו היה יכול לשלוט באמצעות קשריו"  יש ואמרו כי נודע ליופ ש'חוקי התורכים'  במקרה זה יהיו יותר נוחים לו. 

המשפחה דרשה את פיצוייה "היא סובלת באופן נורא".

הצבור הגלילי החרים את האיכר טרידל בגלל סירובו להיכנע לפסק הדין של בית משפט השלום העברי בענין שרמן.
"יהודית סיפרה לי שאבא שילם למשפחת שרמן, אבל היא [=אלמנת שרמן ע.י.] רצתה יותר מ'הטריידלים העשירים' והעניין הגיע לבית משפט אזרחי. השופט האנגלי אמר שאנשים הגונים כמו הטריידלים הוא לא ראה,  ולא קיבל את התביעה". אמרה  עליזה.

המשפט הועבר מבית המשפט האזרחי  לבית-דין רבני שם נפסק לטובת האלמנה.  משפחת טרידל התכחשה, המשיכה להתנגד ולא תמכה במשפחת ההרוג,  סירבה לשלם.

יופּ הסתכסך והוחרם על-ידי תושבי כינרת והציבור באזור כולו.

"החרימו אותו, אף אחד אינו בא במשא ומתן עימו. וכנראה שהוא גם איננו מצטער על זה. הוא התבודד במבצרו רב החדרים" כתב 'הפועל הצעיר' [13 פברואר 1920].

בשנה בה נולדה  עליזה הקימה ההסתדרות הציונית את המכון לחקלאות  הוא  'המכון למדע הטבע, תחנת הניסיון החקלאית' בתל-אביב  שמייסדה האגרונום יצחק [אביגדור] וילקנסקי [וולקני-אלעזרי] שניהל את החווה החקלאית של 'ההנהלה הציונית' בבן-שמן והיה יועץ חקלאי של 'המשרד הארצישראלי' שבראשו  ד"ר ארתור רופין, אמר "הארץ איננה נקנית בכוח אלא במחרשה" ועשה עם האגרונום הבוטנאי  אוטו וארבורג מחלוצי המחקר המדעי של הטבע בארץ-ישראל  ויושב ראש ההסתדרות הציונית [נקבר בדגניה א'] ; יופ מונה כראש מחלקת הכימיה החקלאית.

1924 לאחר פטירתו של שותפו אפרים קראוזה ניהל יופּ משא-ומתן ממושך בין יק"א ובנק 'אנגלו-פלשתינה', על הגדרת שטח של כ-200 דונם – ירושתה של האלמנה ד"ר אסתר קראוזה  מתוך שטחי החווה. שטחים אלה [בחלקה הצפוני של החווה ולמורדות ההר] הועברו בסופו של המשא-ומתן לבעלותה של חברת פיק"א [חברת יק"א פעלה בארץ בהנחייתו של הברון אדמונד-דה-רוטשילד, עד לשנת 1924. בשנת 1925 יסד בנו– ג'יימס דה-רוטשילד – את חברת פיק"א, אשר החליפה את חברת יק"א].

לאחר מכן ניהל יופּ משא-ומתן עם חברת יק"א, על מכירתם של 250 דונם נוספים, שהיו ירושתם של האלמנה יאן, אשתו של אלפרד ובנה מתי. בסיומו של המשא-ומתן, הועברו כל 450 הדונמים הנ"ל [כולל שטח בן 200 הדונמים שרכשה חברת 'טרידל את קראוזה'], ביחד עם חצר המשק והבית אשר בה, לרשותה של חברת פיק"א, כנגד החוב שצברה החווה במשך שנות קיומה. השטח שנשאר בידי משפחת טרידל  כ-200 דונם, [שהיו חלקו של יופּ שחלק מהן קנה עבור אלפרד אחיו  שמתוכן מכר כך אומרים  150 דונם], כולל 50 דונם  גן הצמודים ל'ארמון' בן שלוש הקומות, ורצועת 400 המטרים [כחצי דונם]  של חוף הכינרת – כל אלה נשארו בבעלותה של היורשת הגברת יאן טרידל ובנה מתי  = [מטיאס].

בתקופה זו עבד יופ טרידל גם בהכשרת מפרץ חיפה יחד עם 'חברת החשמל הארצישראלית',  כלומר עם  מייסדה פנחס רוטנברג [בעל זיכיון  מטעם ממשלת אנגליה להקמת תחנת כוח הידרו-אלקטרית] שרכש גם הוא אדמות במפרץ, איתו עבד גם בסקרי שטח, מדידות והכנת תוכניות למפעל-החשמל  ב'נהריים'  = ירמוך – ירדן,  כן ערך מיפוי מפורט של כל אדמות מפרץ חיפה עבור 'חברת הכשרת היישוב'.

"בשביל לתכנן את חיפה ומפרץ חיפה נערכו מדידות טופוגרפיות מצוינות על-ידי המהנדס המנוח יוסף טריידל. לשם התכנון הוקם  משרד תכנון מיוחד על הר-הכרמל בו שרתו מהנדסים ויועצים: יוסף לוי, שמעון רייך, יוסף טריידל ועוד מהנדסים מתמחים בבניית נמל". כתב ריכרד  [יצחק] קאופמן אדריכל חברת 'הכשרת היישוב' וגם אדריכל המחלקה להתיישבות של 'ועד-הצירים'  [וועד אשר דאג גם לקשר בין 'ההסתדרות הציונית העולמית' ו'היישוב העברי' לבין  השלטונות הבריטים  בארץ-ישראל].

המהנדס יוסף לוי הקים חברה שבה חברות כ'קהיליית ציון', 'משק' ו 'קדם' של יהודי גרמניה ורומניה לרכישת אדמות  ג'ידרו כ-45 אלף דונם  = אדמות מפרץ חיפה ממשפחת סורסוק הביירותית בעזרתו של יהושע חנקין. תוך שיתוף פעולה עם ה'קרן-הקיימת-לישראל', 'הכשרת-היישוב'  [ אזור 'אחוזה' ויערות הכרמל[  ,'גב-ים לקרקעות'  [חברת בת של 'החברה הכלכלית לארץ ישראל' שנוסדה על ידי ציוני אמריקה בראשות השופט  הציוני לואי ברנדייס  Louis =  Dembitz Brandeis]  ועם יזמים  פרטיים כמו גאורג הרץ] שקמוני .[

המהנדס שמעון רייך, עבד בחברה ל'הכשרת מפרץ חיפה' של יוסף לוי כאחראי על תוכניות הניקוז והפרצלציה של שטח הביצות כמהנדס בנייה במים.

בנובמבר 1926, הגיע יופּ למצב כספי קשה ביותר. הוא לקח הלוואה של 350 לירות מחברו המהנדס הברלינאי הַיְינְץ נַגְלֶר מחיפה [ממקימי בית חרושת 'עסיס' רמת גן]  לכסוי חובותיו של המשק השני [זה של אהרן ברבר]  וביקש מפיק"א שכנגד 200 הדונמים שבבעלותו יערבו לסכום ההלוואה. חלפה שנה לקראת יום הפרעון, שחל ביום 29 בנובמבר 1927,  שלח יופּ טרידל יד בנפשו.

בערב ההתאבדות שוחח עם אנשים שונים, סידר עניינים רבים ["מצב רוחו ומראה פניו היו כרגיל"] ואז ירייה אחת בחזהו שמה קץ לחייו.

"ב-29 בנובמבר 1927  בבוקר נמצא מוטל מת בחורשה שעל הר הכרמל בחיפה -  כתבו עיתוני התקופה - ‏ סיבת התאבדותו הייתה הסתבכות כלכלית, חרף רכושו הרב".

"בבגדי המנוח מצאו מכתב שבו הוא מבקש מאת בעלת המלון, שבו התאכסן לקחת חלק מהכסף, שהשאיר בשבילה, וחלק ממנו לשלוח למשפחתו " כתב עיתון 'דבר' "ביום רביעי הועברה גופתו  לכינרת  הוא  נקבר באחוזת המשפחה"  דיווח  עיתון 'דאר-היום'.

והמשק השמיני [של ברבר, 150 דונם] חזר ליק"א לכיסוי החובות.

"אבי היה חייב סכום כסף לאדם אחד בשם נגלר ואפילו לא כל-כך הרבה כסף. אבא הלך לאותו אדם ובקש ממנו ארכה לתשלום החוב. כנראה שהאיש היה בלחץ ולא היה מוכן לדחות את התשלום ואיים עליו במאסר. מכיוון שאבא היה פרוסי באופיו והיה בידו אקדח, ואומץ בוודאי שהיה לו, הוא עשה מה שעשה. המעשה היה כרוך ברגשות שמירה על כבודו וכבוד משפחתו" כתבה עליזה בתו.

יוסף  נקבר לצד אימו  פאולינה  ואחיו  אלפרד בפאתי האחוזה.

האח הצעיר אוסקר עם משפחתו הגיעו ארצה לנהל את האחוזה.

סוף דבר

"את היום שהודיעו לאמי לא אשכח עד עולם. כמה גברות באו באוטו. אחת מהן הייתה הדודה גרטרוד, אשתו של אוסקר. אמי רצה לקראתן ופתאום התמוטטה. נכנסה לבית כסהרורית, הוציאה את מעילה החורפי והתעטפה בו. נכנסה לחדר הירוק, בו היו הספרים. הגיפה את התריסים והתייחדה עם עצמה. אמא הבינה שלא תוכל להתקיים בכנרת בלי אבא. היא התייעצה עם מישהו, אינני יודעת עם מי, ומכרה את האדמות לפיק"א" סיפרה עליזה הבת הקטנה.

"אני מודה לך אדוני הנכבד, אם תואיל לבקש מהנהלת פיק"א תשובה במברק, כי מצבי נואש לחלוטין". כתבה לידיה טרידל לידיד המשפחה איש עיריית תל–אביב לשמואל [סמי בפי דוברי הגרמנית]  טולקובסקי – מומחה להדרים [אביו של דן, שהיה לימים מפקד חיל-האוויר].  

בסופו של המשא-ומתן הועברו לידי חברת פיק"א כ-650 דונם. כ-35 דונם נוספים, הגובלים עם בתי המגורים של קבוצת-כנרת, נרכשו על-ידי קבוצת כינרת, בהסכמת ועד המושבה. 

"אימא מכרה הרבה מהריהוט כשעזבה. האנשים מהמושבה לא רצו לקנות את המיטות "כי שם נכנסים הפשפשים". זה לא היה נכון, אבל היא לא הצליחה למכור אותן." כתבה הנכדה שלומית מפי עליזה סבתה.

בשנת 1927   התחיל פיוטר רוטנברג  להקים את תחנת הכוח ההידרו-חשמלית ב'נהריים' במפגש הנהרות ירמוך וירדן. התחנה  בנהריים נחנכה בשנת  1932ומכאן בא כינויו 'הזקן מנהריים' 

בשנת 1935 הקימה 'חברת החשמל לפלשתינה' [נוסדה על ידי פנחס רוטנברג בשנת 1923] תחנת כוח קיטורית  [בה הטורבינה מופעלת באמצעות קיטור הנוצר כתוצאה מחימום מים בדודי התחנה באמצעות שריפת דלקים]  'חיפה א',  התחנה הוקמה על חולות מפרץ חיפה ובשנת 1938 הקימה תחנת-כוח קיטורית נוספת מצפון לנהר הירקון 'רדינג א' על שם רופוס דניאל אייזקס -המרקיז הראשון מרדינג.

שתי טורבינות הגז הראשונות בישראל הופעלו בשנת 1961 בתחנת ' אורים'  של יד  חיפה.

"אחרי האסון, עזבה לידיה עם בנותיה את הארץ. היא הצטרפה אל אביה  פיליפ ואחותה בעיר קלן, שם עבדה כמנהלת חשבונות בבית-החולים היהודי בעיר. עם עליית כוחם של  ה'נאצים' בשלטון בשנת 1935 חזרה עם בנותיה לארץ  בשנת 1938 עבדה  כמנהלת משק-הבית בבית-החולים 'הדסה' ירושלים   ובשלב מאוחר יותר, כמנהלת חמי-טבריה". סיפרה אלישבע, בתו של הצייר יעקב נוסבאום [החבר של  האמן מדרמשטאדט  זיגפריד סבא] תושבת המושבה.

"כשניהלה את 'חמי-טבריה', הייתה באה לבקר במושבה ולבלות אצלנו את יומה החופשי. לעיתים הייתה ניגשת לאחוזת הקבר המשפחתית. מעולם לא חצתה את רחובה של המושבה. תמיד עקפה אותו בבואה". סיפר בצלאל בן המושבה.

לידיה נפטרה בירושלים בשנת 1975 [8.5.1975] .

יהודית בתה הבכורה האריכה ימים נפטרה השנה [2015] בלונדון.

גרטרוד ובעלה הכימאי ד"ר  אוסקר [יצחק] טרידל  מפתח חומרים נגד מזיקים ושני ילדיהם,  שכתובתם רחוב הרצליה  בחיפה,  אך היו בבית  הבזלת בכינרת  לשם עברו במטרה להמשיך ולנהל את החווה [שהייתה כאמור בבעלות יאן אלמנתו של אלפרד טרידל]  אוסקר  טיפל  גם בצו הירושה של אחיו יופ טרידל מטעם האלמנה לידיה   [דיון משפטי שלא הסתיים עד  בואה ארצה].

אוסקר איש מלומד ומשכיל אך לא איש אדמה. 

אשתו גרטרוד בת לאחת המשפחות הידועות בברלין [יש אומרים שמבאי ביתם ריכארד שטראוס  המוסיקאי אוהד הנאצים] ראתה בחווה שבכינרת מקום מקולל וחזרה לאחר תקופה קצרה אומרים שבשנת 1929  עם בניה, גבריאל [גבי] בן השנתיים וסטיפן  [דוד]  בן ה- 14  למשפחתה בגרמניה, שם נפטרה מדלקת אוזניים קשה [יש אומרים – שפעת]. שם נקברה.

יש אומרים, שאחיה, שחלה כאן בשיתוק ילדים,  גרם  לחזרתה  לגרמניה.  אמרו שחזרה רק אחרי שאביה נפטר היה שם סיכסוך משפחתי.

בחווה נותר אוסקר ערירי ומאוכזב "ציני במקצת, אומלל, ועקשן עד לידי מרה שחורה" אמרו במושבה. אוסקר אדם מר-נפש בעל אופי קשוח שהשתדל להחזיר את האחוזה המשפחתית לימיה היפים, אך הצלחתו הייתה מועטה. "אם כי היחס שגילו כלפיו איכרי המושבה, היה סובלני וסלחני" יאמרו זקניה.

עם מותה המהיר של גרטרוד אומצו הילדים על-ידי בני המשפחה בגרמניה סטיפן חזר ארצה בגיל 16 והתקבל לפנימייה של בית-הספר החקלאי 'כדורי'. לאחר מכן התגייס לחיל-הסְפר ושרת בבסיס זרקא שבעבר-הירדן. [יש אומרים כי לאחר לימודיו גוייס לצבא הבריטי ושרת בתקופת מלחמת העולם השנייה בשטח ירדן, לאחר המלחמה עבר דוד- סטיפן להתגורר ברחוב שטראוס בירושלים עסק כנהג  נישא לרות הניה =Henne [ממנה התגרש ב 1944, אירינה נכתב ברשומת הגירושין הרישמית -].

שם  גם גרות דודתו לידיה האלמנה בצפון תלפיות ויהודית בתה, בסמוך ברחוב החבשים. 
את גבי בנו הקטן של אוסקר הצליחה אחת הדודות לשלוח לארץ בהיותו בן 10, ערב מלחמת העולם השנייה. הוא הגיע לכינרת אל אביו. 

ובכור הולדתם,  מספרים כי כבר בשנת 1933   נדרשו התלמידים במאיין להצדיע במועל יד ולהגיד "הייל היטלר". המורה שידע  על יהדותם של חלק מתלמידיו  הורה להם להצדיע, אך פטרם מלומר את 'הברכה'.

רוב חברי  הילדות הפנו עורף ליהודים גם בבית הספר.

אחד מבני המשפחה פוטר ממשרתו בבנק, אחר מהמשפחה הרמן האס בעל יקב הוכה למות על ידי הנאצים, והרמן טרידל נשיא הקהילה היהודית במאיין, לא יכול היה לשאת את המצב והתאבד בביתו,  הנס הבן של גרטרוד  הבת של קלרה ורוברט טרידל [שנישאה לארתור זיבלד] נרצח  בשואה על ידי הנאצים בפרנקפורט.

בתום המלחמה [מאי 1945] ביקר במאיין יליד המקום אריק טרידל  [שלחם במסגרת צבא ארצות-הברית] ומצא שם אחד, חצי יהודי,   שהשכנים נתנו לו מקצת חפצים שהיו שייכים למשפחתו  כמו סכו"ם ובדים.

 ביום ה-8 בנובמבר 1952 נפטר אוסקר  לאחר שנפגע ממכונית בדרך לביתו והוא בן 70 .

אוסקר נקבר לצד אימו  פאולינה  ושני אחיו  יוסף ואלפרד בפאתי האחוזה. 

עם מותו  הוברר כי החזיק חשבון בנק [סכומיו לא ידועים לנו וגם לא סוג המטבע, גם תאריך ההפקדה האחרון לא ידוע, ולא שם הבנק ומקומו] זאת לפי פירסומי מדינת-ישראל [שראתה בו נעדר שכספו/רכושו לא נדרש] .

"אוסקר נפצע וחזר לארץ. הגרמנים שילמו לו פנסיה עד יום מותו." ציטטה כלתה חיה  נאמן את עליזה [=אמו של יוסף נאמן הקרוי על שם סבו יוסף – יופ].

גבי למד בבית-הספר החקלאי התיכוני בפרדס-חנה  [אמרו שגר  אצל ד"ר רובינשטיין מגד בפרדס-חנה] סיים את לימודיו ואחרי פטירת אביו נישא לעפרה לבית דנובסקי  –  בת-המושבה,  הם חזרו לכינרת מושבה שיקמו את הבית, ועל השטח שנותר טיפחו מטע תמרים . גבי ועפרה חיו זה ליד זה עד שגבי נפטר. 

גבי היה מורה לגיאוגרפיה בתיכון 'בית ירח' [שעל השפה הדרום-מערבית של אגם הכינרת], ונבחר כיושב-ראש המועצה המקומית של  המושבה כינרת בשנת 1975. 
בנם - אמיר טל [טרידל] נפל כטייס בהתרסקות מסוק עם 54 לוחמים טייסים וצנחנים, [  44 חיילי גדוד 'אפעה' של הצנחנים ו-10 אנשי צוות האוויר של מסוק ה'יסעור' { CH-53   'Sea Stallion' = מסוק תובלה צבאי מתוצרת 'סיקורסקי' ארצות-הברית}] בעת תרגיל משולב ‏בבקעת-הירדן,‏ בשדות המושב הצעיר ייט"ב  [יד יצחק טבנקין - ממנהיגי הפועלים]  בדרך ליריחו  במאי 1977 כ"ג אייר תשל"ז.

לימים היה שינוי בסימון החלקות באזור בחצר כנרת מושבה,  והחלק בו ארבעת הקברים והמצבה המשותפת,  שהציב אוסקר טרם מותו, הועבר לרשות המושבה כינרת. בני המשפחה שנפטרו ורצו להיקבר בחלקה ההיסטורית של אחוזת טרידל לא קיבלו רישיון קבורה, והם קבורים בבית הקברות המשותף של קבוצת כינרת והמושבה. והבית  שייך למשפחה, גם הפסנתר.

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת-רבקה אביבי.

עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא.  יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים.