אלגרה מוצרי – נורתה, נאנסה ונשחטה

28.3.1938- סג'ור

  

צילם: מיקי גוטשלק

בית העלמין האזרחי חיפה חוף כייאט, חלקת ההגנה חלקה 1; שורה 22;  קבר 8.

טכסט:

[סמל ההגנה] אליזה מוצרי

חברת 'ההגנה'

נפלה במלוי תפקידה

כ"א באדר ב' תרצ'ח

תנצב'ה

* הערה איות השם הפרטי, החקוק על המצבה, שגוי צ"ל עליזה

ב-7 ביולי 1937 המליצה 'ועדת פיל' על חלוקת ארץ-ישראל: אזור יהודי במישור החוף ובגליל  - פחות מ- 15% משטח א"י המערבית; המקומות הקדושים לנצרות בבית-לחם, בירושלים ובגליל ימשיכו להיות תחת המנדאט הבריטי, והערבים יקבלו את יתרת השטח, שיאוחד עם ממלכת עבר-הירדן ויזכו לעצמאות.

ב-8 בספטמבר 1937 יזם ה'ועד הערבי העליון' ועידה כל ערבית בעיירה בלודאן שבדרום סוריה כדי לגבש את כל הכוחות נגד רעיון החלוקה . – ו'המרד הערבי הגדול' התעצם.

ב-26 בספטמבר 1937 מתנקשים ערבים ירו למוות בלואיס אנדריוס, מושל מחוז הגליל. הבריטים ראו בהתנקשות הכרזת מלחמה. הועדות הלאומיות הערביות – הוצאו אל מחוץ לחוק, ובכירי הוועד הערבי העליון הוגלו לאיי סיישל, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני סולק מתפקידו כנשיא המועצה המוסלמית העליונה, הסתתר בהר-הבית כשבועיים, חמק ונמלט דרך הים ללבנון. פאוזי אל-קאוקג'י קצין מקצועי, שפעל בשורות המורדים, ברח.

ההתקפות הערביות על ישובים בודדים וכלי רכב נמשכו. אנשים נרצחו, שדות ובניינים הוצתו, עצים נגדעו, עדרים נשדדו. הם פגעו באנשים בודדים בכביש, בשדה או בבית קיצוני בכדי להטיל מורא על האוכלוסייה היהודית כולה.

ב- 28 במרץ 1938 ירו ערבים על מונית, שהסיעה יהודים מחיפה לצפת. בהתקפה נרצחו ששה מנוסעי המונית, בהם ילד ושתי נשים,  שנאנסו  ובותרו באכזריות. גם אלגרה.

אלגרה נולדה בשנת 1918 בחיפה למלכה ויעקב מוצרי. הם אייתו שם המשפחה מוסרי.

מלכה לבית סילס ילידת צפת דור ששי בארץ, משפחה צפתית ותיקה - "שרטטו אילן יוחסין והגיעו עד שלזיה, מתי שהוא במאה 19 הגיעו לארץ שני בנים לבית סילס משלזיה במצוות אביהם לרכוש בדמשק בדי משי, הבנים מוסה ואיברהים הגיעו לחאלב ולדמשק ושלחו לאביהם את הסחורה". מדמשק ברחו בתקופת עלילת הדם של שנת 1840 והפרעות ביהודים שבעקבותיה,  מספרים כי מוסה סילס הרג ערבי ונאלץ להימלט. באו לצפת ולראש-פינה שם התגוררו בכפר ג'עוני והתפרנסו מעסקי חלב וייצור גבינות - סיפרה  נכדתה אסתי חסון   

יעקב נולד בשנת 1885 מסורת במשפחה כי מוצאו בספרד. בן שנתיים הגיע למצריים עם הוריו. אחרי שאחיו נהרג שם, עלו לארץ-ישראל. מספרים כי יעקב הוזמן על ידי חברת 'כל ישראל חברים' לעבוד במקווה-ישראל אך לא קבל אשרה ונתקע במצרים. שם הכירו לו את בת דודו [מצד אמה] -  מלכה סילס "שהייתה מאד מאד צעירה  כמעט ילדה" הם נישאו, עלו  לארץ והתיישבו חיפה. המשפחה, יש אומרים עלתה ארצה מלבנון.

משפחת סילס משפחה עשירה, יעקב ומלכה מוצרי גרו בבית סילס ברחוב השומר 11 בחיפה השייך למשפחת סילס. שם נולדה הבכורה רשל, אחריה מואיז  וסלבו-יהושע, חיים שנפטר צעיר, הבת פלורה ואלגרה,  רוז וקליר היו הצעירות.

סיפרו כי יעקב מוצרי היה בקשר עם מחתרת ניל"י והוא זה, שהתורכים אפשרו לו לראות את שרה אהרונסון לפני ששמה קץ לחייה, "הוא הסליק לה את האקדח" מסרה אסתי חסון מפי רוז- אחותה של  אלגרה.

עוד סופר על בתו של המושל התורכי בחיפה שחלתה "נתקעה תולעת בפיה"  וזה הבטיח לאיש שירפא אותה את כל הר הכרמל. יעקב  כרוקח מלומד "למד בחו"ל" עשה זאת  וקיבל חלקת קרקע.

בחיפה ליעקב הייתה במרכז המסחרי הישן בעיר התחתית, חנות ל'רוקחות טבעית' וגלנטריה. וחנות אחרת במרכז המסחרי החדש בסמוך לבית הקרנות שברחוב הרצל, בית מרקחת בשם 'חפציבה'. [לאשתו מלכה הייתה חנות במרכז המסחרי הישן בעיר התחתית.] 

יעקב איש משכיל היה. מפורסם וידוע נקרא בשם הערבים סיידנא יאקוב ובפי האנגלים מיסטר ג'ייקוב ובפי היהודים חכם יעקב. "חכם באשי יעקב קראו לו" סיפר  אלי מקס, האחיין של אלגרה, בנם של רפאל וקליר היא אורה.

בני משפחת מוצרי מעורבים בפעילות נגד השלטון הבריטי, בביתם היה 'סליק'  - מחבוא נשק - של  'ההגנה'. פעם ערכו הבריטים חיפוש, אחרי הלשנה, שמביתם ברחוב השומר צלפו לעבר השכונה הערבית הסמוכה - חליסה בפאתיה המזרחיים של חיפה, הגיעו השוטרים – ולא מצאו דבר. הסליק הוטמן מתחת למיטת התינוק.

הילדים למדו ברשת 'אליאנס'.גם עליזה היא אלגרה למדה שם ועם סיום הלימודים עבדה כאחות-חובשת  במרפאה, בקליניקה של ד"ר פאול מוזס, רנטגנולוג, עולה לא צעיר מגרמניה– ב'בית נגלר', בית בעיר התחתית בחיפה במרכז המסחרי החדש ברחוב יפו, בו גם גר, "לא רחוק ממעבר של מדרגות". את מרפאתו חלק עם רופא ערבי "בשיטת המרפאה 'החמה' '' כהסברי הפרופ' נסים לוי.

"מנעוריה ניכרה בה נטייה להתנדבות, וכך הצטרפה לשורות 'ההגנה' והייתה פעילה בשורותיה" נכתב בספר 'יזכור' של משרד-הביטחון.

אלגרה התארסה לקצין המשטרה יליד ירושלים היהודי רפאל מקס  בן חנניה, ששירת במשטרת סאסא,

משפחת מקס - היא אלמקייס  - עלתה ממרוקו, אומרים שמהעיר מכנס, בתחילת המאה העשרים לירושלים. הם גרו בחיפה סמוך למשפחת מוצרי. 

רפאל מקס  ואלגרה מוצרי החליטו שלאחר החתונה יקבעו את מקום מושבם בצפת. את מועד חתונתם קבעו ליום ראשון של תחילת ניסן והיא עזבה את מקום עבודתה לרגל נישואיה הקרבים.

ביום שני כ"ה באדר ב' תרצ"ח [28.3.1938] הייתה אלגרה בדרכה מחיפה לצפת, כדי לשכור לה ולרפאל דירת מגורים בצפת, והימים ימי מאורעות הדמים.

המונית יצאה לצפת מליד קפה 'ישראל' ברחוב העצמאות בעיר התחתית של חיפה, משם יצאו כל המוניות והאוטובוסים, בשעה  1.35  אחר הצהרים.

מרדכי פרץ תושב צפת בעל מספרות, זה שהייתה לו מספרה גם בחיפה, פעם בשבוע היה נוסע לחיפה וחוזר במוניתו של שחרור שכנו. המונית יצאה מחיפה. הפעם הוא איחר, והמונית נסעה לסופה – בלעדיו.

 אלגרה ישבה ליד הנהג בכור שחרור [37]  מצפת, מאחור ישבו שלום ביבר חבר פלוגת הקיבוץ המאוחד  'יודפת'  בצפת; אלה שבאו כדי להזרים לעיר כוחות רעננים וצעירים, ותינוקו עימו; הרב אברהם זיידה הלר [נשוי לפרידה לבית ברזל אב ל- 5 בנות]  שימש ראש ישיבת  חתם סופר-רידב"ז, דור רביעי בצפת, מצאצאי הרב יום טוב ליפמן הלר לבית לוי, ישב ליד הדלת, הצפתית הזקנה [+70] בריל באשע  בת  הרב משולם זישא ממשפחת הרב אלימלך מליז'אנסק, בתה צפורה [40] אשת הרב מרדכי כהנא ורבקה בת ה-  5 - אחת מששת ילדי צפורה - הם חזרו מחתונה משפחתית בתל-אביב. [סיפרו כי במאורעות תרפ"ט התנפלו פורעים על ביתם של צפורה ומרדכי כהנא ובזזו את רכושם, אך המשפחה שהתה באותה עת בירושלים, וכך ניצלה].  בנוסעים גם גיסה של צפורה, נפתלי-צבי סגל  [35] בעל חנות מכולת בצפת ובנו ברוך-דוד [12] שגמרו להזמין בחיפה סחורה לחנותם לקראת ימי הפסח, בביתו בצפת הבת סימה [10] שנשארה עם אימה חיה לבית כהנא.

"משפחת סגל וכהנא הן מהמכובדות בצפת" כתבו בעיתונות התקופה.

בדרך, בכביש עכו – צפת, ליד הכפר הערבי סג'ור, בין מג'דל-כרום לראמי, בשעה  2.30 אחר הצהרים נתקלה המונית במחסום אבנים, שהוקם במרחק שני קילומטרים לפני הכפר הערבי ראמי על ידי כנופיה שמנתה 20 איש.. נהג המכונית בכור שחרור נהג נועז ומנוסה נאלץ לעצור את המכונית. מן המארב הגיחו 9 ערבים לבושים בגדי-חאקי, מכנסי רכיבה ומגפיים מצוחצחות ומזוינים ברובים, אקדחים וחגורות כדורים. "אחד היה בעל זקן ושפם שחורים",  אחר יצא מתעלת הכביש מצד ימין וכיוון את רובהו כלפי הנוסעים. בכור פתח את דלת המונית על אף הפצרות הנוסעים כי ימשיך בנסיעה, ירד והרים את ידיו לאות כניעה. התוקפים התקרבו עד שני מטרים מהכביש ופתחו ביריות על המונית. בכור רץ לעבר ההרים ואחריו אלגרה; מאנשי הכנופיה ירו אחריהם. הרב הלר  פתח את הדלת וברח לצד אחר, התחבא בתעלה וכשפסקו היריות לרגע קם ורץ לעבר ראמי. "כשראו אותי הליסטים בריצתי, כיוונו את רוביהם אלי וירו. השתטחתי על האדמה ושוב קמתי, וכך רצתי לסירוגין. הליסטים לא חדלו מלירות אלי, אך לא פגעו". תאר.

חלק מחברי הכנופיה נגשו למונית ומטווח קצר פתחו באש על הנוסעים. ארבעה נרצחו בו במקום –באשה וציפורה, נפתלי צבי וברוך דוד. כולם כאמור בני משפחה אחת מצפת.

כשניתכו היריות על המונית, השכיב שלום ביבר,  את תינוקו בן השנה על הרצפה ושכב עליו ללא תנועה. "אנשי הכנופיה נכנסו למכונית בדקו את הנוסעים, ואותי חשבו למת. בני בכה, אך לא נגעו בו" סיפר שלום ביבר. רבקה בתה הקטנה של צפורה כהנא ניצלה בנס - גופת אמה כיסתה אותה, והפורעים חשבוה למתה.

כעבור רבע שעה עבר אוטובוס ערבי מעכו לראמי. שלום ביקש כי יאספו אותו ואת בנו הפעוט, הנהג סרב. גם את הרב הלר  לא אסף - זה הוסיף לרוץ עד שפגש במכונית המשטרה "הם לקחוני והביאוני למקום ההתנקשות". הכנופיה הוסיפה לירות. - הד היריות הגיע לתחנת משטרת הגבול הסמוכה לראמי; השוטרים נזעקו ובאו במכונית משוריינת תוך עשר דקות. הכנופיה ירתה גם על מכוניתם. מפקדם, סרג'נט, גילה קור רוח ושליטה במצב; לקח את הילדה רבקה  ואת הפעוט לתוך המכונית המשוריינת, שם ישב הרב הלר .  אמרו כי שלום ביבר הסתתר מאחוריה.

כשבאה המשטרה למקום הרצח עוד מצאה את צפורה כהנא מפרפרת בגסיסתה, השוטרים ענו ביריות. לעזרתם באו גם מטוס צבאי ושש מכוניות של צבא ומשטרה. השוטרים רדפו אחרי אנשי הכנופיה. ראו 3 מאנשיה במרחק מה ממקום ההתנקשות ירו בהם והרגום במקום. יתרם ברחו להרים.

טענו שהרוצחים היו זרים והגיעו מסוריה, מאלה של פאוזי אל קאוקג'י.

ארבעת הנרצחים הובלו, במונית בה נורו, אל בית החולים הממשלתי בעכו. גם אלה שנשארו בחיים הובלו לעכו. "ביחד נסענו" אמר הרב הלר. הנשארים בחיים זיהו את ההרוגים.

סיפרו כי כשהובאו החללים לעכו קיבלם הרופא הממשלתי הערבי. השוטר הבריטי שנמצא בחדר פרץ בבכי, ואולם הרופא הגיב "בהוצאת לשונו בבת-צחוק".

דבר האסון נודע בצפת כחצי שעה לאחר שקרה -  הרב הלר  הודיע על כך בטלפון מעכו.

 "כשהגיעה הידיעה לצפת אמו ואשתו של מרדכי פרץ היו בטוחות כי הוא בין ההרוגים  וישבו שבעה - הורידו את התמונות מהקירות וכיסו את המראות. אחרי יומיים הופיע ועשו לו יום הולדת -  'מרדכי היהודי' קראו לו " סיפרה לי בתו מרים גוטשלק.

על גורל הנהג  בכור שחרור והצעירה אלגרה מוצרי שברחו להרים וטרם נמצאו - לא ידעו דבר.

בינתיים ירד גשם וטשטש את עקבות הכנופיה.

נהג המשאית דוד מירזלי שנסע בדרך זו לאחר המקרה מצא במקום רק את כובעו של הנהג .

צפת עטתה אבל כבד.

אשת הנהג הנעדר שחרור יצאה עם בוקר לעכו למשטרה.

מכיוון שירד הלילה נשארו החללים בבית-החולים הממשלתי בעכו והבאתם לצפת  נדחתה עד לבוקר.

עם בוקר התאספו אנשים למאות על הכביש בכניסה לרחוב הראשי, ליד בית הספר 'אליאנס' - עמדו ליד בית-החולים 'הדסה' שהיה אמנם רשמית מוסד לחולי שחפת בלבד אך אליו נהגו יהודי העיר לפנות לעזרה  - חיכו לבוא הגוויות. כל החנויות נסגרו, המלאכה שבתה, בתי-ספר לא לימדו.

ב- 7 בבוקר של יום שלישי הובאו הגוויות לצפת בלוויית משמר צבאי.

ד"ר טוביה שטרנברג, מנהל בית החולים הממשלתי- בית חולים מנדטורי לבני כל העדות, ששכן במבנה בית החולים של המיסיון האנגלי - בדק את הגוויות ומצא כי צבי סגל נהרג מכדורים, שפלחו את לבו וראשו; בנו, הילד דוד סגל נפגע בראשו בכדור שעבר את הגולגולת. צפורה כהנא נפצעה בכדור בחזה, האם הזקנה באשה  נפגעה בראשה  - הכדורים רוצצו את גולגולתה.- לא עברו חודשים וד"ר שטרנברג עצמו נדקר על ידי מתנקש ערבי ועזב את העיר.

ההלוויה יצאה בצהרים מחצר בית הספר 'אליאנס'. "הבכיות עלו עד לב השמים".

בראש צעדו נוטרי צפת על מדיהם וחגורות הכדורים, רוביהם מורדים לאות אבל. שלשלת גדולה של סדרנים מבני המקום שמרה על הסדר. שומרים רוכבים ורגליים אבטחו את הנוכחים.

תושבי צפת על זקניה וילדיה ורבים מבני הסביבה ומהמשקים "עד דגניה" ליוו את הקדושים לבית עולמם. באו קרובי המשפחות מכל קצות הארץ. "בני משפחתו של הקדוש צבי סגל וביחוד אמו, התעלפו כמה פעמים וקבלו עזרה רפואית. מכל בתי צפת נשמעו בכיות בשעת הלוויה".

בהלוויה השתתפו מטעם השלטונות קצין המחוז מר ברונסמן, מפקד משטרת הגבול מר טסימן, מפקד משטרת צפת מר מארטין והקצינים מר גולדמן, מר נאסר ומר רידלי.

מעל גזוזטרת ביתו של מר ענתבי נישאו ההספדים:  הרב ליברמן בתוך בכי קורע לבבות אמר:"... זה שנתיים נשפך דם ישראל כמים ואלה שבידם לעצור את שפיכת הדם אינם עושים זאת".

מר מ' פודהורצר, יושב ראש ועד הקהילה אמר: ". . .  האבל הוא של העם כולו, שאינו שואף לנקמה, כי אם לשלום ולבנין. האם משום כך מותר לעשות דמנו הפקר בארץ זו?" וסיים בכך שמסר את השתתפות 'הועד הלאומי' באבל ושל 'אגודת ישראל'.

מר יהודה ענתבי מנהל בית הספר העממי, שבו למד הילד דוד סגל, נפרד בבכי ובדברים נרגשים מתלמידו: " איך לא נתעוורו עיני המרצחים לפני שפגעו בך?" שאל.

המספיד האחרון היה יוסף ברץ מדגניה א' איש הסוכנות היהודית אמר בין השאר: " המרצחים לא יזעזעו את הבניין שאנו מקימים כאן לדורות".

'קדיש' נאמר ברחבת בית הכנסת של האר"י הקדוש  ומשם ירדו לבית הקברות. באשע בריל, בתה צפורה כהנא,  גיסה נפתלי צבי סגל ובנו ברוך דוד  - הובאו למנוחת עולמים בבית הקברות בצפת בקרבת הקברים של קדושי תרפ"ט ותרצ"ו,

נפתלי-צבי סגל השאיר אחריו אשה חיה, סימה ילדה בת 9, אמו החולה מרים, אחים ואחיות.

צפורה כהנא השאירה אחריה בעל, שלושה בנים ושלוש בנות.

הרבנות הראשית בירושלים הכריזה היום על ביטול-מלאכה וסגירת החנויות בזמן לווית קדושי צפת 12.30 עד 2.30. כרוזים מיוחדים הכריזו על כך ברחובות.

ועד הקהילה ליהודי צפת שלח טלגרמה לנציב העליון, הארולד מקמייכל, שזה עתה נכנס לתפקידו כמחליפו של ארתור ווקופ  - ".. עד מתי יהיה דמנו הפקר?".

והשמועות רחשו : "צפורה נאנסה וגופתה בותרה"; "אלגרה ברחה התחבאה בהר תפסו אותה אחרי יום התעללו ורצחו"; "הנהג בכור שחרור נמצא הרוג בקרבת מקום ההתקפה"; "בכור שחרור ואלגרה מוצרי נמלטו לכפר סג'ור, והם חיים"; "כנופיה לקחה אותם בשבי והם נמצאים באחד מכפרי הסביבה" המשטרה חיפשה בכל כפרי הסביבה אולם לא מצאה את עקבותיהם.

המכונית נקובת הכדורים 'מונית הרצח' הובאה לצפת ובה סימני הדם ושאר אותות הזוועה.

גם הניצולים הרב אברהם זיידה הלר  ושלום ביבר עם הפעוט שבו לצפת.

משפחת הנהג שחרור ומשפחת החכם יעקב מוצרי באו לתחנות המשטרה בחיפה ובעכו וביקשו "ביללות ובתחנונים" למצוא את יקיריהם. ניסו להרגיעם "נעשים כל המאמצים הדרושים לגלות את הנעדרים" אמרו. החיפושים אחר הנהג בכור שחרור והצעירה מוצרי נמשכו מיום שני אחר הצהרים עד יום רביעי בצהרים. המטוסים שהשתתפו בחיפוש לא יכלו לגלות את הגוויות, שהיו מוטלות תחת שיחים וסלעים ורק לאחר חיפוש רגלי מדוקדק אפשר היה לגלותן;  שוטרים מעכו בראשות הסרג'נט הבריטי בנדר מצאו את שניהם רצוחים באכזריות במרחק שמונים מטר ממקום הרצח, במרחק 10 מטרים זו מזו, מעברו השני של הכביש, לא בצד שבו היו הרוצחים.

שמועה אמרה, כי רק אתמול בבוקר הובאו הגופות למקום זה.

אלגרה נמצאה שחוטה בצווארה ופצע ירי בידה, בגדיה עליה, אך בגדיה התחתונים קרועים. לרגלה נעל "השנייה לא נמצאה". בסמוך נמצא ארנקה ובו 140 מיל.

בכור שחרור נורה בבטנו; פיו היה מלא דם קרוש, על ידיו שעון-יד וצמיד ובכיסו 2 לירות ו-  20 מיל וגם תעודות שונות, בהן תעודת הנהג וצרור מפתחותיו.

הגויות הועברו לבית החולים 'הדסה' בחיפה ונמסרו לבדיקה. קרובי שני הקדושים וידידיהם נהרו לחצר בית החולים.

קצין המחוז מר בינה היה החוקר במקרה מות זה.

לדעת הרופא, בא מותם סמוך לשעת ההתנקשות "הנהג שחרור חי כעשרים דקות לאחר שנהרג".

מותו נגרם מכדור שפלח את הכליות, את הכבד ואת הטחול.

מותה של אלגרה מוצרי נגרם על ידי פצע גדול בצוואר באורך של 50 סנטימטר שהגיע עד הריאות. פצע שנגרם על ידי מכשיר חד, כנראה פיגיון. כדור עבר דרך ידה השמאלית. בגופה נמצאים סימנים של אינוס והיה צורך בבדיקה נוספת  - לזאת זומנו הרופא הראשי הממשלתי במחוז חיפה ד"ר מאקוין ורופא 'הדסה' ד"ר פייזר. בבדיקה הוברר, כי אין הוכחות חותכות כי נעשה בה מעשה אונס.

האב יעקב הזדעזע כשהראו לו בשק את גופת בתו המבותרת.

הבדיקה נמשכה כמה שעות. סברת האונס לא נשללה.

בחצר בית החולים התייפחו הקרובים "ועיני כל הרואים דמעו למראה המחריד".

כשנודע הדבר בצפת חזרה העיר ועטתה אבל.

זמן רב לפני שהוצאו הארונות נאספו המונים סביב בית-החולים 'הדסה' בחיפה ובכל הרחובות הסמוכים. בני משפחת הנרצחים, ובתוכם חתן הנרצחת, רפאל מקס, שבא מצפת היו בחצר בית-החולים.

נשמעו בכי והתייפחות, העצבים נמתחו עד הקצה. "צעקות קרובי הנהג שחרור פלחו את האוויר".

לאחר שנסתיימה הבדיקה, הוצאו שני הארונות מבית-החולים  [באיחור של שלושת רבעי שעה]  והמסע יצא לבית-הכנסת המרכזי בהדר הכרמל.

כבאים מתנדבים, פועלי הנמל, נהגי חיפה וחברי כל ארגוני הנוער והספורט קיבלו על עצמם את התפקיד הקשה לשמור על הסדר. לפני הארונות נישאו זרים. אחרי הארונות הלכו, אבי הנרצחת החכם הישיש יעקב מוצרי, אשתו מלכה וכל משפחתם, אחיו של הנהג שחרור, אשתו וקרוביו.

השתתפו נציגי המוסדות ונכבדי העדה הספרדית. בלטו המוני עדות המזרח.

ברחוב הרצל ליד בית-הכנסת המרכזי הועמדו הארונות. החזן חומש אמר תהילים פרק צ"א, והרב הספרדי מחיפה לה רינה הספיד בנאום נרגש. יושב-ראש קהילת חיפה מר משה גוטל-לוין אמר בהספדו: ". . .במה לנחם את המשפחה? כל המלים תפלות, החושים קהו, הלב התאבן. רק תקווה אחת לנו: קרבנות קדושים, נפלתם על מזבח ישראל, תנוחו בשלום על משכבכם".

לאחר "אל מלא רחמים" אמר אביה של אלגרה מוצרי, כשדמעות חונקות את גרונו מדי פעם - "קדיש". הארונות הובאו למכוניות.

ארונו של בכור שחרור הועבר לצפת. שם  ליד בית הספר 'אליאנס' הצטופפו המונים. הקורבן הובא במשאית אחר הצהרים ואחריה נסעו שתי מכוניות קטנות ובהם בני משפחתו. שוב נסגרו החנויות ושבתה מלאכה בצפת. גם בתי הספר שבתו מלימודיהם ואבל כבד ירד על הקהילה היהודית.

צעירי צפת שמרו על הסדר לאורך כל המסע חברי 'מגן דוד אדום' הגישו עזרה ראשונה לאשת הנרצח, אחותו, וקרוביו שהתעלפו. משמר כבוד של ארבעה נוטרים הלך אחרי הארון באו גם באי כוח השלטונות.

ליד בית ענתבי נאמרו דברי הספד, הרב זילברמן הזכיר את הנרצחת את אלגרה מוצרי ואמר שהיא נסעה להתחתן בצפת. "במקום לקיים מצוות הכנסת כלה אנו מקימים מצוות הלווית המת".

מר פודהורצר, הזכיר כי חיפה וצפת הן אחיות לצרה בהובילן בת ובן צעירים לקבורה.  

"בשנתיים האחרונות נשטפה צפת בים של דמעות, פעם לאחר רצח משפחת אונגר ופעם שנייה לאחר רצח הקדושים ממשפחת סגל וכהנא וכעת בשלישית עם רצח בכור שחרור. דמעות אלה צריכות היו כבר לשטוף את כל הרע מסביבנו וגם להגיע עד לב השלטונות".

הרב שאקיר אמר: "דמנו נשפך כמים ואין סוף לרצח, אך שום יד זדון לא תכריחנו לסגת אחורנית".

מר ענתבי הזכיר את כל הנשמות הקדושות והטהורות שנקטפו בלא עת על מזבח תחיית העם העברי בארצו.

לאחר שהלוויה עברה ליד בית הכנסת של האר"י ולאחר אמירת 'קדיש' הובל הארון לקבורות.

בכור הובא למנוחת-עולמים בחלקת הקדושים שבבית הקברות בצפת, הניח אישה וארבעה בנים ובנות.

הרבנות בצפת הכריזה אבל בשעות אחר הצהרים ובבית הכנסת של האר"י התאספו המונים לאמירת תהילים. רבים מיהודי צפת צמו.

אלגרה מוצרי הובאה למנוחות בבית העלמין הישן בחיפה. הניחה הורים חמש אחיות ושני אחים.

"אלגרה כבר הייתה מקודשת לרפאל מקס לכן הוא ישב שבעה עם המשפחה כבעל".

סוף דבר

אחרי רצח אלגרה  - הוריה, יעקב ומלכה נפגעו קשות נפשית והעסקים התדרדרו. "יעקב הסתגר בביתו כמעט ולא יצא אלא מעט לבית -כנסת".

רפאל מקס היה מאורש לאלגרה משזו נרצחה, בקש מהוריה את ידה של אחותה ונישא לקליר  היא אורה, שהייתה צעירה מאלגרה ב 4 שנים.

אחרי קום המדינה המשיך רפאל להיות שוטר במשטרת ישראל "שוטר תנועה רכוב על אופנוע 'הארלי דוידסון' אחד מראשוני שוטרי התנועה בחיפה".

לא עברו שלושה שבועות מרצח השישה ובדרך לצפת הותקפה מכונית, שלושה מנוסעיה נהרגו, בהם דוד בן-גאון חברו הטוב של שלמה בן יוסף.

בעקבות מעשי הרצח יצאו ב- 21.4.1938 שלושה צעירים מפלוגת העבודה של בית"ר בראש-פינה – על דעת עצמם ובניגוד לעמדת מפקדיהם - שלמה בן-יוסף, אברהם שיין ושלום ז'ורבין – לפעולת תגמול כנגד התחבורה הערבית. השלושה ירו על אוטובוס ערבי בכביש ראש פינה - צפת. הרימון, שהוטל על האוטובוס לא התפוצץ ואיש מהנוסעים לא נפגע. השלושה הסתתרו במערה סמוכה.  רועים ערבים גילו אותם, והם נתפסו על ידי המשטרה הבריטית. הוגש כתב אישום; ז'ורבין הוכרז כלא שפוי,  שיין ובן יוסף נדונו למוות. עונשו של שיין הומתק בשל גילו הצעיר, בן יוסף הוצא להורג  בתלייה בכלא עכו ב- 29 ביוני 1938,  מעולי הגרדום – הרוג מלכות.

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת אביבי.

עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים בדרך כלל מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני. יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים - אילנות ושרשים.