יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

ג' ס' בלייק וי' שוויקי – הגיאולוג ושומרו נרצחו באחד מסיוריהם

4.7.1940 נחל חימר


בית-העלמין הר-הזיתים, ירושלים -
טכסט:
[סמל ה"הגנה"]
פ"נ
האיש היקר למשפחתו
נהרג בתפקידו
בקליה ים המלח
צעיר ורענן

בן לח' שנה

הקדוש
יעקב שוויקה

[ב]ן בוליסה

נע' כח' סיון תש'

תנצב"ה



בית הקברות הפרוטסטנטי בהר-ציון, ירושלים –
טכסט:
GEORGE STANFIELD
BLAKE
BORN: 9 JULY 1876
DIED: 4 JULY 1940
שומר הראש של הגיאולוגי הבריטי
יעקב שוויקי היה חבר נאמן ב"הגנה", שאף התקין סליק בביתו הפרטי. האיש ששמר על כבודם של יהודי שכונת נחלת שמעון בירושלים, נרצח בנגב כאשר שמר על ג'ורג' בלייק, הגיאולוג הבריטי המפורסם ומחוקריה החשובים והנשכחים של ארץ ישראל.

יעקב שוויקי נולד בשנת 1902 בעיר העתיקה בירושלים, למשפחה מסורתית שעלתה מחלב שבסוריה. ברבות הימים עברה המשפחה לשכונת "שמעון הצדיק" שהייתה שכונה קטנה מאוד (5 משפחות) שגרו בבתים שהיו שייכים לעדה הספרדית מעל המתחם של מערת הקבר של שמעון הצדיק בתוך שכונת שייח' ג'ראח, המשפחה התגוררה בבית בעל חצר ירושלמית אופיינית, מרוצפת באריחי אבן. בפינה, ליד גדר אבנים, צמח עץ שקד. ספר אבנר כהן שבוקס אשת שוויקי בת דודה של אמו.

ליד 'נחלת שמעון' שכונה היהודית התגוררו כ -50 משפחות יהודיות, רובן בני העדה הגורג'ית [גרוזינים בימינו], שבאו להתנחל בקרבת הקבר המיוחס לשמעון הצדיק. נחלת שמעון נוסדה בשנת 1891 ונחשבה לשכונת עוני. בשכונה התגוררו גם משפחות תימניות ועדניות, זקנה אשכנזית אחת ושתי משפחות מן העדה הסורית-חלבית שעליהן נמנה בית שוויקי. תושבי השכונה היו אנשי עמל פשוטים. מרביתם עבדו כחוצבים. סוחרים כמעט ולא נמצאו ביניהם, מלבד יצחק עדני, שהיה בעל מכולת.
שייח' ג'ראח הערבית, לעומת זאת, הייתה שכונה חשובה ומכובדת. בבתי המידות שבה התגוררו שועי החברה הערבית, ביניהם בני משפחת חוסייני ובהם המופתי חג' אמין אל חוסייני ובני משפחת נשאשיבי.
על אף מצבה המיוחד של שכונת נחלת-שמעון כמובלעת יהודית בלב שכונה ערבית, שררו בינה ובין אנשי שייח' ג'ראח יחסי שכנות הוגנים למדי. כך היה עד 1936, עת פרץ "המרד הערבי". מטה ה"הגנה" בירושלים דירג את הדאגה לנחלת-שמעון בדרג עליון של חשיבות, שכן השכונה הייתה נכס אסטרטגי, שחלש על עורק התחבורה לבנייני "הדסה" והאוניברסיטה העברית על הר הצופים.

מעלילות יעקב שוויקי

לאחר כמה שנים של לימוד ב"חדר" ובבית הספר היסודי, נאלץ יעקב להפסיק את לימודיו ולסייע בפרנסת המשפחה. למרות זאת, כבר בנעוריו היה פעיל ב"הגנה". בשנת 1934 התגייס למשטרה הבריטית. הוא בלט מאוד בשכונה הקטנה: גבר חזק וזקוף, הדור בלבושו ומסייע לחלשים. הוא סימל עבור בני השכונה את היהודי השומר בגאווה על כבודו הלאומי. מעולם לא סיפר על פעילותו החשאית, אך סיפורים על מעלליו התפשטו מפה לאוזן, מהתחזות לערבי וחיסול פורעים ערבים ועד יציאה לכפרים ערביים כדי לרכוש נשק עבור ה"הגנה". איש לא ידע להתחפש כמוהו.

"יעקב שוויקי היה גבר בגברים" סיפרו האנשים שעמם נפגשנו. "הוא היה חזק מאוד, תמיד מצוחצח ומגוהץ, לבוש מכנסי רכיבה ומגפי עור ותמיד חגר על מותניו 'שברייה'. הוא היה הגבר של השכונה. כאשר עבר על פניך, אי אפשר היה שלא לסובב את הראש אחריו. הוא שמר על הכבוד היהודי ולא אחד הערבים הרגיש את נחת זרועו. שוויקי היה מוכן תמיד לעזור לאחרים. כאשר ילד הגיע למצוות ומשפחתו הייתה ענייה מכדי לחוג את המאורע, שוויקי אסף את הכסף הדרוש וארגן את השמחה. הוא היה רקדן גדול וידע להכין מאכלים נהדרים".
אחת השמועות סיפרה את הסיפור הזה: באחד הימים של שנת 1936 נודע ליעקב שוויקי כי בלילה עומד ה'שבאב' לערוך התקפה על אחת השכונות היהודיות. שוויקי וחברו התימני [שאותו לא הצלחנו לזהות] התחפשו לערבים. בשעות הערב יצאו אל לב האזור הערבי ונכנסו לבית קפה שבו ישבה חבורה, החליפו עמם ברכות והתיישבו על השרפרפים. "שמענו שיהיה פה שמח הלילה", אמרו ליושבי בית הקפה. "באנו מהכפר לעזור קצת".
יעקב שוויקי הודיע למטה ה"הגנה" שלא יירו בתוקפים, כי הם יהיו ביניהם ויסתדרו לבד. בלילה החלה החבורה לנוע לעבר נחלת-שמעון. את אשר התרחש אחר כך לא ידע איש, אך למחרת פורסם בעיתונים כי חוסלה כנופיית ערבים והמשטרה חוקרת.
יעקב שוויקי נקם את נקמת הירצחו של יצחק יעקב, מתקן פרימוסים שעשה את דרכו מבית המוחת'אר בכפר ליפתא לשכונת בית-וגן (1938). עקבות הרוצחים הובילו לעין-כרם. למתקן הפרימוסים היו שלושה בנים, שביקשו לנקום את דמו. "אם תעשו משהו", אמר להם יעקב שוויקי, "המשטרה תבוא מיד אליכם. הניחו לי לפעול".
ביום השלישי של ה'שבעה' יצא שוויקי מוקדם בבוקר ובידו סל. הוא חיכה ליד משטרת מחנה-יהודה לאוטובוס הערבי שנסע מעין-כרם לעבר שער יפו. כשהאוטובוס הגיע, השליך לתוכו שני רימונים, והלך בשקט לבניין המשטרה. זה היה המקום היחיד שבו השוטרים לא חיפשו חשודים… בין הפצועים, על פי העיתונות, היו גם שתי נזירות רוסיות מהמנזר הרוסי בעין-כרם.
הסליק
ל"הגנה" היה באותה תקופה מחסן נשק מרכזי בהר-הצופים. בזמן פעילות הגניבו את הנשק מההר לאנשי השכונות ולאחר הפעילות החזירו אותו לשם. המתיחות בימי "המרד הערבי" נמשכה זמן רב ולכן הוחלט על בניית מספר סליקים באזור, כדי שבשעת הצורך יימצא הנשק בהישג-יד. הסליק הראשון נבנה בביתו של יעקב שוויקי בשנת 1936. שוויקי הציע שהסליק ייבנה בביתו, למרות שהוא סיכן בכך את בני משפחתו. העונש על מציאת סליק מבצעי היה לכל הפחות מאסר עולם.
הבית של שוויקי נמצא במקום נוח מבחינת דרכי כניסה ונסיגה. חלונות הבית פנו היישר לעבר הכביש ולשכונה הערבית. הבית שימש את ה"הגנה" לא רק כסליק, אלא גם כנקודת כינוס למפקדה האזורית בעת חלוקת הוראות שמירה והתייעצויות וכנקודת אספקה. כדי שלא לעורר חשד נהגה יהודית אשתו של שוויקי לקנות מצרכים רבים בחנות מכולת ערבית, כביכול לבני ביתה, שהיו מרובים. זה היה מזון שחולק מאוחר יותר לאנשים שהיו נשארים בשכונה לשמירת לילה. השומרים השתדלו שמישהו יישן תמיד על אדן החלון. זה היה מקובל ולא עורר כל חשד.
הסליק שיבש לחלוטין את חיי המשפחה. בלילות ביקרו בבית זרים. הילדים הועברו לעתים קרובות לביתו של הסב, שהתגורר בשכונת בית-ישראל וביום היה קיים תמיד החשש מפני חיפוש.
יום אחד, כנראה בעקבות הלשנה, ערכו הבריטים חיפוש בבית שוויקי. יהודית, אשתו של יעקב שוויקי מספרת: ""בוקר אחד ישבנו וניקינו אקדחים ותחמושת. פתאום באו ילדים בריצה וסיפרו שבאים שלושה בריטים מהמשטרה. היינו שלושה: אני, יעקב ועוד אדם. צעקתי לבן הגדול שלי, משה, שהיה אז בן 10, שיתפוש את כל האקדחים המפורקים ויעלה אותם למרזב. אמרתי לשני הגברים שיתחילו לשחק שש-בש ושהילדה, פנינה, תעשה להם קפה. לקחתי את כל הכדורים וחלק מהאקדחים, הכנסתי הכול לתוך סיר, מילאתי מים, כיסיתי הכול בירק ושמתי הכול על הפתילייה. האנגלים לא מצאו כלום, אבל הידיים שלי רעדו אחר-כך במשך שבועיים".
לפתיחת הסליק הותקן מנגנון מתוחכם. לאחר שהסירו מעט טיח מתחת לאדן החלון, הוא זז בקלילות כלפי חוץ. מי שבנה אותו, בנאי בשם אברמיקו, איש העדה הגורג'ית, ארגן את אדן החלון על מסילות. לאחר מלחמת העצמאות עברה השכונה לשליטתה של ממלכת ירדן ומשפחה ערבית נכנסה להתגורר בבית שוויקי.
לאחר מלחמת ששת הימים נזכר בסליק משה, בנו של יעקב, הוא לא ידע פרטים רבים על הסליק, אלא משמועות ששמע. רק דבר אחד ידע בבירור - הסליק נמצא מתחת לאדן החלון הפונה לרחוב. הוא החליט לבדוק את העניין וניגש לבית. לאחר שהרגיע את דייריו הערבים, שחששו כי יואשמו בהחבאת נשק ולאחר שהבטיח כי יממן את עלות התיקונים, נפרץ הסליק.
הטיח הוסר מתחת לאדן החלון. דחיפה קלה והוא זז על המסילה ללא כל בעיה. בבור שבקיר התגלו שרידי מזוודה ובתוכה ספרים ומחברות שהרקיבו. זה היה חומר הדרכה של ה"הגנה" ובו שיעורי נשק, טופוגרפיה, ג'ודו, אימון כיתה ואימון שוטרים. המחברות היו כתובות בכתב נאה ומעוגל וניתן היה להבין בקלות את תוכן הדברים, למרות שהדפים היו במצב של התפוררות. נשק לא נמצא. החומר נמסר לארכיון ה"הגנה".
  יש אומרים שיעקב שוויקי לא היה בקורס מ"ממים של ההגנה שבו היה גם משה דיין וש – 43 חניכיו נעצרו ע"י הבריטים (בכלא עכו ואח"כ הועברו לכלא מזרעה) . חניכיו של קורס זה נשפטו לתקופות מאסר ממושכות ושוחררו רק ב 17 בפברואר 1941 ואילו הרצח של בלייק ושוויקי  אירע ב 4 ביולי 1940 (למעלה משבעה חודשים לפני כן). שמו של שוויקי, אגב, לא מופיע ברשימת משתתפי הקורס וגם לא בין אלה שנעצרו ע"י הבריטים. מוסיף אבנר כהן.
יעקב שוויקי לא ידע שחומר ההדרכה הגיע לסליק, שכן הוא נאסר בשנת 1941, בעת שהיה בקורס מ"מים של ה"הגנה". הוא הושלך לכלא עכו כאחד מ-43 אסירי ה"הגנה", שעמם נמנה גם משה דיין. ייתכן שהמסמכים הועברו לביתו כדי להעלים כל עדות מרשיעה נגדו ונגד ה"הגנה" העבירו את המסמכים לנחלת-שמעון והטמינו אותם בסליק.

הגיאולוג ג'ורג' בלייק

ג'ורג' סטאנפילד בלייק נולד באנגליה בשנת 1876. למד ב- Royal School of Mines בלונדון. משנת 1897 עבד 3 שנים באי אלבה שמול חופי איטליה. בשנים 1900-1908 עבד מטעם ה- Imperial Institute     בלונדון בשאלות הקשורות בסקר מינרלים של מושבות הכתר. בשנים 1916-1920 עבד מטעם משרד הביטחון הבריטי ובשנים 1920-1922- שימש בתור חונך ב- Imperial College of Science.
בלייק הגיע לארץ בשנת 1922 כיועצה הגיאולוגי של ממשלת המנדט, והוא בן 52, גיל שבו עובדי השירות הציבורי הבריטי כבר נטו לפרוש מהעבודה. בשנותיו האחרונות עבד בחברת משנה בשם "חברה לחקר הירדן בע"מ" של "הסינדיקט הארצישראלי למכרות" הקשורה לחברת האשלג, והתמסר לחקירת אוצרות הטבע בסביבות ים המלח. הוא נדד באזור בלי הפסקה, חפר, קדח, מדד וחקר במסירות בלתי רגילה.
הבריטי נמוך הקומה, נמרץ ועצבני משהו, בילה את מרבית זמנו בקרב היהודים ונחשב לאוהד המפעל הציוני. כל מי שבא אתו במגע, העריץ אותו. מחקריו בתחום מי התהום היוו תרומה חשובה לפיתוח היישוב החקלאי היהודי, שחייב לו קידוחי מים מוצלחים רבים כמו בכרכור וביבנאל. בלייק הכיר את הארץ היטב וערך את המפה הגיאולוגית הראשונה המושלמת של ארץ ישראל. הכתבים שהשאיר אחריו הם עד היום בסיס ידע חשוב.
המשימה האחרונה
בשנת 1939 התגייס יעקב שוויקי לנוטרות. יחד עם קבוצה של 12 נוטרים, בפיקודו של דב זרחין, ירד לסדום כדי לאבטח את פעולות הפיתוח באזור. באותה שנה החלו לערוך באזור מחקרים גיאולוגיים. כשבלייק בא למקום, נבחר יעקב להיות שומרו האישי.
עם סיום החקירות ד"ר דוד סלומוניקה הגיאולוג-שבשדה עזב ונסע לצפון; המכשירים נארזו ונשלחו, שאר הצוות ירדו לשפלת החוף רק הגיאולוג הראשי ג' ס' בלייק נשאר עוד יום-יומיים לבדוק כמה מחשופי סלע.
ב- 4 ביולי 1940, כשסיירו ליד שפך ואדי זויירה (נחל זוהר) בחברת שלושה נוטרים נוספים, תקפה כנופיית רוצחים את חבורתם. בלייק ושוויקי נהרגו. הרוצחים גזלו את סוסיהם ואת חפצי הערך שלהם ונמלטו. עד היום אופפת תעלומה את נסיבות הרצח. כנראה שהשניים נרצחו בידי שודדים בדווים, אם כי היו גם שגרסו כי חברה מסחרית שחשדה כי בלייק מצא ממצאים חשובים על מקורות נפט וחששה שאלה יגיעו לידי יהודים, דאגה לחיסולו. ייתכן גם שמישהו נקם בו נקמת דם בעקבות השלכת הרימון ליד המשטרה במחנה-יהודה.
קבוצה מעובדי מפעל-האשלג שחשה למקום, מצאה את הגיאולוג הבריטי ושומרו היהודי קטולים.
על יום הרצח סיפרו דב זרחין ויצחק ליבמן: "בצהריים הגיע למחנה אחד הנוטרים, שיצא יחד עם שוויקי ובלייק לערוך סקר גיאולוגי בסביבה. הוא סיפר שתקפו אותם ממארב ליד ראש זוהר. יצאנו מייד למקום ומצאנו את בלייק הרוג. שוויקי שכב מת מאחורי סלע בתנוחת ירייה ורובהו היה בין ידיו. גופו היה מנוקב ב- 14 קליעים. על הארץ מצאנו תרמילים רבים. הוא הספיק להשיב אש ולכלות את כל התחמושת שלו. יש להניח שהתגונן גם כאשר כבר היה פצוע אנוש".
סיפר יוחנן פלץ מי שהיה מפקד המשטרה בסדום בימים ההם:
שוויקי היה נוטר שלי. הוא לא היה משהו מיוחד. הוא לא היה שוטר, הגפירים היו של ים המלח לא של המשטרה, אבל באופן פורמלי הייתי ממונה על 4 מהם. כשזה קרה כבר לא הייתי שם. הרג אותו חסן אבו עודה משבט הבדואים ערב אל-חליל – אומרים שהם צאצאי הצלבנים. הכרתי את חסן, הוא היה גבוה, שיער בהיר עם עיניים כחולות כמו רבים מבני השבט. גוי אמיתי, נראה כאנגלי, רחב כתפיים. הם ידעו להלחם ולא היו בורחים כבדואים האחרים. זה היה סתם שוד, אולי בגלל הרובה של שוויקי, הם רצו את הרובה ובשביל זה היו מוכנים להרוג.
גוויתו של שוויקי הועברה לירושלים ונטמנה בהר הזיתים. הוא הניח אישה, שלוש בנות ושלושה בנים. ולא הרחק משם, על הר-ציון, בבית העלמין הפרוטסטנטי, הרחק ממשפחתו, נטמן הגיאולוג ג'ורג' סטאנפילד בלייק. לאחר מלחמת ששת הימים נמצא קברו של שוויקי הרוס ושופץ מחדש.

אחרית דבר
עשרים שנה לאחר הרצח יזמה החברה הגיאולוגית הישראלית, בכנס שנערך בחבל סדום, את הקמתה של אנדרטת זיכרון לבלייק וליעקב שוויקי. האנדרטה משקיפה על הרי מואב ועל ים המלח, האזור שחקר ואהב הגיאולוג הבריטי, ושבו סיים את חייו בנסיבות כה טרגיות עם שומר ראשו הנאמן, יליד ירושלים. על לוח נחושת שהוצמד לסלע הזקוף נכתב:
כאן נפלו בשרות המדע
ג. ס. בלייק גיאולוג
ו י. שוויקי שומר
4.7.1940
HERE FELL IN THE SERVICE OF SCIENCE
 G. S. BLAKE GEOLOGIST
 Y. SHWEIK GUARD 

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי בעזרת יוסף גרינבוים.
ערך: יעקב שקולניק ; "ארץ וטבע".
עודד ישראלי ויוסף גרינבוים הם גמלאים המחפשים להנאתם, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני.
עודד ישראלי הוא יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.
יוסף גרינבוים [יוסק'ה] הוא יליד קריית-חיים, גמלאי של השירות ההידרולוגי, כיום תושב להבים.

  

לאיתור הקבר של יעקב שוויקה (שוויקי) בהר הזיתים, כנסו לקישור

אין תגובות:

פרסום תגובה