יום שלישי, 1 באוגוסט 2017

יעקב ישראלוב - מת מפצעיו
17.7.1936 בין הקסטל לירושלים 





צילום המצבה באדיבות  מרכז מידע הר הזיתים
ירושלים,  הר-הזיתים, גוש קדושים,  תת חלקה א'  ['חברה-קדישא'  הראשית – פרושים!] שורה 10, מספר  17
טכסט:
מ"ק
הקדוש
יעקב
בן
חפצי בה  ישראלוב
נרצח
כ"ז תמוז תרצ"ו
תנצב"ה


   

הראשון בקודש מעדת הבוכרים שעלה ירושלימה 1871 תרל"א וזה יותר מתאים  כי נפטר בירושלים בתרנ"ח =  1898, [אך גם מצאתי כי רב אהרן עזריאל נפטר בגיל 60 ביום שבת ט' בסיון ה'תרל"ט, ב-3 במאי 1879 והובא למנוחות בבית העלמין היהודי ביפו] עם אשתו וילדיו, ר' דוד מלמד בן ר' חפץ היה מעשירי בוכרה. נעו בשיירות על בהמות וכעבור 6 חודשים הגיעו לירושלים  ["מהלך ששה חודשים" כתבו בספרון {נוסח ספרד} 'ברכת האילנות'  ברכה הנאמרת רק בחודש ניסן] והשתכן בחצרם של הרב עזריאל הידוע בשם קונורטי, ושל לונה בת הרב אהרן הלוי.

ישראל חפץ בן דוד מלמד [נלב״ע בירושלים י׳׳מ אייר תרע״ד] היה קרובו  ושל הרב, שבחצרו התגורר, אך,  גם תלמידו כי למד בישיבת 'שבת-אחים' של הרב הגאון אהרן עזריאל,  השליח שגם לאי קורפו הגיעאברהם עזריאל שנולד בירושלים בשנת תרכ"ב [1861] לאביו משה-בכור ולאמו מזל פינצ'י מסראייבו  שבבוסניה [המכונה גם 'ירושלים האירופית'], בתו של רבי אליעזר פאפו.  אמרו כי מזל בתו נפטרה בעת הולדת בנם הבכור משה [בכ"ב תשרי תר"ב, 1842]. לאחר תום שנת האבל נישא הרב אהרן עזריאל בשנית ונולדו לו  בן ובת -  הבן רפאל-יהושע, שנישא ללבנה, בתו של הרב יעקב מאיר ושרה, שנישאה לישראל חפץ, מראשי העדה הבוכרית בירושלים.[ישראל חפץ הוא בנו של דוד חפץ].


מצאתי כי משה עזריאל נולד בירושלים, בשנת תרמ"א [1881], לאביו הרב אברהם מגבאי ישיבת 'שבת אחים' בירושלים, ולאמו בת-שבע בת הראב"ד ר' יוסף יהושע קאריו. ובשנת תר"ס [ 1900]. נשא לאשה את סולטאנה [מלכה]  בת הרב חיים דוד [פריסיאדו] סורנאגה, מגדולי הרבנים.
וכי - בשנת תרל''ח [1878 ] נשא רב אהרן עזריאל לאשה את בת-שבע, נכדת הרב יוסף יהושע קאריו מטובי עסקני הכוללות ומראשי העדה הספרדית.
נכדו צבי בן ישראל חפץ נולד בירושלים בשנת תרמ״ח [ומת י״ד טבת תרע״ט היא 1919 בבומביי שבהודו] בהיותו בן י״ד שנה נסע אל קרובי משפחתו ברוסיה הצארית התעכב בקוקנד אשר בתורכיסטן [אזור במרכז אסיה, אשר מאוכלס ברובו בעמים תורכיים,  לימים – באוזבקיסטן].
המונח 'יהודי בוכרה' מתכוון ליהודי מרכז אסיה, ובמיוחד מבוכרה, סמרקנד, שחריסבז ועמק פרגנה [לימים אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וקירגיזסטן] רובם חיו בערים האוזבקיות הבאות: סמרקנד, בוכרה, טשקנט, קוקנד ושחריסבז; בדושנבה בירת טג'יקיסטן, ובבירת קירגיזסטן- בישקק. יהודי בוכרה דיברו בניב השפה הטג'יקית-פרסית מעורב במילים עבריות. רובם עלו לארץ-ישראל, והתרכזו בירושלים.
צבי חפץ עסק במסחר. בשנת תרע״ב [1912] נסע  לארץ ישראל והמשיך את עבודתו כאן, בכל אשר פנה הצליח, התמסר לצרכי הצבור ברוח ובחומר, בגופו ובממונו.
היה לחבר בוועדי מוסדות ואגודות עניני עדת הבוכרים ומשאה ומתנה עם הרשות התנהלו על ידו בלבד, עד שמיהודי בוכרה בחוץ-לארץ, ייפו את כוחו לרכוש עבורם נחלות בירושלים ובסביבתה.
סיפרו כי ערב מלחמת העולם הראשונה היה מראשי לוחמיה ונושאי דגלה של תנועת ההתעת'מנות. 

בשנות התשעים של המאה הי"ט השקיעו עשירי בוכרה וטשקנט כספים רבים בבנייה והקימו באורח פרטי וביוזמה פרטית בין השאר את אחת מהשכונות העשירות והיפות בעיר ירושלים [1893] את שכונת הבוכרים שקראו לה בוכאריה היא רחובות או רחובות הבוכרים - על שטח של 103 אלף אמה רבועה  במחיר של 0.5 פרנק לאמה"  כך כתב פנחס גרייבסקי.
בשיעור אורך האמה, נפלה מחלוקת במאות השנים האחרונות: לשיטת הרמב"ם אורכה הוא 45.6 סנטימטר. 'פוסקים' [הכוונה היא לשם תיאור רב העוסק בהכרעת שאלות הלכתיות המובאות בפניו, והפעם מהבחינה הטכנית], ובהם רבי יחזקאל לנדא מפראג, הגר"א= רבי אליהו מווילנה,  ה'חת"ם סופר' הוא הרב משה סופר וה'חזון איש' =רבי אברהם ישעיהו קרליץ, הטילו ספק במהימנות המסורת המקובלת, וסברו כי אורכה נע בין 56–58 ס"מ. לעומתם ובראשם  יליד חברון החב"דניק רבי אברהם חיים נאה המכונה 'הגרא"ח נאה' שאפו להוכיח כי שיעורה של האמה הוא  45–48 סנטימטר.
מידת האמה שימשה בארץ ישראל עוד בימי המנדט הבריטי  בין השאר לציון מידות של קרקעות.  לימים  פקודת המשקולות והמידות משנת 1947, הכלולה בחוק הישראלי,  קובעת כי אמת הקרקע אורכה 75.80 סנטימטרים [אמת הקרקע נקראה גם 'צעד'].
 השכונה הגדולה והיפה הכילה קרוב למאה וחמישים בתים נוסדה והתכוננה בשנת  תרנ"א [1891] והיא ניצבת במקום גבוה מאחורי שכונת 'בית-ישראל' ו'מאה-שערים'.
היזמים, שלא כמו הבנאים הראשונים, שבנו לפי מתכונת העיר העתיקה [כאותן השכונות שבתיהן דבוקים ודחוקים ומתלכדים חצר בחצר], הם דאגו ליופי השכונה ולנוחיות האדם [חומרי בנייה חדישים אפשרו זאת] וכתבו בספר התקנות המחייב-  לשקיפות המשתכנים.

אופי הבניינים וחלקי הנחלה על פי ה'פלאן=התוכנית שנעשתה על ידי מהנדס  אנגלי, כשכל חלק הרשום ב'טאבו' [ – אותה לשכת רישום המקרקעין אשר רושמת את הזכויות על נכס מסוים בימינו נסח] = 'נומר' - אורכו שלושים אמות, באמת הבניין ורוחבו עשרים אמה.
ארבעה רחובות בשכונה שניים מהם 'כמין 'גאם' [מונח שהושאל מגאומטריה  -משולש, כאן - זווית ישרה או זווית הפינה, כלומר ניצבים זה לזה] ורוחבם ארבע-עשר אמות, ושניים מהם ברוחב שבעה אמות.  מהרחובות הגדולים יילקח מכל צד שתי אמות- מקום להילוך אנשים ועגלות תינוקות, ועשר אמות באמצע יהיה להילוך עגלות רתומי-סוסים.
"מכל 'נומר' תוקצה לפני הכל אמה אחת לנטיעת אילנות". לקוח מתוך תקנות שכונת הבוכרים שנרשמו לשקיפות  הקונים העתידיים, והושיבו שם בוכרים ופרסים.
יעקב ישראלוב בן חפצי בה ויונתן  נולד בשנת 1898 בסמרקנד, בירת בוכרה במזרח אוזבקיסטאן [רוסיה הצארית כבשה את המקום מידי המוסלמים בשנת 1868]. 
יעקב קיבל חינוך דתי, אביו היה מעשירי העיר סמרקנד, נשיא הקהילה היהודית במקום וציוני נלהב.
ציונים נילהבים סבו וסבתו עלו ב-1894 לירושלים. 1913 הוא עלה עם אביו להכשיר את עלית יתר המשפחה רכשו אדמה הקימו בית מידות ושבו לבוכרה. מלחמת העולם הראשונה וזעזועים פוליטיים המהפכה הבולשביקית, אחרה את הגעתם ארצה, לבסוף 1936 עולים יעקב אשתו שבעת ילדיהם והסב. איש חרוץ. 
למרות שירדו מנכסיהם, וצוק העתים בין הארועים, יעקב מיד החל לעבוד לא בחל בעבודת כפיים. במחצבה האמריקאית בקסטל.

הזיקה בין ארץ ישראל לבוכרה התהדקה מאד במאה ה-18, התקנ"ג 1793 הגיע  לבוכרה מצפת השד"ר-השליח רבי יוסף ממן - 'המוגרבי'. יליד מקנס שבצפון מרוקו [יש ויגידו טטואן שבמרוקו הספרדית] בשנת 1741 [יש אומרים ב 1755] [אומרים כי נפטר בבוכרה בסוף שנת 1821 - כ"ג כסליו תקפ"ב] שליח זה, השתקע בעיר סמרקנד שבמערב [יש אומרים בבוכרה העיר, יש אומרים שבכלל בטשקנט שבמזרח]. קבלה הייתה בידם של הבוכרים שהם מצאצאי עשרת השבטים,  אולם הרב שבא לאסוף כספים אמר להם שהם מצאצאי גולי ספרד והנהיג את נוסח תפילת הספרדים. הקים בעיר בוכרה 'ישיבה',  גם בית-ספר למוהלים ולשוחטים. הוא הביא לעיר סידורי תפילה מקושטא וממרכזי תורה אחרים  [כמו ליבורנו שבאיטליה], ולימד את יהודי המקום גם 'קבלה'. משפחות חשובות ומכובדות שלחו את בניהם ללמוד ב'ישיבה' שהקים ואפילו מבגדאד הגיעו  - כמו השוחט חכם אליהו שנשא את צפורה  בת אברהם כהן  מפרס [שמצד אמה היא נכדת הרב יוסף ממן] הרב יוסף ממן זה שנינו,  הרב שמעון חכם  שנולד בעיר בוכרה בשנת  תר"ג = 1843 ונשא את אסתר לבית מלוניז שכנתו לעיר. עסק במסחר, ונולדו להם תריסר צאצאים – רובם מתו בילדותם,  רק בן אחד פנחס ובת אחת נותרו. באלול תר"ן עלה לירושלים עם אשתו ובנו, אך חזר לבוכרה לחיסול העסקים ובעודו שם נפטרה אשתו בירושלים [ט"ז אב תרנ"א 1891 ], חזר לארץ לחנך את בנו יחידו פנחס בתורה ובחכמה את בנו שנפטר זמן קצר לאחר חתונתו ביום ח' כסלו תרנ"ד=11.17.1893
תרגם ספרי קודש ללשון פרסית-יהודית  [המדוברת בפי יהודי בוכרה] הדפיסם בעזרת נדיבים בירושלים ושלחם לבוכרה "כדי לזכות את הרבים" כמו שעשה רבי שלמה מוסאיוב [שבשנות חייו הראשונות בארץ הדפיס את סידורי התפילה]
. היה ממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים כמו ר' אהרן כלנתר ואשתו צביה לבית חג'י  [בת הרב יעקב חג'י  זה שעלה לארץ ברכיבה -  במשך שנה ושבעה חודשים - מבוכרה דרך פרס].

בזמן ה'מוגרבי', [הרב ממן] תלמיד-חכם אחד בשם זכריה מצליח שהגיע מתימן סבר שעל יהודי בוכרה לדבוק במסורתם הקדומה והוא התנגד לשינויים שהנהיג הרב ממן; כתוצאה מכך נוצרה בינו לבין האחרון מחלוקת בעניין נוסח התפילה.


שד"רים שליחים מעטים מארץ ישראל פקדו ואת קהילת בוכרה. בשנת ה'תרמ"א [ 1881 ] הגיע מ'כולל טבריה' השליח הרב רפאל אוחנה יליד מקנס שחזר לארץ לשליחות נוספת. אולם שנה אחריו בשנת ה'תרמ"ב, הגיע הרב יעקב מאיר, כשד"ר בשליחות רבני 'כוללות ירושלים'. והוא יליד ירושלים ז' באייר ה'תרט"ז, 12 במאי 1856. [ נשוי מגיל 16 לרחל לבית יצחקי].
הרב יעקב מאיר מהיחידים שהגיעו מהארץ. יהודי בוכרה קיבלוהו בכבוד רב עד שקראו בשמו לילדיהם שנולדו. [לימים רבה הספרדי של ירושלים ועד למעלת 'הראשון לציון' הגיע].
"השפעתו על יהודי בוכרה הייתה גדולה גם לאחר שחזר משליחותו  בשנת תרמ"ג שב לעיר לידתו ויבחר למנהל  החברה 'משגב לדך'  וקם לספרדים בית-חולים בעיר העתיקה.
 בשנת תרמ"ה 1885  יצא בשליחות ישיבת המקובלים 'בית אל' [הקרויה גם 'בית-המדרש בית אל - קן המקובלים' או' 'קהל חסידים', שבעיר העתיקה בירושלים] אף על פי שחכמי ירושלים אסרו על כל גורם פרטי מוסד או קהילה מבין העדות שבירושלים  לשלוח בעצמם שד"רים, קיבל מוסד זה אישור לשלוח מטעמו שד"רים לקהילות ישראל שבגולה, ואכן נשלח על ידי הרב ידידיה-רפאל אבולעפיה  לצפון אפריקה ומשהצליח בשליחותו זו נשלח על ידי 'כוללות הספרדים'  של אותן מדינות. בשליחות זו שהה גם באלג'יר וגם באי קורפו בעניין כשרות האתרוגים . בתמוז תרמ"18ח 87 חזר לירושלים.
שנת התרנ"א [ 1891 ]  שנת עבודה פורייה ומעשים כבירים לרב יעקב מאיר  [בה הראה את אהבתו הגדולה לאמת ויושר, בה הראה את חיבתו לארץ ולבני עמו יושביה, בפרט בפעולתו הנמרצת לאחד את עדת הספרדים והאשכנזים לעדה אחת בשנה ההיא גם הוא דיבר על לב היהודים הבוכרים שעלו להשתקע בירושלים לקנות אחוזת שדה ולבנות עליה שכונה יפה שתהיה לתפארת להיהודים בירושלים
האחוזה נקנתה ובתים יפים נבנו עליה, כאמור. ויהודי בוכרה הכירו לרב טובה גדולה וימנוהו לראש החברה ונשיאותו אושרה והתקיימה גם בימי הקונסול הרוסי אלכסנדר יאקובלב  שחסו בצלו.
אחריו נשלח מטעם ישיבת המקובלים 'בית אל' וכוללות המערביים בירושלים, השד''ר הרב יוסף חיים הכהן יליד מוגדור מרוקו [1851] לשתי שליחויות בשנים  1894 ו 1899 שם שהה מספר שנים בשהותו משל בשפתם ומששב לירושלים היה מקובל בקהילתם בעיר. לימים רב נשיא וראב"ד בית דין צדק של עדת המערבים בירושלים.
בעזרת עוד נדיבים והשתדלותו של הנגיד רבי שלמה מוסאיוב [מוסיוף] מקובל, חכם, ואספן של עתיקות וכתבי-עת בעלי ערך היסטורי [יליד בוכרה 1852 בנם של שרה ויעקב. עלה לירושלים בשנת 1890 ל'נחלת שבעה', מספרים כי בעלות רבי שלמה מוסאיוב לארץ-ישראל הביא עמו מאוצרותיו, ובנה בביתו אגף שלם שהכיל ספרים עתיקים, יותר מ-300 כתבי יד {מהמאה ה-14 ועד המאה ה-19}, מטבעות עתיקים, בגדי משי ומלבושים יקרים רקומי זהב, שמיכות ושטיחים בעבודת-יד, אבנים ומרגליות יקרות ערך, כלי-חרסינה, כלים עתיקים וכלי נשק עשויים זהב, כסף ונחושת ועוד חפצים רבים.
הוא שימש כגזבר החברה, וסגנון הבנייה הפריסאית בשכונה מיוחס אליו. שלמה מוסיוף, היה ממייסדי שכונת 'כרם-שלמה' [1891], לימים בקרבת מבנה שערי-צדק הישן" סיפרה תרזה מוסיוף, נכדתו וכי השכונה נקראה על שמוהוסיפו לשכלל את המושבה בנו בה בתי-מדרש ובתי כנסת, עיטרוה בדרכים יפים ורחבים, בגנות ופרדסים, עד כי ,"היא השכונה היותר יפה ליהודים פה ולכבוד עם ישראל ".
ומשהחלו רבים מיהודי בוכרה לעלות לירושלים [ בסוף המאה ה-19] היה ר' יעקב מאיר מעורה בהתיישבותם.
מספרים כי בתחילת המאה-העשרים יהודי בוכרה התארגנו לקנות את כל אדמת ארץ-ישראל בכסף מלא.
מידי העות'מאנים לצורך הקמת מדינה יהודית.   ניהלו משא ומתן עם צמרת השלטון התורכי ואף זכו לתמיכה לכך מצד שליט בוכרה. התוכנית לא יצאה לפועל  "כי הרצל סיכל את התוכנית בטענה כי אדמת ארץ-ישראל שייכת ליהודים בזכות ולא בחסד" לפי הרב דוד ניסנוב, מראשי העדה הבוכרית בירושלים].
     
בשנת 1913 עלה יעקב ישראלוב לראשונה לארץ ישראל,  יחד עם אביו. הם קנו חלקת אדמה בירושלים והקימו עליה בית מידות שברבות הימים היה למרכז השכונה הבוכרית בירושלים.
שכונה שהוקמה בשנת 1894 מהשכונות הוותיקות שמחוץ לחומות, ונחשבה לשכונה היהודית המפוארת ביותר בעיר.
השניים חזרו לבוכרה, יגידו כי כדי לארגן עליית יהודים לארץ. מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית שבאה בעקבותיה רוששו כליל את המשפחה והפכוה לענייה וחסרת כול. בשנת 1933 עזבו בני המשפחה פעם נוספת את בוכרה, ובמשך שלוש שנים נטלטלו מארץ לארץ, דרך פרס עד שהגיעו בתחילת שנת 1936 לירושלים. נשוי ואב לשבעה ילדים [אבא 1920 ושרה 1922 ועוד חמשה צאצאים הצעיר כבן שנה].
עם הגיעם לירושלים הצטרף יעקב ל'הסתדרות הכללית' ולארגון 'ההגנה', ונשלח מטעמה לכיבוש העבודה במחצבה האמריקנית בהר הקסטל.[הר מעוז]
מקור השם קסטל במילה הרומית קסטלום Castellum =מצודה, [המדובר בצורת הקטנה של המילה Castra, שפירושה מחנה צבאי המתייחסת למצודה] שהרומאים בנו במקום לשמירה על הדרך לירושלים. 
 עד 1948 שכן על הגבעה יישוב ערבי בשם אל-קסטל.
מחצבת הגיר הקשה שהחלה לפעול סביב 1860, הייתה מקור עבודה חשוב של ליהודים בכלל ולעולי בוכרה.
ההתנכלויות בדרך לעולים לירושלים גבו קורבנות, באחת מהן יעקב שהיה מחמר קרב לעזור לפצוע ואז יריות פילחו את רגלו ויריה אחת אנושה בסנטרו. שבוע הוא נאבק אך הפציעה הכריעה אותו. חבריו הספידו "פועל מחצבת ישראל  נפל יהודי טוב פועל טוב חבר טוב." 
דבר 23.7.1936

נכתבאחרי האזכרה באסיפת עובדי המחצבה החליטו חבריו לתרום יום עבודה לעזרת משפחת המנוח עד שיתקבלו פיצויים מהממשלה וחברת הביטוח.


מיהודי בוכרה שנרצחו בשנות המאבק להקמת המדינה על  מהיותם יהודים בארץ ישראל.


רחמים כלנתר נולד בירושלים. כ"ח אלול תרנ"ח 1898 לאביו אהרן - ממייסדי שכונת הבוכרים ולאמו צביה  בת הרב יעקב חג'י  זה שעלה לארץ ברכיבה -  במשך שנה ושבעה חודשים - מבוכרה דרך פרס.
אשר נהרגה בהפגזת ירושלים ז' אייר תש"ח - 16.5.1948 ונקברה בסנהדריה.  הוא נפטר בירושלים, ב' אדר תרע"ח= 14.2.1918 .
רחמים נשא לאשה את זילפה בת מאיר קייקוב, מסמרקנד שבבוכרה. סחר בשטיחים.
צאצאיו: צביה, אביר-יעקב, יוסיפה-מגדה.
אימץ את הילדים: יוסף [שנפטר] ומרגלית, לאחר שאביהם צבי עמרמוף נרצח בשנת 1947 בירושלים בידי שוטרים בריטים.
צבי בן יעל ויוסף עמרמוף נולד בשנת תר"ע= 1910 בבוכרה. ולו תשעה אחים ואחיות.  לאחר שהוריו וכמה מאחיו נפטרו עלה צבי לבדו לארץ ישראל  והשנה היא  1925

  והצטרף לסבו וסבתו אברהם ושרה בן-עמרם לימים, שגידלוהו ונתנו לו את שם משפחתם - יסירקוף

משבגר צבי התגורר בתל אביב, למד את מקצוע הספרות ועבד בו. הוא נשא לאישה את זילפה ולזוג נולדו שתי בנות ובן. 

בשנת 1940 עברה המשפחה להתגורר בירושלים, וצבי פתח מספרה בשכונת 'כרם-אברהם' [שם שניתן על ידי אליזבט–אן ובעלה ג'יימס פין קונסול בריטניה לשעבר].


ביום רביעי 16.2.1944 סמוך לשעה אחת-עשרה בלילה, כאשר חזר צבי מעבודתו לביתו כשהוא נושא בידו מזוודה ובה כלי הספרות שחשש להשאירם במספרה פן ייגנבו, הוא נצטווה על-ידי שוטרים בריטים לעצור. צבי חשש שהשוטרים שיכורים ועומדים להתעלל בו - כפי שאכן כבר קרה בירושלים - ולכן ניסה להימלט, אך נורה על-ידיהם, נפצע אנושות ומת מפצעיו כעבור כמה שעות, בבוקר כ"ג בשבט תש"ד =  17.2.1944

צבי היה בן 34 במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שעל הר הזיתים בירושלים. הותיר אחריו אחות, אישה ובת יחידה - מרגלית, לאחר שבתו הבכורה נפטרה בהיותה בת חודשים ספורים, בנו נפטר ממחלה בהיותו בן ארבע-עשר.


רחמים קלנטרוב - נרצח באוטובוס  ליד מוצא  ביריות פורעים.
 נקבר בירושלים, בהר הזיתים , בגוש הקדושים, שורה א'; קבר 20.

רחמים קלנטרוף בן  אבא,  נולד בשנת תרס"ז [1907] בטשקנט, בוכרה  למשפחה מיוחסת -  מצד אביו מתייחס לר' משה כלנתר [בבוכרית כלנתר סבא - נשיא], ממנהיגי יהדות בוכרה. ומצד האם למשפחת ממן ממרוקו שאחד מבניה היה שם שר האוצר.
בשנת 1921, לאחר המהפכה הבולשביקית, כשהצבא-האדום חדר לבוכרה, הוגלה אביו שהיה קבלן גדול ועשיר, לסיביר. רכושו הוחרם. והמשפחה עקרה ללנינגרד.
.ארץ אומרים שעלו בשנת 1923
 רחמים סיים שם את לימודיו בתיכון ושם גם למד שלוש שנים במכון הדיפלומטי. לימודיו הופסקו מכיוון שהיה בן למשפחה 'בורגנית' . הוא התקבל ללימודי כלכלה באוניברסיטה, אולם גורש גם משם כעבור שנה ועבד כפועל טכסטיל. היה פעיל בתנועה הציונית- הסוציאליסטית.
 בשנת 1934 יצא רחמים בדרכו לארץ לבדו, ברגל, דרך מדבריות פרס. נדודיו נמשכו כחצי שנה, עד שהגיע ארצה, דרך ביירות. בארץ הצטרף להסתדרות, עבד כעזר-מודד – אף שהיה מהנדס קרקעות במקצועו. בתחילת 1936 עבר לירושלים והחל ללמוד באוניברסיטה העברית במכון למדעי היהדות. הוא היה פעיל בקרב בני העדה הבוכארית ונחשב 'כוכב עולה' בזכות השכלתו הרחבה במקצועות הטכניים ובמדעי-הרוח.
 ביום י"א בסיוון תרצ"ו [1.6.1936] הותקף האוטובוס שנסע בו מתל –אביב לירושלים סמוך ל'ארזה' ביריות פורעים ערבים. רחמים נפצע קשה מן היריות ונפטר תוך זמן קצר. הוא נטמן בהר הזיתים בגוש הקדושים, הרחק ממשפחתו. והוא בן 29.

אבישיוף משה בן אבישי ואייכן. נולד בשנת תרס"ו (1906) בעיר דושנבה 

שבטז'יקיסטן.  בהיותו בן שבע-עשרה, בשנת 1923, עלה לארץ-ישראל בדרך 


היבשה על גבי בהמות כשהוא מצטרף למשפחת כלנתר אשר בביתה בירושלים 


שהה בשנותיו הראשונות בארץ.  בשנת 1930 נשא לאישה את רחל לבית קדוש 


והתגוררו  בעיר העתיקה בירושלים, בשנת 1934 הצטרף משה ל'ההגנה' 


ובמאורעות 1936 עברו להתגורר בשכונת בית-ישראל  של אשכנזים וספרדים  



ביום חמישי, י"ח באייר תש"ח [27.5.1948] נקראה הפלוגה שמשה הצטרף אליה [בן ארבעים ושתים, נשוי ואב לשבעה ילדים[  להציל פצועים בזמן הפגזה, ונפצע הוא הובהל לבית-החולים שבקרבת מקום. כשהיה ברור שרופאי ירושלים לא יוכלו באמצעיהם הדלים להושיעו הועבר בדרך 'בורמה' [דרך עפר עוקפת ששימשה מַעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה לירושלים.] לבית החולים הצבאי מספר שתיים ביפו ושם ביום שבת, י' בתמוז תש"ח  =17.7.1948] מת מפצעיו. ונטמן בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק בתל-אביב. [אומרים כי הוא נקבר ללא ידיעת משפחתו ולא נמסרה לה כל הודעה מוסמכת  על מותו. רק ביום ראשון י"ח בתמוז תש"ח = 25.7.1948], בשעה 00 :10 נמסרה  הודעה למשפחה].
20.8.1936קרית ענבים-  מושיוב גרשון - דור שביעי בארץ, סטודנט באוניברסיטה העברית, נפל כאיש 'הנודדת'   מושיוב גרשון -בן רישל ושמואל. נולד בכ"א בשבט תרע"ג  29.1.1913  בירושלים, דור שביעי בארץ. ונמנה עם מייסדי החוגים המארקסיסטיים בירושלים - "פועלי ציון שמאל" - וחבר הוועד המרכזי שלהם.-
 'החוגים המרקסיסטיים' תנועה קטנה, שהיה לה משקל לא-מבוטל במחנה הציונות הסוציאליסטית על אף היקפה המצומצם, בייחוד בתחום השיתוף היהודי-הערבי[1934]     יצחק יצחקי [לישבסקי] ממייסדי ׳החוגים המרקסיסטיים׳, ועמד בראשם היה ממייסדי הליגה לשיתוף יהודי ערבי [ולימים יסד את ליגת הידידות ישראל – ברית-המועצות[. בשנת1939  נשלח על ידי ההסתדרות לשיחות עם מנהיגי מפלגת העבודה הערבית, הבלתי תלויה = ILP) [מי זו? אולי 'אגודת הפועלים הערבית הפלסתינית'?] בשל עמדותיו השמאליות על מנת לשכנעם לתמוך בעניין היהודי ולהתנגד ל'ספר הלבן'.

לאיתור קבר על הר הזיתים בקישור הבא:




סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת-רבקה אביבי.
עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא.  יליד 1933 ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.
צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים


  


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה