וילהלם לינדהיימר -  

נהרג בדרכו למחנה הבראה זמני של 'פדויי-שבי' באנגליה

9.5.1945 - 5 ק"מ מהעיירה ROYE מחוז PICARDY שבצפון צרפת.

צילום: מיכאל מנהיים;  באדיבות יסמין [כהן] מנהיים

בית העלמין הצבאי קלישי צפון ממוקם בפרבר צפון-מערבי של פריס CLICHY NORTREN CEMETERY [Hauts-de-Seine]  

חלקה 16, שורה 12, קבר 4

טכסט:

[סמל היחידה]

PAL/12055 PIONEER

W.L. LINDHEIMER

PIONEERS CORPS

^{9TH  MAY 1945}

[מגן דוד ובתוכו]

ת'נ'צ'ב'ה'

מקרא:
סמל חיל החפרים: את חפירה ורובה

האימרה בלטינית  החקוקה בסמל 

LABOR OMNIA VINCIT

''העבודה כובשת הכל''  - סיסמה שאומצה משירו של וירג'יל גורגיקס [Georgics  Virgil] השיר שנכתב לתמיכה במדיניות העבודה  של הקיסר הרומי אוגוסטוסAugustus] ] לפני כאלפיים שנה.

 PAL - פלשתינה

PIONEER -חפר

PIONEERS CORPS – חיל החפרים

בזמן מלחמת העולם השנייה, בתחילת 1940 עוד מעט קודם התגייסו  מארץ-ישראל לחיל החפרים  שבצבא הבריטי Auxiliary Military Pioneer Corps   =  A.M.P.C.       =  יחידות עזר - יחידות צבאיות תומכות-לחימה, שעבדו בחזית בהכנת חפירות לביצורים, רובם יהודים  [למרות התנגדות מוסדות היישוב  לגיוס רק ליחידות עזר]  -פלוגות החפרים.

היו שאמרו כי, משבר כלכלי  בארץ וגידול באבטלה דחף רבים להתנדב. היו שם 

גם בעלי נטייה חזקה לצבאיות.  בלטו בגיוס זה: יהודים   מאירופה שהגיעו לארץ 

זמן קצר לפני המלחמה.

פלוגת החפרים הראשונה [601] יצאה לאחר אימונים קצרים במצריים,  לחזית צרפת, לגזרה הצפון מערבית של הגבול עם בלגיה  בפברואר 1940 בה גם אוסטרמן וורנר  OSTERMAN, WERNER]  מ"א  10272 PAL/]. הפלוגה השנייה 602] ]  נשלחה להתאמן במצריים   ומשם לחזית המדבר המערבי בצפון אפריקה  בה גם  הקורפוראל אפוטין אנטון AFUTIN ANTON]  מ"א 11011 PAL/], והטוראים רוזנשטיין ארנו ROSENSTEIN, ARNO]  מ"א 11563 PAL/] ובירנצוויג ויקטור BIRENZWEIG, VICTOR]   מ"א  11080 PAL/ ].  חלקה לנמל מרסה-מטרוח בצפון מערב מצריים וחלקה לסולום שעל הגבול ועד לטוברוק שבמזרח לוב  מצפון לגבול עם מצריים. הניחו מסילת-ברזל  לחבר בין הכוחות.

 הערבים  - מוסלמים כנוצרים, ולא משנה מאיזו עדה הם -  היו לפלוגה 607   כמו חמד  סלם חסן  HAMAD SALEM HASSAN]   מ"א 12231 PAL/ ]  או יוסף טאנוס חדד [ YOUSEF TANNOUS HADDAD מ"א PAL/ 12360   ].  והיהודים היו לפלוגה  606,  גם 605. אנדרה וידלינגר וגם יהודה יחיאלי.

בשבוע בין סוף מאי לתחילת יוני 1940 במבצע 'דינמו' חיל הים הבריטי וסירות פרטיות הצליחו לחלץ כ-338,000 חיילים בריטיים וצרפתים מחוף דנקרק שבצפון צרפת לבריטניה. בהם גם החפרים מארץ-ישראל.

בספטמבר 1940 הגיעה  פלוגת החפרים 601 מבריטניה למצרים.

חלקם, כמו הצעיר מחיפה יליד גרמניה פישר מוריץ [.FISCHER M; מ"א  10750 PAL/], המירו את המכוש  והמקבת במקלע 'ברן' וברימון 'מילס';  הצטרפו אליהם מהפלוגה במצרים-לוב  חפרים כמו נורל ליובה ARIE NOREL] מ"א  12822 PAL/] יליד בסרביה   והיו ל'קומנדו 51' [לחמו באיטלקים באריתריאה ואתיופיה].

מטוסים איטלקיים הפציצו את חיפה ואת תל-אביב וסביבותיהן ובסוף ספטמבר 1940 צבא איטלקי חדר מלוב למצרים  ועצר בסידי באראני  במצרים,  אומרים שנגמר להם הדלק לטנקים.

הבריטים וראשי הישוב [המוסדות הלאומיים] חברו והחלו מגייסים לחיל-רגלים ['באפס' = Buffs]  אך בעיקר בעלי מקצוע כרופאים, מהנדסים , חשמלאים  ונהגים לצבא המלכותי. גם נשים גויסו.

בתחילת דצמבר  1940  הבריטים  ['כוח המדבר המערבי' בפיקודו של מייג'ור-ג'נרל ריצ'רד אוקונור] תקפו והדפו את האיטלקים [הארמייה העשירית של צבא איטליה] בחזרה לתוך לוב  [עד אל-עגילה, שם נעצרו  בפקודת ראש ממשלת בריטניה  וינסטון צ'רצ'יל] כבשו את בליטת קירינאיקה  [החלק המזרחי של לוב], כולל נמלי טוברוק ובנגאזי  [טוברוק נכבשה ב- 22   בינואר  [1941והחפרים איתם  [החפרים התלוו לדיביזיה האוסטרלית השישית. שפרצה את  המערך האיטלקי בבארדיה  על גבול מצרים- לוב] גם מזון חיים [MAZON H.  מ"א  13447  PAL/].

 האיטלקים  קראו לסיוע גרמני [גרמניה נענתה ושלחה  את 'קורפוס אפריקה' בפיקודו של ארווין רומל]   .טוברוק  עם הבריטים במצור  מ-   10 באפריל 1941   עד סוף נובמבר 1941 [במאי 1942 שב 'שועל המדבר', רומל וכבש את טוברוק  -   21 ביוני  [1942.

ב- 19 בדצמבר 1941 הצוללת האיטלקית  'שירה' [[SCIRE   שילחה 6 צוללנים על 3   'חזירים' [טורפדו מאוייש]  שהטביעו בנמל אלכסנדריה שבמצרים 4 אניות  [2 אניות מערכה- 'קווין אליזבת' ו- 'ואליאנט', את המשחתת  'ג'רויס'  ומכלית נורבגית ["ששת הצוללנים שביצעו את המשימה נתפסו".

וינסטון צ'רצ'יל  שהיה לראש ממשלת בריטניה. הורה להפנות כוחות להגנת יוון הוא חיל המשלוח הבריטי [שמנה בסופו של דבר כ-60,000 חיילים].

 חלק מן החפרים נשאר במדבר המערבי  מפלוגה 609 שטרם סיימה את חיולה להמשיך בתפקידם  כמו אבל שמעון [ABEL S.  מ"א 10571    PAL/]  או  הקיבוצניק הליטאי אניקשט עזרא [.ANIKEST E מ"א 10285   PAL/]  ואילו חלקם נשלחו  באביב 1941 לדרום יוון לסייע בעצירת פלישת הצבא הגרמני, כשמשימתם העיקרית פריקת כמויות הציוד והתחמושת של חיל המשלוח, שהגיעו לנמל פיראוס והעברתן באמצעות רכבות לצפון יוון, שם צפו לפלישה הגרמנית.

פלוגת החפרים היהודיים  601   הוצבה כחיל החלוץ באתונה, פלוגות 604 ו-608  הוצבו באזור לאריסה, 602, 603, 605 ו-606 באזוראתונה- פיראוס.  היו גם מתנדבים מיחידות אחרות אשר הוצבו ברחבי יוון.

חפרים  בלאריסה עיקרם  הוצב בקאלאמטה  גם באי מילוס [אלה עם פינוי ונסיגה יוון הועברו להגנת  האי כרתים, חלקם נהרגו כמו  הרב"ט ריכארד  ואגנר [R.  WAGNERמ"א 13601 PAL/]  וחלקם כמו עאדלי יהודה בן אליהו   נשבו ונעלמו, יש ונורו כמו שור צבי החפר מפלוגה 606     או הועברו למחנות השבויים בשלזיה כמו מלץ אמיל וקרייטנר יוסף חפרים מאותה מפלוגה 606.

 כוח גרמני [הארמייה ה-12]   בפיקודו של גנרל פלדמרשל וילהלם ליסט  חדר 

אל מערב תראקיה [צפון יוון] דרך בולגריה.  עקף  את 'קו מטקסס' – [מערכת 

מצודות במזרח מקדוניה לאורך הגבול היווני] ב-  6 באפריל 1941 ב'בליצקריג' 

[מלחמת-בזק]  נכבשה יוון, הבירה אתונה נפלה ב-27  באפריל. פינוי הכוחות 

הבריטיים דרך הים הסתיים  ב-   28 באפריל. כ-50,000 לוחמים חולצו.

אך כ-9,000 לוחמים  נשארו ביוון.

חלקם נהרגו כמו עות'מאן עיש  OSMAN I I S] מ"א 12400 PAL/] ושינר משה-יהודה [ SCHONER M.J. מ"א  13234 PAL/].

 לאחר הפסח של שנת  תש"א  ירו הנאצים  בדרום יוון בכל מי שצבע עורו היה כהה, עשרות חיילים ארצישראלים לובשי מדים, לא יהודים או יהודים יוצאי עדות המזרח נטבחו בהמוניהם. למשל, החפר צברי סעדיהZABARY SAADIA ] , מ"א 13151PAL/], שלום יוסף שמואל  SHALOM YOSEPH SHUMUEL] , מ"א 12486 PAL/] מהרגימנט הארץ-ישראלי  אלה שהתנדבו למשימות שמירה והגנה. דבש שמואל [DAHBASH, SAMUEL  מ"א  23015 PAL/]  מיחידת תפעול נמלים 1039;  גם החפרים  טר"ש ערף אבו גוש [AREF ABU GHOSH מ"א   1222 PAL/],  עוואד עיד אבו נאדי AWAD EID ABU-NADI] מ"א 10679  PAL/],  צודי שוקרי טבלי [ZUHDI SHUKRI TEBELI מ"א  13646  PAL/], וחסן עבד אל חפז מחמוד [HASSAN ABDEL HAFEZ MAHMOUD מ"א  22040   [PAL/  מיחידתהסיוע של חיל ההנדסה המלכותי. רבים נרצחו ביום הנורא ההוא ובימים שאחריו.

ויש כאלה שנורו סתם כמו הנהג בקרמן  משה- מישקה,  נפצע קשה מיריות חייל גרמני נושא תת-מקלע 'שמייסר' ומת.

הנותרים מהם נכנעו והלכו בשבי, חלקם ברח יש כאלה שהצליחו וחזרו ליחידותיהם כמו פריץ יורדן או היווני פרץ דוד מיחידת תפעול הנמלים, יש כאלה שנעלמו כמו אלימלך אברהם [A.  ELIMELECH מ"א 23779  PAL/] או בלילי אליהו [ BELLELI ELIAHU  מ"א 23278 PAL/] מיחידת תפעול הנמלים.  יש כאלה שנלקחו שנית בשבי, חלקם נפטר  כמו  החפר האנס הרמן [HERMANN HANS מ"א  11959 PAL/  ], חלקם נורה  כמו  יעקב ויסברג  [WAISBERG JAKUB] או יליד ייוון פבון יעקב שניהם מחיל התובלה, וחלקם כיהודים נצודו ונלקחו למחנות השמדה,  כמו  יליד מקדוניה גבריאל משולם  ויליד יוון פסי  יוסף [ PASSI JOSEPH מ"א 23292 PAL/] מיחידת תפעול הנמלים עם בני משפחותיהם.

המתינו כשנה לפנוי מיוון, היו בריחות. והנותרים והם הרוב, הועברו  למחנות שבויים בריטים  ברחבי הרייך השלישי והיו לעובדי כפייה כמו סגל הלל מירושלים;  גם לשלזיה העילית - טוראים ובד"א [ בעלי דרגות אחרות אך לא קצינים] רוכזו במחנה השבויים סטאלאג 8 B,  כונה במקור [344  במקורו] שם עבדו בפרך כארבע שנים. 

היה זה מחנה ענק שהוקם בפאתי יער עבות של עצי מחט, מול מישור שטוח ונרחב, שכוסה בשלג בחודשי החורף והפך למקום לוהט ומאובק בקיץ.

מחנה בו התגוררו  כעשרת אלפים איש בו-זמנית,  בני עמים שונים שנלחמו  עם הצבא הבריטי 12,000: חיילים אנגלים, הודים, קנדים, ניו-זילנדים, אוסטרלים, דרום-אפריקאים, ו-  1,160 ארץ-ישראלים, לצד 7,000 בני לאומים שונים: פולנים, הולנדים, צ'כים, לוחמי צרפת החופשית ואף אנשי לגיון-הזרים. גם אזרחים של מדינות אחרות שהיו בשטחים שנכבשו על ידי הגרמנים הובאו למחנה, כמו בלגים, צרפתים, יוגוסלבים, יוונים, אמריקאים, קנדים ואיטלקים. 

מחנה השבויים בויטן  [Beuten] שבשלזיה היה חלק ממחנה השבויים הגדול סטאלאג 8B ,  גם המחנה בביסמארקהוטה Bismarckhütte] ].

הבית"רי מיחידת תפעול הנמלים סרג'אנט יצחק אלקינד [ ELKIND I, מ"א 23143 PAL/] חלה בסרטן ונפטר כשבוי בסוף שנת 1941. היו שמועות כי רצחו אותו, הגרמנים קברו אותו בלי כל טקס, על יד גדר בית קברות הצבאי ליד בית החולים בלמסדורף  "השליכו אותו לתוך שוחה שחפרו השבויים".

כחיילים דרשו שיקבר קבורה ההולמת חייל. פתחו בשביתת רעב  ואכן נתקבלה פקודה לנהוג לפי חוקי אמנת ז'נבה. נציג הצבא הגרמני לאחר ויכוח מר, נענה.

נערכה הלוויה צבאית רישמית לפי כל כללי הטקס בראש צעדו שני חיילים גרמניים ובידם זר מטעם ה'וורמאכט' שבמרכזו 'צלב הקרס', אחריהם צעד משמר כבוד של  חיילים גרמניים חמושים ברובים וחבושי קסדות,  בהמשך נעה עגלת תותחים  נושאת הארון עליו נפרש דגל כחול-לבן ודגל בריטניה ובעקבותיה תזמורת צבאית. נאמרו התפילות היהודיות,  זר הצבא הגרמני הונח, ומשמר כבוד נאצי ירה שלוש אלומות אש.

הוצבה מצבת עץ - 'מגן דוד' ובתוכו המילה 'ציון', משני צדיו נחרטו בעברית האותיות פ'   נ', מתחת  נחרטו הפרטים המקובלים באנגלית.

היו שבויים שברחו מהשבי,  יש שנעלמו כמו   החפר דורני משה או חרר נעים, יש שהצליחו, כמו  יליד אוסטריה רפאן פרנץ מיחידת תפעול הנמלים, ויש שנורו אם במחנה  כמו  אורבך   שאול [S.  URBACHמ"א 12052 PAL/] והאתת  לוסטיג נורברט [LUSTIG  NORBERT  מ"א 8589 PAL/] או נרצחו בניסיון בריחתם כמו אליהו קראוזה [ KRAUZE Eמ"א 11786 PAL/] ו ברל אייזנברג [  EISENBERG B. מ"א  11797 PAL/]. חלקם נפטר ממחלות  בבית החולים הסמוך  למחנה השבויים כמו  החפר מיכלוביץ פייבל [ MICHALOWITZ FAIWELL  מ"א  13151 PAL/]  בלוך אוסקר [  BLOCH  OSKAR מ"א 10113 PAL/  שהיה אלוף המכבה בריצה ב 1935 [   את הלווייתם  ערכו  הגרמנים לפי כל דקדוקי הטקס הצבאי, אף ירו מטח יריות כבוד.

בסוף ינואר 1943 הושלם הניצחון הסובייטי בקרב על סטאלינגראד – ה'צבא האדום' דהר  לעבר ברלין.

בתחילת יוני 1944  נחתו 'בנות הברית' בנורמנדי שבצרפת  וגם פניהם לעבר ברלין.

 בחודשים מרס-אפריל 1945, עם התקדמות הצבא האמריקני והצבא הבריטי מהמערב והצבא האדום מהמזרח, פינו הגרמנים בזה אחר זה את מחנות הריכוז והריצו את אסיריהם ממקום למקום בשטחים שעדיין היו בשליטתם.  

 בכלל זה גם את השבויים הבריטים העבירו הנאצים ועוזריהם לפנים גרמניה  - 'צעדת המוות' Todesmärsche  קראו לה בשם, 'המארש הגדול' כינוה הצועדים;  "מהרו לעזוב  ולברוח לכוון גרמניה כי הם פחדו מהצבא הרוסי", יש וברחו מן המחנה כששמעו על כך ונורו כמו ברייר חיים מיכאל שנעלם.

עוד קודם, חורף ינואר 1945 השבויים צעדו. גם בלילה, בגשם, בשלג, בקור מקפיא, בבוץ, ללא אוכל - לעתים גם לא לחיילים הגרמנים, אכלו סלק סוכר קפוא. הם צעדו כמה חודשים. 

קבוצה של שבויים ארץ-ישראלים הייתה חלק מאותה צעדה , מסע רגלי לאורך של 1200 קילומטר, מסטאלאג 8 B  שליד לאמסדורף [סביבות קראקוב שבפולין  היא שלזיה עילית]  אל תוך גרמניה – לנירנברג.

 בדרך ברחו כ-300 שבויים שנעו ברחבי גרמניה בקבוצות או כבודדים. חלקם נע  לכוון הצבא הרוסי כמו הקורפוראל ש'  אברמוב, י' פרידמן, א' הרשקוביץ וא' מזרחי וחלקם לעבר בנות-הברית כמו געצל [יצחק=ג'ורג'] פרסקי  וידידו הבריטי צ'ארלס קווארד 'הרוזן מאושוויץ'.

 

  חלק מן ההולכים ב'צעדה' בהגיעם לבאוואריה דרומית למינכן  הופצצו מן האוויר על ידי טייסי בנות-הברית אז נהרגו ארבעה מחבריהם, קולמן יצחק יהודה [  KOHLMANN ITZCHAK  YEHUDA מ"א 10867PAL/], אקרמן דב ACKERMAN DOV] מ"א 11879 PAL/],  קלר משה KELLER MOSHE]  מ"א   12756 PAL/] וקון אלברט KOHN ALBERT]  מ"א  13733PAL/ ].

"קרוב למינכן הייתה סערת שלגים והם חשבו שהם כבר הולכים למות 
וצעקו 'שמע ישראל'. ופתאום, התרחש נס ומשאיות של הצלב האדום השוויצרי הצילו אותם" דברי יוסי סולומין בנו של אחד השבויים.

ההולכים שבויים במדים בריטיים נכלאו שוב במחנה שבויים ליד נירנברג המופצצת עד תום המלחמה 29.4.1945.

בתום המלחמה מהם שוחררו על ידי הצבא האמריקאי. והצלב האדום [חלקם רוכזו בליבק שצפון גרמניה במדינת  שלזוויג-הולשטיין] אלה הטיסום לצרפת למנוחה, מוינו לחילותיהם וארצות מוצאם או למקום שבו התנדבו וחוילו; היהודים שבאו מארץ ישראל הועברו משם על ידי הבריטים במבצע שהם קראו לו 'אקסודוס'  לאנגליה- לנופש ושיקום בחוות חקלאיות ליד ניוקאסל  שבצפון מערב האי,  אך בדרכם למחנה זמני של 'פדויי-שבי' באנגליה נספו שלושים וארבעה שבויים לשעבר  ואנשי צוות בתאונת מטוס  2 מיילים מזרח-דרום מזרח משדה התעופה של ROYE –AMY [5 ק"מ דרום-דרום מזרח מהעיירה ROYE מחוז PICARDY שבצפון צרפת].

הטייס היה  הבריטי לויטננט דונלד ביטון  [Donald BEATON ] יליד 1923  בעל עיטור כבוד  D S O, [ועבירות טיסה]  מפקד מפציץ כבד, ארבע מנועי, ['לנקסטר' RF230 Lancaster III RF230] מטייסת Squadron ] ]  514 על צוותו .

סיפרו כי מעל  צוקי דובר כמה מהנוסעים זזו ממקומותיהם במטוס וגרמו לבעיות,  אלחוטן  המטוס סרג'אנט  ג'ון גודווארט בריטן [John Goodworth BRITTAIN ] שלח הודעה קצרה שהם מתכוננים לנחיתת אונס.

 קצין הטיסה, הנווט רוי ברטרם  הילצ'י [Ray Bertram HILCHEY] ומהנדס הטייס סרג'נט אלפרד מק מורוו [Alfred MCMURRUGH] נכנסו ל'מצב הכן'.  

 הטייס חג, המטוס יצא מכלל שליטה ונכנס לסחרור שממנו לא יצא, התרסק , נהרס ועלה באש [אומרים שנתקל בעמוד].  שני התותחנים שהיו בצוות רוברט מק פירסון  טומס [Robert MacPherson TOMS ] והצעיר שבחבורה בן 19  אורוול קלאר אוורס [Orval Clare EVERS ] לא הועילו  - כולם נספו 34 איש, בהם  וילהלם לינדהיימר  [שבוי מספר 4558] וישראל מרדכי מאשקיט  [שבוי מספר 4613]; הם הובאו למנוחת עולמים בבית הקברות  הצבאי הבריטי קלישי שליד פאריס.  יש אומרים,  שתחילה נקברו בבית העלמין ז'אן דה מוריאן בצרפת. אלה שלא זוהו נקברו שם בקבר אחים.

"אמו בטי שילמה עד יום מותה לאשה שטיפחה את קברו" ספרה  האחיינית של וילהלם לינדהיימר , נטע רוזנטל  בתו של היינץ לינדהיימר.

הגיעו  לאנגליה כמו הקורפוראל [רב"ט]  יהודה יחיאלי  -  [מספר אישי  PAL/10727, מספר שבוי 6361]. הלאנס-קורפוראל [טר"ש] אנדרה וידלינגר [הוא אברהם דייגי -  {סבא של טליה קליינר-דייגי}  - מספר אישי  PAL/11020 , מספר שבוי 8300.] והטוראי ליליינטל קרל מספר אישי  PAL/10812 , מספר שבוי 4778 ]  שלושתם מפלוגת חפרים 602 . הטוראים ישראל באום [מספר אישי PAL/11712, מספר שבוי 6731 ] ואליעזר בן שחר  [ מספר אישי PAL/12076,  מספר שבוי 6757 ] מפלוגת החפרים 605, ואילו הטוראי  משה צבי גרינבלום – [מספר אישי PAL/12374 , מספר שבוי 4603]  היה מפלוגת החפרים 606,  גם הטוראי ישראל לדרמן   - מספר אישי PAL/23264, מספר שבוי  4348  מספר שבוי  4348] מיחידת תפעול נמלים 1039, והנהג  בנימין בית הלחמי - [ מספר אישי  PAL/477 , מספר שבוי 4423] מפלוגת תובלה 85, איתם.

אלה שלא זוהו נקברו שם בקבר אחים.

"אמו בטי שילמה עד יום מותה לאשה שטיפחה את קברו" ספרה  האחיינית נטע רוזנטל  בתו של היינץ לינדהיימר.

ויליהלם- וילי [זאב] לינדהיימר צעיר הבנים  נולד לבטי  בבט [=Babette Betty], [בטי ילידת 1888 פרנקפורט] ועלי [ יליד גוראו 2.1.1886] ביום י"ד בכסלו תרע"ד [2.12.1914]  קדמו לו ארבעת אחיו, הבכור פרדי הוא אלפרד,  וורנר [1911] , היינץ  הוא חיים [1912] ו-וולטר [ תחילת 1914 ] בברסלאו [ורוצלב]  שבשלזיה הגרמנית [ליד הגבול עם פולין]. אמרו שוילי נקרא על שמו של אחיה למחצה של בטי לינדהיימר, שהוא ואשתו אריקה, עם ילדיהם ואימה עלו לארץ לפני המלחמה לבנימינה.

בטי, שנעזבה על ידי בעלה עלי עם 5 ילדיה וסבלה  גם עוני, הובאה עם שלושת ילדיה; פרדי [לימים לינד],  ורנר  וולטר  לארצות-הברית על ידי  קרוב משפחה ששמע על מצבה, וכך הגיעו לניו יורק 30.10.1934  מספר אישור 358092.

 עלי, היינץ וגם ווילי נשארו בגרמניה. היינץ כסטודנט למשפטים באוניברסיטת ברסלאו  ווילי היה תלמיד תיכון .

עלי  האב, איש משכיל, מבוסס כלכלית, בעל מעמד מכובד  כיהן כראש העיירה גוראו [gurau] שם נולדו שלושת ילדיהם הראשונים וגם בקהילה היהודית בברסלאו העיר,  בעל  בית מסחר לטבק, סיגרים וצרכי עישון. אך  אהב את חיים הטובים - אוכל, יין, נשים והימורים [קלפים] ולעתים ואף עזב את הבית לתקופות כשהלך אחרי אהובה זו או אחרת  "הוא היה יפה תואר ונשים אהבו אותו." כתבה בין השאר נכדתו נטע.

עלי נשאר בגרמניה והמשיך בעסקיו למרות עליית הנאצים, כשהחמיר מצב היהודים [ 1939],  עלה   בהמבורג על ספינת השעשועים ה'סנט לואיס',  יחד עם 935 יהודים אמידים ובעלי מקצועות חופשיים, שהנאצים אפשרו להם לצאת מגרמניה למטרות יחסי ציבור, נדדו מנמל לנמל אך אף אחת מהמדינות לא הסכימה לתת  להם מקלט מדיני. 

במלגה שבדרום ספרד ירד עלי מהאנייה לא מסמכים נעצר לשנתיים עד שבטי  [אזרחית ארצות-הברת ופורמלית נשואה לו] סידרה לו אשרת כניסה לארצות-הברית  [אך ללא יחסים ישירים ביניהם. לבטי בן זוג בניו יורק].

 והאנייה חזרה לגרמניה.

בניו יורק התפרנס עלי  כשוער בבית מגורים יוקרתי במנהטן. עד צאתו לגמלאות.

בטי אשתו [בת הינריך-ישראל  ואלזי] למדה לפני נישואיה בבית ספר גבוה לבישול בצרפת. "זה היה מקובל לשלוח בנות טובים ללמוד את אמנות הבישול הצרפתי כהכנה לנישואיהן לבעלים מבוססים , וכמובן העלאת ערכן בבורסת הנישואים" כתבה נטע.

"מקצועיותה של בטי בתחום הבישול הצרפתי וניהול הבית 'הצילה' אותה כשהגיעה לניו יורק כמהגרת. לאחר עבודה בבית מלאכה לבובות היא קיבלה עבודה כמנהלת משק ביתה של אחת מבנות משפחת מיליונרים ידועה ואחראית על האירוח [בתקופה שלאחר השפל הכלכלי, שבה המיליונרים בניו יורק התחרו ביניהם על פאר הארוחות והאירוח במסיבות. היא זכתה לפרנסה בכבוד והרבה הערכה והחזיקה במשרתה זו  במשך שנים עד ליציאתה לפנסיה " הוסיפה משטוקהולם  כתוספת נכדתה נטע.

פרדי,  עבד בניו יורק כמוכר בחנות,  והתגייס לצבא כשארצות-הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה.  והביא מברלין את אשתו הלגה.

ורנר, שגר בניו יורק עם אמו בטי, עבד בבקרים ולמד בלילות. לאחר  שהשלים את לימודיו בהנדסה אווירונאוטית, עבד מטעם ה navy במפעלי 'בואינג'. התחתן עם אנה.

וולטר היה לימאי וגר עם אשתו הפורטוריקנית, בפלורידה  ואחר כך בקליפורניה.

היינץ עזב את גרמניה בשנת 1933 כשהיהודים והוא בתוכם גורשו מהאוניברסיטאות. מאחר וידע שפות -  גרמנית, צרפתית, אנגלית, איטלקית  ולטינית התקבל לעבודה במרכז 'הבונים' בפאריס שם במשך שנתיים, סייע ליהודי גרמניה הנרדפים להעביר את רכושם לארץ ישראל  - עסק בהברחת כספי יהודים מגרמניה לפאריס.  שותפיו  שבאו מהארץ למעש היו בין השאר אליעזר לבנשטיין [לימים ליבנה] ואנצו סירני   [זה שבשנת 1926 התחתן עם עדה לבית אסקרלי, ב-17 בפברואר 1927 השניים עלו לארץ יחד עם בתם הקטנה חנה] .

ב  16 לחודש יולי  1933 נרצח בתל אביב  ד"ר חיים ארלוזורוב האיש שעמד 

בראש חברת 'העברה'  כדי להציל את רכוש יהודי גרמניה ולהביאו לארץ ישראל.

  בסוף 1935, כשלא ניתן יותר להוציא כספים, עלה היינץ לארץ לקיבוץ גשר בבקעת הירדן, שם עבד בסלילת כבישים ובניית תחנת הכוח  שהוקמה ליד אשדות יעקב -  'נהריים'. בגשר פגש את צפורה ולאחר שנישאו עברו לקיבוץ אשדות יעקב.

ווילי יצא כחבר 'הבונים'  תנועה ציונית לקיבוצי הכשרה חלוצית  בגרמניה ובצ'כיה,  אולם,  לאחר עליית הנאצים לשלטון [תחילת שנת 1933 , 'ליל הסכינים הארוכות' = מסע הרציחות ו'חוקי נירנברג'  = חוקי גזע אנטישמיים] עלה בשנת 1937 לארץ ישראל  בעקבות אחיו   היינץ שעלה מצרפת בשנת 1935 עם ה'חלוץ' נשא את ציפורה לבית גוטמן מרמת-הכובש [אומרים שחברים היו ב'גשר נחלים' בשנת 1937 אך גרו בקיבוץ אשדות-יעקב, וילי עבד בבנימינה גם כנהג, בקטיף תפוזים בפרדסי קיבוץ רמת הכובש ונמנה על חמש מאות עובדי מפעל חברת המלח  שבעתלית כעובד כפיים עם את חפירה ומריצה [המיכון העיקרי הוא הפעלת משאבה להזרמת מי הים] . גר בפרדס חנה  עם אשתו אילזה.

 במלחמת העולם השנייה התגייס וילי [יחד עם ישראל מרדכי משקיט  [מ"א  - PAL/12056], ינובר [מ"א 12054[ PAL/  לפניו ואילו מאחוריהם עמד וינטר [ מ"א 12058 PAL/]  לחיל החפרים שבצבא הבריטי, מספרו האישי הוא- PAL/12055    ובאפריל 1941 נפלו בשבי הגרמנים ביוון,  שרד את ההרג בשבויים והיה במחנה שבויים על אדמת יוון [למעלה משנה].

לאחר שלושה ימים במחנה ליד קאלמאטה  נורה ונהרג יליד גרמניה הקורפוראל שטרן פראנץ מיחידת התובלה  בידי חייל גרמני שירה לעבר התקהלות שבויים ליד מכלית מים.

תכניתם של הגרמנים להפרידם, את החיילים היהודים, מן השבויים האחרים למחנה מיוחד [ גטו ] לא יצאה לפועל  עקב התערבות ה'צלב האדום' וראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל שחברו לשבויים הבריטים, למאבק היהודים שיתייחסו אליהם כאל חיילים .זכו כעמיתיהם לקבל  'כרטיסי שבוי'   ולהיכלל ברשימת השבויים שהועברה לג'נבה [התפרסמה בעיתונות והייתה מעין פוליסת ביטוח חיים שלא לדבר על  חבילות מזון מה'צלב-האדום' ומכתבים אישיים.

כשבויים הוסעו ברכבת בקרונות משא. לגרמניה  [ולאוסטריה ]  "צפיפות נוראה כ-40 איש בקרון" יש אומרים כפול מכך.

וילי היה במחנה השבויים סטאלאג 8 B, כעובד כפייה ארבע שנים במכרות הפחם.  תוך  סכנת מפולת  והתמוטטות במנהרות עבדו שעות רבות, גם בלילה  להשלמת המכסות.

שומריהם נושאי אקדחים רצחו  את  עזרא  נאסר [  NASSER  E מ"א 23245 /PAL]    מיחידת הסיוע של חיל ההנדסה המלכותי  ואת ישראל זסלר הנהג מחיל  קשר [. ZASLER I מ"א 8549 /PAL], חורף 1943.   ואילו בקיץ 1943 היו חילופי שבויים מהם נשלח ארצה  הקאווקזי מפתח תקווה שברח, חזר  נפגע בבריאותו – אפרים מנשרוב . גם גרבלר יצחק  יליד פולין [ 1902]  שבשנת 1922 עלה לארץ-ישראל. בשנת 1941 התנדב לצבא הבריטי,  הוצב ליחידת הסיוע של חיל ההנדסה המלכותי  - יחידת תפעול הנמלים [מספרו האישי  23316/PAL], נלחם בחזית יוון ושם כחבריו נפל בשבי הגרמנים. במצב קשה הוחזר לארץ לטיפול רפואי. בט"ו בשבט תש"ה [29.1.1945] נפטר בבית החולים הצבאי בבאר-יעקב.  משם הובא למנוחות בבית העלמין  האזרחי בנחלת יצחק. הניח אשה מזל, שתי בנות ושני בנים. שגרו בסמוך.

כשנשמעו רעמי תותחי ה'צבא האדום'  פונו מה'לאגער'  מתקן כליאה לחיילי אויב  מחנה ייעודי לשבויי מלחמה מצבאות בנות-הברית ממדינות המערב שכונה סטלאג StaLag =]   קיצור של [ Stammlager וגם וילי הוא וחברו ב'צעדת-המוות' של חורף  1945  עד לתוך גרמניה.

בתום המלחמה  שוחרר יחד עם חברו ישראל מרדכי משקיט ממחנה שבויים בגרמניה על ידי יחידה אמריקאית  מבעלות הברית. בכ"ו באייר תש"ה [9.5.1945] בדרכו למחנה זמני של פדויי שבי באנגליה, נספה  גם הוא בתאונת מטוס מעל צרפת.

ישראל מרדכי משקיט בן מלכה ושלמה נחום נולד ב כ"א אדר א' תרפ"א [ 19.2.1921] בקישינוב, בסרביה, אח לצבי  ולאה . ב- 1935 בתום לימודיו היסודיים, עלה עם הוריו לארץ-ישראל והתגורר בבית אחותו לאה במושב עין ורד, זו שנישאה ליעקב אבנר, "חשוכי ילדים היו"  כתבה לי ליאת ברזילי מזכירת הועד המקומי . אחיו צבי  יליד  1903 נישא לשרה ועלו ארצה בשנת 1925 "לצבי ולשרה  הייתה כנראה רק בת אחת שנקראה על שם אמו של צבי = מילקה [מלכה] נפטרה צעירה מאד כבת 20" אמרה צמרת.

ישראל שהתאמץ להיקלט מהר ולהיות 'צבר' אמיתי  למד וידע עברית תוך זמן לא רב, עקב המצב הכלכלי הקשה וכדי שלא יפול למעמסה יצא ישראל לעבוד בפרדס. שנה שהה בקיבוץ  רמת הכובש   והיה לחבר הסתדרות [מספר  92451] בעל 'פנקס-אדום'.

אומרים כי שם הכיר את וילהלם לינדהיימר ואפילו שכנעו  שכדאי לו להצטרף כחבר הסתדרות [מספר  98536].

חיי הקיבוץ לא נראו לו כמתאימים והוא העדיף את חיי המושב וכשחזר לאחר שנה לעין ורד המשיך בעבודה בפרדס, התמחה באריזה, עמד בבחינות הדרושות והתקבל כחבר באגודת 'האורז',   אבל אז פרצה מלחמת העולם השנייה וכל ענף ההדרים שקע – [כל האניות גויסו למאמץ המלחמתי].

מספרים כי כשהחל הגיוס פקפק ישראל אם גם אנשי הכפר צריכים להתגייס כי "לא יהיה להם מחליף בשדה". וילהלם שיכנעו .

ביוני 1940 [יש אומרים בגיוס של 19.8.1940] אומנו במחנה סרפנד - צריפין  התגייסו יחד לחיל החפרים הארצישראלי ושירתו יחד במצרים וביוון, בכ"ו בניסן תשי"א [22.4.1941] נפל ישראל בשבי והועבר עם חברו לגרמניה.

 שם עבדו במכרות הפחם. בשל חריצותו בעבודה מונה ישראל  על ידי הגרמנים למנהל עבודה.

סיפרו על פעילותו בהברחת מזון ולבוש ליהודי המחנות שהיו בקרבת מקום  תחילה ב'רובע היהודי' גטו שהוקם בפרבר פודגוז'ה בדרום העיר קרקוב, בו רוכזו כ 15,000 יהודים. הגטו חוסל סופית במרץ 1943] עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה  Vernichtungslager =  במסגרת ה'פתרון הסופי' [Endlösun ₌ ; סיפרו כי המשיך למרות הסיכון הרב שהיה כרוך בכך במחנה ריכוז [KZ] פלאשוב עד למחנות השמדה אושוויץ ובירקנאו.

סיפרו כי להגשמת חלומו  - הקמת מושב עובדים של חיילים משוחררים, כדוגמת מושב אביחיל, אירגן חברים במחנה  אך לא זכה [אחרי המלחמה הוקם מושב משמרת  (שאיננו עוד), מקום מיועד לחיילים משוחררים].

בי"ב ניסן תש"ה [9.5.1945] מיד לאחר הניצחון על הגרמנים המריא ישראל משקיט  בקבוצה של שלושים וחמישה שבויים לשעבר ועם חברו הטוב מאז רמת-הכובש, בדרכם לאנגליה אך עוד בהיתם על אדמת צרפת התרסק המטוס על נוסעיו.

 בד' בסיון תש"ה [16.5.1945]  הובאו לקבורה בבית קברות צבאי  בריטי ליד פריז.

צילום: מיכאל מנהיים;  באדיבות יסמין [כהן] מנהיים

בית העלמין הצבאי קלישי צפון ממוקם בפרבר צפון-מערבי של פריס CLICHY NORTREN CEMETERY [Hauts-de-Seine]  

חלקה 16, שורה 12, קבר 7

טכסט:

[סמל היחידה]

PAL/12056 PIONEER

M. MASCHIT

PIONEERS CORPS

^{9TH  MAY 1945}

[מגן דוד ובתוכו]

ת'נ'צ'ב'ה'

מקרא:

PAL  - פלשתינה

PIONERR -חפר

PIONEERS CORPS – חיל החפרים

האימרה בלטינית  החקוקה בסמל חיל החפרים

LABOR OMNIA VINCIT

''העבודה כובשת הכל''  - סיסמה שאומצה משירו של וירג'יל גורגיקס [Georgics  Virgil] השיר שנכתב לתמיכה במדיניות העבודה  של הקיסר הרומי אוגוסטוסAugustus] ] לפני כאלפיים שנה.

סוף דבר

בתום מלחמת העולם השנייה הבריטים ריכזו  מכל רחבי פולין את חלליהם בשלשה בתי עלמין בפולין, שהגדול ביניהם, בית העלמין רקוביצי בקרקוב, לשם הועברו עצמות שבויי המלחמה הבריטיים מלמסדורף, סטאלאג B8 .

גם עצמותיהם של  היהודים  מסעוד אל-משעלי   [EL MISHALI  M. - מספר שבוי 1889 מ"א   13335 /PAL]  ושל  ריכארד א' אלטמן מיחידת הסיוע של חיל ההנדסה המלכותי [ .E ALTMANN R. מספר שבוי 6707  מ"א 2389/PAL ]  שנקברו [עם צלבי קרס על זרי הכבוד]  בבית העלמין היהודי ב Krolewska Huta הועברו, גם ליפמן פריץ [ LIPPMANN, FRITZ מ"א 23375 /PAL ]  שנהרג בתאונת רכבת במחנה טשרנוביץ בדצמבר 1942 הועבר איתם ומצבה תקנית בריטית  [CWGC.]  הושמה גם להם.  ליהודים נקבעה חלקה מיוחדת.

'פדויי השבי' שהגיעו לצפון מזרח אנגליה  יצאו מדי פעם דרומה לבלות בלונדון הבירה,  לאחר חודש וחצי, הועברו השבויים המשוחררים באניות למצרים ומשם ברכבת לארץ ישראל למחנה  סרפנד היא צריפין. מהם המשיכו את שירותם בצבא הבריטי בתפקידי שמירה עד שהגיע יום השחרור.  

במשך שנות שביו של וילהלם לינדהיימר אשתו הרתה וילדה בת, שנקראה בשמו, למרות שלא יכלה להיות בתו,  דבר שבטי, אמו, מעולם לא סלחה לה. כאלמנתו בשנת 1946 הגישה בקשה לצו ירושה,  נישאה לאנגלי, כנראה,  אבי בתה ועברה עמו לאנגליה לאחר המנדט הבריטי. 

משפחת צפורה והיינץ לינדהיימר, היו חברי אפיקים משנת 1943.לשם הגיעו מאשדות יעקב עזבו את הקיבוץ עם ילדיהם נטע [ילידת אשדות יעקב 1940], דוד [יליד אפיקים 1943] ו אהרון [יליד אפיקים 1950 ] יחד עם אימו בטי  עברו  בשנת 1956 לקריית ביאליק.

"המשפחה עזבה את אפיקים בעקבות מחלוקת קשה עם מוסדות הקיבוץ [כספי השילומים מגרמניה]  ונידונה בפני בית הדין העליון של ההסתדרות", כתבה לי רותי מארכיון אפיקים.

בטי  לינדהיימר עלתה לארץ  בשנת 1954  לקיבוץ אפיקים כדי להיות בקרבתו של היינץ  בנה , הייתה חלק ממשפחתו  איתם עזבה את הקבוץ . נפטרה  1.6.1960 היא קבורה בבית העלמין בחיפה.

עלי שמעולם לא התחרט על מעשיו [אחרי מותה של בטי], עלה  בשנת 1961 לארץ  התגורר אצל משפחת היינץ וצפורה  לינדהיימר נפטר בן 80 ב 1.11.1966 נקבר בבית הקברות של קריית ביאליק.

 "כל המשקיטים, והם לא רבים, אך מאותה משפחה". דיברתי עם נחום משקיט בעל מבטא רוסי כבד שעלה עם משפחתו מברית המועצות לשעבר לא מזמן, הוא הכי מבוגר, שמע משהו מהזקנים על קרוב שנהרג  במטוס באנגליה. "היו בארץ הרבה משקיטים אך לא נשאר מהם זכר. כולם נפטרו ואין להם צאצאים עם טלפונים, כל השאר זה עולים חדשים מברית המועצות לשעבר" אמר.

ב-10  באוגוסט 1942  טובעה  הצוללת האיטלקית 'שירה' [: [Scirè  ע"י הבריטים ליד  נמל חיפה.

אברהם   טפר נולד [1907] בבסרביה.  עלה לארץ, התגייס לצבא הבריטי, לחיל החפרים. השתתף בקרבות במצרים ובלוב. נפל בשבי ביוון וחזר לארץ עם 'פדויי השבי' בשנת 1945. המשיך לשרת בצבא הבריטי בארץ וביום כ"ג בתשרי תש"ד [30.9.1945 ], ערב שחרורו מן הצבא הבריטי נהרג בעמדו על משמרתו  במחנה הצבאי בתל ליטווינסקי בניסיון פריצה של אחד מאירגוני המחתרת לתוכו. הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי בפתח תקווה הניח אשה ושני ילדים.

פרידמן שמואל  נולד  [1917] בקישינוב, עלה לארץ, התגייס לצבא הבריטי, לחיל החפרים לפלוגה 605  השתתף בקרבות במצרים ובלוב. היה בחיל המשלוח הבריטי ליוון  שם נפל בשבי, היה במחנה  8B  עם השחרור הועבר לשוויץ לטיפול רפואי שם נפטר  - 6  ביוני 1945 נטמן בביתה עלמין רוונה בלוגאנו שוויץ. הניח אחריו בת.

אמיל  [מאיר] מלץ נולד  [1916] בפולין ב 1939 - עלה לארץ-ישראל. בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי, לחיל החפרים. השתתף בקרבות במצרים ובלוב. נפל בשבי בכרתים וחזר לארץ עם 'פדויי השבי'. בט"ז באב תש"ו (13.8.1946) השתתף מאיר בהפגנה שערך ארגון 'ההגנה' נגד כוונת הבריטים לגרש את מעפילי 'הנרייטה סאלד', 'יגור' ו'כתריאל יפה' הבריטים ירו 'באויר' לפזר את המפגינים, 3 נפגעו מאיר היה ביניהם. הוא הובא למנוחת עולמים חוף כרמל בחיפה.  

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת-רבקה אביבי.

עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא.  יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים.