פטר ברגהיים– החלוץ 'המשומד'

24.10.1885 – ירושלים

בית העלמין  הפרוטסטנטי בהר ציון - ירושלים

טכסט:

IN

LOVING MEMORY

0F

PETER BERGHEIM

BORN: SEP. 2.1844.

DIED: OCT. 24.1885.

LORD, THOU HAST BEEN

OUR DEWELLING PLACE

IN ALL GENERATIONS.

BEFORE THE MOUNTAINS

WERE BROUGHT FORTH.

EVEN FROM EVERLASTING TO

EVERLASTING THOU ART GOD.

PSALM XC. 1.2

תרגום:

1. אֲדֹנָי--מָעוֹן אַתָּה, הָיִיתָ לָּנוּ; בְּדֹר וָדֹר

2. בְּטֶרֶם, הָרִים יֻלָּדוּ   וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם, אַתָּה אֵל

                                                                   מתוך תהלים צ' 1-2

מלוויל פאול ברגהיים [Melville Paul Bergheim]  נולד בשוורזנץ, מחוז פוזן, ממלכת פרוסיה בשנת 1815, על גבול פולין כיהודי  "ממוצא גרמני" אמר.

בהיותו כבן 20 היגר לאנגליה, המיר את דתו,  אומרים כי שם הגיע לאמונה בישוע המשיח.

למד רוקחות במסגרת 'המיסיון היהודי'; וקיבל הכשרה בתחומים שונים  של טיפול רפואי, "ככל שהיה לו זמן פנוי לכך".

הבריטים אשר בקשו לחזק את מעמדם בירושלים, ייסדו בלונדון את  "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים L.J.S.   או בשמה המלא:

  Society for Promoting Christianity among the Jews    London.

החברה החלה לשלוח רופאים-מיסיונרים לירושלים, הראשון היה האירי ד"ר ג'ורג' אדוארד דלטון [[Dr. George Edward Dalton (D'Alton) יליד וקספורד (Wexford) בדרום-מזרח אירלנד, שנשלח בשנת 1824 אך הגיע לירושלים רק באביב 1825 בהגיעו עזרו לידו קינג ופיסק, 2 מיסיונרים אמריקאים, הם שכרו מנזירים יוונים חדרים במנזר הקטן של תיאודורוס, בין היתר פעלו לשחרר את הרבי מנחם מנדל משקלוב שהיה בכלא התורכי על אי-תשלום שכר דירה עבור בית-הכנסת, וגם סייעו לנפגעים שהיו בעיר בהתקוממות נגד הפחה בדמשק באותו זמן. עקב הנסיבות הביטחוניות הרעועות נמלטו לביירות, שם אשתו וצאצאיו של דלטון. זה האחרון חזר בדצמבר 1825 לבדו לעיר העתיקה של ירושלים, שם הצטרף אליו המיסיונר ג'ון ניקולאייסון  John Nicolayson הדני  הידוע כ- Hans Nicolajsen,   שבא מלונדון דרך ביירות ב 3.1.1826. חלפו  3 שבועות בחורף הקשה של שנת 1826  ודלטון  נפטר  ב'עיר הקודש' ממחלה יש אומרים: דלקת ריאות, יש אומרים – מלריה, במנזר מר מיכאל  Mar Michael Convert =  שבעיר העתיקה. נקבר בבית העלמין של היוונים האורתודוקסים בהר ציון.

ידידו ועוזרו הכומר ג'ון ניקולאייסון עזב את העיר, שב לביירות, שם אחרי זמן נשא לאשה את אלמנתו של דלטון ואימץ את  בנו [יש אומרים:  גם בנותיו]; אל ירושלים הוא חוזר עם המשפחה בתחילת שנות ה 30, מספרים כי נולדה להם בת משותפת ילידת 1832 בעיר העתיקה בגבול הרובע היהודי ליד הרובע הארמני, שם גרו -  אך זו מתה  בגיל שמונה שמה היה ג'יין Jane .

ב-  23 במאי 1834 רעידת אדמה - ירושלים במוקד;   סיפרו על נזקים  בבית-לחם, במנזר מר סבא שמדבר יהודה ובמערות שמעל ליריחו. על "גושי אספלט גדולים צפים בים המלח" והכומר יוחנן [ג'ון]  ניקולאייסון שם; וכשבשנת 1837  רעידת אדמה קשה  פוקדת את צפת וטבריה ומספרים על אלפי הרוגים, "סדקים בסלעים, גלים עצומים בכנרת" -   הוא נרתם ודאג לשליחת עזרה ארונות קבורה באנשים בביגוד ובמזון.

בשנת 1838 מונה בחסות הקונסול הבריטי שישב בארזרום [אנאטוליה] שבתורכיה, ויליאם טאנר  יאנגYoung]   William Tanner] לתת-קונסול בירושלים.

יאנג הגיע  ב-  1839  בהוראה מפורשת של שר החוץ הבריטי הלורד פלמרסטון [הנרי ג'ון טמפל, הוִיקוֹ‏נט השלישי מִפלמרסטון[‏ להגן על היהודים; כי כל אזרח בריטי זכאי להגנה מממשלת בריטניה בכל מקום בעולם,  ואיש אינו יוצא דופן מכלל זה רק בשל היותו יהודי .

היוונים והארמנים הציקו ליהודים.

תוך זמן קצר הועלה ויליאם יאנג לדרגת קונסול, הוא שהיה יחד עם ניקולאייסון ואשתו, בין המטבילים לנצרות  את המשפחה היהודית  הראשונה, שהמירה דתה, משפחת רוזנטל - לאב המשפחה ל-שמעון הוענק השם הפרטי וילדון צ'ארלס שמעון   Wildon Charles Simeon, לאם- אננה  אמיליהAnna Emilia, לבתם הבכורה בת הארבע-עשרה - מריה  דורותיDorothea  Maria [ילידת  1827 שהייתה לימים אשתו של  המומר מלוויל ברגהיים] ולבן הקטן – פטר שמואל Peter Samuel.

 עד אז לא הייתה לכנסייה הפרוטסטנטית ולנצרות הלותרנית דריסת רגל בירושלים, וכך החליטו  במשותף  האנגלים עם הפרוסים לבנות את  'כנסיית המשיח' [=[Christ Church  הקרויה גם 'כנסיית עמנואל' - ]כנסייה  אנגליקנית בכיכר עומר אבן אל ח'טאב ליד  הרובע הארמני בירושלים  מול  מגדל דוד] בקירבת שער יפו, המיועדת למומרים ולמיועדים יהודים,  במתחם זה הנקרא 'הרובע הפרוטסטנטי'   גר הכומר  ניקולייסון שהיה בין המייסדים;  מספרים כי לבנייה הצטרפו גם  כמה מתלמידי הגר"א שהמירו את דתם "כי נכזבה תוחלתם לבואו של המשיח";  זאת בנוסף למלוויל  ברגהיים  המומר  מאנגליה. שם גם הוקמה הקונסוליה הבריטית  עם כנסייה פרטית 'סט ג'יימס' .

ואכן בסוף שנת 1836 [לפי מקור אחר 1838] נשלחו לירושלים  כדי, לחדש את העזרה הרפואית שהופסקה עם מותו של ד"ר דלטון [וגם לעזור לניקולאייסון] על ידי האגודה הבריטית לקידום והפצת הנצרות  בקרב היהודים, שני מומרים בדרכונים בריטיים: ד"ר אלברט גרשטמן  [Dr. Albert Gerstmann] וכעוזר לידו הרוקח מלוויל פטר ברגהיים.  ד"ר גרשטמן הקים מרפאה בין חומות העיר  בשולי הרובע היהודי בקרבת הר ציון–    כרופא טיפל בעשרות חולים מדי יום - [אומרים שמעל לחמישים איש ביום] יוונים, ארמנים וגם יהודים.  הרוקח ברגהיים ליווה אותו בביקורי הבית, ודאג להכנת התרופות וחלוקתן,  הוא עסק גם טיפולים שונים כמו חבישות, נקעים והקזת דם - תפקידים פרה-רפואיים על פי מצוות הרופא, במרפאה  ומחוצה לה. בגלל התנאים הסניטריים וההיגייניים הירודים רווחו בעיר הצפופה מחלות  כטיפוס, דלקת ריאות, מלריה, דיזינטריה, כולירה, דלקות עיניים למיניהן ועוד מחלות למכביר- הוא הכירן ואת קהלו.

סמוך לפרוץ הקרבות במלחמה נגד מוחמד עלי  במצרים [אוגוסט 1840] עזבו יאנג ואנשי המיסיון הבריטי את ירושלים הבלתי בטוחה  וחזרו אליה  רק אחרי הניצחון על מצרים בדצמבר 1840. 

ד"ר גרשטמן  נפטר ממחלה במסעו לקושטא בסוף 1841 . "ובכותל המערבי בכו היהודים".

מלוויל  שהיה רוקח מסור לא הסתפק בעיסוקיו הרפואיים,  ומ-1841 החל בפעילות בנקאית בעיר; אומרים שעסק בקנייה ובמכירה של שטרות וצ'קים [המחאות], בעיקר לנתיני מרכז אירופה.

הסדרי ה'קפיטולציות' שנחתמו  [ב'הסכמי לונדון'] עם הבסת כוחותיהם של מושל מצרים מוחמד עלי ואיברהים פחה [1841], בעידודם ובעזרתם של המעצמות האירופאיות והעות'מאנים ששבו למשול בארץ, הפכו קונסולי בנות-הברית לריבונים על אזרחי מדינותיהן בארצות האימפריה העות'מאנית  מדואר ועד שיפוט.

כשנפתחה הקונסוליה הפרוסית  בירושלים בשנת 1842   מיד לאחר  זו של הבריטים,  חזר מלוויל ברגהיים לאזרחותו הפרוסית, והפך לבן חסות המלך פרידריך וילהלם הרביעי  דרך סגן הקונסול הפרוסי המזרחן הצעיר ארנסט גוסטאב שולץ  הכפוף לקונסול הכללי פון וילדהברוך  שישב בביירות.

באוקטובר 1842 פרש הקונסול הבריטי יאנג ממשרתו  הדיפלומטית ועזב את ירושלים. במקומו מונה הנרי ניובולט [Henry Newbolt].

אחרי מותו של ד"ר  גרשטמן שלחה החברה הלונדונית  בשנת 1842את הד"ר אדוארד מק-גאוון

[M.D. Edward  McGowan], בוגר אוניברסיטת קמבריג', רופא מאקסטר,  שהפליג מפורטסמות ליפו  עם אניית המלחמה 'דוואסטיישן'. בהגיעו לירושלים, מלוויל ברגהיים יצא עם שכנו הכומר הדני, ג'ון ניקולאייסון, שניהם בעלי משפחות ועובדי החברה המסיונרית הכנסייתית של אנגליה, עם כמה קצינים בכירים, ששלח הפחה מושל ירושלים "בלווית תזמורת"  [יש אומרים כי, גם הקונסולים של פרוסיה,  צרפת, ממלכת סארדיניה ושאר נכבדים אירופאים רכובים על סוסות היו שם] לקבלת הפנים שנערכה  בשערי עיר הקודש. הרופא החדש בא יחד עם אלכסנדר מיכאל שלמה [AlexanderMichael Solomon מייקל סולומון], הוא המומר וולף הפרוטסטנטי שמונה לבישוף האנגליקני בירושלים כדי, לנהל את הכנסייה האנגליקנית והלותרנית גם יחד, ומשפחתו עמו [זה  שלא התיר פולחן לותרני במסגרת המיסיון הבריטי ונכנס על כך לעימות עם הקונסוליה הפרוסית],  וכן הכומר וויליאמס [Williams]  והמיסיונר הכומר אוולד  [F. C. Ewald] עם אשתו מרי אן[Mary Ann] .

בראש צעד קברניט האנייה גורדון  עם קציניו.  

אומרים כי על רקע האיום  מצד המיסיון האנגלי  -  אותו חשש  נורא מהשפעתו על האמונה הדתית של הציבור היהודי, התעוררה הקהילה היהודית באירופה למציאת שירותי רפואה חלופיים. אלה הצליחו לעודד את הנדבן היהודי מאנגליה משה מונטיפיורי (Sir Moses Montefiore)  להיות מעורב, ומטעמו ד"ר שמעון פרנקל  נשלח מגרמניה ופתח בית חולים יהודי בירושלים,  אומרים כי הייתה זו יוזמת העדה הספרדית הגדולה, בשיתוף העדה החסידית הקטנה ובסיועו העקיף של משה מונטיפיורי . בקיץ 1844 שכרו מבנה ששימש בעבר בית-חולים צבאי מצרי של חיילי מוחמד עלי, שיפצו אותו במהירות ופתחו את שעריו ימים ספורים לפני מועד פתיחתו הרשמית של בית-החולים המיסיונרי האנגלי .

[עשור לאחר מכן - ,נפתח  בעיר בית החולים 'מאיר רוטשילד'  בחסות ממשלת  אוסטרו-הונגריה].

הד"ר אדוארד מק-גאוון פתח מרפאה קטנה בקומה השנייה בביתו של ברגהיים [אומרים כי ליד הרובע הארמני על גבול הרובע היהודי] עד שעבר לבניין השכן .

מרפאה  קטנה זו הפכה בשנת 1844 לבית החולים של המיסיון האנגלי ליד מגדל-דוד, המצודה הצבאית של ירושלים [היא 'מחראב נבי דאוד'  בפי המוסלמים] בעזרתו של  המטיף ניקולאייסון,  'הוספיטאל אינגליז' קראו לו היהודים. כדי למשוך יהודים נזקקים סיפקו מזון כשר,  קבעו מזוזות בדלתות, ובעיקר הציעו שירות רפואי, תרופות, מזון וביגוד חינם וגם לימים העסיקו יהודים - מוגרבים. מעט,  כמו יצחק סאלמה בן 22 שעלה ארצה מטאנג'יר  צעיר, אלמן ועני  זה שאשתו מתה כ'חולת רוח' [ביטוי לחללי מגפת החולי-רע של שנת תרכ"ו [1866] במפקד מונטיפיורי].

ובשנת 1844 נולד הבן פטר ברגהיים. פטר נולד בירושלים  ב-  2.9.1844 לאביו מלוויל  ברגהיים  ולאימו הצעירה מריה דורותי  לבית רוזנטל.

 לפטר  שלוש אחיות  לאחת מהן קראו הרייט, ושלושה אחים - סמואל [סם],  השני כריסטופר [יליד [1855 וטימותי [עוד ארבעה מתו בילדותם - שני אחים: פילמון Philemon  יליד 1859 שנפטר בהיותו בן 5 חודשים; קונראד ג'יימס Conrad James יליד 1861 שנפטר בגיל 14 חודשים  ושתי אחיות – דורותיDorothea  ילידת 1857  שנפטרה בת שנה  וסופיה אדלאיד Sophia Adelaide  ילידת סוף  1863 שנפטרה בהיותה בת  10 חודשים; "הם נפטרו במגיפה כשלידם הכומר ניקולאייסון"].

את כנסיית 'המשיח' סיימו לבנות בשנת 1849.  זו השנה בה גם נפתחה הקונסוליה של אוסטרו-הונגריה אשר טיפלה באינטרסים של המדינות הקתוליות הגרמניות, בעוד שהקונסוליה הפרוסית  ייצגה את העניינים של המדינות הפרוטסטנטיות. ובתחילת אותה שנה הגיש מנהל בית-החולים המיסיונרי, ד"ר אדוארד מקגאוון, תביעה רשמית נגד עובדו שמעון רוזנטל  [המומר שהיה לחותנו  של מלוויל ברגהיים], בפני הקונסול  הכללי הפרוסי ארנסט גוסטאב שולץ [שחזר בשנת 1845  לירושלים] -  בחשד מעילה בכספים; רוזנטל הועמד למשפט "אך הצליח להתחמק בלא הרשעה". [יש אומרים כי המחלקות נבעה הבדלי מנטליות והשקפה לגבי העסקה ובניה].  

מלוויל ברגהיים שעבד בתור רוקח במרפאת החולים של האגודה הבריטית בירושלים נטל חלק בפעילות בית-החולים של המיסיון האנגלי; ריכלו שזה עזר גם לעסקיו האחרים שהיו.

מקגאוון  [שאגב הכיר והוקיר את ד"ר שמעון פרנקל מנהל בית החולים היהודי] ניהל  את בית החולים של מיסיון אנגלי במשך 17 שנה ונפטר בעיר בשנת  1860.

הקונסול הבריטי  הנרי ניובולט [Henry Newbolt] כיהן  בעיר עד אפריל 1846 ואחריו בא- ג'יימס פין  James Finn].] שהקדים ב-1846 ונשא באנגליה לאשה את אליזבט אן, בתו של המיסיונר אלכסנדר מק -קאול. [פין לא כיהן בתפקיד דיפלומטי, לא לפני כהונתו בירושלים ולא אחריה. מעורב היה בענייני היהודים, אך לבסוף רבים הסתייגו ממנו]. סיפרו כי כבר בתחילת שירותו  בערב פסח [מרס 1847]  היה בישוב הרוחות בין הניצים בעלילת דם בירושלים, כשילד יווני מהצליינים התגרה ביהודים  ונדקר בקרסולו על ידיהם בתגרה. כהונתו הסתיימה בסוף שנת 1862.

 ב-30 בדצמבר 1845 הגיע לירושלים   הבישוף סמואל גובאט [Gobat]  קתולי  ממוצא שוויצרי שהיה לפרוטסטנטי, פרי פשרה בין גרמניה לאנגליה -  איש האגף הלותרני שבבישופות הפרוטסטנטית המשותפת.

בשנת 1847 נוסד מלונו  של המומר ג'ון משולם [John Meshullam] יליד לונדון, שהגיע לירושלים בשנת 1841 עם אשתו  היא ממשפחה יהודית פורטוגזית מיוחסת, אומרים שקראו לה מרי פועה [פואה?]  [Mary Fua] ובנם פטר [Peter] יליד 1835 בנם יחידם [אחיו נפטר כתינוק]. המלון מוקם ברובע המוסלמי ליד שער שכם בית, אשר שימש בעבר את ראשיד פחה מושל העיר,   אומרים כי הבניין היה שייך למשפחת אמזלג היהודית שראשה ביפו ורכושה רב. 

בשנת 1849 קלורינדה  מיינורMinor]   Clorinda S.] נוצריה אדוקה  מפילדלפיה שלנה בבית המלון של ג'ון משולם שוכנעה להתיישב עם קבוצתה בחווה שהקים הבעלים  משולם יוחנן  על אדמה ששכר בכפר ארטאס  שליד בריכות שלמה, סמוך ומדרום לעיר,  כשותפה.

היה עוד יהודים מומרים שעסקו בנושא הלנת עולי-הרגל כמו האחים אהרון ומשה הורנשטיין זה שנשוי היה לנוצרייה [סקוטית] והיה בקשר טוב עם אנשי הקונסוליות הגרמנית והבריטית [אומרים שגם עם בעל סוכנות הנסיעות הבריטית 'תומס קוק' שהייתה שולחת אליו את נוסעיה לאכסנייתו שבעיר העתיקה].

בשנת 1851 הקימו הגרמנים את  בית החולים Das deutsche Diakonissen Krankenhaus בביתו לשעבר של הקונסול הבריטי ויליאם טאנר יאנג מול מצודת 'מגדל דוד' [המוסד עבר לרחוב הנביאים היוקרתי שמחוץ לחומות בשנת 1860],   ופתחו בין החומות מלון האורחים  - אכסניית היוהאניטים; יש אומרים כי חברי המסדר  Der Johanniterorden היו  פרוטסטנטים, גם ראש הקהילה הפרוטסטנטית הגרמנית שכונה הפרובסט , מקום מושבו היה בתחום חומות העיר העתיקה.  הצרפתים לא פיגרו - בית החולים 'סאן לואי' הוקם בשנת 1851  ביוזמת הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, סמוך לשער יפו בין החומות.

בשנת 1852 עזב מלוויל ברגהיים את משרת הרוקח ופתח בקריירה בנקאית בעיר ירושלים - ייסד בנק עצמאי משלו -'בנק ברגהיים'. מיד לאחר שהמיסיונר השוואבי-גרמני יוהאן לודוויג שנלר [Schneller] הקים את בית-היתומים  שלו את Syrisches Waisenhaus לילדי הנוצרים  פליטי  המרד בלבנון  [הצרפתים לא פיגרו - נזירים פרנציסקנים הקימו אגף במנזר 'סן סלבדור' [המושיע הקדוש] הנמצא רחוב סנט פרנסיס ברובע הנוצרי של העיר העתיקה [ליד אכסניית 'קזה נובה']  מקום לקליטת יתומי הנוצרים מן הצפון].

לתיירים שהחלו להגיע לעיר פורסם כי הבנקאי מר ברגהיים עוסק בניכיון שטרות למוכ"ז ומכתבי אשראי . שער החליפין נמוך  -  ועשירי ירושלים נעזרו בשירותיו.

בשנת 1854 מול הבנק של ברגהיים ב'בית אמזלג' שכר והקים המומר רוזנטל [סיפרו כי שותפו היה הקונסול הבריטי פין] את אכסניית  'הכנסת אורחים'  [ליד הכנסייה האנגליקנית בעיר העתיקה],  הקונסול הפרוסי [אומרים שהיה זה גוסטב ארנסט שולץ יש ויגידו כי היה זה  מחליפו ד"ר גיאורג רוזן שהיה נשוי ליהודייה] שלא 'חיבב' את רוזנטל הפעיל את השפעתו  ובשנת 1857  השכירה משפחת אמזלג את המבנה לבישוף האנגליקני ורוזנטל ומשפחתו עברו למבנה סמוך, מחוץ לחומות. [בשנת 1865 סגר רוזנטל את המלון עקב הפסדיו].

יש אומרים כי במקביל לבנק עבד  מלוויל גם בשירותי הדואר הצרפתים,  את הדואר הביאו מיפו  ביום שבת,  בעיקר כסף ושטרות מאירופה,  נוח ומתאים  למלוויל ברגהיים.

 במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו בני הלאומים והדתות השונים לצאת מן העיר העתיקה, גם בשל הצפיפות ותנאי המחיה הקשים בה  - את בית הספר הפרוטסטנטי בנה הבישוף  האנגליקני סמואל גובאט בהר-ציון בשנת 1850; בית הקיץ של  הקונסול  הבריטי ג'יימס פין  נבנה בשנת 1855 על אחת מהגבעות של טלבייה  'כרם אל ענב'-  'כרם אל חליל' -  'כרם אברהם'  קרא לו; היהודים בנו את שכונת המגורים 'משכנות שאננים' [1855];  הפראבוסלבים ייסדו  את 'מגרש הרוסים' על אכסניותיו וכנסיותיו [1857] ובית היתומים של שנלר  יצא מהעיר העתיקה [1860] למקומו החדש ובשנת 1861 בעין-כרם הסמוכה לעיר הקים המומר היהודי האב מרי-אלפונס רטיסבון  את אכסניית המנזר 'נוטר דאם דה ציון'  כדי לשמש בית ליתומות נוצריות.

בעקבות הטבח הגדול בנוצרים שהיה בלבנון בשנת 1863 קלט גם המנזר בעין-כרם יתומות שהגיעו משם. נשים נוצריות בירושלים מילאו תפקיד חשוב בעידוד יהודים ובעיקר יהודיות להתנצר, ולכך שלחו מלונדון בשנת 1864 את  הצעירה שרה אן סטינטון Sara Ann Stainton]] בית הספר הגרמני 'טליתא-קומי' [טְלִיתָא בארמית סורית : ילדה קטנה] הוקם -1868  על ידי 'מסדר האחיות הדיאקונסיות' כפנימייה לנערות יתומות [במקביל לבית היתומים שנלר] יוזמתה של  'האחות' שרלוטה פילץ, [ביקום שהיום רחוב המלך קינג ג'ורג' בירושלים].

אלה נבנו  כמתחמים מבוצרים בחומה ובשערים שננעלו בלילה.

הורגש שיפור בביטחון הנפש והרכוש. 

כבר בשנת 1855 ביקר  בעיר הקיסר  הגרמני מקסימיליאן הראשון לבית הבסבורג  ולאחריו בשנת  1862 ביקר הנסיך מווילס מי שהיה לאדוארד השביעי מלך בריטניה.

 היהודים המשיכו לבנות שכונות מגורים מחוץ לעיר העתיקה  - את שכונת 'מחנה ישראל' בנו בשנת 1866  ואילו בשנת 1867 בנו  הגרמנים את 'בית הנסן'  בית מצורעים שנקרא 'עזרת ישו'.  

פתיחת תעלת סואץ [נובמבר 1869] גרמה גם לסלילת הדרך בין ירושלים ליפו וקיסר אוסטריה – פרנץ יוזף הראשון בא לעיר  [חנך את האכסניה האוסטרית ברובע המוסלמי], ניתנו גם  הקלות  לרכישת קרקעות על ידי נתיני  מעצמות זרות לבנייה מחוץ לחומות, על ידי השולטאן. ברגהיים היה גם לסוחר נדל"ן ורחוב הנביאים במערב העיר פרח - אליו עברו בני המעמד הגבוה - אנשי ממשל עות'מאנים ואנשי עסקים ערבים אמידים. בעקבותיהם רכשו גם בני מעמד אחרים נכסים ברחוב, בהם גרמנים, אנגלים, אמריקאים ובני ארצות נוספות;   סיפרו כי גם האוטודידקט, האדריכל והמיסיונר הגרמני פרוטסטנטי קונראד שיק [נשוי לפרדריקה דופלר] שעבד עבור יהודים כנוצרים [לסיעותיהם השונות, הרבות והמסוכסכות]  עבר לגור מחוץ לחומות  - ברחוב היוקרתי  רחוב הנביאים.

מגפת הכולירה שפרצה בעיר ושיאה בשנת 1866 אינה עוצרת את מרצו  וכוונותיו -   כששבו, לעיר פיתח מלוויל  את קשריו עם הקהילה הגרמנית  ועם הקונסוליה הפרוסית [ב 1868 הפכה  הקונסוליה הפרוסית לקונסוליה הכללית של 'הברית הגרמנית הצפונית, וב- 1871 נתרחבה  והייתה לקונסוליה של הרייך הגרמני הראשון].

קשריו ההדוקים של מלוויל עם הקונסוליה הגרמנית הביאו לכך, שכספי גרמנים שיועדו לבניית מוסדות בעיר  עברו דרך 'בנק ברגהיים'. מלוויל לא הסתפק בכך והחל לעסוק במסחר, בתעשייה, בחקלאות לפי צרכי הקהילה הגרמנית; בניו עזרו לידו - סם וכריסטופר  בבנק, טימותי היה ליבואן, הקים סוכנות ליבוא חומרי בנין, מזון ומשקאות חריפים ואת פטר הבכור  יעד להשקעות  בקרקעות בינוי ופיתוח גם חקלאות.  רכשו שטחי קרקע  נרחבים באזורי יריחו בירושלים ורמלה. בין הקרקעות שקנו היה גם שטח נרחב ליד הכפר שבדרום מזרח לירושלים -צור באחר.  קיימו קשרים גם עם מנהיגי הישוב היהודי. בדבר מכירת קרקעות  לצורך הקמת שכונות יהודיות וישובים יהודים, אולם דבר לא יצא מכל אלה, בחייהם.

מלוויל היה אב דואג, גאוות המשפחה-  בנקאי, מנהל, סוחר נדל"ן וחקלאי,  מספרים כי גם פילנתרופ היה וירא אלוהים בין מקימי  כנסיית המשיח,  מכר גם יין; רצה להיות  גם אומן [ולהרוויח כסף] והיה לצלם, מספרים צלם מחונן. יחד עם הצלם-הבנקאי האיטלקי  הידוע טנקרד דיומא הקים סטודיו בביירות. במקביל  רכש חנות צילום ברחוב הנוצרים בעיר העתיקה של ירושלים ה"חנות השנייה הטובה ביותר אחרי חנותו של ויליאם מוזס שפירא" כתבו במדריך 'בדקר '. [ויליאם מוזס שפירא  הסוחר הידוע כמשה [מוזס] ויליאם [וילהלם] שפירא גיבור 'פרשת שפירא', שערורייה שהחלה  בזיוף מגילות קלף ממואב והסתיימה בכדור אקדח במלון קטן ברוטרדם, יהודי שהתנצר  וב-1856 התגלגל לירושלים. ממטיפי המיסיון הבריטי למד להטיף וצילום. ב-1861 נשא לאישה את ה'אחות' רוזטה, גרמניה שהגיעה ארצה ממניעים מיסיונריים].

כצלם פעל מלוויל בשרות חוקרי קרן המחקר הבריטית  אותה מימנה האגודה הבריטית לקידום המחקר המדעי של ארץ-ישראל [PEF]  שנוסדה באנגליה בשנת 1865, והמשלחת הגיעה  לירושלים בשנת 1867 ובראשה צ'ארלס וורן Charles Warren]] קצין  בחיל ההנדסה הבריטי עם צלם  סרג'ט פליפס שם פגשו בקונסול נואל טמפל  מור  -Noel Temple Moore ]] מחליפו של  הקונסול הבריטי ג'יימס פין. 

משפחת ברגהיים עליה אמרו כי היא "מקובלת" על כל העדות בירושלים [היהודים החרימו – 'משומד'. האנגלים ראו בו בוגד והגרמנים שנאו אותם - יהודים עשירים ועוד ממזרח אירופה – 'אוסט יודן'] פעילה בקהילה המשיחית בירושלים, קהילה של יהודים משיחיים בה שירת  מלוויל כשמש.  סיפרו על קומץ יהודים מומרים  מאנגליה שהאמינו בישו, שאלו את עצמם מדוע היו צריכים לשנות את זהותם היהודית ולהתנתק משורשיהם בכדי להאמין בישו; וכך  כדי לאחד זהות יהודית ותאולוגיה נוצרית נוסדה בשנת 1866, ה'התאחדות הבריטית של הברית והתפילה של הנוצרים העבריים'  וזה הגיע גם לירושלים The Hebrew Christian Alliance and Prayer Union of Great Britain  .

פון אלטן, הקונסול הכללי של הברית הגרמנית, בין היתר קשר קשרים עם מנהיגי העדה האשכנזית.  אומרים כי התערב, בשנת 1870, בפרשות עלילות דם שהתרחשו אז בירושלים יווני בשם ג'וריאס אברהם   שגר בקרבת מאה-שערים סיפר שהיהודים רצחו נערה  ערביה,  4 חודשים לאחר מכן נכנסו 8 ארמנים מזוינים לחצר של יהודי ודרשו להשיב ילד נוצרי ש'נגנב'  כדי לשחטו  "הקונסול הגרמני  ציווה על סגנו  ד"ר קרסטן לאחוז באמצעים", זה עבד.

ראוף פחה [תורכי וקנאי מוסלמי] מי שהיה אז מושל ירושלים  פעל לריסון בעלי הזרוע המקומיים, והגביל את עוצמת שליטתן של משפחות העילית המוסלמיות המקומיות .

תוספת מיוחדת לרפואה בירושלים, עם ייסודו של בית החולים לילדים של  ד"ר סנדרצקי, Kinderhospital Marienstift שנבנה  מחוץ לחומות בשנת 1872   השנה בה הוקמה המושבה הגרמנית.

המושבה [קאלאניע] הגרמנית הוקמה  בעמק רפאים  בשנת 1872, על שטח קרקע שרכשו ה'טמפלרים  [= 'ארגון המקדש' - פרוטסטנטים שפרשו מהכנסייה האוונגלית של ממלכת וירטמברג בדרום מערב גרמניה] מערביי האזור, על אם הדרך בין ירושלים לבית-לחם. ה'טמפלר' מתיאוס פרנק בנה ראשון, אחריו אברהם פאסט  וניקולאי שמידט שהיה לראש ועד המושבה, הם בנו בתי אבן דו-קומתיים עם גגות רעפים ומרתף, גם משפחת לנזהולט, משפחת וילנט  ולא מעט אחרים, רובם עגלונים, נגרים, נפחים, ואיכרים.  בנו  לעצמם בית קהילה [לא כנסייה !]  ובית עלמין. גם תיאודור זנדל [Theodor Sandel] פרוטסטנט דתי שגר במושבה הגרמנית ביפו עבר  לירושלים למושבה הגרמנית  [1880] היה לדמות מפתח במושבה הירושלמית  ואף מונה כראש המושבה - Bürgermeister. פון אלטן קונסול גרמניה סייע בידם.

נבנו  גם בתים בודדים  למגורים, רובם על ידי נוצרים אירופאים ומיעוטם  על ידי יהודים -   ערבים מוסלמים  [מוחמדינים] בנו מחוץ לשער הורדוס שנפרץ בחומה על פי בקשתם בשנת 1874.

סיפרו כי בשנת 1874 הקונסול הגרמני בירושלים הברון פון מינכהאוזן  זה שכבר בשנת  1850 נשא את  בתו  של מלוויל ברגהיים לאישה, סייע לשני תושבי ירושלים ברכישת קרקע במוצא [קולוניה] - שלמה יחזקאל יהודה יליד עיראק וחברו קרובו דוד ילין בן העיר, וכן רכש לביתו חלקת קרקע קטנה מול 'קבר רחל'  [מבנה אותו הקים בשנת 1841 משה מונטיפיורי הודות לזיכיון מיוחד שקיבל מהשולטאן התורכי  אבדילמג'יט [עבדול מג'יד] הראשון.

שליח האנגלים הרב המומר מיכאל סלומון אלכסנדר מי שהביא לכנסיה "את להט הצניעות ופשטות הנצרות" נפטר בירושלים בשנת 1879 .

הפיתוח ופירותיו לא פסחו על ברגהיים,  כבר בשנת 1869 רכשו, מלוויל ברגהיים  ובנו פטר שטח גדול  סביב תל גזר והכפר אבו-שושה [כיום כרמי-יוסף] דרומית לרמלה "הכפר הזה (אבו שושו) הוא אחוזת ה' בערגמאן (יהודי שהתנצר) וההר אשר הכפר בנוי לרגליו נקרא 'תל-ג'זר', מלפנים עמדה שם העיר גזר"  כך כתב יחיאל בריל בספרו 'יסוד המעלה'.

בשנת  1872 ייסדו שם  פטר  ואביו חווה חקלאית מודרנית, השתמשו בשיטות חקלאיות חדישות ובכלים מכניים שיובאו מאירופה, יחד עם 'הטמפלרים' הגרמנים שצלחו בשולי העיר. בין השאר הודות לטיבה של החיטה שגדלה בה,  גם נטעו בה עצי תות רבים לצורך תעשיית המשי הגולמי החווה חקלאית המודרנית  הייתה רווחית מאוד, לא פחות מזו של  ג'ון משולם, הגברת קלורינדה מיינור והקונסול הבריטי   ג'יימס פין בארטאס על אפרסקיה, תאניה, רימוניה ואגסיה, אולם גם היא הייתה נתונה כל משך קיומה להתקפות הערבים המקומיים. [את פטר משולם, הבן  המוכשר והאלים של ג'ון, מנהל לשכתו של פין ועושה דברה של אשתו - רצחו ערבים בשנת  1863"כי התעלל בהם"] ובנחלת ברגהיים, עובדי האדמות = השכנים הערבים, תבעו את פטר. "במשפט לא זכו, הרכישה הייתה חוקית"  אך המנושלים התנכלו והסבו נזקים  לחווה; כל ניסיונותיו  של פטר ובני ביתו לגור במקום כשלו.

בשנת 1877 הקים מלוויל ברגהיים  סמוך לשער שכם [שער דמשק]  טחנת קמח ממוכנת שהופעלה על קיטור.  שם טחנו את יבולי החיטה מאחוזתם  "הקמח של 'טחנת ברגהיים' היה ידוע באיכותו בקרב תושבי העיר ירושלים" במיוחד הקמח הלבן.  פטר ברגהיים הוא שהמיר את "מכונת הקיטור עם הדוד האוכל כל כך הרבה מים יקרים"  והחליפו במנוע של שריפה פנימית .

שנת 1878 היא שנת הארבה הכבד: הארבה הנורא אשר השתרע ארצה במחוז יפו ומגרשי חברון סביב "הנערים התאספו לקרוא אל ה' בחזקה בכל בתי התפילה, תקעו הריעו ויתחננו לאלוהי השמים בסליחות והושענות, יואל בורא עולם להסיר את המוות הרע הזה מגבולנו" כתב עיתון 'הצפירה' [אייר תרל"ח], הארבה נעלם.

מלוויל ברגהיים בנה בשנת 1880 בית מגורים גדול ומפואר  בין מגרש הרוסים לבין חומת העיר עתיקה  עם גינה הפרטית –'בית ברגהיים' [לימים ברובו 'גן העיר'  או 'גן דניאל אוסטר'].

בשנת 1881  באו בני זוג אנגלים-אמריקאים אנה ובעלה עורך הדין הוראציו ספפורד [Horatio G. Spafford  ] עם שתי בנותיהם הקטנות ברטה וגרייס  בראש קבוצה של  אוונגלים  - פרוטסטנטים אוטופיים -  דבקי אמונה משיקגו  שדגלו בערכי שיתופיות וראו את ייעודם בעשיית צדקה וחסד למען תושבי העיר, התיישבו בכמה מבנים ישנים בצפון- מזרח העיר העתיקה בין שער הפרחים ['באב אל סאהרה' הוא שער הורדוס] לשער שכם [באב אל עמוד] שנפתח אז, בסמוך לביתו החדש הגדול והמפואר של הבנקאי היהודי יעקב ולירו, הקימו את 'המושבה האמריקאית' [American Colony], קשרו קשרים אמיצים עם בני כול העדות והדתות אירופאיים, יהודים וערבים -  עסקו בסיעוד, בהוראה ובעזרה לנצרכים; סבלו מהקונסוליה של ארצם  - סלה מריל, קונסול ארצות-הברית בירושלים שראה בהמרת דתם של היהודים את העיקר, רדף אותם, סירובם המתמיד לעסוק בעבודה מיסיונרית הוציאה להם שם רע בקרב הממסד הנוצרי בירושלים, על עדותיו השונות.

בהעדר אחיות מאומנות, לא מיסיונריות,  נחשבה אנה ספפורד והגברות אמליה גולד  [ Amelia Gould ], ורות וויטניג  [[Ruth Whiting  לכח  הסיעודי הטוב  בעיר. בין היתר הם טיפלו במשפחת ברגהיים האמידה, "שניהלו בנק בירושלים ונכסים רבים להם".  סיפרו כי היו בין היחידים ששילמו עבור הסיעוד ביד רחבה.

ב-1883 פרש מלוויל ברגהיים מניהול  הבנק עקב חילוקי דעות עם בנו סמואל, בסמיכות עתים התערער מצבו של הבנק ומלוויל החולה חזר לנהלו.

פטר בנו נרצח ביום  24.10.1885 בכפר הערבי אבו-שושה, יש אומרים ליד גזר, והוא בן 41 שנה. הרצח שבוצע בידי פלחי אבו-שושה  יש אומרים על ידי פלח ליד הכפר,   רצח על רקע סכסוך קרקעות ממושך ביניהם לבין משפחת ברגהיים, זה היה בסוף ימי כהונתו של הקונסול  הגרמני ד"ר יוליוס רייטץ . 

"בליל א' שבוע זה קרה אסון לה' פעטער בערגהיים, בנו הצעיר של ה' מ' בערגהיים – יהודי שהמיר את דתו לפני שנים רבות, בשובו מהכפר אבו שושה הוא ורכבו עמו העירה, הם לא הרחיקו ללכת ויתנפלו עליהם מרצחים ויורו חיצי מות, העגלון מהר להעיר ראמלה – גת פלישתים – להביא משם חיל הצבא, אמנם העביר המועד כי בשובו מצא גוית אדונו מתבוללת בדמים. אומרים כי הרציחה הזאת היתה רציחת נקם, כי ימים רבים אשר קמה למקנה אחוזת אבו שושה לה' בערגהיים ואת האכרים הגלו מאחוזתם, ויקח אתם את בהמתם וכל אשר להם לו לאחוזת עולם, ומאז גדל ויתעשר מאד מאד, תחת אשר האכרים קללו וחרקו יום יום, וזאת הסיבה במות בנו, כי התקשרו האכרים עליו לנקום נקמתם ממנו, ובמותו לא לקחו מאתו מחוט ועד שרוך נעל, ויניחוהו להתבוסס בדמו וילכו למו. ממשלת עירנו תרבה לחפש אחר הרוצחים, יום יום יובאו נחשדים חדשים בית האסורים;  אמנם עקבות הרוצחים האמתים לא נודעו עד כה." כתבו בעיתון 'הצפירה' [ט"ז כסלו תרמ"ו  = 24.11.1885].

 פטר נקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי שבהר ציון - ירושלים.

אלמנתו מרתה שהייתה בהריון קיבלה הלם והנשים האמריקאיות מהמושבה טיפלו בה זמן רב, ואף זכו בהצלחה, פטר השאיר אחריו אלמנה וחמישה ילדים, שהקטן ביותר נולד אחרי מותו.

מרתה  בת ארבעים נפטרה שנתיים וחצי אחריו  ב-   5.2.1888. גם היא נטמנה בבית העלמין על הר ציון.

סוף דבר

בתו  של מלוויל ברגהיים - הרייט נישאה לקונסול הגרמני ד"ר פאול פון טישנדורף איש מדע ומזרחן אשר שנה לאחר רצח פטר בשנת 1886 החל לכהן כקונסול גרמניה בירושלים [שימש בתפקידו  עד  1899].

כמה שנים לאחר  בואם של הזוג ספפורד ועדתם לירושלים העתיקה  הצטרפה אל המושבה האמריקאית קבוצת איכרים שוודים. כשהבית נעשה צר, עברה המושבה אל ארמון הפחה רבאח שנרכש על ידה "זה היה בניין מרשים שנבנה בשנת 1840"  יש אומרים כי היה זה בשנת 1896 כאשר  הצטרפה קבוצה נוספת בת כ-  55 מבוגרים וילדים, שוודים ואמריקאים בראשותה של הגברת וסטר ספפורד והצפיפות בבניינים, שבין החומות גדלה. במאמץ להקל על הצפיפות נשכר ביתו הגדול והיפה של הפחה דאוד אמין אל חוסייני וארבע נשותיו שנבנה בשנת 1860. תוך זמן קצר עקרו מהעיר העתיקה, רכשה  את הבניין והקימה מבנים נוספים בשכונת שייח' ג'ראח מצפון לחומות, שם הוקמה 'האכסניה האמריקאית'.

 עם מותה של מרתה, ב- 1888 התארגנו הגרמנים ושלחו פטיציה למשרד החוץ בברלין, ובה הדגישו שברגהיים אינו גרמני ואינו עושה למען הקהילה הגרמנית בירושלים.

במאי 1890 נפטר מלוויל ברגהיים  לאחר  שנה נפטר גם בנו כריסטופר.

הבנק כשל ונותרי משפחת ברגהיים נאלצו לוותר על ביתם החדש כדי לכסות חובות. סדרת תביעות משפטיות בדבר בעלות על קרקעות, וחוסר אפשרות לממש נכסים עקב הגבלות  ממשלתיות על מכירת קרקע ליהודים, גרמו למשיכת  פיקדונות מסיבית מבנק ברגהיים,למשל אדמות הכפר צור-באחר הועברו לידי ה'טמפלרים'  [לימים השכונה תלפיות]  והפטריארכיה היוונית [לימים קיבוץ רמת רחל ] הבנק התמוטט.

"נכסי המשפחה הועברו לידי כונס נכסים וחלקם נמכרו לבסוף לגורמים ציוניים". כתב מירון בנבנשתי.

"הבנק של ברגהיים פשט רגל בינואר 1892 בגלל ספקולציות בעיקר ענייני נדל"ן" כתבה רות קרק.

הוא לא היה היחיד  - בסוף המאה ה-19  נותרו בעיר שני בנקים: בנק חיים ולירו ושות   והבנק של שפיטלר שייצג את הבנק הטמפלרי-הגרמני.

בנוסף למוסדות אלו פעלה גם חנותם הקטנה של גרינגרט והמבורגר ברחוב 'בטרק' (רחוב הפטריארכיה היוונית שבעיר העתיקה), ששימשה כמעין בנק. 

צ'ארלס וורן  הארכאולוג ואיש הצבא  מונה  כראש מחלקת המדידות בצ'טהאם, אנגליה. ואחרי מסע העונשין  בראס סודאר ושליחת שארית עצמות חברי משלחת פאלמר לקבורה בלונדון בהם העברי בכור חסון, מונה לראשות 'הסקוטלנד יארד' משטרת המטרופולין של לונדון בזמנו של ג'ק מרטש הזונות.

בשנת 1910 פורסמה מודעה בעיתונות, שהטחנה של ברגהיים, הנמצאת ליד שער דמשק, עומדת למכירה. המעוניין יפנה לבנק הגרמני.  

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי בעזרת יוסף גרינבוים  וצמרת רבקה אביבי

עודד ישראלי ויוסף גרינבוים  גמלאים המחפשים להנאתם, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה, שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850-1950, בהיותם חלק מן הסיפור הציוני, ברצונם או שלא

עודד ישראלי  יליד המושבה ותושב העיר רחובות, צייר וגמלאי של שירות המדינה.

יוסף גרינבוים הוא יליד קריית-חיים, גמלאי של השירות ההידרולוגי, נפטר כתושב להבים שליד באר שבע.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים - אילנות ושרשים.