יום שבת, 1 בפברואר 2014

 פלטשר, מוריסון, קיטל ו- בר – שוטרים בריטיים שנרצחו
9.9.1936 – גבול הצפון

)PP)*ׁ
Constable 140
F. J. M. FLETCHER,
PALESTINE POLICE
9TH SEPTEMBER 1936 AGE 22
Grave Ref.: Row 2 Grave 5.
Palestine Police Grave Memorials –
 Haifa, (Jaffa Road) Protestant Cemetery, Israel

 *הערה:
סמל משטרת פלשתינה Palestine Police
בית העלמין הפרוטסטנטי, דרך יפו, חיפה.


האימפריה הבריטית  סבלה מבעיות כלכליות בעקבות 'השפל הגדול', שהתרחש בעולם לאחר תום מלחמת העולם הראשונה.
צפון אנגליה נפגע קשות - בווילס אזור בדרום מערב האי הבריטי, האמיר שיעור האבטלה לכ-  70%.
לצעירי האי, הגיוס  לכוחות הביטחון, שנדרשו לתחזוק האימפריה, היה פתרון.
ראש הממשלה הבריטית רמזי מקדונלד איש מפלגת ה'לייבור' [העבודה] פנה ימינה בעמדותיו הכלכליות ועמד עד שנת 1935   בראש ממשלת אחדות לאומית, שהתבססה על מפלגת השמרנים., לאחר הבחירות התמנה סטנלי בולדווין  לכהונת ראש הממשלה מטעם נמפלגה השמרנית.
בהודו נלחמו המוסלמים נגד ההינדים,  באירלנד נלחמו הקתולים בפרוטסטנטים [ה'שיין פיין' הזרוע הפוליטית של ה- IRA הצבא האירי הרפובליקני, הלוחם לאיחודו של האי-  החזרת צפון אירלנד שהייתה חלק מהממלכה המאוחדת  לחיק המולדת הקלטית].
בארץ ישראל הערבים לחמו נגד היהודים.
הנציב  העליון הרביעי מטעם ממשלת בריטניה על ארץ-ישראל  ועבר-הירדן  המנדטוריות הוא סיר ארתור גרינפל  ווקופ,  מייג'ור ג'נרל ממפקדי הכוחות הבריטיים בצפון אירלנד,  העובדים איתו סיפרו כי היה רודן גחמני, שידר עוצמה ונחישות טוטליטרית  ועם זאת משנה את החלטותיו בן רגע – [מעין ד"ר ג'יקל ומיסטר הייד]. "אהוד הישוב" קראו לו היהודים.

 ב- 20 לינואר 1936  נפטר בגיל 70 ג'ורג' החמישי מלך בריטניה  - הוא ג'ורג' פרדריק ארנסט אלברט, מלך הממלכה המאוחדת, המונרך הבריטי הראשון מבית וינדזור,  את מקומו ירש בנו  אדוארד,  הוא אדוארד אלברט כריסטיאן ג'ורג' אנדרו פטריק דייוויד וינדזור שהיה לאדוארד השמיני – מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה אירלנד ושטחי חסותה  וקיסר הודו [עליו סיפרו כי  ניהל רומנים רבים עם נשים נשואות, סיפרו כי יש לו אהובה  - גרושה אמריקאית בשם  בטי ווליס  – כך היה שמה היה בטרם נישאה לטייס הצי  ואחר כך לארנסט אולדריץ' סימפסון, מנהל בחברת ספנות שהיה בחציו אנגלי ובחציו אמריקאי  - טיקל ווליס וורפילד].

 בתחילת פברואר 1936  הכריזה המועצה המוסלמית העליונה בשם ערביי ארץ-ישראל שביתה כללית כתמיכה במאבק הסורים נגד השלטון הצרפתי.
 באפריל פרצו בארץ  מאורעות דמים  [הוא 'המרד הערבי הפלשתיני'  שנמשך על פני שלוש שנים בהם, כך אומרים – נהרגו כ-5000 ערבים, כ-400 יהודים וכ-200 בריטים].
'המרד הערבי הגדול'  התחיל כמהומות דמים ביפו,  אמרו כי  התנועה לא הייתה אנטי-בריטית או אנטי-נוצרית, אבל הזדמנות, העדרם של פקידים בריטיים בכירים וראשי מוסדות אכיפת החוק, ששהו בחופשה,  נוצלה- הקצינים הבריטים היו בחופשת יום א'  וכך לעת גמר התפילה, פתחו הערבים בהתקפה על יהודים ביפו  [אמרו כי למסיתים 'מטעם'  נמצאו ''משאבי אנוש'' רבים  לקיום ההפגנות ופעולות שוד ורצח],  ומשם פשטו על פני כל הארץ.
עם  תחילת ההתקפות הכריז 'הוועד הערבי העליון'  -  וועד שהוקם  זה עתה ובראשו חאג' אמין אל-חוסייני המופתי של ירושלים  - על שביתה כללית בארץ. עד למילוי  תביעותיהם: הפסקת העלייה היהודית ומכירת קרקעות ליהודים, והעברת השלטון לידי הערבים.
"אם הממשלה הבריטית לא תפסיק את העלייה היהודית, יפסיקו אותה הערבים ויהרסו את
הבית הלאומי" כתב העיתון 'פלשתין'.
 מהומות הדמים נמשכו מדי יום, כנופיות ירו מן המארב, שרפו שדות, גדעו מטעים, עקרו עצים, ניתקו קווי טלפון, ותקפו בדרכים.
"המדיניות הבריטית שיוותה לנגדה תמיד את המטרה להבטיח ולקיים יחסי ידידות ואמון עם עמי האיסלאם" הודיעה הממשלה הבריטית.
סיפרו כי באותה 'מתקפת-הקיץ'  של ערביי ארץ-ישראל בארץ – "הלוחמים מלחמת מצווה",  השתתפו מתנדבים ממדינות ערב  השכנות; "נעזרו באיטלקים וגרמנים"  דיווח  הסוכן החשאי יוסף דוידסקו היהודי  למפעיליו הבריטים.
הילכו שמועות  כי הכנופיות פעלו בהשראת מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית – שתי המדינות שתמכו בערבים וקראו להם למרוד באויבתם -  בבריטניה הגדולה.
מאה מתנדבים ראשונים למלחמת הקודש,  המזכה את הנופלים בה למקום של כבוד בגן-העדן המוסלמי. הגיעו מעיראק בראשית אוגוסט 1936    חצו את עבר-הירדן ובעזרת בדווים מאזור בקעת בית שאן חדרו לארץ; לכוחות העיראקים הצטרפו גם כ-60 סורים וכן כ-30 דרוזים בראשות מחמד צעב, ממנהיגי המרד הדרוזי שנכשל [המרד של השולטן אל אטרש והאמיר אמין ארסלאן בשנת 1926] והסורי ד"ר עבד אל רחמן שהבנדר
סיפרו כי הגבול עם 'פלסטינה המזרחית' נסגר במטרה למנוע מ'שליחי הגאולה' להיכנס לארץ. אבל הגבול ארוך מדי  עבור מספר השוטרים והחיילים שהחזיקו בו.
אחד מראשי הכנופיות היה פאוזי קאוקג'י, עליו סיפרו כי היה קצין בצבא התורכי. שבא מהצבא העיראקי,  את נשקו קיבל מ'הגוש הלאומי' בסוריה [שהייתה תחת מנדט צרפתי] -  מפלגה שדגלה באיחוד עם לבנון. "עד מהרה יצא שמו לתהילה בקרב הערבים וראו בו את המפקד העליון של המרד בפלשתינה".
הבריטים הקימו מאחזים למניעת המעבר של גורמים פלילים ולאומנים  דרך הגבול הפרוץ מצפון, אותם איישו מדי לילה, החל בשעות הערב ועד עלות השחר.
היו אלה מאחזי צבא מבודדים, שאספקה הגיעה אליהם בחמורים ובשיירות  של משאיות מלוות באמבולנס  ומכוניות עם שוטרים חמושים - אספקה שהגיעה מחיפה "דרך הררית, ממוקשת ותחת אש של כנופיות שרובן חדרו מלבנון". 
גם ניסיונות של שיתוף פעולה עם הצרפתים- שליטי סוריה ולבנון – לא תרמו רבות.
ניזוק מכון המים במשמר הירדן ובמגדל נפצע פועל שחרש.
בסוף יוני שנת 1936 בשעות של אחר הצהרים הותקף אוטובוס של שירות 'אקספרס בגליל' -מפעיל קווי תחבורה מצפת לחיפה ולטבריה.  ההתקפה אירעה בין טבחה לראש-פינה בסיבוב ליד ג'ורן אל-חולה;   האוטובוס האזרחי נסע ללא כל ליווי של משטרה או צבא,  היריות  פרצו מבין הסלעים הסמוכים וכוונו אל הנהג יהודה גאדוני, [מנו כ-  30 פגיעות קליעים ליד מושבו], הוא נפצע קל מנפצי זכוכית, המשיך את דרכו בכל המהירות,  עד למושבה ראש-פינה; "באומץ לבו הציל את שאר הנוסעים ממוות בטוח", כתב עיתון 'הארץ'.
 אחד הנוסעים סיפר, שראה ערבים רוכבים, שכוננו את רוביהם מול האוטובוס.
שמעון עזירי, הבגדדי  תלמיד הקולג' הסקוטי בצפת  בו למדו מכל הדתות שבמזרח התיכון  [המוסד עבר עם פרוץ המאורעות לחיפה],  מאיר פרג'ון ונורברט גוטוויליג נפצעו קל.
בעוד שאר הנוסעים הספיקו להשתטח על הרצפה רק. אחד מהם  - אברהם מזרחי, בן 35 סנדלר יליד צפת  - נפצע אנושות בראשו ובחזהו; לא עזר אומץ לבו של הנוסע, רפאל עבו, שטיפל בפצוע הקשה בתוך האוטו הנוסע; אברהם  מת [כעבור 40 דקות]  משטף דם פנימי בראש-פינה - מספרים כי הניח אחריו אישה צעירה הרה ושלוש פעוטות.
בראש-פינה קבלו הפצועים עזרה-ראשונה על ידי ד"ר גדעון מר חוקר המלריה, ד"ר יוסף פרידמן  וגם  ד"ר טוביה שטרנברג יליד זכרון-יעקב מנהל בית החולים הממשלתי מצפת שנזדמן למקום, וד"ר אלי סאלים כהן יליד צפת.
משם הובאו הפצועים לבית- החולים 'הדסה' בצפת, טופלו ונשלחו הביתה, את המת קברו  בצפת בו בלילה [כי ביום פחדו מצלפי הערבים].

ההתנפלות האלימה הזו, דווחה למושל המחוז היהודי מר יעקב ברגמן, שישב בבניין הקולג' הסקוטי ליד מפקדת משטרת הגבול, שבהקמה מן הצורך לאבטחת  הגבולות הצפוניים של הארץ, החל בראש-הנקרה שעל הים התיכון וכלה בטבחה שעל חוף הכינרת. יחידה, שהורכבה  בעיקרה משוטרים בריטים,  אשר נטלו את תפקידי הפיקוד אך שרתו בה גם יהודים וערבים. 
למקום התקרית  יצא המפקד  קצין המשטרה האנגלי קר-המזג מר  מרטין  ושוטריו,
גם הצבא יצא למקום לחפש אחרי היורים; המשטרה והצבא מצאו  במקום הרבה תרמילים.
המחסור בכוחות מזוינים  בארץ מנע  פעולות אכיפה רבות  התחושה הכללית הייתה  של אובדן שליטה יש ואמרו "אזלת יד".
חיילי ה RAF  [Royal Air Force  = חיל האוויר המלכותיׁ(הבריטי)]  שחנו בארץ סייעו בשמירה על הסדר.
"תעמולת האלימות והאיומים, שהמנהיגים מנסים להשפיע בהם על מדיניותה של ממשלת הוד מלכותו אי אפשר להרשות לה שתמשך-  יש חובה לנקוט בפעולה מהירה יותר, כדי להביא במהירות האפשרית ביותר קץ למצב זה של אי-סדרים;  לתכלית זאת נמצא הדבר להכרחי לשלוח לפלשתינה תגבורת צבא נוספת ונכרת." הודיעה הממשלה הבריטית.
הבריטים החישו תגבורת של צבא לארץ ממלטה וממצרים.
משרד המושבות הודיע רשמית שהמצב בשליטה והודיע כי "הממשלה תדכא כל התפרצות ותעניש את הפורעים"  וקבעו תקנות לשעת חירום - עונש מוות או מאסר עולם צפוי למי שיפתח באש  על איש ביטחון ממשלתי.

סיפרו כי בבריטניה שוקלים מינוי ועדה מלכותית  לחקירת גורמי המהומות בארץ-ישראל בראשות הלורד ויליאם רוברט פיל  לשעבר שר לענייני הודו; אמרו כי אחד מתפקידיה הראשיים הוא לחקור את שיטות האדמיניסטרציה המנדטורית  בתקופת הפורענות הנוכחית.
הממשלה  בבריטניה חששה, שכל עולם האיסלאם מתבונן בהתפתחות האירועים בארץ-ישראל ושצעד מוטעה עלול לעורר תהודה במושבות המוסלמיות  שברחבי האימפריה הבריטית.
הוועד הפועל של הועידה הסורית והפלסטינית שלח מחאה לחבר-הלאומים, בטענה שאי השקט נובע מ'הצהרת בלפור'.
'הצהרת בלפור' – שהבטיחה בית לאומי ליהודים בארץ-ישראל  -  החלה להיות לנטל על הממשל הבריטי.
רוב  העיתונות הבריטית הפגינה מורת רוח ממעמסת המנדט  על ארץ-ישראל, שבריטניה נטלה על עצמה  ב-1922 מאת חבר-הלאומים.
"ההתייחסות של חוגים מסוימים לתגובה האסלאמית ללחימה המוסלמית-יהודית בפלסטינה מבשרת אולי על פעילות מדאיגה בפלגים האיסלאמיים באימפריה", כתבה סוכנות הידיעות האמריקאית הותיקה ה'אַסוֹסְיֶיְטֶד פּרֶס' [-Associated  Press    -AP].
"המדיניות המתנשאת והפרו-יהודית במדינות ערב יצרה מהומה ותחושת עלבון במדינות המוסלמיות, שאין להתעלם מהן ואין להמעיט בחשיבותן” טען ה'דיילי מייל' הבריטי [Daily Mail] והצביע על הנציב העליון כאשם.
 הוסיף  ה"דֶיְילִי אֶקסְפְרֶס" האנגלי [ [Daily Expressוכינה זאת "מדיניות מוזרה וגחמנית".
היו שאמרו כי,  ההתפרצות טופחה על-ידי הקומוניסטים  ש"ניצלו את ההזדמנות ללבות את מאוויי העצמאות במזרח, לאור המדיניות החלשה שנוקטת הממשלה הבריטית."
"המצב מחמיר כתוצאה מברית בין ערבים מוסלמים וערבים נוצרים נגד הציונים." אמרו מקורות צרפתיים בבֵיירֻות שבלבנון.
תשובת הממשל הבריטי-  "כמו כל הגזעים המזרחיים מגלים הערבים במהרה כל סימן של חולשה אצל אלה שזכו למעמד גבוה משלהם" והעבירו למזרח התיכון, 15 אניות מלחמה, 4 גדודי חיילים, רכב משוריין, ארטילריה ומטוסים  נוספים.
"זו תורת האלימות של האיסלאם - לערבים מנטאליות רצחנית וחוסר סובלנות כלפי מיעוטים, אם לא היו בארץ יהודים, - הערבים היו תוקפים את הנוצרים".  אמר המנהיג הציוני דוד בן גוריון.
בין ראשי ההנהגה המקומית הערבית המיליטנטית בחיפה,  אבו אבראהים אל כביר, שתפס את מקומו של שיח' עז אל-אדין אל קאסם, שנהרג 20.11.1935,  בהנהגת 'אח'און אל קאסם'. את תפקיד הדרשן מילא שיח' מוחמד ח'טיב שהמשיך בהטפות במסגד. בסוף אוגוסט בפרעות שהיו בחיפה, נרצח מפקח רכבת פלסטינה  בעיר,  ג'ורג' רוברט  הגנדן סייקס,   פקיד אנגלי בכיר, שסוקל למוות במכוניתו.  כל הבריטים צוידו בנשק.
יחידה גדולה של נחתים ירדו מאניית הקרב 'בַּרְהֶם' בנמל חיפה.  גם הסיירת 'סַאסֶקְס' הגיעה כתגבורת – נמל יפו שבת, בהודעה רשמית מספר  36 / 26  מיום 29 באפריל  1936 נכתב: "קרוב ל- 100 פועלים בנמל חיפה הפסיקו את עבודתם".
נמל חיפה היה לנמל צבאי.
הבריגדיר  ווִלְיָאם גי' ס' דוֹבִּי  מונה למפקד כוחות הצבא ושל הנחתים,  חלק מגדודי ה"גְרִין הוֹוַרְדְס" [Green Howards (Yorkshire Regiment)]  ומה"סאוֹת ווֶיְלְס בּוֹרְדֵרֶרְס" [South Wales  Borderers] נשלחו למשימותיהם –  שמירת החוק והסדר.
סיפרו כי ערבים תקפו שיירה בריטית, שבאה לסייע לכמה פצועים יהודים בקסטינה, ישוב יהודי בדרום פלסטינה.
סיפרו על ישוב ערבי מחוץ לקסטינה, שהוצת כפעולת תגמול על תקיפת השיירה.
סיפרו שמטוסי תובלה של הצבא הבריטי פינו יהודים מכמה ישובים.
דווח על חיילים בריטים הרוגים בעימות עם ערבים.
הארץ  לא שקטה הערבים המשיכו בהתקפותיהם המאורגנות.
המפקד העליון של הצבא הבריטי גנרל לויטננט י' ג' דיל יצא לארץ ישראל.
 בתשעה בספטמבר 1936  'משמר-נע' של ארבעה שוטרים מראש-פינה,  שיצא כמענה להתקפה על מכונית דואר ממשלתית,  נתקל במארב  של מחסום דרכים   ובאש של מורדים ערבים;  הם השיבו אש, אך  הוכרעו ונהרגו.
(PP)
140 CONSTABLE
F. J. M. FLETCHER
PALESTINE POLICE
9TH SEPTEMBER 1936 AGE 22
ON THAT HAPPY EASTER
MORNING, ALL THE GRAVES
THEIR DEAD RESTORE.
FATHER, MOTHER, SISTER,
BROTHER, MEET ONCE MORE

Forenames: Forest James Morrison
His mobile patrol of four constables from
Rosh Pinna, responding to an attack on a Jewish post office car, were ambushed at a road block and fired upon on by Arab rebels; they returned
fire but were overwhelmed and all were killed.

239 CONSTABLE
F. J. T KETTEL
PALESTINE POLICE
9TH SEPTEMBER 1936
Grave Ref. Row 3 Grave 6.
PP))
JESUS MARY
MERCY † HELP
OF YOUR CHARITY
PRAY FOR THE REPOSE
OF THE SOUL
OF
FREDERICK JOHN
THOMAS KETTEL
BRITISH PALESTINE POLICE
KILLED IN PALESTINE
9TH SEPTEMBER 1936 AGED 21 YEARS
HONOUR THE BRAVE
R.I.P.
His mobile patrol of four constables from
Rosh Pinna, responding to an attack on a Jewish post office car, were ambushed at a road block and fired upon on by Arab rebels; they returned
fire but were overwhelmed and all were killed.

989 Constable
H. B. MORRISON
PALESTINE POLICE
9TH SEPTEMBER 1936
. Grave Ref. Row 3 Grave 5.
(PP)
IN MEMORY
OF
H. B. MORRISSON
NO 989 BRITISH CONSTABLE
THE PALESTINE POLICE
KILLED ON DUTY : 9-9-36
AGED 28 YEARS
"DEARLY LOVED SON OF HUGH
MORRISSON, ABERDEEN, SCOTLAND
BEHOLD WHAT BEAUTY OF
MEMORY
LIVES IN THE DEEDS
YOU DID FOR ME"


Forenames: Hugh Burnett
His mobile patrol of four constables from Rosh Pinna, responding to an attack on a Jewish
post office car, were ambushed at a road block
and fired upon on by Arab rebels; they returned
fire but were overwhelmed and all were killed.

CONSTABLE 369
W. F. BARR
 PALESTINE POLICE
9TH SEPTEMBER 1936
Grave Ref. Row 2 Grave 6.
(PP)
IN MEMORY
OF
W. F. BARR
NO 369 BRITISH CONSTABLE
THE PALESTINE POLICE
KILLED ON DUTY : 9-9-36
AGED 33 YEARS
"GOD BLESS OUR WILL
LOVE FROM HIS FATHER
MOTHER AND FAMILY."

Forenames: William Frederick
His mobile patrol of four constables from Rosh Pinna, responding to an attack on a Jewish post office car, were ambushed at a road block and fired upon on by Arab rebels; they returned fire but were overwhelmed and all were killed.

קבוצה של 60 ערבים מזוינים, הגיעה ארצה דרך הגבול הצפוני כדי להתחיל בפעולות התקפה ורצח על ישובי היהודים בגליל.
ראשית פעולתה הייתה יריות על קיבוץ איילת-השחר. היה זה בצהרי היום, כאשר חברי המשק היו מכונסים בחדר-האוכל החדש.
נראו שם מ' מלאכי המורה, אלקנה מוותיקי המשק,  והחבר צפרוני העסקן; הסתובב  שם גם מנצח המקהלות, יהודה שרתוק מקיבוץ יגור.
בלטו "נערי רחה פרייר" הגברת שייסדה  את 'עלית הנוער''- על רקע האנטישמיות הגוברת בגרמניה. קבוצת נערים אשר נפרדו ממשפחותיהם וממכריהם והועלו לארץ, ולמרות שכבר התלבשו כבני המקום ניכר בהם האופי התרבותי השונה.
צוות נייד של ארבעה שוטרים  בריטים סעדו אותה שעה עם  מארחיהם מ'מפעל החולה'. [אמרו של אספקת מים -  מפעל שהוקם בעקבות סכסוך מתמשך על מים עם ערביי הסביבה]   הזמינו אותם  לארוחת צהרים; הם לא הבינו את עניין אי-התשלום בעד האוכל, והתלהבו מרעיון כלי האלומיניום שנקרא 'כולבויניק'  לתוכו נאספו כל שיירי האוכל מסועדי השולחן -  "הם היו חדשים" כתב עיתון 'הארץ'. 

אולם כשהכדורים שרקו, נטלו ארבעת הבריטים ב"מהירות מפליאה" את המקלע  מהטנדר והציבוהו בעמדת הגנה והדפו באישו את התוקפים, בטרם באו חברי המשק לעזרה.
והנה בשעות אחר הצהרים  המאוחרות  בעודם ממתינים,  שיתוקן הטנדר המשטרתי  שלהם, זה אשר נפגע זמן מה קודם לכן בהתקלות עם  כנופיה, שהייתה בדרכה מצפת לראש-פינה -  עומדים מספרים ושומעים על נפלאות מועדון ה'קאן-קאן'  זה שבלב השוק בחיפה- זה ש'מחוץ לתחום' [OUT OF BOUND] - שם שתו אראק  ['חלב ציפורים'= משקה אלכוהולי מאזור זחלה שבלבנון]   ובחצות באה נערה ארמנית ורקדה בין השולחנות עירומה כביום היוולדה...  ואז בא אריה כהן כולו נסער וסיפר כי  כשהוביל במכונית  הממשלתית האדומה  דואר למטולה ראה בקרבת ראש-פינה כי הדרך חסומה באבנים גדולות וכבדות ואנשי כנופיה ירו עליו. המכונית לא ניזוקה [כמה חורים של קליעים  בדופן לא פגמו ביכולת המכנית שלה]  ומשם מיהר נהג הדואר לראש-פינה להודיע על המקרה למשטרה ולצבא החונה שם.
ארבעת השוטרים הבריטיים  ששמעו זאת  "מיהרו למלא את חובתם" ויצאו למקום הפורענות –לקחו את הטנדר של הקיבוץ, ובלי לחכות לתגבורת המשטרה או הצבא, חשו לכביש ונשקם איתם . מספרים כי הותירו מאחור את הקצין הערבי שרצה להצטרף אליהם ואת הנהג חבר איילת-השחר.
גם הם עדכנו על ההתנקשות במכונית הדואר הודיעו למשטרה וגם למחנה הצבא בראש-פינה.
ארבעת השוטרים עברו ביעף על פני גשר קטן, בלי שהבחינו בשני ערבים היושבים תחתיו במארב. משנעצרו  על-יד  ג'אחולה  בגלל מחסום אבנים על הכביש  וירדו כדי לפנות דרך -  נפתחה עליהם אש משני צדי הכביש ומאחוריהם.  מוריסון הסקוטי שישב ליד ההגה וקיטל שישב לצדו, נפלו מיד. באר ופלטשר  הפעילו את מקלע ה'לואיס' אך הוכרעו ונפלו  גם הם, את  הטנדר הכנופיה הציתה.
פלוגת משמר יצאה במכונית משא למקום.  מצאו את חבריהם מוטלים על האדמה ללא רוח-חיים, ערומים למחצה, ושרידי התעללות קשה בגוויותיהם; "גופותיהם נקובות ככברה 
מכדורים ודקירות סכינים" כתבו; והמשטרה הכחישה.
מצאו שלוש גוויות ליד הטנדר שהוצת וגופה רביעית הייתה מוטלת במרחק מה.
התוקפים לקחו אתם  את המקלע, כאלף כדורים ואת 4 הרובים של השוטרים יש אומרים – גם אקדחים.
יחידות  הצבא הגיעו 15 דקות  לאחר מכן   ערכו סריקה במקום,  תפשו עמדות ירי ויצרו מגע עם הכנופיה.
הגיעו לעזרה פלוגות צבא מגדוד 'יורק לאנקסטר' [York & Lancaster Regiment] שהגיעו ממצרים , מ'לויאל רגימנט'  { North Lancashire}]    Regiment  Loyal]  ו'קינגס סקוטיש בורדררס'  [Scottish Borderes Own King's]  ה "Kosbies" בפי האירים [שימוש בראשי-תיבות שם היחידה  לגנאי כמו:"Kings' Own Silly Bastards" ] [בתרגום חופשי לעברית 'הממזרים הטפשים של המלך'] .
מטוסים נשלחו. הצבא תקף את הכנופיה.
החשכה ירדה ופעילות נוספת הייתה לבלתי אפשרית.  אך הקרב נמשך עד שעה מאוחרת בלילה.
מספר הנפגעים  הערבים בתקרית זו עם יחידות הצבא והמשטרה,  לא נודע  כיון שרוב הירי היה מטווח רחוק והחשכה מנעה עריכת סיכומים. ספרו  על עשרות ערבים שנהרגו: "מיריות הצבא נהרגו 3 ערבים. האווירונים פגעו ב- 20 ערבים" דיווח עיתון 'הארץ' לקוראיו.  "נפגעו למעלה משלושים מהמרצחים" כתבו בעיתוני התקופה.
בגלל החשכה הוטל עוצר על הסביבה.
החללים והפצועים פונו מהזירה.

הלווית 4 השוטרים הבריטים, שנרצחו בקרב עם מרצחים ערביים על-יד ראש-פינה, התקיימה בשבת  [12.9.1936] אחרי הצהרים בבית-העלמין הפרוטסטנטי שברחוב יפו בחיפה. הלוויה יצאה מבית החולים הממשלתי  [שליד מנזר הכרמליתיות, קרוב לשטח נמל חיפה] ונערכה בכבוד צבאי מלא.
הטיפול בקבורה נמסר לידיהם של קציני-דת, שפעלו לפי נהלי הנופלים בקרב.
הקהל התאסף ליד המשרד לעבודות ציבוריות של הממשלה  בקצה מערבי  של  רחוב המלכים בעיר תחתית.
רגעים אחדים לפני  השעה שלוש  אחרי הצהריים הובאו למקום הלוויה הארונות עטופי דגלי  בריטניה ה'יוניון ג'ק' UNION JACK]] ומעוטרים בעשרות זרי פרחים [גם של השוטרים היהודים], מלווים משמרות כבוד של שוטרים וחיילים בריטיים כשמעל – מטוס צבאי.
הארונות  הושמו על טנדרים משטרתיים.   
על כל טנדר ישבו  6 שוטרים, גלויי ראש, גדוד שוטרים בריטיים איבטח  בשרשרת סובבת  את הנאספים. תזמורת של הבטליון הראשון של ה'לויאל רג'ימנט ' ניגנה את מארש האבל של פרדריק שופן, והלוויה נעה.  בראש צעדה פלוגת צבא, אחריה התזמורת והארונות על המכוניות. מאחורי הארונות הלך מושל מחוז הצפון מר אדוארד קית-רוטש, [ EDWARD KEITH ROACH] בלווית המפקח הכללי של משטרת ארץ-ישראל מר רוי ספייסר [R. G. B. SPICER] אחריהם מייג'ור  וויטרס [B.H. WITHERS] ומפקד משטרת נפת חיפה מר מאקונאל [[M. J. MC CONNEL  באו גם קצינים במשטרת הצפון כמו מייג'ור פאראדיי [FARADY] ובארקר [BARKERאו רינג [RING] ופורד [FORD] וכן  מפקד הבטליון הראשון של 'הלויאל רג'ימנט'  בריגדת מחוז הצפון  - הלויטנט הופוויט  ,[M. P. HUPHWAITE] עטור אותות הצטיינות.
בלטה בלבן קבוצה של 20 נחתים מהצי הבריטי ובראשם תת-אדמירל דויליליון [G. H. DOYLYLION] מפקד ה  C B 3RD CRUSER SQUADRONהידועה.
"היו גם הפקידים והמשלחות מטעם עיריית חיפה", ממלא-מקום ראש העיריה, מר שבתי לוי, חברי העירייה יוסף ארדשטיין, פנחס מרגולין, סגן מהנדס העירייה האינג'ינר י' פרושאנסקי ופקיד העירייה באזיל שאמי; יו"ר ועד הקהילה היהודית מר מ' נ' לוין, יו"ר ועד הדר הכרמל  י' אלייניקוב וסגנו א' פרידלאנד יו"ר ועד המהנדסים-חשמלאים. חברי ועד הקהילה בצפת,  נציגי משקי הגליל העליון ומשלחת מטעם עורכי הדין היהודים. מפקידי הממשלה האנגליים – מנהל העבודות לפיתוח הנמל מר הומפסון,  נשיא בית המשפט המחוזי שופט מר שארויל [SHERWELL] עוזרו השופט מר בלקבורן [BLACKBURNE]  ושופט השלום היהודי מר בכור שלום שיטרית, אחדים מהמושבה. בראש עם מר ארתור ספיני [Arthur Rawdon Spinney], [ידידו של הגנרל אלנבי] שהקים, רשת חנויות בחיפה שמכרה סחורות שקיבל מבריטניה, עד שהיה בעל רשת חנויות ספיניס   (Spinneys)  שפעלה ברחבי המזרח התיכון.
בלט העדרם של פקידי המחוז הערבים כולל ראש העיר חיפה חסן ביי שוקרי ושאחאדה שאלאלה. איש מהם לא נוכח בלוויה -  גם לא נכבדי העיר והדת – לא חברי וועד האגודה המוסלמית, לא הקאדי מחיפה, לא השייח' סובחי חיזראן, לא שייח' יונס אלחאטיב  ולא האימאם של מסגד 'איסתיקלאל' [מחליפו של עז-א-דין אל-קאסם]  כשברקע רציחתו של עלי כורדי מעשירי בלד-א-שייך בידי שני אנשי הכנופיות "ירו מאקדח ודקרו בפגיון".
מעל הלוויה חגו 3 מטוסים צבאיים.
בכניסה לבית הקברות הוצאו הארונות מהטנדרים ונישאו על כתפי שוטרים בריטים.
הטקס נערך בבית הקברות  4 כמרים ערכו תפילה
Dear Lord,
Hold our troops in your loving hands. Protect them as they protect us. Bless them & their families for the selfless acts they perform for us in our time of need. In Jesus' name,

קהל השיב: AMEN.
יחידה של 10 שוטרים בריטיים ירתה 3 מטחי הצדעה באוויר  וחצוצרן ה'לויאל רג'ימנט' השמיע את תרועת האשכבה [Last Post] ולאחר שתי דקות דומייה את תרועת ההשכמה [Reveille]  המצמררות.
 תם טקס האשכבה.
המפקח הכללי של המשטרה ספייסר הניח  זר בשם המשטרה הפלשתינאית.
הקהל התפזר.

"ארבעה צעירים אנגלים נרצחו על יד ראש-פנה. בבת אחת הוטל אבל כבד על ארבע משפחות אנגליות. בבת אחת הוצאו ארבעה אנשים משורות מגיני המדינה הארץ ישראלית." כתב עורך 'דבר'.

סוף דבר
אדוארד השמיני  מלך על בריטניה הגדולה  מה- 20 בינואר 1936 ועד להתפטרותו ב 11 בדצמבר 1936 עקב רצונו להתחתן עם אהובתו האמריקאית  מיס סימפסון  שהייתה גרושה.
בנו השני, של ג'ורג' החמישי  - הנסיך אלברט -  ירש את מקומו  של אחיו  אדוארד והיה למלך ג'ורג' השישי.

בסוף ספטמבר 1936 החל הצבא הבריטי מכה בכנופיות ביד נמרצת ואף הפעיל נגדן שריון ומטוסים. ובתחילת אוקטובר הושמדה הכנופיה המרכזית של פאוזי אל קאוקנ'י ותקפו את מפקדתו.
השביתה  הערבית נמשכה  עד למחצית אוקטובר אותה שנה ונבלמה.

הנציב העליון הודיע למנהיגים הערבים  כי יש להם אפשרות אחרונה להפסיק את השביתה לפני שהממשלה ניגשת להכרזת מצב צבאי.
מנהיגי הפלשתינאים הבינו כי לא יוכלו לסלק את היהודים, ועקב הנזק הכלכלי הגדול  שנגרם למשק הערבי [כמו הקמת נמל חילופי לנמל יפו, בתל-אביב] יש לבקש מוצא ולסיים את המהומות   שגררו מרירות גדולה ביחוד בין הפרדסנים והספנים,  המנהיגים ביקשו משליטי מדינות ערב, שהם יבקשו מהם כי יואילו להפסיק את 'השביתה הכללית הגדולה', שפרצה בתחילת המאורעות.  ב-11 באוקטובר הכריז הוועד הערבי העליון על הפסקת השביתה הכללית שנמשכה מאז אפריל וקאוקג'י  אותו מפקד גדול  נאלץ להפסיק את פעילותו הצבאית ולהסתלק מהארץ - זמנית בלבד.

מספר התושבים הכללי  בארץ-ישראל [לפי מקורות בריטיים] בשנת 1936 היה 1,335,000
מהם מוסלמים: 848,000 ; נוצרים: 106,000 ; אחרים: 11,000.
יהודים: 370,000
 [בסוף  אותה שנה היו בישוב העברי  כ- 3000 איש נושאי נשק ליגאלי, כולל נוטרים.]

מספר ההרוגים והפצועים בשנת 1936 [לדברי מייג'ור וויליאם אורמסבי-גור- שר המושבות הבריטי מטעם המפלגה השמרנית] הם:
למוסלמים היו: 187 הרוגים ו-  768 פצועים  [יש אומרים כי מספר הערבים שנפגעו גבוה בהרבה - אלפים  מהם נהרגו בהתנגשויות עם כוחות הביטחון ומאות ואולי אלפים  נהרגו בהתנגשויות שהיו בינם לבין עצמם]
לנוצרים: 10 הרוגים ו - 55 פצועים.
ליהודים: 80 הרוגים ו-  300 פצועים.

לצבא הבריטי וחיל-האוויר המלכותי : 21 הרוגים ו- 104 פצועים.

שוטרים בריטים:  7 הרוגים ו-  40 פצועים.
שוטרים מוסלמים: 8 הרוגים ו-  41 פצועים.
שוטרים נוצרים: 13 פצועים.
שוטרים יהודים 1 הרוג ו-  8 פצועים.

ביולי 1937 הסתיימה סלילתו של כביש ביטחון לאורך הגבול עם לבנון על ידי מחלקת העבודות הציבוריות [P.W.D.] של ממשלת המנדט.  לאורכו הוקמו 10 מגדלי שמירה   -  מצדיות [ שכונו  'פילבוקס'  שם שמקורו בא  עקב צורתן  הגלילית שהזכירה קופסת גלולותPill Box - ]  מבטון. כל זה לא מנע חדירת גורמים פליליים או לאומנים – מבריחים ומחבלים לארץ. והשוטרים היו עסוקים  בעיקר בהגנה על עצמם.

בסוף אותה שנה הזמינה ממשלת פלשתינה-א"י את סיר צ'ארלס  טיגארט [Charles Augustus Tegart], קצין משטרה בריטי בגמלאות, עם עבר מרשים של לחימה  במורדים בבנגאל, כדי לייעץ לה על אמצעים למלחמה בטירור.
היועץ קבע [בראשית  שנת  1938] כי יש להקים גדר-תיל לאורך גבול סוריה ולבנון   לאורך כביש הצפון  כשמשמרות שוטרים יסיירו לאורכה.
המחלקה לעבודות ציבוריות המנדטורית התקשתה לעמוד במשימה של הקמת 'חומת טיגארט' משלוש סיבות עיקריות: הפקידות הבריטית בארץ ראתה בתוכנית צעד פרו-ציוני.
המבצע היה מורכב ובעל לוח זמנים קצר;  לא נמצא כוח אדם מתאים - הכפריים בסביבה מיאנו  לעבוד  עבורה הן מתוך שנראתה להם אנטי-ערבית אך בעיקר, כך אמרו-   פחדו מהכנופיות המזוינות.

חברת 'סולל-בונה' היהודית היא שהקימה את הגדר.
הבריטים דרשו לסיים את העבודה תוך 3 חודשים.
יותר מאלף פועלים עברים גויסו לעבודה זו.
במאי 1938 החלה בניית 'גדר הצפון' באזור הררי, פרוע ועוין כמשימה לאומית לבלימת הכנופיות הערביות החמושות אל פנים הישוב העברי ונתיבי התנועה. כשהוקמה 'גדר הצפון' הופקדה השמירה עליה בידי  משמר הגבול, אולם תוך כדי בנייתה, לא הייתה היחידה אחראית לאבטחת הגדר אלא שיתפה פעולה, עם הנוטרים אנשי 'ההגנה' ועם הפועלים שעסקו בהקמתה.
הגנרל דיל  בא לנמל חיפה ב- 13 לספטמבר  1936 במשחתת  'דוגלאס' ויצא לירושלים מקום מושב הנציב העליון.  
לואיס אנדרוז, ממלא מקום מושל הגליל,  מבכירי הממשל המנדטורי ומהמוכשרים שבפקידיו נרצח בבוקר ה-  26 בספטמבר 1937 על ידי שלושה "ערבים מזוקנים", בעת שיצא מכנסייה בנצרת לאחר תפילת יום הראשון.
"לאחר רצח אנדרוז הפעילו הבריטים אמצעים קשוחים שכללו פיצוץ בתים, הטלת עונשים קולקטיביים, חריצת  עונשי מוות ותלייתם של יותר מ-  100 ערבים, המוסדות הלאומיים הפלסטיניים הוצאו אל מחוץ לחוק ומנהיגיהם גורשו מן הארץ " כתב מירון בנבנשתי בספרו 'עיר המנוחות'.

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי בעזרת צמרת אביבי.
עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים בדרך כלל מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, ברצונם או שלא. יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.
צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים - אילנות ושרשים.


אין תגובות:

פרסום תגובה