שלום פישל
פערבער –
נרצח כסנדלר צעיר
1.3.1900- גדרה
בית
העלמין הישן בגדרה
טכסט
פ"נ מצבת קבורת
איש
משכיל
נהנה מיגיע כפו תם
וישר
ועסקן במצות הקדוש
ר שלום פישיל
פערבער בן ל"ד שנה
הי"ד בן ר"
עוזר נהרג בין
זרנוגה ובין מערר יום
ד' מחצות כ" אדר
שני
נקבר יום א' ש"
תר"ס תנצב"ה
מקרא:
פ"נ = פה
נקבר, פה נטמן. מתאים: פה ניצבת
ר =רב ,
רבי
ל"ד = 34
הי"ד = ה' [השם] יקום דמו
יום א' = יום ראשון בשבוע , כאן
מדובר על כ'ד לחודש [אדר ב']
ש"= שנת תר"ס = היא שנה
עברית מעוברת
המתחילה ביום א' בתשרי אור ל-5 בספטמבר 1899 ומסתיימת
ביום כ"ט באלול = 23 בספטמבר 1900
זו שנה מסוג גכז שנה מעוברת שאורכה
384 ימים, היא אחת 14
סוגי השנים בלוח העברי הקבוע. היא המתחילה ביום ג' יום שלישי בשבוע , היא
כסדרה (כ)
וחג הפסח חל בה ביום שבת (ז).
תנצב"ה = תהי נשמתו צרורה בצרור החיים
גדרה נוסדה בשנת 1884, שהיא
שנה מעוברת כיישוב שיתופי .
אומרים כי נוסדה על ידי אנשי ביל"ו {=בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה = ישעיהו, ב,
ה} שסבלו
מאז עלייתם לארץ [בי"ז תמוז תרמ"ב=1882 מיד לאחר ה'סופות בנגב' ,
ברוסיה של הצאר].
ארבעה עשר חברים ובראשם ישראל
בלקינד השתלטן ואחיו באנייה 'צרס' הם שעלו ראשונים לארץ. יש
אומרים כי באנייה הרומנית 'טטיס'.
יספרו עליהם, על 14 מהם [בתוכם
אשה אחת - דריה {דבורה} סירוט {לימים
ברליאבסקי] ולה חדר נפרד, הקטן. הרי היו צריכים מי שהיא שתבשל עבורם
ותכבס. לכן שכרו שני חדרים במחיר של 16 רובל] [לימים בשכונת 'נווה-
עופר' היא אבו-כביר שביפו – תל-אביב היום, בואכה
חולון סמוך לנתיבי איילון] כי גרו בפרדסו של אנטון איוב מעשירי
יפו העיר [יש המספרים כי באחד מפרדסיו מצאו את תפוח-הזהב- ה'שמוטי'] והלכו
ברגל למקום עבודתם מדי בוקר לבית-הספר החקלאי מקווה-ישראל [כפועלים
עבריים בשכר של 5 גרוש ליום] חיו בקומונה = התארגנו
ללא כפיה כחברה שיתופית בנכסים, בהכנסות ובצריכה , ונוספו עוד
היחס המעליב והמשפיל מצד המשגיחים
הערבים [כמו למשל עַבדּוּל עַזִּיז, מהכפר
השכן מדרום - מיאזור, שפוטר] והצרפתים וההנהלה הצרפתית-יהודית, גרם לכך כי
החברים עברו לירושלים וקראו לעצמם 'שיבת החרש והמסגר'
[שה"ו] ולראשון-לציון כשהבארון מבטיח להם נחלות כמו לשאר
האיכרים, חלקם חזרו,
ואילו קבוצת ביל"ויים, תשעה
במספר, לאחר שגורשו ממקווה-ישראל, אמרו שהיא הקימה את גדרה נעזרים ברבי יחיאל-מיכל פינס האפוטרופוס –
פטרונם שהרגיש כממונה עליהם משום אינם מסוגלים לדאוג לענייניהם, וכך גם רכש עבורם
באמצעות 'חובבי-ציון' [רוסיה ] חלקת אדמה בת 3,300 דונם.
יגידו כי הקונסול הצרפתי ביפו רכש באביב 1884, 3000 דונם אדמה מערביי קטרה [ 300 הקטאר]
שנרשמה על שמו של הרב [המתנגד לרפורמים] ד"ר עזריאל הילדסהיימר מברלין [בגלל
חוקי העות'מאניים], חולקה ל-25 חלקות שוות ושליח נאמן מכר
את החלקות לנדיבים בחוץ-לארץ . בני ביל"ו פרעו את חלקם
בתשלומים במשך השנים.
בנר שני של חנוכה, בכ"ו
בכסלו = תרמ"ה [שנת 14 בדצמבר 1884] כתבו
ביומון המקומי 'הצבי' של אליעזר בן-יהודה [כ"ט טבת
תרמ"ה= 1885 [ עלו על
הקרקע הביל"ויים צבי הורביץ ושלמה-זלמן צוקרמן [שעם
עליתם על הקרקע שינה את המשפחה מצוקרמן לאבינועם] אחריהם באו בנימין
פוקס דב
ליבוביץ, יוסף ליס, יעקב שלמה חזנוב יעקב מוהילבסקי, מנחם-מנדל מוהילבסקי
ואליהו סברדלוב.
['רווקייה
עליזה' - חברת נלהבים צעירה]. כשברשותם חמור, רובה, תשעה מעדרים ומזומנים - 410
פרנק. אך גם שיר שאומרים כי כתבו כשהמנגינה היא רוסית-עממית היה להמנון
- הרב יחיאל-מיכל פינס 'חושו אחים חושו' . כאמור
קומונה. מספרים כי על הגבעה חיכה להם צריף-עץ שבנה עבורם פטרונם ר' יחיאל-מיכל פינס,
יש אומרים כי חיים איסר חיסין ואשתו פאניה לבית
פריזר [אותה נשא בהיותם פועלים בראשון-לציון] בשנת 1885 הצטרפו
לביל"ויים שייסדו את גדרה. לאחר שעזבו, לפני שהיה לרופא, חיסין עבד
כעגלון בקו יפו–ירושלים. נכדתו היא נעמי פולני, נינו
הוא גידי גוב.
כעבור שנה [התחילו לגדל חיטה] רכשו
לכך מחרשות וגם סוסים - האורווה [בור באדמה] נחשבה למבנה על ידי
השלטונות.
יליד ראבאט
שבמרוקו, אברהם מויאל – סוחר עשיר ובכיר בעיר
יפו [זה שבתו פרחה-שמחה נישאה ליוסף אליהו שלוש קבלן
בניין ב'אחוזת-בית'] כבא-כוח 'חובבי-ציון' [מכל מזרח אירופה] ביפו ונציג
הבארון - טען לזכותם [בפני השלטונות] והביל''ויים הורשו לגור לצד
הסוסים. [אלה
שנישאו זכו לפינה בפרוזדור, יש אומרים שבגג].
בשנת 1888, קיבלו אנשי המקום רישיון
לבנות את בתיהם .
בט"ו תמוז תרפ"ג 1895 דווח
היומון 'הצבי' כי הקוניאק, שהוכן בשנה הזאת במושבה גדרה על ידי
האדון ברוך פפירמייסטר מהנדס וכורם מראשון-לציון מהולל
ומשובח בפי כל סוחרי יפו ! [שלא לדבר על קציני הצבא התורכי].
ושנאת השכנים גברה. יגידו כי הקנאה
דיברה מגרונם, ומידיהם גם. . . .
החמדנות [greed], הקנאה jealousy]]
וצרות-עין היא התקנאות מלווה ברצון
להרס 'אם לי אין גם לך לא יהיה' ואולי כדברי הפתגם הספרדי 'הכד הסדוק שלך
נראה בעיניי טוב יותר מהכד השלם שלי' . אך 'הידיים ידי עשו' ! ולא משנה
ששעירות היו, ואבא יעקב עיוור היה כאמור בתורה בספר 'בראשית' [פרק כ'ז, פסוק כ'ב ] .
ביום רביעי בלילה, כ' אדר ב' שנת
תר"ס (21.3.1900) נרצח שלום פישיל פערבער [ככתוב על
מצבתו] בין הכפרים הערבים זרנוגה למראר [היא מערר - ככתוב על
מצבתו], רכוב על חמורו בדרכו מהמושבה רחובות, לביתו שבמושבה גדרה. איש משכיל
וסנדלר היה.
בנו של שייך הכפר מראר ממשפחת אל-טאויל נחשד
במעשה, אך בני המושבה גדרה לא יכלו להביאו למשפט, כי הנרצח לא היה נתין מעצמה זרה
ולא נמצא מי שילחץ על השלטונות ['הקפיטולציות' – זכויות-יתר לנתיני המעצמות
המנצחות ש'ניתנו' על ידי האימפריה העות'מאנית, רוסיה למשל, דרשה זאת
עבור כלל היוונים האורתודוקסים; צרפת לכל הנוצרים
הקתולים, ואילו
אנגליה עבור היהודים והדרוזים].
נודעה משפחת אל-טאויל באיבתה ליריביהם מאותו
הכפר בני
משפחת השייך חסין, שאיתם גדרה המושבה המתפתחת לקשור יחסי
שכנות טובה ולא להיכנע לדמי החסות ולסחטנות שניסו להשליט אל-טאוולים. עמידתה של
גדרה בפרץ הצמיחה "נקם תאוות רצח להתעלל באל יהוד". [ספר אמנון
הורביץ מזכרונותיו בעיתון דבר 27.4.1948.]
שלום-פישל לא היה איש ידוע או עשיר וגם איכרי גדרה [כמו הביל"ויי אליהו סברדלוב או התלמיד-החכם יעקב שכביץ] לא אמידים גדולים היו בלשון המעטה, ולכן גם ה'בקשיש', מעין שוחד ששולם לשופטים לא הספיק, [ובלי זאת לא היה כל סיכוי כי הצדק והמשפט של השלטון התורכי יקיצו משנתם]…
שלום –פישל נולד
בשנת 1866 לאמו ולאביו ר' חיים עוזר.
היה סנדלר אומן שבגדרה תכונן ותיבנה שהיה חסר להשלמת בעלי
המלאכה הנחוצים לישוב. במחט ובקורנס התפרנס והתקין ותיקן מנעלים לבני המושבה וערבי
הסביבה איתם גם שוחח ברהיטות בשפתם.
מראר נמצאת סמוך לגדרה אך מצפונה,
וזרנוגה נמצאת בדרום מערב לרחובות. הדרך מיפו לגדרה עברה גם במושבה
רחובות ['דרך יפו'] אמרה לי הדס אביבי מנהלת ארכיון רחובות.
בעיתון 'הצפירה' [יומון ציוני בשפה
העברית היוצא בוורשה שבפולין כשעורכו הוא נחום סוקולוב]
-מיום כ"ה ניסן תר"ס [= 24.4.1900] לאחר חול-המועד פסח, דווח מיפו
על מקרה ההרוג שנמצא על אם-הדרך למושבה גדרה.
וכך כתוב:
". . . ואחד הרצענים
צעיר לימים הלך יחידי בדרך ההולכת למושב גדרה, והוא רוכב על חמורו, ובני ביתו אשר
בגדרה אשתו מרים ובנו בכורו הפעוט חיים עוזר בכור חכו
לו, ולא בא. ויעבור יום תמים ואיננו ויחפשו אחריו חפש ומחופש , וימצאוהו
טמון במעבה האדמה בצדי הדרך, ויהי מוטל ימים אחדים עדי באו חוקרי
הדין ורופא הממשלה וינתחוהו ונתחיו נקברו במושבה גדרה".
כמתחייב בחוק העות'מאני.
ובכתב-העת 'השקפה' המקומי נכתב:
"יפו – היום
יום רביעי כ' לחודש אדר שני [תר"ס] קרה מקרה רצח בדרך העולה מיפו גדרתה:
הסנדלר מגדרה אשר בא פה לקנות לו עור למלאכתו, שב ביום הזה גדרתה רוכב על חמורו,
ויהי בדרך והתנפלו עליו שודדים ויאמרו לגזל ממנו את בהמתו והמסכן כנראה עמד נגדם,
ויכוהו בבול עץ על קדקדו ויפל תחתיו. אנשי גדרה בראותם כי הרצען עוד לא שב, שלחו
אנשים לחפשו, וביום השישי כ"ב בו מצאוהו הבילויי יוסף לייב ליס הטוב שברוכבים והמחמר אבן יוסף אל-ג'רושי המוגרבי שומר המושבה. שוכב על השדה רחוק מן המסילה, אותות
חיים עוד היו בו, אמנם מהרו ויביאו מים ויצקו על ראשו, אך כל עמלם להשיב נפשו אליו
היה לשווא, כי כוחותיו עזבוהו וימת.
עקבות השודדים עוד טרם נודעו. כנראה לא
שודדי לילה הכוהו, אך ערבים פשוטים אשר עוד לא הסכינו באלה, כי השעון נמצא אתו וגם
את החמור לא לקחו, כפי שספרה ילדה ערבית אחת לתומה:
כי ראתה איש מת שוכב בשדה והחמור מתהלך אצלו".
ארכיון גדרה 'ספר הקהילה' מעין
'יומן אירועים' מחיבור הידיעות עולות השאלות:
-נהג קנה שלום-פישל את
העור למלאכתו ביפו ויתר צורכיו.
מראר וזרנוגה היו בתחילת
המאה-העשרים כפרים קטנים. למשל זרנוגה מנתה כמה מאות נפש - לימים מראר
ננטשה וזרנוגה הייתה לשכונה ברחובות {תש"ח} היא שכונת קריית-משה על-שם משה-חיים
שפירא, שר בממשלות-ישראל. מנהיג הסתדרות הפועל המזרחי והמפלגה
הדתית הלאומית.
ויש האומרים כי מצאו היכן שהיום שוכן הקבוץ גבעת ברנר.
הרץ פינקנברג ממייסדי
ארכיון גדרה אמר לי כי הסיבה להתקפה על שלום-פישל הייתה שוד,
'נשדד ממנו השעון ועוד אי אילו דברים'.. [הפוך ממה שכתוב
ב'השקפה'. והרי על עיתונאים אין לסמוך, כי גם הם בני-אדם]. והרוצח ממשפחת אל טאויל יצא מתהלל ברצח, הבקשיש הרב לשופט התיר את חרצובות לשונו.
סוף דבר
בזמן לא ידוע מרים האלמנה ובנה היתום חיים עוזר פערבער עזבו את גדרה. ובשנת 1925 מרים וחיים עוזר בכור כבר תושבי תל-אביב. הבן חיים עוזר לימים נושא לאישה את אידה, לו חנות ברחוב החלוצים 34 ולה חנות לממכר נוצות ברחוב הרצל 52 בעיר. יש האומרים שחיים התגייס לבריגדה הבינלאומית. 2 ילדים לזוג, הבת מרים [הקרויה ע"ש סבתה הספרדיה מצד אביה] יש האומרים שבשנת 1955 נישאה לנתן רוזנברג, ואחיה אליעזר פערבער - פרבר התגורר ברחובות.
סיפור זה הוכן על-ידי עודד
ישראלי וצמרת-רבקה אביבי.
עודד ישראלי המחפש,
גם באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין
השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא. יליד
1933 ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.
צמרת-רבקה אביבי ילידת
חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים.
סיפור מרתק. כולי הערכה על ההשקעה לאתר את קצות החוטים ולטוות מארג שלם ככל הניתן. כה לחי. אני ממליץ לתקן כמה שגיאות ניסוח.
השבמחקמסמך מרתק.
השבמחקלגבי "סוף דבר" יש לי מספר הערות / תיקונים:
1. מרים האלמנה ירדה מצריימה יחד עם בנה היחיד עוזר חיים ונפטרה באלכסנדריה שם היא קבורה (לא ידוע באיזה שנה). לאחר מותה, בנה עוזר חיים חזר לארץ ישראל.
2. עוזר חיים אכן נישא לאידה לבית הייליקמן שעלתה בתחילת שנות ה-30 מהעיירה גור/ שבפולין ונולדה להם בת יחידה- מרים, ילידת 1936. לא היה לאמי אח בשם אליעזר.
3. לגבי שתי החנויות המצוינות במסמך: לא היה ולא נברא. כנ"ל לגבי ההתגייסות לבריגדה הבינלאומית.
4. מרים אכן נישאה לנתן רוזנברג בשנת 1955 (מדובר בהוריי!). אני נולדתי בסוף 1957 ובשנת 1960 נולדה אחותי חנה.
התגובה מאוגוסט 2020 נכתבה על ידי חיים רוזנברג, נינו של שלום פישל הי'ד.
השבמחקפלאפון 0507231518
מייל chaim.rsg@gmail.com