מרסל [מנדל] לנגר –

מפקד ב'רזיסטאנס' נערף בגיליוטינה בעוון היותו-

 יהודי, מהגר וקומוניסט 

23.7.1943– טולוז, צרפת

בית העלמין  האזרחי  Cimetiere de Terre-Cabade Toulouse

חלקה 2 שורה 11 קבר  26

[המצבה מגרניט שחור עם פורטומה {פסל דיוקן} מנחושת מעשה ידיו של

הפסל,  נולד בטולוז  בשנת 1892, ז'ול זאן-מארי פרנסוא סילווסטר קלרק  [Jean-Marie François Sylvestre Clerc Jules].

טכסט:

MARCEL

LANGER

1903 – 1943

HEROS

DE LA

       RESISTANCEOLONEL

F.T.P.F

LEGION

HONNEUR

GUILIOTINE

A

TOULOUSE

LE 23 JULL, 1943

בפאה הימנית: 

אני גאה שהקדשתי את מחצית חיי 

לשחרור מעמד הפועלים.

לא צריך להיתפס ליאוש

אנחנו צועדים במהירות 

לקראת השינויים

שיביאו בהכרח להגשמת האידיאלים

 והשאיפות שלנו

המחר הוא שלנו ואין כוח

שיכול לגזול אותו מאיתנו

מכתב מהכלא 10 ביולי  1943

בפאה שמאלית:

                                                                    אם נגזר עלי למות אתייצב                                                                           בפני המוות כפי שפועלמהפכן                                                                       חייב לעשות זאת                                                                                        ברגעיו האחרונים

                                                                    

                                                                    מכתב מהכלא 21 במאי 1943

תרגום:

מרסל לנגר

1903  -  1943

גיבור הרזיסטנס

קולונל

תנועת הרזיסטנס והפרטיזנים הצרפתיים

לגיון הכבוד

נערף בטולוז

ב-  23 ביולי 1943

מקרא:

F.T.P.F. = Franc-Tireur Partisan Francais    [תנועת הרזיסטנס והפרטיזנים הצרפתיים].

תנועת הרזיסטנס == La Résistance intérieure français  תנועת ההתנגדות הצרפתית; שם כולל לתנועות ההתנגדות הצרפתית בזמן מלחמת העולם השנייה, אשר נלחמו בכיבוש הגרמני בצרפת ובמשטר וישי הפרו-נאצי [לאחר כניעת ממשלת צרפת וצבאה].

 Franc-Tireur = קבוצת הקלעים הצרפתית, שמה של קבוצת מרי קומוניסטית נגד הנאצים.

M.O.I.  =  Mouvement Ouvrier International תנועת העובדים הבינלאומית [משתייכים למפלגה הקומוניסטית בפריס].

C.G.T.U. =  Confédération Générale du Travail Unitaire = הקונפדרציה הכללית  המאוחדת של העובדים [קשורה, למפלגה הקומוניסטית הצרפתית].

CGT-SR = Générale du Travail-Syndicaliste Révolutionnaire Confédération

= הקונפדרציה הכללית של העבודה- התאגיד המהפכני.

 FTP-MOI = לוחמי הגרילה [פרטיזנים] של [פועלים] מהגרים, בצרפת .

 = Partido Obrero de Unificación Marxista = POUM מפלגת העבודה של ההתאחדות המרכסיסטית תנועה עצמאית בעלת גוון טרוצקיסטי ואנרכיסטי. 

ואנרכיסטי 

 U.J.R.E.  = הלוחמים היהודים 

= Armee Juive - A.J. 'הצבא היהודי' - הוקם בינואר 1942 בצרפת,  ארגון   שהקים קבוצות לוחמים אנטי פאשיסטיות.

  = Corps Franc - C.F. 'קורפ פרנק' – יחידות גרילה יהודיות  בערי צרפת וקבוצות פרטיזנים בדרום צרפת.

Organisation Juive de Combat -  O.J.C.  ארגון קרבי יהודי הוקם בשנת 1943 כחוליות לחימה מזוינת ויחידות מחתרת בצרפת.

A.C.E.R. =  Amis des Combattants en Espagne Républicaine = חברי הלוחמים בספרד הרפובליקאית

F.F.I.  =    French Forces Interior = כוחות צרפת הפנימיים

 = C.P.F. המפלגה הקומוניסטית הצרפתית

קרבות האש של מלחמת העולם הראשונה הסתיימו. השפל הכלכלי הגדול החיש תהליכים מדיניים, פוליטיים, חברתיים וכלכליים. באירופה קמו משטרים פשיסטיים וקומוניסטים. בראש המשטרים הללו הועמדה 'אליטה ביורוקרטית': פקידים, מומחים וכלכלנים, שביצעו 'ניהול מדעי', מתוכנן וריכוזי.

משטרים בעלי גוון סוציאליסטי כמו זה של  המעצמה ברית-המועצות ייצגו [או התיימרו לייצג] את הפועלים, העניים, המדוכאים וגזולי הזכויות והיו לנציגי החקלאים ועובדי התעשייה [פועלים וחיילים] - הפרולטריון הבינלאומי מול 'העסקים הגדולים' [מחרחרי המלחמות הקפיטליסטים].

התאחדות והתפרקות ארגונים חברתיים או התאחדויות עובדים, לאור אידאולוגיות מתפתחות או משתנות של סוציאליסטים, קומוניסטים, אנרכיסטים מהפכניים  -  היו לנורמה של חריגות והתרחשו במהירות ובאופן בלתי צפוי [שלא לדבר על מניעים אישיים].

במשטרים טוטליטריים שלטו הכוח והפקודה,  החזרה וההגזמה, אך גם על הכתיבה ועל הרטוריקה כמו על האדריכלות, הציור או המוסיקה = טוטליטריים.

בתחילת שנות העשרים הוקמה בארץ מפלגת פועלים סוציאליסטים [מפ׳׳ס];  אותם חברי המפלגה, שהזדהו עם סדר היום  של האינטרנציונל הקומוניסטי השלישי [מייסודו של המהפכן הרוסי והאידאולוג המרקסיסטי הבולשוויק ולאדימיר איליץ' אוליאנוב הוא  לנין   -ממנהיגי 'מהפכת אוקטובר' ברוסיה בשנת 1917, וממייסדי ברית-המועצות כמדינה סוציאליסטית[, ונקראו המפלגה הקומוניסטית הארץ־ישראלית  [מופ"סים בשפת הרחוב,  שם של גזע כלבלבים; עם הקמתה נקראה בית הכרם "שכונת המופ"סים", כיוון שמייסדיה ותושביה הראשונים היו ברובם מורים, פקידים וסופרים בני המעמד הבינוני].

ביולי 1923  התאחדו המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית [קפ"פ] והמפלגה הקומוניסטית של פלשתינה תחת השם פק"פ, ביידיש:  פאַלעסטינישע קומוניסטישע פרטיי. 

בשנת 1924 הצטרפה המפלגה המאוחדת ל'קומינטרן' =  איגוד בינלאומי של מפלגות קומוניסטיות כשמטרתו [המוצהרת] להילחם "בכל האמצעים, כולל בכוח מזוין, בכדי למגר את הבורגנות הבינלאומית ולהקים רפובליקה סובייטית בינלאומית כשלב מעבר לביטול מוחלט של המדינה" [ה'קומינטרן' התפרק בשנת  [1943.

המפלגה המאוחדת החלה לפעול לפי הנחיות ממוסקבה [בירת ברית-המועצות]  בהן,  נדרשה לעבור תהליך של 'ערביזציה'  - שמטרתו הייתה לשנות את הרכב חברי הפק"פ  והנהגתה כדי  להתאימה לדוקטרינה,  שהשלטון האימפריאלי הבריטי יופל על ידי הערבים. 

שלטונות המנדט כשלוחה של האימפריה הבריטית, הנהיגו גם בארץ מדיניות אנטי-קומוניסטית ובמסגרתה הוציאו שלטונות המנדט את המפלגה הקומוניסטית אל מחוץ לחוק, גירשו את חבריה מן הארץ [בדרך כלל לארצות מוצאם], הפק"פ נאלצה לרדת למחתרת.

 "הללו שנואים היו כמגפה, היכו בהם, מנעו מהם עבודה, השליכו אותם לבתי כלא, גירשו אותם מן הארץ". כתב צבי שילוח [לנגזם] חבר מרכז מפלגת פועלי ארץ-ישראל [מפא"י]. 

היהודים  בהנהגת המפלגה, מהגרים אירופים, שלא ידעו ערבית ולא הכירו את תרבות שותפיהם הערבים - לא את פלגיהם הנוצרים ולא את אלו של המוסלמים, לא את מנהגיהם השונים,  ולא את מורשתם, ולא את צורת החשיבה השונה של אנשי המזרח, אך שללו את הציונות [תנועה לאומית] לשמחת הנהגת ה'קומינטרן'.

 במאורעות תרפ"ט [1929] הגביר המשטר הבריטי את רדיפת חברי מפלגת פק"פ. רוב חברי המפלגה  היהודים שגורשו מארץ ישראל הגיעו לפריס. בהם  גם מנחם לנגר.

מרדכי [מנדל = מארק] לנגר, [הוא מרסל או מרשל] [ [Marcel Mendel= Mark Langer אומרים כי נולד בטרלוב = Tarłów בפולין [מחוז קיילצה=Kielce, נפת ויירז'בניק= Wierzbnik {יש אומרים נפת אילז'ה} אזור לובלין = Lublin]  ביום 13 במאי 1903, יש אומרים כי נולד בעיירה שצ'וצין  Szczuczyn = במחוז ביאליסטוק= Białystok  בדרום פולין, הרוב אומרים כי נולד בעיירה שצ'צ'ין= Szczezin  שליד דומברובו טארנוב = Dąmbrowa Tarnowska בדרום  מזרח פולין ['פולין קטן' בה קרקוב ולובלין] יש ויכתבו כי נולד ב אושווינצ'יםOswiecim=  .

.

הוריו רוזה [רינה] לבית איגר [יש אומרים כי היא משתייכת לגאון הרב עקיבא איגר] ואלתר לנגר נפטר 21.1.1936 בירושלים, האם נפטרה בשנת 1924 בפולין. 

אחיו: אברהם [12.12.1891-4.12.55 בגרמניה], מקס- [יצחק] 31.3.1895-1944 ירושלים], יעקב [ 1896-1939 פולין], יחיאל [שמצאצאיו עברתו לתמיר]  [24.11.1897-2.12.1977 ירושלים], ולאחותו  פולה היא  הלה  [ילידת 1900 נפטרה בשנת 1975 ירושלים] לימים ספרינגר.  

יהודי המקום, רובם דתיים אורתודוכסים, התפרנסו  ממסחר זעיר שעיקרו רוכלות 
וממלאכה, יש ועיבדו חלקות אדמה קטנות ליד בתיהם. משפחת לנגר עסקה בחקלאות. בנוסף היה נהר ליד העיר והם העבירו אנשים מגדה לגדה. ספר אלדד תמיר נכדו של יחיאל.

במסגרת משפחתו הצנועה קיבל מנדל חינוך מסורתי בבית ספר דתי,  למד אצל מורים פרטיים לימודי חול, ואת הגימנסיה [בן 10] החל בטרנוב = Tarnoff שבפולין.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה [1914] עבר עם משפחתו לפראג =       Praha שבתחומי הקיסרות האוסטרו-הונגרית, בגמר המלחמה  עם התפרקותה של הקיסרות -  פראג  הייתה לבירת המדינה החדשה  - צ'כוסלובקיה עיר  רבת לאומים בעיקר צ'כים, גרמנים ויהודים.

בשנת 1918 אוחדו כל ארגוני היהודים בצ'כוסלובקיה. בשנת 1920  זכו  היהודים להכרה כמיעוט לאומי, בשנת 1921 נערך בקרלסבד  [היא קרלובי-וארי] מקום  מרפא ונופש במערב בוהמיה שבצ'כוסלובקיה [כ-130 ק"מ ממערב לפראג, על גבול גרמניה] הקונגרס הציוני ה-  12. בשנת 1923 נערך באותו מקום הקונגרס הציוני ה-  13.

בשנות ה-30 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, גברה האנטישמיות גם שם ובמרס 1939 השתלטה גרמניה הנאצית  על צ'כוסלובקיה.

מנדל לנגר כנער הכיר את הרדיפות האנטישמיות. מנדל- מרסל השתייך למפלגה הקומוניסטית ואביו ל'בונד'  [ה'איגוד'] מפלגה סוציאליסטית יהודית לא ציונית כמיעוט לאומי דוברי יידיש. שני זרמים ניצים.

משפחתו עלתה לארץ ישראל עקב אנטישמיות בשנת 1920, יש אומרים, לקבוץ.

אחיו, יחיאל, התגייס לצבא האוסטרי בפראג עוד בשנת 1916 ושירת בגדוד הפרשים עד גמר המלחמה. בשנת 1919 עבר לגרמניה. היה שם פעיל ב'פועלי- ציון' האקטיבית. בעיר הפסן עבר הכשרה, ובשנת 1921 [העלייה השלישית] עלה לארץ, עבד זמן קצר בבניין בתל-אביב, אך כבר בקיץ התגייס, לפי הוראות המוסדות הלאומיים, למשטרה הבריטית - למשטרת הרוכבים בצפון, עזב בשנת 1926 את פלוגת הרוכבים והצטרף למשטרת  המנדט במאה- שערים שבירושלים בדרגת קצין.  שם, כך אומרים, בין היתר פיזר הפגנות של קומוניסטים בעוד אחיו הצעיר  הקומוניסט פעיל בחיפה.

באפריל 1920 כשהפכה ארץ-ישראל ממחוז לשעבר של תורכיה למנדט של בריטניה.

ב-  1 באוקטובר אותה שנה נוסדה חברת  'מסילות ברזל פלשתינה [א"י]' =  Palestine Railways  או בראשי-תיבות ,P.R.  הידועה בכינוי 'רכבת המנדט'. רכבת המנדט הייתה למעסיק הגדול ביותר בארץ ישראל והיא סיפקה משרות ליהודים ולערבים.

מנדל מצא עבודה בבתי המלאכה של הרכבת בחיפה, חבר למפלגה הקומוניסטית הארץ-ישראלית [פ' ק' פ'] והיה קומוניסט נלהב. ועם המנדט  ננקטו צעדים נגד התארגנויות קומוניסטיות בקיץ  1924 נסגר הקלוב של 'הפרקציה' בחיפה ונאסרו שבעה מחבריה [הפרקציה = פרקצית הפועלים כינוי אחר ל פ'ק'פ'], שהיתה סיעה בהסתדרות העובדים העבריים. אותה  עת גם גורשו אנשיה מחברותם בהסתדרות. גם את סניף המועדון המקביל בירושלים  סגר הקצין תדהר בפקודת המושל. פרקצית הפועלים הוציאה לאור חוברת בשם: ''דאם וואנט''. בין פועלי הרכבת היו הלשנות ע"י חברי ההסתדרות על חשדות בעמיתיהם הקומוניסטים, שבעטיין האחרונים פוטרו. בקלוב פועלי הרכבת מ. דרוזדובסקי הלין כי ידם של הקומוניסטים אלימה ותגרות היו בין הניצים "העומד בראש גבורי האגרוף ברכבת ומחוצה לה הוא הח' "ו"" . [אגב- טרם איתרנו את שמו של איש אגרוף]

הגיע  הזמן בו אתה מוכרח להשמיד את הבורגנות.

1.8.1926 בישיבה מיוחדת של מועצת פועלי רכבת בקלוב אחדות העבודה התכנסו יהודים וערבים כאחד, מוחים על שלילת זכויותיהם הסוציאליות : חופשה שנתית ותשלום בעד 8 ימי החגים. נכח משה שרתוק מעורכי 'דבר', בנעדרים בן גוריון  מזכ"ל ההסתדרות, יצחק בן צבי ממונה על קופת פועלי ארץ ישראל איש 'אחדות- העבודה. 

נכחו מהפועלים ערבים: איברהים אסמר, איברהים סוילה, נעים דרויש, יהודים: בנציוני, נייסמן, גולד, דרוזדובסקי, פיינברג, פניני והמזכיר גרובן. ושאינו חבר הסתדרות אונגרפלד [לוקו].

עוד בין הצירים חברי  הועד מחיפה: יהודים:  ברוקמן, פרשיץ, כהן, ערבים: אמיל עבד אל חלים אל כתוב, מוחמד פועל [קרונות] אחמד עטיה [הנדסה] כמאל פריד [מסיקים]. החלטת החברים הפניית משלחת אל מנהל הרכבת מר הלמס.

עבד כמסגר בבתי המלאכה של הרכבת - המוסכים של תחנת הרכבת בחיפה. לתיקונים גדולים שלחו לקנטרה [שעל גבול מצרים] קטרים כמו ה'בולדווין' או ה'קיטסון' אותם 'קטרי פחם';  בחיפה התמחו בקרונות מסעדה ושינה אך גם בקרונות פשוטים. [בשנת 1932 נפתחו סדנאות חדשות בקישון שבמפרץ חיפה. הקמת נמל חדיש בחיפה  הייתה בשנת 1937].

במאי 1928  החליטה ממשלת המנדט כי הנמל  הגדול של ארץ ישראל ייבנה בחיפה [שהועדפה על יפו] כנמל עיקרי במזרח הים התיכון, והנהלת הרכבת העתיקה מושבה לעיר.

חיפה העיר שגשגה [ובסוף שנות העשרים הייתה לעיר תעשייתית]. 'מהגרי עבודה' זרמו אליה; אומרים שאחד מכל שני תושבים היה חדש בעיר, שניים מכל שלושה היו ערבים. הערבים באו  בעיקר מכפרי הסביבה, מדובר על כ- 30 אלף גברים צעירים  מ-300 כפרים. חקלאים ברובם, ברובם זכרים.

הם עזבו את הכפרים, הן כי סולקו כאריסים בידי אפנדים עשירים, שמכרו את האדמה ליהודים, והן כי אדמת המשפחה [החמולה] לא הספיקה לכולם, תמותת  התינוקות  ירדה ותוחלת החיים עלתה. רבים נטלו הלוואות  גם לפיתוח המשק, מכרו קרקעות ליהודים, ישירות או באמצעות מתווכים וסוחרים ערבים; רובם לא ידעו קרוא וכתוב, אך צמחה שכבת פועלים ערבים [בארץ בכלל ובחיפה בפרט].

הסכסוכים בין יהודים לערבים גברו  - ואלה חילחלו. פועלי הרכבת היהודים והערבים הקימו בחיפה עוד בשנת 1919 איגוד משותף. כעבור שנה הצטרפו אליו עובדי הדואר והטלגרף ואפילו הוציאו עיתון בעברית 'הקטר' ובערבית 'אל קיטר'. איגוד זה הצטרף ל'הסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל'] קמה בחנוכה תר"פ 4 בדצמבר 1920 ב'טכניון' בחיפה], מעשה שבעקבותיו פרשו ממנו הפועלים הערבים התבדלו והחליטו להקים איגוד עצמאי;  יש אומרים כי  הרקע לפרישה היה כי הפועלים הערבים השתכרו פחות מפועלים יהודים, והודרו במידה רבה מן המשק היהודי. וב- 1925 התקבל האישור מרשויות המנדט הבריטי לפעילותה של 'אגודת הפועלים הערבית הפלסטינית' [אפע"פ], לאחר שהצהירה כי לא תעסוק בדת ופוליטיקה [מטרותיה: שיפור מעמדם ומצבם של הפועלים הערביים[.

המפלגה הקומוניסטית  שבחוץ  חשבה אחרת - לחצה על פועלים ערבים להתקבל להסתדרות ל"מען אינטרנציונל מקצועי אחיד".

ו'השפל הכלכלי הגדול' עשה את שלו - בשנת 1923 אבטלה קשה בכל הארץ,  בשם רעיון 'עבודה עברית' ו'כיבוש העבודה' אסרו מנהלי ההסתדרות מלחמה נגד נתינת עבודה לפועלים ערבים, הזולים.

לויטנט קולונל פרסי בראמלי= , Percy Brooke Bramley  'עוין הציונות' -  מונה על בטחון  הפנים וכמפקד המשטרה  בארץ-ישראל יחד עם המוסלמי איברהים ביי אל ג'וזדר.

 ה'שמאל' היהודי הרגיש שהאוכלוסיה הערבית הולכת ומתנתקת ובוועידת 'אחדות העבודה' [המפלגה הגדולה והמאוחדת של הפועלים]  בעין חרוד במאי 1924 הוחלט להקים ' ברית עובדים יהודית-ערבית'.

ב 24 בנובמבר 1924 התנגשות באדמות פולה  - חורשים יהודים הופרעו על ידי ערבים, בקטטה שפרצה נהרג  ביריית אקדח אחד הערבים מוחמד יוסוף . הפצועים היהודים וערבים הועברו לבית החולים הממשלתי בנצרת, את העצורים שלחו לעכו.

מופתי חיפה, אומרים שהיה זה, מחמד מוראד ונשיא האגודה המוסלמית באו אל מושל הצפון מר לייטננט קולונל סר ג'ורג' סטיוארט סיימס George Stewart Symes= גם כממלא מקומו של המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, גילברט קלייטון. בתפקיד זה הראה יחס אוהד ליהודים.  כולם ידעו כבר כי, יותר ממחצית הפלחים בחמשת כפרי הסביבה באו לידי הסכמה עם היהודים וכל אחד  מהאריסים לקח כבר 25 לי"מ [לירות מצריות] על כל פדן [מידת שטח מצרית  = כ- 4,200 מ"ר, יש אומרים  כ- 3,650 מ"ר] שעיבד, אך בקשו שיתנו לאריסים המפונים  קרקעות ממשלה סמוכות.

 בסתיו 1927 הלורד פלומר =  Plumer, הנציב העליון  השני,  הכניס את הלא"י [לירה ארץ-ישראלית] =לירה סטרלינג [פונט] כהילך חוקי במקום הכסף המצרי ועזב את הארץ.

ג'מאל אל חוסייני [אחיו של  המופתי חאג' אמין אל חוסייני], מזכיר הועד הפועל של הקונגרס הערבי הארץ-ישראלי, שלח באמצעות הנציב העליון  בירושלים לשר המושבות  בלונדון  תזכיר בו תביעה "לשים קץ לסירוס החוקים הנעשה לטובת היהודים".

[באוגוסט 1929 פנו גם אל חבר הלאומים והחליטו על שביתה כללית על דעת המועצה המוסלמית העליונה.  מאורעות תרפ"ט].

בינתים, בלב ליבו של המשבר הכלכלי התרחשה בג'בל א-דרוז  [=הר הדרוזים] התקוממות  כנגד שלטון הכיבוש צרפתי  ובראשה הסולטאן סולימאן אל אטרש.

קבוצה קטנה של לאומנים ערבים קטנה, [שחונכה במערב והתרכזה בדמשק]. ניסתה לדמות למרד אופי לאומי תוך הדגשת הברוטאליות כלפי האוכלוסייה;  אך לא הצליחו. המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית  [פק"פ] תמכה במרד הדרוזי  בצידוק מוסרי כי, הצרפתים בכיבושם האימפריאליסטי מנצלים כקולוניאליסטים את משאבי הטבע.  סיפרו כי לוקא [ירחמיאל  לוקאצ'ר] קצין הביטחון של המפלגה הקומוניסטית  בארץ ["מפקד הכוחות המזויינים של המופ"סים"] זה שסולק מ'גדוד העבודה' [בהצבעה אישית]   לאחר שקבוצה של בעלי אופי קומוניסטי-מהפכני, שראו בברית-המועצות ובסטלין [= יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי - המנהיג, דגם להערצה, ובראשם מנדל אלקינד [עם אשתו וילדיו] ירדה לחצי האי-קרים והקימה שם קיבוץ [קומונה].

"אין עוד שום ספק בפשיטת הרגל של המפעל הציוני, אשר פעם הרקיע  בשמי העולם היהודי" כתב בפברואר 1927  'פלשתין' עיתון יומי בשפה הערבית היוצא ביפו.  

"קומונת היהודים שעזבו את פלשתינה והתיישבו בחצי האי קרים הינה הוכחה לכישלון הציונות" כתב ה'פראבדה' שופרה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית בברית-המועצות.

לוקא קשר קשרים עם ערבים, דיבר בשפתם, היה במדינותיהם  והעביר נשק למורדי סולטאן אל-אטרש כסוכן סובייטי  אמרו  כי היה איש הריגול הסובייטי בארץ-ישראל, ועקב אחר מגעיהם של הבריטים עם האוכלוסייה הערבית.

חוסר העבודה גאה.

אנשי-הכפר העניים מכרו את אדמותיהם במחירים זעירים לאזרחים עות'מאניים בעלי כסף והשפעה, כאשר זכות-העיבוד נשארה בידיהם חלק 20 אחוז מהכנסתם השנתית, שנתנו לבעל האדמה החדש המגן עליהם מסכנת נישול - כאריסים. כך נמכרו אדמות כפרים רבים. בין המוכרים גם  משפחות האפנדים ח'ורי, טיאן, ג'אבור וסורסוק.  

הממשלה הבריטית, הוציאה חוק שבמקרה של העברת אדמה כזאת לקונה אחר שהוא בעצמו ירצה לעבדה, צריך יהיה להבטיח לאנשי הכפר החוכרים את מחיתם לכל ימי חייהם.

בקיץ  1926 משפחת סורסוק משפחת יוונית אורתודוקסית עשירה מביירות,  מכרה ליהודים חמשה כפרים כאלה במחוז נצרת, כולל הכפר פולה. ההעברה אושרה ונרשמה כדין בספרי האחוזה.

מספרים כי בסוף נובמבר הופיע בא-כוח הקונים היהודים, סוכן הקרקעות הסרסור האדון חנקין ["המזוקן שאינו יודע קרוא וכתוב"] מ'הכשרת הישוב'  עם שמונים עובדים יהודים, שאסף משמונה המושבות הגובלות מסביב  ושומרי ראשו, והחלו לחרוש את האדמות, שהוכנו לעבוד על ידי אנשי הכפרים [שהזהירו אותו, שלא ימהר לתפוש את האדמה]  זו שמשלחתם בת שמונה איש גורשה מהאדמה מלווים בקללות ומכות. אז פרצה המריבה  הידועה בתור 'תקרית עפולה'.

11 ביולי 1927 רעידת אדמה עזה פוקדת את ארץ ישראל  כ-  200  הרוגים וכ- 1000 פצועים הרס רב בערים ובישובים ערביים רובם באזורי ההר. היכן הקומוניסטים?

בשנת 1927 רכש יהושע חנקין עבור 'הקרן הקיימת לישראל' מעל 30,000 דונם מאנוטואן בישארה טאיאן לבנוני מארוני בן למשפחת סוחרים, שעבר מלבנון לשכונת עג'מי ביפו, היה אחד מרוכשי הקרקעות בארץ. רכישותיו בשטחי וואדי חווארת  [עמק חפר ליד חדרה] החלו בשנים 1869-70, אומרים כי הסתבכותה הכספית של המשפחה גרמה למכירת האדמה, יש ומספרים כי כשבא נכדו של אנטואן,  מישל טאיאן לגבות את חלקו ביבול, התמרדו האריסים ו"הנשים גרשו אותו מהגורן".

ינואר 1929  פרץ סכסוך קרקעות בחדרה בין האיכרים לבדווים, שחכרו מהם אדמות – 'אדמת  אנפיאת', הבדווים סרבו לפנותן כנדרש הענין הועבר לבית המשפט שפסק לטובת איכרי חדרה.

בנובמבר 1929 פרצה 'תקרית ואדי חווארת' -  שיירת עגלות ומחרשות השייכות לאיכרים בחדרה, "אשר הושאלו יחד איתם", יצאו להתחיל בחריש, שטחי אך סמלי, בגבול חדרה באדמות ואדי חווארת, הם נשמרו על ידי יהודים  [שנשכרו באמצעות מרכז 'ההגנה'] כשלכל אחד רובה, חמישים כדורים ורימון-יד והמפקדים באקדחים.

הערבים התאספו על הגבעות הסמוכות;  עד שהוברר כי רישום הקרקעות בטאבו על שם 'הקרן-הקיימת לישראל' נעשה בטול-כרם בסוף מאי 1929.

ובשנת 1928  נשאו הקומוניסטים חזון נלהב לעצמאותה של 'האומה הערבית הפלשתינית',  הנכון הוא, כי בחודש יוני, בקונגרס הערבי השביעי בירושלים, קראו  משתתפיו לממשלת המנדט להקים את המועצה המחוקקת,  מבלי שתכלול נציגים ממונים מטעם [כלומר – רוב ערבי]  ולבטל את הזיכיון  שניתן לגדרתי משה אברמוביץ  נוֹבוֹמֶיְיסקי להקמת חברת אשלג יהודית בים המלח -  'סינדיקט ארץ-ישראל למכרות'. 

יצחק בן-צבי כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות, בעל אחריות על פועלי הרכבת, הקים עבור הסקטור הערבי, את העיתון 'אתאחד אל-עמל' [יצא לאור בין השנים 1925-1928  ["כדי למנוע מיסטיפיקציה או נבערות" אמר. 

ומנחם מנדל לנגר צבר מיומנות וטכניקה בעיבוד חלקי מתכת עדינים ומדויקים.

המפלגה במחתרת. השלטונות הבריטיים רדפו את הקומוניסטים בכל תחומי שליטתם בארץ - הקומוניסטים היהודים גורשו. "היו אלפים" .

אבל הייתה נעמי  שמה הבדוי של סופיה [זושה] פוזננסקה = Zosia Poznańska; מ'השומר-הצעיר' בקאליש שבמרכז פולין, מאלה שעלו ארצה בשנת 1925 ויצרו את קיבוץ משמר-העמק. מאחר שלחמה נגד סוציאליזם לאומי ודגלה באיחוד הפרולטריון הכלל עולמי - התנגדה לנישול הערבים מאדמתם לטובת ההתיישבות הלאומית הציונית ['תקרית עפולה']- עזבה   והייתה לחברה במפלגה הקומוניסטית,  הגיעה לחיפה שבה  אמרו לה כי ערבים ויהודים  פועלים יחדיו, יש אומרים, שהלכה בעקבות אהובה שמואליק פרבר  יש אומרים שעברה עם  בחיר ליבה  החדש  דפצו ויירשווינסקי.

 ובחיפה בראש הסניף המפלגה הקומוניסטית עמד ליאופולד טרפר = Leopold  Trepper האיש, ששאף לאחד את הפועלים היהודים והערבים,  שהאמין במפגשים בין יהודים לערבים  ושם את הדגש על מפגשים תרבותיים.

[לימים הקים רשת ריגול אנטי-נאצית  בשירות המודיעין הסובייטי במערב-אירופה בשם 'התזמורת-האדומה'].

נעמי תפקדה כמרגלת. לצורך כך עבדה כמנקה בבניין המשטרה הבריטית [יש האומרים כי במטה ברחוב המלכים - היום רחוב העצמאות] והצליחה להשיג מידע אודות מעקבי המשטרה  על פעילות קומוניסטית  [משטרה שצמצמה את פעולותיה לחקירתם של קומוניסטים, והתעלמה מצורות התארגנות אחרות].

לאחר גירושם של  ליאופולד טרפר, נערתו ליובה ברוידא, וחברה לחיים שמואל פרבר, עזבה זושא ['נעמי'] את הארץ [ב-1929], עברה לפריס והצטרפה לחבריה ב-M.O.I. ,  שם עבדה בתפירת פרוות וכמטפלת בילדה.

[לימים - צפנית ברשת הביון 'התזמורת האדומה' של טרפר 'הבוס הגדול' = Le Grand Chef  . סיימה את חייה בכלא סן-ג'יל = Saint-Gilles  {קדוש צרפתי יליד טולוז מימי מסעי הצלב בימי הביניים} בבריסל, בלגיה.

ב-28 בספטמבר 1942 אחר הצהריים נמצאה פוזננסקה {היא זושא} תלויה בתאה.‏ פוזננסקה נקברה בקבר אחים ב'שדרה השקטה' בבית הקברות  האזרחי סן ז'יל בבריסל].

בארץ בסוף הקיץ פרצו מאורעות תרפ"ט. הקומוניסטים הכתירו את פרעות הדמים, כמלחמת שחרור סוציאלית ולאומית של פועלים ואיכרים ערביים! 'התחלתה של מהפכת הפועלים הערביים' קראו לה. ג'ורג' סַיְיקְס  פקיד בריטי בכיר של הרכבת, נסקל למוות על הכרמל בחיפה  במכוניתו לעיני אשתו.

בשנת 1929  נעצר  מנדל לנגר ועוד לפניו רבו המעצרים של החשודים   בהשתייכות לפלג או ארגון קומוניסטי,  נשפטו  וגורשו על ידי שלטונות המנדט הבריטיים מהארץ לארצות  מוצאם או לצרפת.

[בסיועו הפעיל של הממסד הציוני כלומר  ההסתדרות ובראשה מפא"י אשר בכוחה מנעה את העסקתם של המפוטרים במקומות עבודה מאורגנים, ואפילו שללה  את זכאותם לשירותי קופת החולים].

"במשפטו של הקומוניסט נ' שוחט השופט נימר  גזר עליו 3 חודשי מאסר או  10 לא"י  [1 לירה ארץ-ישראלית =  4 דולר של ארצות-הברית] קנס, והתובע הכללי ביקש בשם המשטרה מהשופט, שיציע לנציב העליון לגרש את נאשם מן הארץ והשופט כך נהג. בתום מאסרו יגורש"  נכתב בעיתון 'דאר היום'  [12 נובמבר 1929] עיתון עברי בעל אוריינטציה ימנית מתונה בענייני פוליטיקה  וכלכלה, בעריכת יליד הארץ איתמר בן אב"י [בעלה של לאה אבושדיד ובנו של אליעזר בן-יהודה].

גורשו גם הקומוניסטים קמיל עודה, מכס קלינק, משה גורין, מנחם הריברט, ויהושע פרידמן אברהם קנובסקי. נובמבר 1928 הקומוניסט יעקב טייכמן הועמד למשפט להגנתו נצב העו"ד צבי אליהו כהן.

לתמיכה במועמדים לגירוש,  לביטול הגזירה  ומתן ליווי משפטי  כבר בשנת  1928 פעל 'הועד המרכזי של העזרה האדומה' שלנוכח אדישות הקהל בארץ אל מול הגירוש, לדבריו, יצא  בקריאה  נרגשת מעל דפי העיתונות, תוך שימת לב  על פועלים היושבים בבתי הסוהר  בהמתנה  לגירוש בעל כורחם, לעתים כלל ללא משפט, והעילה החשד להשתייכותם למסגרת קומוניסטית והועד נקב בשמותיהם: אליהו קוטיק [אופה] 9 שנים בארץ, נחמן ליסטוינסקי [מסגר], הזוג אליעזר ונחמה איזנברג [בנאי] עם בנם בן השנתיים, אריה לין [נגר] יהודה לנגמן [פועל פשוט] פנחס זיטמן [פועל דפוס] גם משה אונגרפלד  [מזכירו של המשורר חיים נחמן ביאליק], רפאל חרמוני [פועל פשוט] ויעקב שיפמן.

ב-1930 תפשו הבריטים את ירחמיאל לוקאצ'ר  ודנו אותו לשנת מאסר בית. בתום השנה גמר בלבו לנסוע לברית-המועצות. נסע ולא חזר.

1929 והבריטים בקשו למגר גם 'העזרה האדומה', שפעיליה סייעו לכל קומוניסט במסדרונות המשטרה ובתי המשפט . חברי הנהלתה נעצרו והועמדו למשפט. שופט השלום הממשלתי ד"ר י. נופך בפסק דין נגד ג. בר-נש המכונה 'ניטריק', ל. שוסטר, חבר בקבוצת פועלי הנמל,  מ. ארליך [האחרון בגלל תכתובת עם תנועה קומוניסטית בפולין].

לאחר גירושו לצרפת המשיך מנדל לנגר בעבודתו שם כפועל מתכת. בתחילת 1931  עבד כמסגר-מכונאי  = fraiseur-ajusteur  בפריס.

עבר דרומה  לטולוז=Toulouse  עיר בדרום-מערב צרפת הסמוכה לגבול ספרד [על שפת נהר גארון, במחוז גארון עילי  Haute-Garonne=  אשר בחבל הפירנאים התיכוניים = Midi-Pyrénées שם נפגשו תעלות 'מידי' ו'גארון' - לתעלה המחברת בין האוקיינוס האטלנטי לים-התיכון דרך צרפת].

כאיש מפלגה וכלוחם קומוניסטי  הוצב מרסל [הוא מנדל] במחלקת כוח-אדם מהגר [אחת המחלקות של M.O.I. , ארגון שנוסד בתוך ה-C.G.T.U. ] כדי לאחד את כל הפועלים המהגרים -  כולל סינדיקטים שונים ו'זרמי' תאגידים   בעיקר של מהפכניים ואנרכיסטים למיניהם, ולהצטרף לאיגודם המקצועי הבינלאומי של הקומוניסטים.

בשנת 1936 שתי הקונפדרציות CGTU וה- CGT-SR התאחדו שם פגש  לנגר במאיר  מרכוס ליסט יהודי פולני, שהיה לוחם מחתרת צרפתי ונורה על ידי הגרמנים בסוף שנת  1943. גם את מרסל ריימן, גיבור הפרטיזנים היהודים  שהוצא להורג במשפט ראווה בשנת 1943.

ובארץ מאורעות 1936; היו ידיעות שקומוניסטים יהודים ולאומנים ערביים מתכננים מזימה, שנועדה להכות את ארץ-ישראל בחושך ולהנחית הרס ורצח על הישוב העברי.

"לפי תוכנית זו של מרצחי כנופיות חג' אמין אל-חוסייני וסוכני המו"פסים, הלא הם הקומוניסטים היהודים, הכין פועל יהודי, קומוניסט, שעבד בחברת החשמל בתל-אביב, תכנית להשבית את כל הטרנספורמטורים של רשת החשמל, באמצעות פעולה זו עמדו המחבלים להנחית, בבת-אחת, מכת-חושך בכל הארץ. זה היה צריך לשמש אות וסימן לכנופיות לפתוח במעשי רצח ושוד ולהשמיד את ה'יאהוד'... ".

את הידיעה על כך הביא יצחק שטיינברג שעבד בבולשת [זה שערב מאורעות תרפ"ט – 1929, הוכנס, בהתאם להוראות 'ההגנה' לעבוד בבולשת הבריטית],

'ההגנה' התייחסה בספקנות לידיעה. הקומוניסטים [מסניף חיפה] לעגו לה  כי יצחק שטיינברג  היה ידוע כרודף קומוניסטים ותיק. 

בשנת 1936 פרצה בספרד מלחמת אזרחים.

רבים בעולם ראו בזה חלק ממאבק כולל כנגד הפאשיזם, ויצאו לספרד לסייע בידי הצבא הרפובליקאי לעצור את צבא הלגיונרים הלאומני.

מנדל=מרסל מהגר פולני ולוחם קומוניסטי מצרפת הצטרף לבריגאדות הבינלאומיות, שנלחמו לצד הממשלה החוקית הרפובליקאית היא הרפובליקה הספרדית השנייה  נגד כוחות של  הגנרל הלאומני  פרנסיסקו  פרנקו   המקצוען.

מרסל היה לצד ממשלה נבחרת בה תמכו פועלים ולא מעט מן המעמד הבינוני המשכיל, ממחוזותיה השונים של ספרד, קאטלונים ובאסקים, גם מיליטנטים אנרכיסטים, שהקימו לעצמם יחידות צבאיות – מליציות כמו הקומוניסטים.

אומרים כי נזעקו  לעזרת ממשלת 'החזית העממית' והרפובליקה הנבחרת 40,000 מתנדבים.  רובם פועלים קומוניסטים [או תחת סמכות קומוניסטית].

 יש ששירתו בשורות מיליציות שמאל כמו POUM המרקסיסטית, ויש שהלכו לגייסות הממשלה הרפובליקאית ל'משמר האזרחי' = Guardia Civil,  או הצטרפו ל צנטוריית  'המוות כמורה-אדון' =Muerte es Maestro' ',  יחידה רצחנית, ששימשה לפעולות ביטחון פנים והורכבה מפראי אדם.

אך רובם לחמו במסגרת הבריגאדות הבינלאומיות, שאורגנו, כך סופר,  מטעם הקומינטרן  הארגון, ששלט ממוסקבה על המפלגות הקומוניסטיות ברחבי העולם, אך ניסה, [ללא הצלחה מיוחדת] להטיל את שלטונו על הבריגאדות הבינלאומיות בספרד. כשצריך היה   גם לחמו  במתנגדיהם בתוך המחנה הרפובליקאי כמו בברצלונה נגד ה POUM אותה מפלגה עצמאית  של  טרוצקיסטי, שתמכו בזכויות דמוקרטיות גם בברית-המועצות ובאנרכיסטים, שהאמינו  כי לאף אדם אין זכות לשלוט ולכפות את רצונותיו ודעותיו על אדם אחר. 

המילה 'טרוצקיסט'  שימשה את הקומוניסטים לתיאור 'מרגלים פשיסטים' או 'סוכנים פרובוקטורים'.

.

 בראש המורדים עמד מפקד הפלנגות [פלנחה = Falange  מפלגה לאומנית קיצונית] הפאשיסטיות הגנרל פרנסיסקו פרנקו. הוא וחייליו ברובם חיילים שכירים  של הצבא הקולוניאלי במרוקו, [כולל לגיון-הזרים] ששירתו במושבות   אפריקה [140,000 לוחמים], שמאחוריהם המפלגה הקרליסטית המלוכנית, התעשיינים, הכנסייה,  ובעלי האחוזות.   הם היו לספרד הלאומנית המורדת בשלטון הנבחר, נתמכים  בפועל  על ידי פורטוגל - המדינה החדשה – 'Estado novo'  של הרודן אנטוניו דה אוליביירה סאלאזאר ששלח  20,000 איש למלחמה; גם גרמניה הנאצית  במסגרת מבצע 'אש הקסם' = Feuerzauber Unternehmen  , שלחה 40,000  צייתנים כולל 'לגיון הקונדור' יחידת מתנדבים של ה'לופטוואפה'; ובניטו מוסוליני   שהכריז  על הדת הקתולית  כדת המדינה   שלח  מאיטליה את 'קורפוס המתנדבים' =  Corpo Truppe Volontarie שמנה   100,000  פאשיסטים.

 כמדינות, רודנים סייעו למורדים הלאומניים גם בתחמושת, ארטילריה, שריון ומטוסים.

אומרים כי מלחמת האזרחים בספרד שימשה כזירת ניסוי של  הנאצים בטקטיקת 'מלחמת-הבזק' [='בליצקריג' = Blitzkrieg], שם גם ניסו כלי נשק חדשים, כמו מטוסים; תאוריות של הפצצות אסטרטגיות פותחו על ידי ה'לופטוואפה' ב'הפצצות שטיח' והפציצו גם את העיירה הבאסקית גרניקה. נטבחו שם 1,600 איש בגלי ההפצצות תוך ארבע שעות; 'מעבדה', שהונצחה בציורו המונומנלטי 'גרניקה' של פבלו פיקסו יליד מלגה 1881 .  "נותר רק אלון בודד'' [='גרניקה ארבולה' היה להימנון ולסמל ההרס] .

ברית-המועצות סייעה לרפובליקה ושלחה [בנוסף ללוחמים ומפקדים], תותחים ונושאי גייסות  משוריינים, טנקים ומטוסים, מאות אלפי רובים ועשרות אלפי טונות של תחמושת. הרפובליקאים שילמו על רכישה זו בזהב.

המפלגה הקומוניסטית הצרפתית סיפקה למתנדבים מדים.

ועיתון 'קול העם'  ביטאונה  בארץ של מק"י - מפלגת שמאל רדיקלית = קומוניסטית, משותפת של יהודים וערבים [1937] תמך בלוחמים בספרד ביניהם לנגר.

 אומרים כי עם פרוץ מלחמת האזרחים נסע לנגר לספרד כמומחה במסגרות והקים בית מלאכה לנשק במטה הבריגאדות הבינלאומיות באלבאסטה       Albacete =  עיר בדרום-מזרח ספרד  אשר שימשה גם כבסיס אימונים של הבריגאדות הבינלאומיות.

 יש אומרים כי בתחילה  שירת בבריגאדה הפולנית, אחר-כך בדיביזיית המקלענים ה-35, בה התמנה ללויטננט [סגן].

מספרים כי עוד בהיותו טירון ביקש לנגר לצאת לחזית, אך מפקדיו העדיפו את תרומתו כנשק, קיבל דרגת קפיטן [רס"ן] וכקצין בבריגאדות הבין-לאומיות בספרד, הקים בית מלאכה לנשק של הבריגאדות.

בקהילה האוטונומית של קאסטיליה לה-מאנש בפרובינציית אלבסטה כ 300 קילומטר דרומית מזרחית ממדריד לנגר התחתן עם ססיליה מולינה  = Cecilia Molina ביוני 1937  ו-6 חודשים אחר כך נולדה בתם רוזה [על שם אמו].

21.9.1938 הכריז חואן נגרין לופס =  Juan Negrín López ראש ממשלת ספרד, על פירוק הבריגאדות. 10,000 לוחמי הבריגאדות עזבו, או שקיבלו אזרחות ספרדית כדי שיוכלו להישאר.

ב-12 במרס 1939 נגרין ברח לצרפת מדינת מקלט גם לפוליטיקאים עם יועציו הסובייטיים [שם עמד בראש ממשלה גולה שהמשיכה בפעילותה עד שנת1945 ].

הצרפתי אנרי פיליפ פטן  Henri Philippe Benoni Omer  Joseph Pétain =  גיבור מלחמת העולם הראשונה-  'המרשל' בפי העם, נשלח במרס 1939 לספרד כשגריר צרפת.  והוא בן 83.

ב-1 באפריל 1939, הכריז הגנרליסימו ומנהיג ספרד בחסד אלוהים  פרנסיסקו פאולינו ארמנחילדו טאודולו מויסס פרנקו אי מאסאס באמונדה סלגדו פרדו: "היום כבש הצבא הלאומי את העמדות האחרונות של האויב. הצבא האדום נוצח, המלחמה נגמרה" והיה למנהיג, ל'אל קאודייו'  . El Caudillo  =

באופן רשמי הסתיימה מלחמת האזרחים בספרד ביום 29 במאי 1939;

כישלון הרפובליקאים הספרדים הפריד את לנגר מאשתו ובתו הקטנה רוזה. מרסל עבר לצרפת. אשתו ססיליה בקאסטיון [וולנסיה] בדרום מערב ספרד [בספרד נהוג שאשה שומרת לנצח שם נעוריה] .

הוא נעצר ונכלא במחנה ארג'לה  = D'Argeles sur Mer  אחר כך בגור  = Gurs מחנה ריכוז שממנו נמלט לטולוז, הוא שוב עובד מתכת, מחדש את קשריו עם חבריו הישנים מה-M.O.I.,  ובתחושת זהות ובסמכותיות עם הכיבוש הנאצי [1940] הופכו ל F.T.P.  - M.O.I. .

באוגוסט 1939 נחתם במוסקבה בין ברית המועצות הקומוניסטית לגרמניה הנאצית, הסכם מולוטוב – ריבנטרופ שעיקרו אי התקפה הדדי [וחלוקת פולין]

בתור קומוניסט נאמן  צווה גם הוא על שתיקה, "זוהי האמת שלנו והיא מעל לכל אמת אחרת" חרקנו שן ושתקנו.

עם תחילת קיץ 1940הצבא הגרמני במבצע 'מגן אדום' = Fall Rot'',  תקף את צרפת ונכנס לבירה פריס, המערכה הסתיימה בכניעת הצבא הצרפתי. צרפת חולקה ל'שטח כיבוש' גרמני בצפון ובמערב [החוף האטלנטי]  ובשאר השטח [פחות ממחצית]  שלטה ממשלה של משתפי פעולה מרצון עם גרמניה הנאצית [ממשלת בובות גרמנית].

 אספה הלאומית בצרפת הכריזה על קץ הרפובליקה השלישית, ועל פטן, כראש  המדינה הצרפתית État Français =    פטן סמכותי וימני  חולל מהפכה הלאומית במקום 'חירות, שוויון, אחווה'- [Liberté, Egalité, Fraternité] , קבע  את המוטו :'עבודה, משפחה, מולדת' = Travail, Famille, Patrie  ואת מושב ממשלתו בעיר וישי, חבל אוברן, מחוז אלייה, מרכז צרפת.

ופטן מינה את  לאוואל  ל'סגן ראש הממשלה' וליורשו המיועד.

ממשלת צרפת, היא ממשל וישי = Régime de Vichy לחמה כנגד כל מי שנחשב כ'בלתי רצוי' כמו: יהודים, מהגרים מארצות המזרח התיכון, 'בונים חופשיים', קומוניסטים, צוענים, הומוסקסואלים ועוד והוציאה חוקים כנגד 'אגודות סתר'.

 רוב הצרפתים  הלכו  עם  המרשל הזקן יליד 1856 אנרי פיליפ פטן :Henri Philippe   Pétain  =   גיבור מלחמת העולם הראשונה, ובהם המשורר והקולנוען,  [צרכן אופיום] וההומוסקסואל ז'אן קוקטו = Jean Cocteau וסשה גיטרי [=אלכסנדר ז'ורז' פייר גיטרי = Alexandre  Pierre [Georges Guitry;‏  יליד רוסיה של הצאר, שחקן תיאטרון  וקולנוע,  ומחזאי.

העיתון L' Humanite = 'האנושות', עיתון יומי של המפלגה הקומוניסטית נאסר להופעה על ידי השלטונות מיד לאחר הכיבוש.

בגולה הוקמה 'צרפת החופשית' France libre = מסגרת מדינית, בראשותו של  שארל אנדרה ז'וזף מארי דה גול [ =[Charles de Gaulle ולרשותה צבא שכלל יחידות יבשה, אוויר וים וסמלה צלב לוריין. ההנהגת אנשי 'צרפת החופשית' כינתה את עצמה 'הוועד הלאומי הצרפתי'[Comité National Français =  לא ממשלה]   ימים [מ13  ביולי יום נפילת הבסטיליה במהפיכה הצרפתית ,[1942 נקראה 'צרפת הלוחמת'=' France combattante  .

עם כיבוש דרום המדינה על ידי הגרמנים ב-1942  [מול 'מבצע לפיד' של בנות-הברית בצפון-אפריקה]  עבר לנגר 'חסר המולדת' למחתרת, הצטרף אל קבוצות ההתנגדות שקמו לפולש הנאצי, וה-M.O.I. הייתה לתנועת מחתרת- פרטיזנים קומוניסטים נגד הנאצים.

לאחר פלישת הגרמנים, ב-6 ביוני 1940, שלח טרפר מפקד רשת הריגול  'התזמורת האדומה'  את  זושא המיומנת מפריס  דרך טולוז  בדרכה לבריסל  והסיבות לא נודעו לנו.

מרסל לנגר ממפקדי אזור טולוז, הקים יחידות פרטיזנים באזור הדרום, והיה לאחד ממפקדי  רשת ה'רזיסטאנס'  תנועת ההתנגדות שמרכזה בעיר טולוז -  ה'קולונל לנגר' כינוהו.

תנועת ההתנגדות לכיבוש הנאצי ה'רזיסטנס' כללה קבוצות קטנות של נשים וגברים חמושים, בהם גם משוררים, סופרים, עיתונאים ואנשי קולנוע – כמו אלבר קאמי [= Albert Camus יליד אלג'יר שנת1934 ]  חבר המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, שערך את עיתון המחתרת 'Combat', או התגייסות מוסרית כמו ז'אן פול סארטר ולואי אלתוסר.

והיו שלחמו כמו:

ז'אן פרוור  = Jean Prévost  סופר ועיתונאי המפקד 'קפטן גודרוויל' = Capitaine goderville שנהרג בקרב מול מארב גרמני בפונט שרווין בסאסאנג'  בראש יחידתו עם נשקו בידו  אוגוסט 1944.

מישלין מורל =  Micheline Maurel משוררת ומרצה לספרות באוניברסיטת ליון נעצרה והועברה  למחנה רוונסברוק שליד נירנברג 1943.

ז'אן פייר רוסני = Rosnay Pierre Jean בגיל חמש עשרה הצטרף כקומוניסט לפרטיזנים נגד הכיבוש, כינויו היה 'בב' – ינוקא.

 ואי אפשר בלי להזכיר את  עמנואל ד'אסטייה דה לה  ויז'רי כותב 'קינת הפרטיזנים'  שיר שהיה  להמנון  בו נאמר בין השאר:

"הגרמנים היו אצלי

אמרו לי הכנע

אך לא יכלתי

ושוב אחזתי בנשקי

[. . . . ]

איש לא שאל אותי

מאין הגעתי ואן אני הולך

אתם אשר יודעים

אנא מחקו עקבות דרכי,"

'תנועת ההתנגדות'  פעלה נגד הנאצים בווישי  וב'שטח הכיבוש' במגוון דרכים:  כמו תעמולה, באיסוף מודיעין ובמסירתו, פעולות חבלה ביניהן פיצוץ מסילות רכבת, ירי בשומרים נאצים,  דאגו להשיג 'מסמכים מדומים'  - תעודות מזויפות עבור אנשי מחתרת במצוקה, או מוצנחים מטעם הבריטים [עם שיריו  של הקומוניסט הפעיל  פול אלואר  Paul Elurad], תעודות טבילה לנצרות ותלושי מזון. טיפלו בטייסים בנות-הברית בישי-המזל שנפלו שמטוסיהם או נמלטו מהשבי, הבריחו ילדים יהודים לספרד ולשווייץ.  כמו  היהודייה קולין = Colin  היא  מריאן קון = Marianne Cohn . שנרצחה בעת הברחת ילדים מעבר לגבול השוויצרי.
לגבול השוויצרי. גם הצעיר  קלוד לנצמן = Claude Lanzmann, שבגיל 18

הצטרף לתנועת ההתנגדות  הצרפתית והשתתף, בלחימה בנאצים בפרובינציית 


 אוברן  שבמרכז צרפת [לימים יצר גם את סרט הקולנוע 'השואה'].

הקימו קבוצות גרילה בערי צרפת וסביבותיהן כמו  בטולוז, ניס, קאן וגרנובל וקבוצות 'מאקי' Maquis  = באיזורי הבוץ ובחורשות הצפופות והנמוכות בדרום [כמו  זו שבמחוז טארן  ברכס 'ההר-השחור' = [Montagne  Noire שם נהרג אחד ממפקדיה ריימון לוי-סקל.

בו הקים 'הצבא היהודי' Armee Juive     את אחת מיחידות ה Corps Franc  אמרו שגם ארמנים.

כל קבוצה הוקמה כגוף נפרד ואוטונומי כמו קבוצת היהודים של יליד דמשק מוסא עבאדי שהקים  בניס = Nice את 'רשת מרסל' = Reseau Marcel [אמרו כי נקראה על שמו המחתרתי - מ' מרסל; M. Marcel = אגב- לעוזרתו [אשתו לעתיד] לאודט רוזנשטוק  ניתן הכינוי סילבי דלאטר  = Sylvie Delatre  [סרט על ''רשת מרסל'' בבימויה של ז'קלין סיגר הופק בצרפת בשנת 2002].

לרוב ההתארגנויות שיתפו פעולה ביניהן ולעיתים חברים ברשת אחת פעלו גם במסגרת רשת אחרת, יחד עם זאת לא הכל היה אידיאלי, חלקם [כמו חלק מהקומוניסטים] פעלו יחד עם הכוחות החשאיים של בעלות הברית,  כמו  ה-  MI-9 המחלקה התשיעית במפקדת המודיעין הצבאי הבריטי "הם נהנו מתמיכה בחזית הדיפלומטית מהאנגלים ובתמיכה צבאית מהאמריקאים".

יש אומרים כי הקבוצות מנו כ-35 אלף אנשים.

בחזית המזרח -   הקרב על סטלינגרד [לימים וולגוגרד] שהחל ביולי 1942 בעיצומו. בצפון אפריקה באוקטובר-נובמבר 1942 התרחש קרב אל-עלמיין, בו הביסו הבריטים בפיקוד מונטגומרי את הגרמנים בפיקוד רומל.  הבריטים המשיכו להדוף את הגרמנים צפונה ומערבה לכיוון חוף תוניסיה .

ביום 5 בפברואר 1943, נאסר מרסל בעקבות הלשנה [אומרים של מוסרנים פונדמנטליסטים] על ידי הגסטפו =Geheime Staatspolizei, בתחנת הרכבת סנט-אנה [היא חנה {אנה} אשת יהויכין, אימה של מרים אם ישו]  ST. AGNE   =, כ'אויב הרייך והמשטר' עם מזוודה בידיו  בה חומר-נפץ רב עוצמה - דינמיט, שהובאה על ידי חברת מחתרת  - תלמידה צעירה ב'רזיסטאנס' בשם מארי שהגיעה ממחוז אריג'= Ariège . אומרים  שהנאצים הסתייעו בכוחות  המשטרה של פטן =  Police et Gendarmerie Francaises .

" באו לקחתו,

הם דיברו גרמנית

אחד תירגם, "התרצה להיכנע?"

 כתב חבר המחתרת, המשורר הקומוניסט לואי ארארגון= Louis Aragon [שחזר ממלחמת האזרחים ספרד וכתב בעיתון 'ל'הומניטה' עד שנסגר] .

ספרו כי מרסל נעצר בגלל טעות, יד המקרה של הקומיסר דאלס וחניכו רוברט בארן.

מרסל הוכה, נתלה ברגליו, עבר עינוים באמבטיה. נחקר במשך שבועות על ידי חוקרי  הנאצים ועוזריהם הצרפתים  - הבריגדה השמינית של   המשטרה חשאית של וישי ה 'מיליס'  Milice = שתפקידה גם לרדוף אחר אלו שסומנו כ'בלתי רצויים',  ידעו שמדובר במפקד ההתנגדות באזור וציפו, שדרכו ניתן יהיה ללמוד על דרכי הפעולה, שמות פעילים שבמחתרת שלא לדבר על המקור והיעד של חומר-הנפץ או על יהודים; אך לנגר לא מסר שום מידע. אחרים, שנאסרו לא החזיקו מעמד כמו זאב גוטמן או רוברט ביל שהשליך את עצמו מהחלון במטה ה'גסטפו' במהלך חקירה.

בבית דין מיוחד בנאום הסיום  במשפט  שנערך על ידי שלטונות החוק של ווישי בטולוז התובע הכללי פייר לאספינאס = Pierre Lespinasse

עמד על הצורך ההכרחי  להעניש את לנגר 'חסר המולדת'  [בכדי למנוע תפיסת בני ערובה על ידי הנאצים] והצהיר ככתוב "על שלשה פשעי לנגר . . .ועל ארבעה לא אשיבנו"   - ''אתה יהודי, זר, וקומוניסט, שלוש סיבות שבגללן אני דורש את ראשך". [לימים הוציאו חבריו לנשק של לנגר את התובע להורג "על סף ביתו" אומרים שעשה זאת בוריס פרנקל, אמרו כי יעקב אינזל חברו הטוב בארץ ואח"כ בספרד נקם את שמו].

הסניגורית  מאטרה ארנל = Maitre Arnal  שמונתה על ידי  ה .M.O.I ביקשה את בית המשפט להמתיק את גזר הדין,  בית המשפט הפך את לנגר ל 'אייקון' למען יראו וייראו.

לנגר נידון למוות על ידי המחלקה המיוחדת של בית הדין לערעורים של טולוז מטעם ממשלת וישי. 

לנגר הוצא להורג [הועלה לגרדום הגיליוטינה] ב- 23.7.1943  בידי ה'גסטפו', כפולני, יהודי וקומוניסט.

עם שחר, בשעה 5.40 בדיוק - נערף ראשו של מרסל לנגר  בכלא 'סן- מישל' [הוא מיכאל המלאך]  בטולוז.   

[אותו הכלא שמשטר ווישי ציווה על דה גול  מנהיג צבא צרפת החופשית להתייצב כאסיר לאחר ששפט אותו שלא בפניו לעונש מוות].

אמרו, שבטולוז עד למיגור המשטר של וישי,  לא היו יותר הוצאות להורג בגיליוטינה  .

לרב  שהובא ללנגר כנידון למוות אמר: "שלא נחוצות לו תפילותיו" אך נתן לו מכתב ביידיש שפת אמו [מאמע-לושן] המיועד לבתו ולססיליה עם רצונותיו האחרונים. המכתב נמסר על-ידי הרב ל 'לוחמים היהודים' U.J.R.E.  בעיר, אולם בסופו של דבר אבד.   

 בדו"ח ההוצאה להורג כתבו כי לנגר  סירב לקבל שירות דתי כמקובל ושאג בצאתו מתאו: "תחי צרפת! בוז לגרמנים! תחי המפלגה הקומוניסטית!" . האסירים בתאים הסמוכים לקול פעמוני הכנסיה, פרצו בשירת ה'מארסלייז'  La Marseillaise =

"Allons enfants de la Patrie . . ."   אותו שרו במהפכה הצרפתית  חיילים בני מארסיי = Marseilleשעל חוף הים התיכון.

יש ויגידו כי היו ששרו את ה'אינטרנציונל'L'Internationale =  הפותח במילים "Debout! les damnés de la terre . . ."  כי 'המארסֵליֶיז' היה להמנון של הימין הצרפתי.

"היו לצרפת שני המנונים".

אומרים כי לפני מותו, ליד הגיליוטינה קרא: "מוות לפאשיזם! תחי צרפת החופשית! תחי המפלגה הקומוניסטית!".

"מפקד אגדי"  אמרו חבריו למחתרת.

"מרסל לנגר הוא הנציג האוטנטי של הלוחמים שנתנו את חייהם למען הגנת החופש שאוים על-ידי הפאשיזם". כתב ההיסטוריון רולנד טרמפ.

 גם סרג' ראואנל שהשתייך ל .F.F.I בהספדו הוסיף: "לנגר היה חלוץ. . .  פעל למען הפועלים המהגרים".

סוף דבר

כשהחלה בשנת 1936 מלחמת האזרחים בספרד   האמן  פאבלו פיקאסו שהתנגד לגנרל פרנקו מונה על ידי הרפובליקנים בספרד למנהל  מוזיאון ה'פראדו' Museo   del Prado =   במדריד.  [המוזיאון נסגר כאשר מדריד הפכה לאחת מזירות אותה מלחמה.

על מעשי הנאצים בעיירה גרניקה בחבל ארץ הבסקים קרא בעיתון.

הציור גרניקה =  Guernica מעשה ידיו  בצבעי שחור-לבן - 349   סנטימטר גובהו - 776 סנטימטר רוחבו, הוצג בפתח ביתנה הצנוע של  ספרד הרפובליקאית  בתערוכה העולמית לאמנות וטכנולוגיה בחיים המודרניים = Exposition Internationale des Arts et Techniques dans la Vie Moderne     שנערכה בפריס, קיץ  1937, [בתוך הביתן הוצגו מיצירותיו של חואן מירו, Joan Miró =   יליד ברצלונה שבקטלוניה, גם הוא מתומכי הרפובליקאים.[

לאחר הסתלקותו מהעולם של הרודן  פרנסיסקו פרנקו, אוהב היהודים ובהמלצתו היה חואן קרלוס הראשון  = Juan Carlos I  [הוא חואן קרלוס אלפונסו ויקטור מריה דה בורבון] מלך ספרד [נפטר בשנת 2014] הוצב הציור [1992] במוזיאון הלאומי 'ריינה סופיה'  במדריד =Museo Nacional Centro de Arte Reina Sofía  - מרכז האמנויות על שם מלכת ספרד סופיה  = Sophía Margaríta Viktoría Frederíki Glýksbourgk מתוקף נישואיה [1961] למלך חואן.

[אגב במוזיאון מוצגים גם  מיצירותיו של האמן הספרדי סלבדור דאלי = Salvador Domènech Felip Jacint Dalí i Domènech  , מספרים כי עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד ברח דאלי מהלחימה וסירב להזדהות עם קבוצה כלשהי.  לימים, התקרב לשלטונו הפאשיסטי של פרנקו.  כשהוא מברך על פעולותיו שמטרתן "לרוקן את ספרד מכוחות הרסניים" ולדוגמה  שלח מברקים שבהם שיבחו  על שאישר גזרי דין מוות לאסירים פוליטיים].

אחרי ההוצאה להורג של מפקד המחתרת בטולוז  הייתה יחידתו ל'בריגאדת  מרסל לנגר' - בריגאדה שהצטיינה בפעולות נועזות ורבות של המחתרת נגד הכובש הנאצי.

אריאדנה  קנוט [והיא אמא לתינוק] נהרגה על ידי אנשי המיליציה הצרפתית בזמן כינוס של אנשי המחתרת בדירתה  [בעלה נמלט מה'גסטפו' לשווייץ] בטולוז ביולי 1944, שבועיים לפני שחרור העיר. 

צבא 'צרפת החופשית', בראשיתו [1940] מנה אלפים בודדים של חיילים. לו נוספו כ-300,000 חיילים מאנשי 'כוחות הפנים'  של ה'רזיסטאנס' [F.F.I.] עד שהיה לאחד הגדולים [שמונה דיוויזיות] שבצבאות הברית,  לחמו באיטליה, בצרפת וגרמניה,  וב 26   באוגוסט 1944  נכנס הגנרל דה גול לפריס כמנצח -  במצעד לאורך שדרת ה'שאנז-אליזה' מלווה באוהדיו. 

העיתונאי והסופר  היהודי מריאן ז'יד [[ Zyd  מספר כי בצבא הצרפתי החדש פעלו יחידות יהודיות."בחיל הפנים הצרפתי  [F.F.I.]   פעלו גם 7 יחידות על טהרת  לוחמים יהודים הנושאות את שמותיהם של גיבורי המחתרת יהודים שנפלו במלחמתם נגד האויב כמו 'ריימאן', לאנגר', 'מרכוס', ועוד"  מספר לואי סאיאסן ראש מוסד המאגד בתוכו את כל הארגונים והזרמים של תנועת ההתנגדות.

 [המועצה הלאומית  של ההתנגדות = C.N.R. Resistance Consiel National de la  ,  חברו עם כוחות צרפת החופשית  Free French Forces F. F .F.  =, הגוף המאוחד כונה הוועד הצרפתי של השחרור הלאומי National C.F.L.N. =  Comite Francais de la Liberation].

 הממשלה הזמנית בראשות  הגנרל דה גול קבעה את מושבה בפריס.

פקידי ממשל וישי ותומכיה העיקריים  עברו לגרמניה, ייסדו ממשלה גולה בראשות המרקיז פרנאן דה ברינון = Fernand de Brinon

לאחר תבוסת הנאצים, נתפסו רוב ראשי משטר וישי, ונשפטו על ידי אנשי הממשלה הצרפתית הזמנית.

פייר לאוואל  ז'וזף דארנן [ראש המשטרה ושר הפנים  של ממשלת וישי בגרמניה הנאצית] ופרנאן דה ברינון הוצאו להורג. 'המרשל' פטן נדון למוות בשל  בגידה, אך עונשו הומתק למאסר עולם.

ביום 7.9.2005 נחנכה תחנת 'מטרו' בטולוז הנושאת את שמו  - התחנה ממוקמת מטרים ספורים מבית הכלא בו הוצא מרסל לנגר להורג.  זאת בעקבות לחץ ציבורי מתמשך גם של חבריו לנשק מספרד הרפובליקאית [A.C.E.R.],  ותיקי 'ההתנגדות' [French Resistance],  כמו תושבת טולוז מישל קרו-דיפוני; הסופר, ההיסטוריון והקומוניסט ז'אן-פייר ורנאן  = Jean-Pierre Vernant  המפקד הוותיק של כוחות צרפת הפנימיים [F.F.I.] באזור  גארון עילי = Haute-Garonne  [היה ידוע בכינוי 'קולונל ברטיי' = 'Colonel Berthier' ] ואחרים, בעיקר מהשמאל.

וזכרו אותו  גם הלאה - כי  ביולי  2014  במלאת שבעים שנה להוצאתו להורג  - פירסם 'ל'הומניטה'  מחווה, מאמר אוהד  עליו.

לאחר הקמתה של מדינת ישראל ניתנה לקומוניסטים האפשרות לפעול בגלוי

בשנת 1948 לאחר מלחמת העצמאות, הקימו המנהיגים הקומוניסטים הערבים שנשארו בישראל יחד עם הפק"פ היהודית את מק"י - המפלגה הקומוניסטית הישראלית = מק"י  الحزب الشيوعي الاسرائيلي מפלגת שמאל רדיקלית, קומוניסטית.

בשנת 1965 חל פילוג במפלגה - משה סנה  ושמואל מיקוניס הפלג הלאומי-יהודי   נשאו את השם מק"י,  ואילו  מאיר וילנר ותופיק טובי היו ל רק"ח = רשימה קומוניסטית חדשה.

 בשנת 1977 הוקמה על ידי רק"ח החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון= חד"ש.

בשנת 1989 חזרה  רק"ח לשמה הקודם: המפלגה הקומוניסטית הישראלית= מק"י. 

ובשנת 1999 פרשו 'אנשי וילנר' [הוא אישית לא ] מן המפלגה והקימו את  'הפורום הקומוניסטי הישראלי'  [כיו"ר הפורום  מונה מחמוד מחאמיד, שהיה  חבר לשכת מק"י ומזכיר מחוז אום אל-פאחם של מק"י].

 בינתיים הוקמו  ליצוג ב'כנסת' ­ - בית הנבחרים של מדינת-ישראל, מפלגות ערביות לאומיות: רע"ם [רשימה ערבית מאוחדת], תע"ל [תנועה ערבית להתחדשות]  ומד"ע [מפלגה דמוקרטית ערבית]   שהתפלגה ל'מפלגה לאומית ערבית' וממנה לסיעת יחיד 'האחדות הלאומית – הברית הלאומית המתקדמת'    

 בל"ד [ברית לאומית דמוקרטית[ הוקמה בשנת 1995 .

 לקראת הבחירות לכנסת העשרים [2015] במטרה לעבור את 'סף החסימה' החוקי [ 3.25%] התאחדה חד"ש עם בל"ד  ורע"מ-תע"ל לרשימה אחת בשם  'הרשימה המשותפת', ומק"י חלק מחד"ש.

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי  וצמרת - רבקה אביבי

המחפשים להנאתם סיפורים ארץ-ישראליים על אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, ברצונם או שלא.

עודד ישראלי  יליד ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.

צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים - אילנות ושרשים

"תמיד יש מלחמה" אמר  הניצול היהודי יוצא יוון  מרדו נחום במחנה העקורים 

טוביץ שבדרום פולין  - יולי 1945 לידידו יהודי מאיטליה.